שער אפרים קלט

והשבתי לו שאיני יודע מזה כלום ובקש מאתי שאלך עמו לעשות שלום ביניהם והשבתי לו שלעת עתה הוא לילה אלא ילך אל חתני שהאלמנ' מרת פרומט תציית לו כל זה היה בחודש חשון שנת תל"ב לפ"ק בליל ו' ואח"כ ביום א' שלאחריו קראו אותי הראשים וממונים לשאול ממני עצה מה יעשו לעסק הזה ובכן שלחו השמש אל האלמנה הנ"ל והשיבה האלמנה הרי בתי האניש והשיב השמש שדיבר עם מרת האנוש והשיבה מרת האנוש בעצמה תשובה ואמר הרב הנ"ל שאינו זוכר גוף לשון של התשובה אבל זאת הוא זוכר שהשיבה שאינה רוצה בבעלה ר' יעקב. כל הנ"ל העיד לפנינו הרב בחו' ניסן תל"ד לפ"ק. נאם אלכסנדר בלא"א הר"ר שמעון ז"ל. ונאם מרדכי בן א"א כהר"ר דוד כ"ץ זלה"ה. ונאם גרשם בן הח"ר יוסף. שוב העיד לפנינו ב"ד ח"מ ר' שמעון בה"ק ר' חיים הכהן בת"ע ע"פ החרם באליו"ע ובשאר איומים שאנחנו היינו ראשי הזמן דהיינו אני ור' יוסף בר יצחק ושמואל כהן ושאר ממונים בא אלינו ר' יהודא בר יעקב ר' לעב והגיד איך שגירשו את בנו יעקב מבית שלו ובא בקובלנא רבא בפנינו ושלחנו השמש שילך לשם לביתו לשאול מאיזה טעם גירשו את יעקב מן הבית ורצינו לעשות שלום ביניהם ושתדור בבית שמואל כהן ושלחנו השמש פעמים ושלש ולבסוף השיבה הנערה מרת האנוש אשת ר' יעקב הנז' איני רוצה בו לא היום ולא למחר דהיינו בלשון אשכנז ער איז פער מיר ניט נאך היינט אונ' נאך מארגן מיר האבן קיין שלום ניט גקענט מאכן וזה היה בחודש חשון שנת התל"ב ליצירה והעיד לפנינו בחודש ניסן שנת תל"ו לפ"ק. נאם אפרים מבית אהרן. הצעיר דוד הכהן. נאם משה בן א"א משה ז"ל סג"ל. עדות מחמת השנים שלה בפנינו ב"ד הח"מ בא ר' אברהם בר עזריאל והעיד בת"ע שמרת האנוש בת הח"ר יוסף שנשאה לר' יעקב בר יהודה ר' לעב שלמו לה שנת עשר בר"ח כסלו שנת תל"א לפ"ק ואח"כ בחודש שבט בשנת תל"א לפ"ק היו ימי הנשואין עם בעלה ר' יעקב עכ"ל. שוב העיד ר' ידידיא בר יוסף שאול שאחותו מרת שרה שלמו לה שלש' עשר שני' בחודש תמוז שנת תל"ג לפ"ק ומרת האנוש הנ"ל שלמו לה י"ג שנים בחודש כסלו שנת תל"ד לפ"ק כל הנ"ל העידו בחודש ניסן תל"ד לפ"ק. נאם אלכסנדר בלא"א הר"ר שמעון ז"ל. ונאם מרדכי בן א"א כהר"ר דוד כ"ץ זלה"ה. ונאם גרשם בן הר"ר יוסף ז"ל. עדות המימין שלו שוב העיד הר"ר משה בודק בת"ע ע"פ החרם ובשאר איומים שזה ערך שנה שרציתי לעשות שלום ביניהם בין האיש ר' יאודה ובין אשתו מרת האנוש בת הר"ר יוסף ז"ל ודברתי עם הגביר הנעלה ר' נח בר יושיע דודה של מרת האנוש ואמר אלי שאלך שם לבית האיש ר' יעקב הנ"ל ואבדוק אותו באותו מקום אם הוא מתקשה וגם אם יש לו מכה באותו מקום ובכן עשיתי כדבריו וראיתי שכל מקום העטרה שבאותו מקום היה מלא כתמים לבנים דהיינו שנראית אחר שנתרפאה