שער אפרים קלג

שיכתבו גט לאשתו ומשא"כ גבי מת פלוני כשז"א מקרי מסל"ת א"ש מה שמקשה הריב"ש למה לא מקשה הגמ' ודלמא גוי הוא ובא להעיד שמת פלוני אלא ודאי שהגוי נאמן בזה ומקרי מסל"ת ודו"ק. והנלע"ד כתבתי: שאלה קו לאה שנשבית עם בעלה כהן ואמרה נשביתי וטהורה אני וגם בעלה מעיד עליה שלא זזה ידו מתוך ידה ויש עדים שנשבית ואין אנו מוחזקים בו שהוא כהן רק מפיו אנו חיין שהוא כהן בכן יורנו מורנו אם האשה הזאת מותרת לבעלה הכהן או לא תשובה גרסי' בפ"ב דכתובות דף כ"ב האשה שאמרה כו' נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת כו' וא"כ לפ"ז בנ"ד שיש עדים שנשבית אף שהיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת, ואף שיש לומר דנ"ד שאני דלאו עלה דידה לחוד סמכינן רק אבעלה שמעיד עליה שלא זזה כו' וא"כ י"ל שהוא נאמן אמנם ז"א שהרי אמרי' במשנה אר"ז בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי א"ל אין אדם מעיד ע"י עצמו וכן פסקו כל הפוסקים דאין אדם מעיד ע"י עצמו ועיין בטא"ה סי' ז' וא"כ מצד החלוקה הזאת אין להאשה הזאת היתר כלל. אמנם יש לצדד ולמצוא היתר שמבואר בשאלה שאין אנו מוחזקים בו שהוא כהן רק מפיו אנו חיין וא"כ י"ל שהוא נאמן לומר שלא זזה ידה מתוך ידו במגו דאי בעי שתיק ולא אמר שהוא כהן אז היה נאמן ואף היא בעצמה היתה נאמנת אף אם לא אמרה כלום מאחר שאין אנו יודעים שהוא כהן והוא בחזקת ישראל וסתם שבויי' מותרת לבעלה ישראל שהיא בחזקת אנוסה ומ"ש בגמ' גבי ר"ז בן הקצב אין אדם מעיד ע"י עצמו לפי שהיה מפורסם בבית שני שהיה כהן. ואין לדחות זה הטעם ולומר שהרי בגמ' אמרי' הטעם דאין הבעל נאמן משום דאין אדם מעיד ע"י עצמו וא"כ תיתי מהי תיתי אף שיש לו מגו טוב מ"מ אינו נאמן בעדותו שהרי משה ואהרן אף שבודאי בלא מגו לא משקרי ואפ"ה פסולים להעיד לקרוביהם. אכן ז"א שהרי איתא בגמ' בכמה מקומות דאף דאינם נאמנים העדים להעיד בענין א' מ"מ במקום שיש להם מגו נאמנים דאית' בגמ' דכתובות פ"ב העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו כו' הרי אלו נאמנים כו' ואם יש עדים או שכ"י יוצא ממקום אחר אין נאמנים וברישא אמר נאמנים לפי שיש להם מגו דאין זה כתב ידינו ובסיפא אין נאמנים הואיל ואין להם מגו. וזולת הנז' ג"כ אין מקום לראייה הנז' שהרי מ"ש בגמ' א"ל אין אדם מעיד ע"י עצמו לא בת"ע קאמר שהרי הכל יודעין שאין הבעל כשר להעיד רק הפירוש הוא אם הבעל אומר שטהורה היא הוי כאלו האשה אמרה נשביתי וטהורה אני וגבי האשה בעצמה אם יש עדים שנשבית ואמרה טהורה אינה נאמנת וה"ה גבי בעל אם יש עדים שנשבית אינו נאמן לומר שטהורה היא דהוי כאלו היא בעצמה אמרה