שער אפרים יד

ובתוס' מרובה הנז' ד"ה פרה מטמאה כו' ומקשי' התוס' וז"ל וא"ת ואמאי לא אמר דכל הקדשים יקבלו טומאה מחיים כיון דמצוה לשוחטו ונימא דכל העומד לשחוט כשחוט דמי כו' וכן מקשי' התוס' אח"כ וז"ל ומיהו גבי שעיר המשתלח קשה לר"י שיטמא מחיים טומאת אוכלין לר"ש ונימא דכיון שעומד לדחות כדחוי דמי כו' ע"ש וא"כ נשמע מזה דאליבא דר"ש אמרי' בכל מקום הואיל ועומד לעשות כעשוי דמי וה"ה בנ"ד גבי כל העומד לחתוך כו' ואע"ג שהתוס' מתרצים שם וז"ל דלא אמרי' כל העומד לעשות כעשוי דמי אלא באוכל האסור להיות כמותר כו' וקרינן ביה אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים (היינו לענין טומאת אוכלין) אבל לא מהני לשאינו אוכל כמו בעלי חיים ליחשב כאוכל כו' ע"ש וא"כ מחלקים התוס' דלא בכל מקום אר"ש כל העומד לעשות כעשוי דמי אמנם מ"מ גבי כל העומד לחתוך שייך שפיר למימר דסבר ר"ש כחתוך דמי לפי תירוץ התו' וא"כ לית הלכתא כוותי' דר"ש בהא דכל העומד לחתוך כחתוך דמי דיחידאי הוא וא"כ י"ל דלכן כתב הרב הב"י ז"ל על דברי ר"ב ז"ל דאין טעם בדבריו לפי דלא קי"ל בהא דכל העומד לחתוך כו' כוותיה מטעם דכר"ש אתי' דיחידאי הוא. בפ"א מהל' ט"א ברמב"ם דין כ"ה שכתב הערלה זכלאי הכרם כו' ובשר פרה אדומה ופגול ונותר כולן מתטמאין טומאת אוכלין עכ"ל וכתב הכ"מ וז"ל ומ"ש ובשר פ"א בפ' או"ב ופרת חטאת שחיטה שאינה ראויה והתניא רש"א פרה מטמאה ט"א הואיל והיה לה שעת הכושר ואר"ל אומר היה ר"ש פרה נפדית ע"ג מערכתה כו' ע"ש ומוכח מדברי הכ"מ דהרמב"ם פוסק כר"ש שהרי מביא ראייה מדברי ר"ש לדברי הרמב"ם ז"ל. איברא אין זה מוכרח ואדרבא מדברי הרמב"ם מוכח אפכא שפוסק דלא כר"ש דאם איתא דהרמב"ם פוסק כר"ש דפרה מטמאה טומאת אוכלין והיינו מטעם שהיתה לה שעת הכושר וכמ"ש בגמ' הנז' יהיה דברי הרמב"ם סותרים זא"ז כי בהדיא מצינו שהרמב"ם פסק דלא כר"ש בפ"א מהל' פ"א דין ט' וז"ל נשחטה לשם חולין תפדה כו' נשחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיה עולמית עכ"ל וזהו דלא כר"ש וכמ"ש בגמ' דשבועות פ"ק עלה י"א ע"ב והרי פרה דלא שכיחא ותניא פרה נפדית כו' נשחטה ע"ג מערכת' אין לה פדיה עולמית כו' עד הא מני ר"ש כו' עד אי ר"ש אימא סיפא שחטה ע"ג מערכת' אין לה פדיה עולמית והתניא רש"א פרה מטמאה טומאת אוכלין כו' ושר"ל אימר היה ר"ש פרה כפדית ע"ג מערכתה כו' ע"ש וא"כ מוכח משם דאליבא דרבנן דוקא אמרונן נשחטה ע"ג מערכתה אין לה דראיתי (הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) וזאת ליהודה ויאמר וכן מצאתי ראיתי בתוס' פ' ארוסה דף כ"ה שכתבו גבי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי הכא לא שייכי כל הני פלוגתא דר"מ ורבנן כו' ופלוגתא דר"ש ורבנן בפ' המנחית כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכן לפדות ולשרוף דלאו בחדא מחתא מחו להו כו' והא דאמר גבי שופר של ע"א וגבי לולב ומנעל בפ' מצות חליצה כתותי מכתת שעורי' כו' וצ"ע כלאי הכרם אמאי מטמאי' ט"א ולא אמר כתותי מכתת שיעורי' הלכך ליכא לדמויי להדדי עכ"ל הנה לפום ריהטא היה נלע"ד לישב קו' התו' הנז' וליתן טעם על שכלאי הכרם מטמאים ולא אמר כתותי כו' דומיא דבשר בחלב שאמרינן בגמ' דבכורות דף ט' ובמנחות ומודה ר"ש בבשר בחלב שמטמא ט"א הואיל והיתה לו שעת הכושר ופירש"י קודם בישול עכ"ל. וה"ה בכלאי הכרם קודם שזרע מיני זרעים בכרם