שער אפרים קלד

אחריו ובפרט בחומר א"א וביותר שאנו פה נמשכים אחר מנהג האשכנזים כי י"ל שטעם מהר"ף הוא שכתב שנכון להחמיר היינו מטעם שאין אדם יכול לצאת י"ח כי צריך שהשלשה דיינים יכירו כו' וכמו שהעתיק הסמ"ק והטור לשונו וא"כ בנ"ד שהעדים יודעים ומכירים בב"ד שלכם חתימתם וא"כ הטעם בטל וי"ל שגם החומרא בטילה. אבל ז"א שהרי כתב מהר"ף שנכון להחמיר מטעם שברוב הפעמים אינו מצוי כו' א"כ אף שלפעמים נתבטל הטעם מ"מ הדין קיים ונכון להחמיר וביותר שכ' הרמב"ם בפ"ב מהל' ממרים אפי' בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהיו גדולים מהם וא"כ מוכח מזה דבחומר' אף שבטל הטעם מ"מ הדין לא בטל ואף שהראב"ד שם חולק עליו אבל בנ"ד מודה מחמת חומר א"א וזולת זה אין לו שייכות הדין של הראב"ד לנ"ד למעיין שם. וגם מצינו בשאר פוסקים הראשונים והאחרונים דאף שהטעם בטל מ"מ הדין אינו בטל וכמבואר בפסקי מהרא"י בת"ה סי' ק"ח גבי מי שמתו אחיו מחמת המילה ולא מל עצמו אם יניח תפילין בשבת כו' ובתשוב' הרשב"א סי' רמ"ח גבי פת כומרים שאין להם בנים אם פתם מותר כו' ע"ש וגם בתשובת הריב"ש סי' ל"ד בענין שמקדשים בב"ה וגם לענין מגן אבות ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ אף שבטל הטעם של מהר"ף מ"מ הגזירה אינה בטלה וגם במ"ש בודאי עיקר החומרא שלו הוא במקום שמכירין החתימות כו' כי במקום שאין מכירין חתימות העדים מדינא אסור וא"כ לפי מנהג האשכנזים ראוי להחמיר בנ"ד אם יכולין לסדר הגט ע"פ שליחות ההולכה כדי לחוש לגזרת וחומרת הגאון הר' פרץ והנמשכים אחריו בחומר א"א. ואך אם אינם יכולים מעלתכם לסדר הגט ע"פ שליחות ההולכה בהיות שיש לחוש שלא יבטל הגט ויש לחוש לחשש עיגון כי הרבה חששו חכמים לתקנת עגונות נלע"ד. למצא דרך אחר לצאת ידי כל הפוסקים שהרי כתוב בת"ה סימן רל"ז הובא בב"י סי' ק"מ בא"ה גבי מומר הבא לשלוח גט למרחקים לצאת ידי כל הספיקות שמסיק שיאמרו לו למסור הגט לשליח שיקבלו ויזכה בו לאשתו ותתגרש מיד בקבלתו ואולי יש גמגום בדבר אם תועיל קבלה לכך תחזור ותקח הגט ותמסרנו ליד השליח להולכ' כו' וא"כ בנ"ד יכולין מעל"ת לתקן הענין באופן זה שימסור תחלה הגט ליד שליח לקבלה ותאמרו לו שהיא מגורשת מיד רק לצאת ידי חובות האשכנזים הנגררים אחר חומרות מהר"ף וסיעתו אזי יקח הגט מיד השליח ויעשה אותו שליח להולכ' כו' וגם ההרשאה יכולים לתקן בזה באופן ובנ"ד אף לפי דעת הת"ה הנז' גבי מומר דמשמע שם שאפ"ה המומר יכול לבטל הגט רק שהמומר אסח דעתיה מלבטל השליחות היינו דוקא בנדון שלו לפי שהב"ד רוצים לתקן הענין ולשלוח הגט למרחקים בלי דעת האשה ובזה מפקפקים הפוסקים אי זכות הוא לה זוכין לה שלא בפניו או חוב הוא לה מטעם דטב למיתב טן דו והיא מצפה שיחזור בתשובה