שער אפרים יג

שער אורח חיים שאלה א נזרקה מפי חבורה עוגות שאפאו לצורך שבת ונשרף קצת מהעוגה ילמדנו רבינו אם יוצאים בעוגה הנז' לענין לחם משנה אם זה מקרי לחם שלם או לאו מאחר שנשרף קצת ואינו ראוי לאכילה ונאמר דהוי כחתוך. ואם נאמר שאינו כחתוך מאחר שעתה העוגה היא שלימה אז ילמדנו רבינו אם חתכו את הנשרף אם נאמר שיוצאים בעוגה זו לענין לחם משנה מאחר שכבר ראוי לחתוך את הנשרף ושכמ"ה. תשובה גרסינן במסכת טבול יום פ"ק משנה ג' וז"ל מסמר שאחרי הככר וגרגר מלח קטן וחרחור פחות מכאצבע ר' יוסי אומר כל שהוא נאכל עליו טמאים בטבול יום ואצ"ל בשאר טומאות. ובמשנה ד' שם אמרי' הצרור שבככר וגרגר מלח גדול והתורמוס והחרחור יותר מכאצבע רי"א כל שאינו נאכל עמו טהורים באב הטומאה ואצ"ל בטבול יום עכ"ל: הנה יש לדקדק במתני' שאמר וגרגר מלח קטן ולא נתפרש שם איזה מקרי גרגר מלח קטן ואיזה מקרי גרגר מלח גדול. וראיתי בהרב בעל תוי"ט שכתב שם בשם מהר"מ שמקשה קושיא זו ורצה לפרש דכולה מתני' ר' יוסי היא שאמר כל שנאכל עליו טמאים בט"י כו'. וא"כ שיעור גרגר קטן של מלח הוא כל שנאכל עמו ולהיפך כל שאינו נאכל עמו וה"ה לענין חרחור ג"כ כל שאוכל עמו מקרי חבור וטמא בטבול יום ומכ"ש בשאר טומאות וא"כ ה"ה בנ"ד לענין לחם משנה בשבת אם מה שנשרף מהעוגה נאכל עמו אז מקרי חבור ולחם שלם הוא ומשא"כ אם מה שנשרף מהעוגה אינו נאכל עמו אז לא מקרי חבור ואינו לחם שלם הוא. אמנם הרמב"ם פ"ח מהל' טומאות אוכלין פסק דלא כר' יוסי. וא"כ אין לחלק בין הנאכל עמו לשאינו נאכל עמו רק צריכין אנו לחלק לפי דברי הת"ק בין חרחור שהוא פחות מכאצבע לבין יותר מכאצבע. וא"כ ה"ה בנ"ד לענין לחם משנה בשבת אם הוא פחות מכאצבע אז (לא) הוה חיבור ולחם שלם מקרי ומשא"כ אם הוא יותר מכאצבע אז לא מקרי לחם שלם ברם יש לחלק ולומר דגבי טומאה הואיל והוא יותר מכאצבע וראוי לחותכו לכן אינו חבור משא"כ לענין לחם משנה אף ביותר מכאצבע אם לא חתכו מ"מ מקרי לחם שלם. אמנם כד מעיינת בחולין עלה ע"ב וע"ג דמקשה שם בגמ' גבי בהמה המקשה כו' אמאי טומאת בית הסתרים הוא ואינו מטמא לימא ר"מ לטעמיה דתנן ג' על ג' שנחלקו טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס דר"מ כו' עד רבינא אמר בגד לאו לחתיכה קאי עובר לחתיכה קאי וכל העומד לחתוך כחתוך קאי כמאן כר"מ דתנן כל ידות האוכלין שהן ארוכות ועתיד לקוצצן מטביל עד מקום המדה דר"מ וחכ"א עד שיטביל את כולו אפילו תימא רבנן חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי כו' עכ"ל ע"ש. וא"כ משמע מגמ' הנז' דמשני סתמא דחבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי וכל העומד לחתוך כחתוך דמי לענין אוכלין. וא"כ ה"ה בנ"ד דאם נשרף העוגה אליבא דר"י כשאינו נאכל עמו או אליבא דת"ק כשהוא יותר מכאצבע הוי כחתוך ולא מקרי לחם שלם לענין לחם משנה בשבת וכי תימא מה ענין טומאה לענין לחם משנה שנלמוד ממנו מה שמקרי לחם שלם. דהלא מצינו במשנה דט"י והובא בפ' העור והרוטב עלה קכ"ח בסוגיא מי אמר ר"מ אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ומקשה ורמינהו אוכל שנפרס ומעורה במקצתו רמ"א אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואם לאו אינו כמוהו כו' וא"ר יוחנן מוחלפת השיטה כו' ע"ש. ובמתני' דטבול יום פ"ג כך היא הגירסא רי"א אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו. ור"מ ור"י הלכה כר"י ומזה למד הרא"ש בברכות פ' כיצד מברכין וז"ל ורבא אמר מברך ואח"כ בוצע שלא יפריד הפרוסה מן הפת עד לאחר ברכה ויש שאינם רוצים לחתוך הלחם כלל עד לאחר הברכה משום דחשיב הפסקה כו'. ויראה לי שצריך לחתוך מעט שאם יאחז בפרוסה שיעלה הככר עמו דאל"כ חשוב כפרוסה וכן שנינו בפ"ג דט"י רמ"א אם אוחז בגדול וקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו רי"א אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו והלכה כר"י עכ"ל הרא"ש. וכ"כ בנו הרי"בה בא"ח סי' קס"ז וכ"כ הגמ"יי בשם הר"מ ז"ל. הרי זכינו מזה שהרא"ש והטור והגמ"יי כולם לומדים הדין דפרוסת בציעת המוציא מהא דט"י מדין טומאה אם אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו דהוי כפרוס אף שיש לומר דמה ענין פריסת המוציא לטומאה: וביותר שמצאתי ראיתי בשלטי הגבורים אשר סביב להמרדכי פ' כיצד מברכין עלה נ"ב סעיף ד' וז"ל ואני שמעתי בשם ה"ר יצחק מאייבר"א כי בשבת שצריך לחם משנה ושלם צריך לחתוך מן הפת חתיכות גדולות כדי שיהא הפת ניטל עם הפרוסה כו' דאל"כ כל הלחם נחשב כפרוסה ונמצא שלא בירך על פת שלם כדאיתא בירושלמי מונין ראשון ושני אם לא יהיה ניטל עם הפת פי' שרץ שנגע בלחם חתוך כו' הוא ראשון ואחריו שני אבל אם יהיה הפת ניטל עם החתיכות הרי כולן ראשון דהוי כפת שלם אלמא משמע דאין נקרא פת שלם אם לא ניטלו הפרוסות עם הפת עכ"ל. הרי לפנינו דלומד מדיני טומאה וטהרה מה שנקרא לחם משנה לענין שבת וה"ה בנ"ד אם נשרף העוגה דיש ללמוד מהא דט"י אליבא דר"י כל מה שנאכל עמו מקרי חבור וטמא בט"י ומכ"ש בשאר טומאות ואליבא דת"ק אם החרחור הוא פחות מכאצבע הוי חבור וה"ה לענין לחם משנה דבעינן לחם שלם יש ללמוד מזה דאם מה שנשרף הוא פחות מכאצבע הוי חבור ומקרי לחם שלם ואם הוא יותר מכאצבע אינו מקרי לחם שלם הואיל ואינו חבור לטומאה לפי מאי דפסק הרמב"ם כת"ק ואפשר עוד לומר דאף להרמב"ם ושאר פוסקים שפסקו הלכה כת"ק דחרחור פחות מכאצבע מקרי חבור אף שאינו נאכל עמו ודלא כר' יוסי מודים דכל מה שאינו נאכל עמו לא מקרי חבור לענין לחם משנה דוקראת לשבת עונג בעינן וכמ"ש בפסחים פ' אלו דברים ע"ש ובאכילה תליא מילתא וה"ה לנ"ד. וראיתי בהגמ"י הנז' פ"ד מהל' ברכות דמייתי פלוגתא דאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו לענין פרוסת המוציא ומייתי שם דברי הרב רבינו ברוך שכתב דאין לחוש לכך כיון דסוף סוף יש לחתוך ולבצוע לית לן בה וקרינן ביה ככר שלם וע"ש. והרב הב"י מביא דברי הגמ"יי שמביא בשם רבינו ברוך הנז' ומסיים הכי וז"ל מ"מ ה"ל ר"ב יחיד לגבי הר"מ והרא"ש ז"ל ועוד שאין טעם בדבריו עכ"ל. ובאמת דברי הב"י נכונים בזה מ"ש שאין טעם בדבריו וזולת זה שהרי דברי הר"מ והרא"ש לקוחים ונובעים מסוגיא דהעור והרוטב הנז' וממתני' דט"י הנז'. ואפשר להליץ בעד ר"ב שסובר כסוגיא דבהמה המקשה הנז' דמשני רבינא בגד לאו לחתיכה קאי עובר לחתיכה קאי וכל העומד לחתוך כחתוך דמי ומסיק דלרבינא חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי וסובר רבינו ברוך ג"כ כרבינא דכל העומד לחתוך כחתוך דמי וחבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי וא"כ אם נאמר דדוקא באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו אינו חבור ומשא"כ כשגדול עולה