כל א' בפני עצמו מותר והיה להם שעת הכושר רק בהתחברם יחד איסור כלאים רביע עלייהו אמנם הסוגיא דשמעתתא הנז' לא אזלא לפ"ז והל"ל ומודה ר"ש בכלאי הכרם ובבשר בחלב כי בחדא מחתא מחו ומה גם שקושית התו' הוא אליבא דת"ק ואפשר לומר שמטעם זה אינו מודה ר"ש בכלאי הכרם לפי שטעמי בבשר בחלב היא מקרא דמכל האוכל כו' אוכל שאתה יכול להאכיל כו' וכמ''ש שם בגמ' ומש"כ בכלאי הכרם אפי' העץ שאינו אוכל אסור בהנאה ולכן לא אר"ש אלא בשר בחלב לבד. ועיין בפסחים דף כ"ה ובחולין דף קט"ז בגמ' ובתוס' שם גם איכא למידק למה מקשי' התו' על כלאי הכרם ולא על הערלה שהרי כך שנו חכמים הערלה וכלאי הכרם כו' מטמאים ט"א וצ"ע. ויש לי כמה דקדוקים בדברי התו' הנז' ואין מקום כאן להאריך ודוק פדיה עולמית והיא דלא כר"ש וא"כ איך מביא הכ"מ ראיה מדברי ר"ש גבי ט"א לדברי הרמב"ם ז"ל והרי לפנינו שהרמב"ם פוסק דלא כר"ש הנה לכאורה יש לישב דברי הרמב"ם והל"מ דהרמב"ם פסק כרבנן ולא כר"ש ולכן פסק בפ"א מהל' פ"א נשחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיה עולמית והיינו כרבנן ומה שפסק בפ"א מהל' ט"א דפרה מטמאה ט"א היינו דוקא שאר איסור הנאה אף בלא שעת הכושר וכדאיתא במנחות דף ק"א ובבכורות פ"ק דף ט' ע"ב דתניא הערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע כו' ובשר בחלב כולן מטמאין ט"א רש"א כולן אין מטמאין ט"א ומודה ר"ש בבשר בחלב כו' הואיל והיתה לו שעת הכושר כו' וכמ"ש הכ"מ גמ' הנז' בפ"א מהל' ט"א הנז' ומה שמביא הכ"מ הגמ' גבי פ"א דר"ש ור"ל סברי דפ"א מטמאה טו"א הואיל והיתה לה שעת הכושר כו' באמת גם רבנן מודו לזה דפ''א מטמאה טומאת אוכלין היינו מטעם שאסורי הנאה מטמאין טומאת אוכלין דומיא דערלה וכלאי הכרם רק שלא מצינו בהדיא פ"א גבי הנך אסורי הנאה הנז' דערלה וכלאי הכרם לכן מביא ראיה מר"ש שסבר דפרה מטמאה טומאת אוכלין ומדר"ש נשמע לרבנן דמה התם גבי ערלה וכלאי הכרם ואינך דקחשיב התם דסבר ר"ש דאינן מטמאי' טומאת אוכלין ואפ"ה סברי רבנן דמטמאה וא"כ בפ"א דסבר ר"ש דמטמא' מכ"ש רבנן דסברי דמטמאה ולא מטעם שהיתה לו שעת הכושר. וגם מה שמביא הא דר"ש לפי שיש לדקדק למה מביא הכ"מ הא דר"ש דפרה מטמא' טומאת אוכלין מכח ההיא סוגיא דאו"ב דמקשה שם ופרת חטאת שחיטה שאינה ראויה והתניא רש"א כו' ולא מביא בקצור הא דר"ש שסבר דפ"א מטמא' טומאת אוכלין אלא לפי שמביא לפני זה גבי עגלה ערופה הסוגיא דאו"ב דשחיטת ע"ע מקרי שחיטה ראויה וה"ה שחיטת פ"א ובאמת גם זה ללא צורך דחכמים דמחייבי באו"ב סברי באמת דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה וכ"כ הרמב"ם בפי"ב מהלכות שחיטה וז"ל שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה לפיכך ראשון ששחט כו' עגלה ערופה ופרה אדומה כו' ובא האחרון ושחט השני ה"ז לוקה כו' ע"ש א"כ מכל המ' אין שום תפיסה על הרמב"ם ולא על הכ"מ כי הרמב"ם פסק כחכמים ולא כר"ש אמנם הכ''מ ניצול מן הארי ופגע בו הדוב כי כד מעיינת ברמב"ם בהלכ' פ"א פ"ה דין ז' וז"ל הנוגע בפרים ובשעירים הנשרפים כו' בין אוכלין בין משקין הכל טהור וכתב הכ"מ שם וז"ל הנוגע בפרים כו' בפ"ח דפרה השורף פרה ופרים ושעיר המשתלח כו' עד אינן מטמאין בגדי' אבל מטמאין לאוכלין ומשקין דר"מ וחכ"א פרה ופרים מטמאין אוכלין ומשקין ושעיר המשתלח אינו מטמא כו'. ומקשה הכ"מ וז"ל ויש לתמוה על דברי רבינו שהם דלא כר"מ ולא