וכמ"ש בגמ' דיבמות גבי המזכה גט לאשתו במקום קטטה כו' ומשא"כ בנ"ד שהאשה בעצמה עשתה שליח לקבלה והיא רוצה בגירושין ובזה כ"ע מודים דלא חיישינן לחזרת האשה וזכות הוא לה שלא בפניה ומתגרשת בקבלת השליח רק כדי לחוש לחומרת מהר"ף שלא לגרשה על ידי שליח קבלה לכן נכון להחמיר לחזור וליקח גט מידו ולתקן הענין כדי לצאת ידי כל הפוסקים ושיעשה שליח להולכה. וגדולה מזו כתב בת"ה שאם אשת המומר בקשה מכמה בני אדם שאז יכולים לסמוך אהני גאוני דדי בקבלה כו' ומכ"ש בנ"ד שעשת' שליח לקבלה רק כדי לחוש לחומרת מהר"ף וסיעתו יתקן הענין בדרך הנז' כי לעבור לכתחלה על חומרת מהר"ף וסיעתו ומנהג האשכנזים זהו לדעתי וכתב הרי"ף וז"ל וה"מ לחזרה דלא מצי למהדר אבל עבדא לא נפיק לחירות אסור אם לא בדרך הנז'. והרב מהריק"ו בשורש קמ"א פסק שאינה יכולה להתגרש עד שיגיע הגט לידה והיינו כדעת הרי"ף בפ"ק דגיטין שכתב גבי האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ה"ז יחזיר כו' וחכ"א בד"א בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים לא לפי שזכין לאדם שלא בפניו כו' עד דמטי גיטא לידיה כו' ע"ש ובאמת צריך ישוב בדעת מהריק"ו שפסק כדעת הרי"ף הלא חלקו עליו האחרונים הרא"ש והרשב"א וגם התוס' שם וביותר שמקשים עליו קושיות חזקות מסוגי' הגמר' וע"ש בהרא"ש והר"ן שמקשה מהא דאמרי' באשה שאמרה התקבל לי גיטי כו' דאי אמרי' ותן לה הוי כזכי הוי מגורשת מיד כשיבא גט ליד השליח וכן מקידושין גבי עבד שקונה עצמו בשטר ע"י אחרים אפי' שלא מדעתו כו' וגם מפ' השולח גבי עשיתי פלוני עבדי בן חורין וגם ממתני' דתרומות גבי העבד שמכרו רבו כו' אבל כד מעיינת ברמב"ם פ"ז מה"ע והטור בי"ד סי' רס"ז הביא שם דעת הרי"ף דדוקא לחזרה אבל לא יצא העבד לחירות עד שיגיע הגט לידו כו' וכתב הטור וז"ל ואפי' לפי דבריו דוקא כשאמר תן לו אבל אמר זכה לו יצא מיד לחירות וכ"כ הרמב"ם אמר זכו בגט זה יצא מיד לחירות כו' וא"כ לפ"ז אין כאן קושי' מגמ' דקידושין גבי עבד שקונה עצמו בשטר ע"י אחרים אף שלא לדעתו היינו י"ל דאמר זכה לו וכמ"ש הטור והרמב"ם וכן יש לאוקמי מתני' דתרומות הנז', וגם מ"ש הר"ן דמצינו זכיי' אפילו בגט אשה להוציא' לגמרי כשתמצ' לומר דזכות לה דגרסינן בפ' האשה שלום המזכה גט לאשתו במקום יבם כיון דסניה ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו כו' גם ז"א קושיא וכמ"ש הב"י לדעת מהריק"ו הנז' דס"ל לדעת הרי"ף דמ"ש המזכה גט לאשתו במקום יבם ובמקום קטטה כו' היינו לענין שלא יוכל לחזור בו אבל מ"מ לא יוכל להתירה בגט זה עד שיבא הגט לידה ובדרך הזה יתישבו כמעט כל הקושיות על הרי"ף. וגם ראיתי בהרא"ש שמקשה ג"כ הרי"ף וא' מהקושיות הוא מהא דאמרי' בגמ' ומה עבד כהן שברח כו' אינו אוכל