שטהורה היא ואינה נאמנת וא"כ לאפוקי בנ"ד שיש לו מגו שאינו כהן וה"ה היא בעצמה אלו שתקה לא הוי ידעינן שהוא כהן ולכן נאמנת והוא ג"כ נאמן ואין לפקפק ולומר שאין זה מגו טוב דהאיך נאמין אותו במגו דאי הוי בעי ואמר שאינו כהן או שהוי שתיק מלומר שהוא כהן וא"כ היה פוסל עצמו מכל דבר שתלוי בקדושת כהן כגון לברך ראשון ולישא כפיו וליטול מנה יפה בראשון ולפתוח ראשון, בודאי במה שהיה פוסל עצמו מתרומה אין לחוש דתרומה בזמן הזה מי איכא אבל לענין שאר דברים הנז' השייכים גם בזמן הזה אז היה פוסל עצמו וא"כ אין זה מגו טוב. אמנם ז"א ובמחלוקת שנויה ותחילין צריכין אנו להקדים גמ' דיש נוחלין דף קל"ד האומר זה בני נאמן כו' למאי הלכתא אר"י אמר שמואל ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום כו' אר"י אמר שמואל מפני מה אמרו זה בני נאמן כו' הואיל ובידו לגרשה וכתבו התוס' שם ד"ה הואיל ובידו לגרשה אע"ג דהאי מגו לא חשיבא שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה והשתא שאמר זה בני לא פסיל לה מ"מ חשיב מגו לפוטר' מיבום עכ"ל ע"ש וא"כ מוכח מדברי התוספו' שמקשה אע"ג דהאי מגו לא חשיבא שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה ואפ"ה חשיב ליה מגו ונאמן במגו זו שיש לו בן לפוטרה מיבום וה"ה בנ"ד שיש לו מגו דאי בעי הוי שתיק מלומר שהוא כהן ואז הוי נאמנת לומר נשביתי וטהורה ובאשת ישראל נאמנת. ואין לדחות ולומר דשאני התם דגבי האומר זה בני דבשלמא התם אע"ג דפוסלה מן הכהונה כשאומר גרשתי כו' מ"מ נאמן במגו שאומר זה דלאו כל הנשים נשואות לכהן רק מיעוטא דמיעוט' לכן נאמן במגו שיאמר שגירשה הואיל ואינו פוסלה בודאי ולאפוקי בנ"ד אין להאמין אותו במגו דאי בעי שתיק מלומר שהוא כהן דאז בודאי פוסל עצמו מן הכהונה ומכל דבר התלוי בכהונה ואין לומר דכאן הוא מגו הבאה בעבירה שלא היה נושא כפיו אכן ז"א וצ"ע בתוס' בשבת פ' כ"כ שכתבו מה איסור יש בזר העולה לדוכן ועוד הלא אחר שיתירו לו יאמר שהוא כהן. ועיין בתשו' ה"ה מהרד"ך סוף בית ח' שכתב דאשה שבויה שנשאת לכהן אף ע"פ שבעלה ידע בה שהיתה שבויי' מותרת במגו שהיתה נאמנת לאחר ובודאי טהורה היא דלא שבקת היתירא כו' ע"ש ועיין בחלקת מחוקק מ"ש בזה לאפוקי נשואה שנשבית אם בעלה ידע בה אסורה דלית לה מגו ומביא ראיה מתשובת הרא"ש כלל ל"ב סימן ה' ע"ש. ע"כ מצאתי): הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) וזאת ליהודה ויאמר נהירנא כד הוינא טליא שבאו השבוייה עם בעלה כהן הנז' לפני אמ"ו הגאון זצוק"ל כשהיה יושב על כסא ההוראה בק"ק בודון ובני הק"ק יצ''ו פדוהו אותם מן שאלה קז היום יום ה' י"ג אדר תכ"ט לפ"ק פה