כחכמי' ובתוספתא דפרה רש"א פרה מטמאה טומאת אוכלין שהיה לה שעת הכושר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אינם מטמאים טומאת אוכלין שלא היה להם שעת הכושר ונראה שרבינו פסק כמותו ולפ"ז לדעת רבינו פרה מטמאה טומאת אוכלין. וכמו שנראה ממ"ש לעיל ופרה עצמה אינה מטמאה אדם וכלים הא אוכלין ומשקין מטמאה כו'. אבל קשה למה הניח דברי חכמים ופסק כר' שמעון. וכתב הר"י קורקוס אפשר שטעמו משום שדברי ר"ש הוזכרו בכמה מקומות בגמ' כו' ואין זה כדאי לפסוק כמותו וצ"ע עכ"ל: דברי הכ"מ ודברי הר"י קורקוס צ"ע כי איך יעלה על הדעת ובודאי שהרמב"ם פוסק כר"ש ולא כחכמי' וכבר כתבנו דלפי דר"ש פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר ושעת הכושר שלה דפרה נפדית ע"ג מערכתה וכמ"ש ריש לקיש בגמ' הנז' ולפ"ז הי' לו לפסוק ג"כ כר"ש דפרה ניפדית ע"ג מערכתה ובפ"א מהל' פרה אדומה פוסק שאין לו פדייה עולמית כו' וכמ"ש לעיל ונפלאה בעיני על הגאונים הכ"מ והר"י קורקוס הנז' שנעלם מהם מ''ש הרמב"ם גבי נשחטה ע"ג מערכתה וזהו בהדיא דלא כר"ש. ועוד יש לתמוה דלפי דברי הגאונים הנז' משמע שמחלק הרמב"ם בין פ"א לפרים הנשרפים כו' דפרה אדומה מטמא טומאת אוכלין הואיל שהיתה לה שעת הכושר ופרים הנשרפים ושעירי' הנשרפים אינם מטמאין הואיל שלא היה להם שעת הכושר והיינו כר"ש וכד מעיינת ברמב"ם בהל' שאר אבות הטומאה פ"ג דין ג' וז"ל פ"א ושעירים הנשרפים אף על פי שמטמאים המתעסק בהן אם חישב עליהם לאכילה צריכים שתיגע בהן טומאה ואח"כ יטמאו טומאת אוכלין כו' עכ"ל. הרי נשמע מכאן דאין חילוק בין פרה אדומה לשעירים הנשרפים כו'. וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' שאר אבות הטומאה דין ט"ו השורף פרה אדומה ושעירים הנשרפים כו' אם נגעו באוכלין כו' הרי הן שני לטומאה כו' וע"ש בכ"מ שכתב וז"ל השורף פ"א כו' עד ומ"ש רבינו אם נגעו באוכלין ודבר תימה היאך אפשר שיטמאו (השורף והמשלח) בגדים ולא יטמאו אוכלין אלא להיות שני לכך נראה דאפרה ופרים ושעיר עצמם קאי והוא מדאיתא בפ' ט"י פרים ושעיר המשתלח אינם מטמאים בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין מפני שהוא חי ומ"מ צריך לי לימוד מנין לו שאינן מטמאין אוכלין אלא להיות שני וע"ק שנראה מדבריו ששעיר המשתלח ג"כ מטמא אוכלין והיינו כר"מ ולמה פסק כמותו וצ"ע עכ"ל הכ"מ. ולענד"ן לישב דברי הרמב"ם דמעולם לא פסק כר"ש רק כרבנן ולכן פסק בפ"א מהל' פרה אדומה נשחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיה עולמית. ומ"ש בהל' טומאת אוכלין סוף פ"א דבשר פרה אדומה מטמאה פירושו שאם נגע שרץ בבשר פ"א אז מקבלת טומאת אוכלין וזהו שכתב הרמב"ם ובשר פ"א והפגול והנותר אע"פ שכל אלו אסורין בהנאה כולן מתטמאין טומאת אוכלין וכתב לשון מתטמאין ולא כתב מטמאין אלא פירושו אם נגע בהם שרץ אז מקבלין טומאת אוכלין כו' ולא שהבשר פ"א יטמא אחרים טומאת אוכלין אם לא נגע בהם שרץ דא"כ הול"ל כולן מטמאין ולא מתטמאין ובא להורות שכל אסורי הנאה מקבלין טומאת אוכלין כשנגע בהם שרץ והיינו כרבנן דבכורות דף ט' ע"ב ודלא כר"ש ושם איירי כשנוגע בהם שרץ שמקבלין טומאת אוכלין וכמ"ש רש"י אף ששם בבכורות לא נזכר רק עגלה ערופה וצפורי מצורע ולא פרה אדומה מ"מ חד טעמא אית להו ולכן כתב הרמב"ם בפ"ו מהל' אבות הטומאה שאם נגעו באוכלין יש להם דין שני לפי פירושו של הכ''מ