המכה וגם ראיתי שהנקב שהשתן יוצא ממנו נמשך למטה ואינו באמצע פי האמה כדרך כל הארץ גם רציתי להתקשות אותו במשמוש היד ולא היה לו קישוי כלל כל הנ"ל העיד בחודש ניסן תי"ו למ"ד וי"ו לפ"ק שוב העיד הר"ר אלי' במוהר"ר יהודא מווינא והעיד בת"ע ע"פ החרם ובשאר איומים וז''ל אודות ר' יעקב בר' יאודה בעלה של מרת האנוש בת ר' יוסף ז"ל שהי' פה רופא ערל א' מעיר ווינא אשר היה מרפא לר' יעקב הנ"ל ממכתו שהיה לו באותו מקום והיה אותו ערל נחוץ לחזור לעיר ווינא ואמר אלי הערל הרופא שאני התחלתי לרפאות היהודי יעקב הנ"ל מאותו המכה הנ"ל ולא גמרתי רפואתו באשר שאני מוכרח ללכת לעיר ווינא בכן לך וגמור את רפואתו של יעקב הנז' ובכן עשיתי כדבריו ורפאתי ליעקב הנ"ל מאותו המכה שהיה לו באותו המקום ואחר איזה זמן היה פה הרופא הר' יוסף חתן הרופא מומחה במהר' אשר שהיה דר בק"ק בילוגראדו ואמרו לי שר' יוסף הנ"ל מרפא את ר' יעקב הנ"ל מן המכה שיש לו באותו המקום ודברתי עם הר' יוסף הנז' מה צריך לרפואתו הלא אני רפאתי אותו מקדם ואמר לי הר' יוסף הנז' שנסתר' המכה הנ"ל ולכן צריך לרפואה ואני מרפא אותו. כל הנ"ל העיד ביום ד' י"א לחודש ניסן שנת התל"ו ליצירה פה ק"ק אובן. נאם אפרים מבית אהרן. נאם הצעיר דוד הכהן. נאם מרדכי בא"א משה סג''ל תשובה הנה השאלה הזאת מתחלקת לכמה סעיפים כי יש בכאן כמה ספיקות בנ"ד שיש להחמיר בעסק המיאון הזה שלא תצא מבעלה אלא בגט בראש מה שמיאנה מתחלה בבעלה וגירשה אותו מביתה ואח"כ באו אליה חמיה וחמותה ואמרו אליה בפני העד החכם השלם כמהר"ר יעקב את עזי פנים וחוצפא פנים היכן ראית מעשה כזאת שהאשה מגרשת את בעלה מביתה ומה שהשיבה בפני העד הנ"ל כמבואר בב"ד אם עדות הזאת מועיל לענין מיאון. ועוד יש לדקדק ולפקפק במה שהעיד השליח ב"ד בפני הפרנסים מה שהשיבה להשליח ב"ד הנ"ל אף שזה נקרא מיאון מ"מ נאמר שהשליח הנז' נקרא יחיד ומיאון צריך להיות בפני שנים לכל הפחות אף שאינו צריך ב"ד או נאמר שהשליח ב"ד נאמן כבי תרי וכמו שמצינו בפ"ק דהגוזל ואף אם נאמר שהשליח ב"ד אינו נאמן כשנים לענין זה מ"מ צריך לדקדק אם המיאון הזה מיאון באשר שנצרף יחד העדות של הח' הש' כמהר' יעקב עם העדות שהעיד השליח של הפרנסים או נאמר שאינו מועיל צירוף באשר שלא היו ביחד ונקרא עדות מיוחדת ופסול וכמו שאבאר בעזה"י. ועוד יש לדקדק ולפקפק בעדות שהעידו הפרנסים בשם שלוחם שהריבה הזאת אשר אנו דנין עליה השיבה בעצמה להשליח של הפרנסים שאינה חפיצה בו וכמבואר בעדות של הרב מארי דאתרא וגם בעדות של ר' שמואל כהן ובעדות של ר' שמעון כהן ובשאר עדות לא נאמר בפירוש שהריבה הנז' השיב' להשליח הנ"ל רק אמה וא"כ נאמר דהוי עדות מוכחשת עדותו בטלה ועוד צריכין אנו לדקדק אם