אלמא דלרבנן מיד שהגיע כו' נשתחרר ואינו אוכל כו' ע"ש יהני על חכמתו הרמה שלא ראה מ"ש רש"י בסוגיא דגיטין דף י"ג וז"ל וזה אינו אוכל משוחרר אינו אוכל כו' וקאי על משוחרר דעלמ' ועיין מ"ש בס' המלחמות בדף תקס"ב ע"ב ודף תקס"ג ע"א מה שמתרץ לדעת הרי"ף מ"ש עליו בזה בעל המאור וא"כ בנ"ד לפי חומרת מהר"ף שאינה יכול' להתגרש בשליחות הקבלה רק שיעשה אח"כ שליחות להולכ' ויגיע הגט לידה ורציתי לומר לכתחלה שיגרש בשני גיטין כו' אבל ז"א למבין והיה בדעתי לומר שיגרש ע"י שליח ההולכה וישביעו בשבועת התורה שלא יבטל הגט וכמו שמצינו בסדר גיטין בהרשאות שליח להולכ' אבל כאן בנ"ד העידו לפני ב"ד שעבר הבעל יהודא בר אברהם על חרמות ושבועות א"כ אין להאמינו עוד בשבועה לכן נלע"ד לתקן הענין בדרך הנז' והוא הנכון והיה בדעתי בזה לפלפל בדברי הפוסקים והתלמוד השייך לזה רק כי אבי האשה אלצני ודוחקני לאמר כלה מעשיך בו ביום שבא לפני והוכרחתי לכתוב מה שנלע"ד לפי מנהג האשכנזים ובודאי מעלתכם המה מבפנים ויכולים לעשות ע"צ היותר טוב רק הוכרחתי להודיע למעלתכם כל הנ"ל לפי מנהג האשכנזים ובאם תאמרו נואש לדברי בודאי יצא ח"ו חורבה מזה ויתעכב הדבר ובכן עשו כחכמתכם ובודאי אלו לא היה כאן איזה חשש מחשש העגונות אזי הייתי מוחה בפירוש לעדים ולאשה שתעשה שליח לקבלה כפי מנהגינו בין האשכנזים והנה האשה הנז' עשתה שני שלוחי קבלה בפעם אחת וזהו שלא כדעת בעל העיטור הביאו הטא"ה סי' קמ"א רק כדעת הרא"ש ושאר האחרונים אשר לדעת הרא"ש ודחו דברי בעל העיטור ואף שהא' עשתה בפני השליח והא' שלא בפניו והנה שלח ליד אבי האשה לכאן ההעתק מהרשאת שליחות הקבלה הלא הוא החכם השלם כמהור"ר יוסף אלמושנינו נר"ו ונפלאה בעיני עליו שהוצרך לשלוח לכאן העתק ולא נוכל לכתוב פה שליחות לקבלה. וגם ראיתי מ"ש בכתבו הנ"ל שהעתיק לשון הרשאתו מהטור סי' קמ"א ומהרמב"ן והרשב"א ואני בעניי חפשתי ולא מצאתי דבר ולא חצי דבר מלשון העתקתו בדברי הטור אף שהוא שלא בפני השליח בכן בקשתי שיודיעני איה מקום ההעתק הנז' וגם ראיתי כמה דברים בהעתק שלו שאינם מובנים לי כלל והנה אנכי שולח לכם ההעתק הנז' ושלום על דייני ישראל כ"ד הטרוד הכותב בנחיצה רבה מאד הדורש בשלום תורתכם כ"ה אנכי עפר ואפר"ים מבית אהרן מווילנא חונה פה ק"ק בודון: שאלה קט הנה באתי לדרוש בשלום תורתו ומשנתו מפני הכבוד ואודיע לו שקבלתי מעשה אצבעותיו ע"י השליח שהביא אתו עמו כלומר אלי הגט כריתות לכאן אשר התנצל מעל"ת עצמו אשר כתב על נהרי דונאי כו' והאריך קצת ללא צורך כי כבר נתפרסם פה ספר שמות שחיבר חמיו הגאון ז"ל אשר ראוי לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק ואשר קיצר בלשון ונוסח הגט ולא כתב העומד היום במתא כו' דיתבא כו' רק כתב