ק"ק בודון נשאלה שאלה זו לפני השבי' וסיפרו לו המאורע וכמבואר איך לסדר קידושין לקטנה בתולה בת בשאלה וגזר עליהם שיעשו פרישה ר' זונדיל מאחר שהוא נתפס והמה צעקו במר נפשם ובכו ומבכו על בתפיסה כדי לצאת ידי כל הפוסקים הפרישה הנז' ולרסוף אמר להם אמ"ו כי הרב בעל ת"ה כתב והובא בש"ע זצוק"ל שאין להם תקנה אם לא שילכו סי' ל"ז סעיף ז' בהג"ה שצריך להחזיק למקום שאין מכירים ותלך האשה לב"ד ביד הקטנה כו' ובנ"ד אביה נתפס ותאמר נשביתי וטהורה היא והיינו בבית האסורים ואינו יכול להחזיק בידה כמ"ש בפ"ב דכתובות ובטא"ה סי' ז' וראיתי שם בש"ע שכתב כששולחים כי לא רצה להקל אף שהיה כמה בנות הקטנות למקום אחר כו' והוי צדדים להיתירא: כאלו מחזיק בידה הנה לכאורה משמע דזהו אליב' דכל הדעות אבל כד מעיינת בפסקי הרב מהרא"י מקור דין זה תמצא שם שזהו אליבא דדעה זו שאומר אדם לבתו צאי וקבלי קידושין ומשא"כ אליבא דדעת הרי"ף והמרדכי שחולקים ואומרים דאין בת קטנה יכולה לקבל קידושיה וא"כ צ"ע אם יכולה הבת קטנה לקבל קידושי' אף כששולחים אותן למקום אחר וע"ש וצריך ישוב והנה לכאורה הוריתי שיעשה אביה שליח שיעמוד במקומו לקדש בתו והנלע"ד כתבתי. שאלה קח אליכם אישים. חכמי חרשים. לדבר מצוה חשים. זקנים וישישים. החכמים השלימים הרבנים המובהקים היושבים כסאות למשפט ועושים משפט לעשוקים. ב"ד יפה דק"ק בילוגראדו יע"א כל א' לפי מעלתו ומדרגתו יי' ישמרם אכי"ר הן היום קרב לפני האלוף הגביר כהר"ר יונתן בה"ר יעקב והציע דבריו לפני ומענה בפיו באשר שידוע לי הסכסוך שבין בתו האשה מרת יוכבד ובין בעלה יאודה בר אברהם אשר עזב דרך הישר והלך ונסוע למדינת תוגרמה ומתירא שלא תתעגן בתו כל ימיה והיא רכה בשנים ובתו היתה מחזרת אחריו בהיותו פה שיגרש אותה בגט כשר ע"פ ד"ת ולא עלתה בידה אף כי עתה שנסע מזה ויש לחוש שתתעגן כל ימיה וצועקת על איבוד ימיה ואמר הגביר ר' יונתן הנז' שבאו לו כתבים מק"ק שלכם שחתנו יהודא הנז' רוצה לגרש את בתו בפני ב"ד שלכם בגט כשר כדת משה כו' והראה לי הכתב אשר כתב לו הרב המובהק כמהר"ר יוסף אלמושנינו נר"ו ושלח לי ההעתק משטר השליחות קבלה שתמנה בתו פה שליח קבלה שתתגרש מבעל' הנ"ל תכף בקבלת השליח הגט מבעלה הנז' ובכן באשר שאני קרוב אל החלו"ל אמרתי עת לחשות ועת לדבר ובאתי להודיע לב"ד יפה דמעלתכם שאנו האשכנזים נוהגים כמהר"ף שהביא הסמ"ק בהל' גירושין והטא"ה סי' קמ"א ושאר פוסקים ראשונים ואחרונים בדין שליחות קבלת הגט ומסיים. מהר"ף שם אבל נכון שלא תעשה אשה שליח לקבלה שאין אדם יכול לצאת י"ח כו' לכך נכון להחמיר שלא לעשות שליח קבלה עכ"ל הטור והסמ"ק ואף שהגאון מהריק"א בספרו הקצר העתיק רוב