המיאון הזה מיאון כי לכאורה נראה להחמיר בזה באשר שהעדים שמיאנה בפניהם לא ידעו במספר שנותיה שהיא קטנה וכתב הרב הקדוש מהרק"א בספרו הארוך והקצר דאותם שממאנת בפניהם צריכים שידעו במספר שנותיה שהיא קטנה. ועוד צריכין אנו לדקדק אם המיאון הזה מועיל ונאמר דאף אם יועילו עידי המיאון באשר שנתקבל העדות אח"כ שלא הגיע' למספר שנותיה אפי' לשנת י"א שנה מ"מ יש צד להחמיר באשר שלא נבדקה האשה הזאת סמוך למיאונה וי"ל שמא הביאה סימנים והוי גדולה או נאמר דמאחר שנתברר שהיתה קטנה בשעת הקידושין והמיאון וא"כ נאמר אף שהביאה סימנים אינם אלא שומא בעלמ' ועוד יש להסתפק אעיקרא דדינ' דנאמר דאף דמיאון הזה נעשה הכל כדין וכדת מ"מ נאמר שיש להחמיר מאחר שכבר הסכימו והחרימו רבנים הקדמוני' שלא למאן בזמן הזה והובא דבריהם בתשו' ה"ה מהר"י מינץ סי' י"ג או נאמר שאין אנו מחייבים לקיים גזירת הרבנים הנ"ל מאחר שלא נתפשטה גזירתם ואף אם נתפשטה נאמר שלא גזרו ולא עלתה על דעתם לגזור כעין עובד' הנז' דנ"ד שלא תצא במיאון מאחר שהריבה הזאת באתה מחמת טענה של ישען על ביתו ולא יעמוד ואינו יכול ליזקק לה כלל וכמבואר בעדות הנז'. הנה טרם נבא לבאר כל הספיקות הנז' אחת לאחת למצא חשבון נציג לפניכם סוגית התלמוד השייך לנ"ד ומתוכן יתבארו כל הספיקות הנז' גרסינן בגמ' דיבמות פ' ב"ש בש"א אין ממאנין אלא ארוסות כו' בש"א בפני ב"ד ובה"א בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד ואמרי' שם תנן התם החליצה והמיאונין בג' מאן תנא אמר רבה ב"ש הוא אביי אמר אפי' תימא ב"ה ע"כ לא קאמרי ב"ה אלא דלא בעינן מומחים אבל ג' בעינן כדתניא כו' ובה"א כו' ואלו ואלו מודים שצריך ג' ר' יוסי בר"י ור"א בר"ש מכשירין בשנים אר"י בר מניומי אר"נ הלכה כאותו הזוג ע"כ וכתבו התוס' ד"ה מכשירין בשנים וה"ה בחד אלא שצריך עדות שמיאנה עכ"ל וכתבו עוד אח"ז בד"ה הלכה כאותו הזוג פר"ח דוקא בדיעבד כו' אבל לכתחלה לא דמכשירין דיעבד משמע עכ"ל. הנה מדברי התוס' נראה דמ"ש דמכשירין דוקא דיעבד כו' מודה ר"ח דבדיעבד אף בחד סגי דאין לומר לפי דברי ר"ח דבדיעבד בתרי דוק' סגי ולא בחד כלל ואפילו בדיעבד בחד אינו מיאון א"כ לפ"ז קשה תרתי חדא דלפ"ז צריכין אנו לומר דר"ח חולק על מ"ש התוס' לפני זה דמכשירין בשנים וה"ה בחד וא"כ לפ"ז הו"ל להתוס' לומר בהדי' אבל ר"ח חולק ע"ז וסבר דמכשירין בשנים איירי ולא בחד אפילו בדיעבד וע"ק דלפ"ז דברי ר"ח אין להם טעם דזיל בתר טעמ' למה כתבו התוס' דמכשירין בשנים וה"ה בחד דדלמא בחד אינו סגי אף בדיעבד אלא צ"ל דמאחר דמכשירי' בשנים וא"צ למאן לפני ב"ד דוק' א"כ מה לי שנים ומה לי אחד וכמ"ש הרב הר"י מינץ בתשו' סי' י"ג בשם מהר' שמחה על הא דקאמר בגמ' הלכה