עמו הלא קי"ל כל העומד לחתוך כחתוך דמי וחבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי וא"כ כיון דסוף סוף יש לחתוך ולבצוע נאמר דכמאן דחתוך דמי אף אם גדול עולה עמו ואינו מקרי שלם אלא ודאי דאף דנאמר דמכאן דחתוך דמי מ"מ מקרי שלם לענין לחם משנה אם הגדול עולה עמו הואיל ועדיין לא נחתך לגמרי. ומ"ש בגמ' דהעור והרוטב ובט"י גבי אוכל שנפרס ומעורה במקצת איירי שנפרס שלא בכוונה ולכן אמר לשון שנפרס והיינו מעצמו ולא איירי בעומד לחתוך לכן לא מקרי כפרוס וחתוך אם הגדול עולה עמו ומש"כ הגמ"יי והרא"ש וסיעתם סוברי' דלמידין שפיר מהא דט"י אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו לענין שבת דסברי דכל העומד לחתוך לאו כחתוך דמי. ומ"מ צריכין אנו לישב דברי הרב הב"י ז"ל במ"ש שאין טעם בדבריו הלא לפי מ"ש לעיל שר"ב סובר כסוגית הגמ' דבהמה המקשה דכל העומד לחתוך כחתוך דמי וא"כ דברי רבינו ברוך נכונים בטעמם ונימוקו עמו ולע"ד דמה שדחה הב"י דברי ר"ב הנז' וכתב שאין טעם בדבריו לפי שסבר הב"י דסוגיא דבהמה המקשה במ"ש רבינא דכל העומד לחתוך כחתוך דמי אינו עולה יפה אליבא דהלכתא דלפ"ז דאמרי' דכל העומד לחתוך כחתוך דמי א"כ נאמר ג"כ דכל העומד לפדות כפדוי דמי וכל העומד לזרוק כזרוק דמי וכמ"ש בב"ק פ' מרובה דף ע"ו בסוגי' דרש"א קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי ד' וה' ומקשי' שם לר"ש דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא כו' ומסיק אשתמיטתיה הא דר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי דתניא רש''א יש נותר שמטמא טומאת אוכלין כו' כיצד לן לפני זריקה כו' לאחר זריקה מטמא טומאת אוכלין כו' אלמא כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי דתניא רש"א פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר ואמר ר"ל אומר היה ר"ש פרה ניפדית ע"ג מערכתה אלמא כל העומד לפדות כפדוי דמי כו' וא"כ לפי דבריו אמרי' ג"כ כל העומד לחתוך כחתוך דמי ואין הלכה כר"ש. ואין לומר דוקא כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי אמרי' אליבא דר"ש ומשא"כ בשאר דברי' לא אמרי' כל העומד כו' חדא דאם איתא דאמרי' ר"ש לא סבר כל העומד לחתוך כחתוך דמי וא"כ מכ"ש דחכמים לא סברי דכחתוך דמי דהלא ר"ש סבר בעלמא גבי פרה ונותר דכל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי ואפ''ה אמרי' דלא סבר דכל העומד לחתוך כחתוך דמי ומכ"ש אליבא דחכמי' דלא סברי כל העומד לפדות כו' וכל העומד לזרוק כו', ומכ"ש דלא אמרי' לפי דבריהם שסברי דכל העומד לחתוך כחתוך דמי וא"כ דברי רבינא שסבר בבהמה המקשה כל העומד לחתוך כחתוך דמי אמאן תרמיהו. ועוד הלא אמרי' במנחות בפ' המנחות והנסכים דף ק"ב ע"ב וז"ל א"ל רב אשי לרב כהנא מדאמר ר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לשרוף נמי כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאים טומאת אוכלין עפרא בעלמא נינהו ומשני חיבת הקודש מכשרתן ע"ש וקשה מאי מקשה רב אשי דלמא דוקא כל העומד לזרוק אמרי' ובשאר דברים לא אמרי' כל העומד כו'. ודוחק לומר דקושית רב אשי הוא דהלא גבי נותר ופרה אמרי' דכל העומד לזרוק וכל העומד לפדות כו' וא"כ מקשי רב אשי שפיר דנימא ג"כ גבי נותר ופרה כל העומד לשרוף כו' אמנם כד מעיינת בתוס' בחולין פ' או"ב דף פ"א ע"ב