תיבת הנזכרת ואינו כמו בנוסח גיטין שלנו וכמבואר בנוסח הגט של בעל המפה והלבוש ומהר"י מינץ ומהרי"ל ומהר"י מרגליות ושאר אחרונים וגם בהראשונים כגון הרא"ש והטור וכדומה להן ולכתחלה אין לקצר במטבע שטבעו חכמים בגיטין ודנתי את מעל"ת לכף זכות בזה שבודאי ראה איזה סדר גיטין שכתוב כן או המנהג כן בקהלתכם. ואודות אשר כתב מכ"ת וז"ל עוד ראיתי בסדרי גיטין של האשכנזים שכותבים הנו"ן והפ"א והץ' הכפופות ארוכות וכנראה שכוונתם היה כדי לערות השורות זו בזו מ"מ לא ראיתי בבעל המפה שהקפידו על זה ובודאי הטעם משום שהן' והץ' כו' הפשוטות אנו מאריכין כדי לערות השיטות א"כ אינו צריך לכתוב גם הכפופות משום חשש דספר א' אמר רחמנא כו' או מטעם שלא יוכל לכתוב בין שיטה לשיטה וגם מאחר שהסופר אינו בקי כו' עכ"ל. הנה מעל"ת נאה דורש ואין נאה מקיים בודאי שאר שינויים אשר ראיתי בגט הזה מה שאינו מהראוי להקפיד עליו בדיעבד לא חשתי גם כן בדיעבד בראש מ"ש מעל"ת בהתחלת הגט בשני בשבת כו' בשנת חמשת אלפים כו' אות ב' דבשנת היא מיותר וצ"ל שנת וכן הוא בכל סדרי גיטין של הראשונים והאחרונים וביותר בנוסח ההרשאה ומעשה ב"ד ששלח לכאן כתב שנת ולא בשנת והיה מן הראוי לכתוב ג"כ בגט ועוד שנית ראיתי שכתב וחניכא באל"ף וכבר אנו מוזהרים מפי סופרים ומפי ספרים שלא לכתוב וחניכא באל"ף אלא בה"א וכבר נשאל על זה הגאון מהר"ם מפדוואה בתשו' סי' ו' שבגט המומר היה כתוב וחניכא בא"לף ורצה לפוסלו והשיב שבדיעבד כשר וא"כ לכתחלה היה מן הראוי לכתוב וחניכה בה"א. ועוד ראיתי שכתב תיבת היום כאן ובסידורי גיטין שלנו לא נכתב כאן אבל ז"א לעיכובא ועיין בתשו' מהר"ם מפדוואה סי' י"ב מה שיש חילוק ביניהם ונהרא נהרא פשטיה. אבל מ"ש בעסק הנוני"ן והץ' הפשוטים שהמה ארוכים ובזה הגט מעורה זאת היא נפלאת בעינינו שראיתי בגט הנז' ששלח לידי אינו מעורה זה בזה שבשיטה י"א התחיל הסופר השיטה ודן די יהוי ליכי כו' עד וגט פיטורין הוא סוף השיטה ולפני זה בשיטה י' התחיל הסופר השיטה הרי את כו' וסיים לכל אדם וא"כ לפ"ז שיטה י' ושיטה י"א אינם מעורים זה בזה רק אות למ"ד מתיבת ליכי נמשכת למעלה קצת אבל ז"א נקרא מעורה כי צ"ל ג"כ איזה אות משיטה עליונה שיהיה נמשכת למטה כגון ך' או ן' או ץ' הפשוטות או כפי המנהג בין האשכנזים שמאריכין הגמ"ין והצד"י והנוני"ן הכפופין וא"כ לפי מה שסידר הגט בין להטעם דספר א' אמר רחמנ' ובין להטעם השני שלא יוכל לכתוב בין שיטה לשיטה יהי' ח"ו חשש פיסול בגט הנז' חלילה ובפרט למ"ש הרב בעל המפה בסי' קכ"ה סעיף י"ח בהג"ה ונוהגין לערות כו' ואם לא עירה י"א שהוא פסול וא"כ לפ"ז היה לו לחוש ח"ו לחשש פיסול בגט הנז' ובודאי ראה מעל"ת סדר הגט בלבוש הי"ב שורות ושיטה י' מתחלת מן גבר כו' עד לכל אדם וא"כ