כאותו הזוג כו' פי' ר"ח וקבלנו מרבותינו כו' דוקא בדיעבד וכתב מורי מהר"ר שמחה ומסתבר' אפי' לא מיאנה אלא בינו לבינה ומודה הבעל דמיאנה בו מיאונה מיאון כיון דמיאונין בשנים דלא בעינן ב"ד והאי דבעינן שנים לא בעינן אלא משום עדות ולשון הירושלמי מוכח קצת כו' ע"ש. א"כ מוכח מזה דמאחר דמכשירים בשנים היינו מטעם שא"צ ב"ד ומכשירים בדיעבד וא"כ ה"ה בחד ג"כ כשר בדיעבד וכן נראה מדברי רש"י שכתב שם בדף ק"א ע"א בגמ' יתר על כן אר"י בר"י אפילו שיגרה אצל חנוני כו' ופירש"י ד"ה אצל חנוני דליכ' אלא חנוני ואיכא למימר משום דאטרחה הוא להביא לו חפץ משלו עכ"ל. והנה כתב רש"י שיגרה אצל חנוני דליכ' אלא חנוני משמע מדבריו דמיאנה בפני חנוני לבד ואפ"ה אמרי' שם דמיאונה מיאון וזהו ממש כדברי התוס' דמאן דמכשיר בשנים מכשיר אפילו בחד. וכתבתי את זה לפי שראיתי בנ"י שכתב בשם הריטב"א אהא דר"ח הנ"ל דנראה מדבריו דאפילו בדיעבד דוקא בשנים אבל בפני א' אפילו בדיעבד לא וכן ראיתי בב"י שכתב כן בשם נמוק"י שכתב בשם הרשב"א, ודאי מ"ש הב"י בשם הרשב"א הוא ט"ס וצ"ל בשם הריטב"א אבל דבריו צ"ע מ"ש ודקדק הריטב"א מדברי ר"ח דנראה מדבריו דבחד אפילו בדיעבד אינו מיאון הלא מוכח בגמ' דירושלמי דאפילו בפני נשים מיאונה מיאון גבי מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר אומרים לה הא ארוסיך עבר אמרה תלך אמה ותנשא לו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין לך מיאון גדול מזה ומסתמא על גב הנהר בשעת הכביס' אין אנשים מצוים שם שצריכים להעצים עיניהם שם ועיין בתשו' הר"י מינץ הנ"ל וא"כ לפ"ז דאפילו בפני נשים מיאונה מיאון ואמרי' בגמ' דיבמות פ' האשה בתרא ובכתובות פ"ב ובסוטה בסוגיא דר"נ כל מקום שהאמינה התורה ע"א הלך אחר רוב דיעות כו' ואיכא שם בתירוצא בתרא אליב' דר"נ דשתי נשים חשובות כעד א' ע"ש והפוסקים כולם סוברים תירוצא בתרא כו' ע"ש ואף שלא דמי ממש נ"ד להא דר' נחמיה אבל מ"מ מוכח משם דב' נשים כעד אחד דמיא וא"כ לפי מאי דאמרינן בירושלמו הנז' דמיאון בפני נשים הוי מיאון וה"ה בפני אחד רק שצריך שנים שיעידו על הדבר וכמ"ש התוס' באמת מ"ש לעיל בשם הברייתא דיתר ע"כ אפי' שיגר' אצל חנוני סותר הא דהריטב"א שסובר אפי' בדיעבד בחד אינו מיאון ובהא דשיגרה אצל חנוני משמע דבחד הוי מיאון וכמ"ש לעיל י"ל לפי דעת הריטב"א אליבא דר"ח ה"פ בגמ' דאפי' שיגרה אצל חנוני כו' ואמרה א"א בפלוני בעלי היינו שאמרה בפני שנים אחרים ומ"ש יתר ע"כ אפי' שיגרה אצל חנוני פירושו דהיתר על כן הוא דאיכא למימר משום דאטרחה הוא ואפ"ה מיאונה מיאון וכמ"ש רש"י בטעם הב' וזהו דעת הריטב"א. אמנם רש"י חולק על זה וסבר שמ"ש בגמ' אפי' שיגה אצל חנוני אמרה א''א ש