דיני שליחות קבלה ודעתו לגרש בשליחות קבלה אבל כבר הגיה אחריו הרב בעל המפה וכתב וז"ל אבל י"א שנכון להחמיר שלא לגרש ע"י שליח קבלה כלל ומסיים וכן נוהגין וא"כ אנו בני האשכנזים הנגררים אחר חומרות בעל המפה ובפרט בנ"ד בחומר איסור א"א וחשש ממזרות וא"כ אין לגרש ע"י שליחות קבלה. וראיתי לדקדק בלשון שכתב הרב בעל המפה שנכון להחמיר שלא לגרש ע"י שליח קבלה כלל וא"כ משמע שקאי על הב"ד שאם עשתה האשה שליח לקבלה אזי לא יקבלו הב"ד השליחות הנז' ולא יגרשו כלל ע"י השליחות הנז' ומשא"כ על העדים אין כאן איסור לומר אם יראו הב"ד שטר השליחות קבלה ביד השליח א"כ שמא יטעו הב"ד לגרש ע"י שליחות זה לכן כתב בעל המפה שנכון להחמיר שלא לגרש כלל כו' דהיינו הב"ד ומשא"כ על העדים אין כאן איסור כי עדות לב"ד מסורה ולא חיישי' לב"ד שיטעו וכמ"ש בפ"ק דביצה דף ה' עדות מסור' לב"ד ולא יטעו אבל ביצה לכל מסור וכן ביבמות פ"ב ומ"ש ערוה לכל מסור' עדות לב"ד מסורה כו' ע"ש ומה שנזדקקו העדות לשליחות הקבלה היינו כי פן יראו הב"ד שיש מן הצורך ליתן ולסדר ע"י שליחות הקבלה דהיינו במקום עיגון וכמו שאכתוב לקמן אז יסדרו ולא חיישינן לטעות ב"ד וע"ז כתב בעל המפה ומזהיר לב"ד שלא יגרשו כלל ע"י שליחות הקבלה אבל ראיתי בגוף הסמ"ק והטור וכ"כ בלבוש שנכון להחמיר שלא לעשות שליח קבלה וא"כ האיסור גם על האשה ועדים. וי"ל ג"כ מ"ש בעל המפה לשון שלא יגרש היינו אף אם עברה האשה והעדים אזי לא יטעו הב"ד לפסוק כדברי הב''י ובזה יש לישב שכ' הרב בעל המפה שלא לגרש כו' כלל דתיבת כלל לא מצינו בדברי מהר"ף לא בסמ"ק ולא בטור אלא שבא להורות שאף בדיעבד אם עברה האשה והעדים שנזדקקו לשליחות הקבלה אזי לא יגרשו הב"ד שליחות הקבלה הנ"ל וא"כ בנ"ד היה מן הראוי להמשיך ידי מזה ג"כ ולמחות בעדים שלא יזדקקו לעדות הזה אבל לענד"ן דאף המהר"ף ושאר פוסקים הנגררים אחריו מודים דמותר לגרש ע"י שליחות קבלה ואף שכתב בעל המפה וכן נוהגים להחמיר היינו י"ל שלא במקום עיגון ואף שי"ל מ"ש בעל המפה שלא לגרש כלל פירושו אף במקום עיגון אבל ז"א שאנו מצינו בכל הפוסקים בהרבה מקומות שהחמירו בגיטין ומ"מ הקילו במקום עיגון והנה מיראי הוראה אני ובפרט בחומר איסור בנ"ד אף כי מעלתכם חכמים ונבונים ובקיאים בהל' גיטין מ"מ אודיע למעלתכם דעתי הקלושה בנ"ד כי האמת לכאורה יש כאן חשש עיגון כאשר עיניכם יחזו מישרים בהעתקות מהכתבים אשר נשלח לב"ד יפה שלכם ובפרט שדעתו ליסע למרחקים אבל מ''מ ענ''ד נוטה מה שיש לתקן שיצא הדבר בהיתר אליבא דכל הפוסקים הוא יותר נכון ובודאי אם מעלתכם יכולין לסדר הגט ע"פ שליחות להולכה זהו דרך הישר שלא לפגוע בכבוד הרב מהר''ף והנמשכים