שער אפרים קלב

בדברי המחבר והרמ"א שמ"ש ואפילו אמרה וקברתיו קאי ארישא אאם אמרה גרשני כו' שהרי מה שסיים מעל"ת וז"ל דהא המחבר הב"י לא איירי בקברתיו והיינו במי שאמרה גרשני בעלי כו' ואם כן לפי זה אי אמרינן שמ"ש רמ"א אפילו אמרה קברתיו חולק אדברי המחבר כי המחבר סבר דנאמנת לפי דברי מעל"ת ואם כן הוי ליה לרמ"א לומר וי"א אפילו אמרה קברתיו כי הם דיעות חלוקות ועוד אעיקר' דדינ' פירכא דלפי דעת מעל"ת דדברי המחבר איירי במת סתם דהלא דברי המחבר הם דברי הרמב"ם ובמ"ש רמ"א אפי' אמרה קברתיו הוא דעת המ"מ שמפרש דברי הרמב"ם ואין כאן חולק ועיין בתשו' הרא"ם הנ"ל סוף דבר שדברי מעל"ת נפלאים בזה ממני. אמנם לעיקר דדינא יפה כתב מעל"ת שהאשה הזאת מותרת להנשא לכל גבר דיתיצביין וע"פ חקירות המבוארים בפסק הזה ע"פ ב"ד יפה דמעל"ת שהאיש זעליגמן הנקר' טשסני בלשון פיהם שהי' רגיל במשא ומתן בכפר של הערלים הנז' ושם היה ביתו אצל הרצחנים הנז' ולא הוחזקו שאר היהודים בשם הזה בגליל הנ"ל ושאר חקירות המבוארים לעיל וגם שהיה שלום בינו לבינה כו' אז האשה הזאת מותרת להנשא לכל כדת משה וישראל אך באשר שמיראי ההוראה אני והאיסור הזה חמור מצד עצמו בכן באם יסכימו עמנו עוד א' מן הרבנים המפורסמים בהוראה בגליל שלכם אזי אהיה סניף עמהם כי היכי דלימטי לי שיבא מכשור' וגם שלא להכניס עצמינו במחלוקת בפירוש בעל המפה שהביא בסי' הנז' סל"ט דנשאת ע"פ ע"א לא תנשא רק ע"פ ב"ד של שלשה ונסתבכו בפירושו של רמ"א ז"ל. וי"י אלקים צבאות. יצילנו משגיאות. ויראינו מתורתו נפלאות: שאלה קד נשאלתי מק"ק ורנקפורט וז"ל השאלה אשה אחת עגונה ועגומ' זה כמו עשרים שנה ועתה מקרוב הוגבה בעבורה בפני ב"ד כשר וז"ל העדות במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הח"ר יום טוב בר מאיר ז"ל ואיימנו עליו באליו"ע והגיד בתורת עדות מה ששמע מערל א' וז"ל ואר י"ג שנה איז איין בעל מלחמה לביתי קומן אונ האט מסל"ת גיוועזן אונ צו מיר גירעט בישטו ניט פון אופנא מאיר זיין זון איך קען אייך נאר פון אלטיר הער מיר האבן אין דער קומפניאי איין יודן גהאט איז איין וואקירר קעריל גוועזן האט נתן קנאטשטאט גהיישן וויא מיר אין פרגונדא זיין גלעגן איז ער זעהר קרנק גווארדן זענין מיר אין איין דארף גלעגן האבן ניקש דרינן גפונדן אלז איין שיסל אונ איין קיבל האט ער מיך גבעטן איך זאל דאך אים צו טרינקן געבן זוא זענן מיר ביי דעם פייאר גלעגין האב איך אים נאך אננדר גיגעבן אויף אייליף שיסלין ואל וושיר האט זיא נאך גטרונקן אונ איז אים אזו דיא זיל אויס גיגנגן זא האבן מיר איין לאך גמאכט ביז אן דיא אקסיל אין איין שייאיר אונ האבן אים בגראבן צוויי שטונד דער נאך האבן מיר אים פר שירט זונשט העטן אים דיא הונט גפרעסין עכ"ל. תשובה הנה קריתי ושניתי הב"ד אשר מסר מעל"ת לידי אודות האשה העגונה מבעלה כמר נתן קנאטשטאט וגם התשו' שכתב על זה הרב כמהר"ר מנחם מענדל מק"ק ורנקפורט בצירוף שני רבני' וראיתי תיוהא לפענ"ד בקצת דברי הרב הפוסק הנ"ל במ"ש דלא קי"ל כר"ן ואפי' לא הקדים דברים אחרים רק ממיתת הבעל מקרי מסל"ת כו' וזהו תמוה שהרי בסי' י"ז הביא הרב בעל המפה בהג"ה סעיף י"ד דעת הרי"בש שמיקל באומר הגוי מת לבד ודעת הר"ן שמחמיר וגם הרר"ך הסכים לדעתו ואנן קי"ל בכל מקום דאיכ' פלוגת' בדינים אלו אזלינן לחומר' וכמ"ש הרי"בש והובא גם בהג"ה ש"ע הנ"ל סעיף ט"ו ואף שהרב בעל מ"ב בתשו' סי' וגם בסוף ספרו השיג על מ"ש דאזלינן לחומר' וכתב בשם ה"ה מהרא"ם דאזלינן לקולא הלא המעיין שם בדברי המזרחי יראה דכבודו במקומו מונח שגג בדברי הרב המזרחי ז"ל והאמת כדברי הרמ"א הנז' וכבר השיגו עליו כל הפוסקים ואין כאן מקום להאריך בזה. וזהו יש לישב לכאורה לפי שמצינו שכתב רמ"א בהג"ה סט"ו בשם תשו' מהר"מ וז"ל אבל שאלו כותי אחר ובא כותי מסל"ת שמת אע"פ כו' מקרי מסל"ת, וכד מעיינת בב"י תמצא שתשו' מהר"מ הנ"ל הנז' הוא ממש דעת הרי"בש וא"כ לפ"ז קשה דהלא לעיל בסי"ד הביא ג"כ דעת הר"ן וכאן סתם כהרי"בש אלא ודאי שלעיל לא כתב לספיקא דדינ' כי ג"כ דעת רמ"א לפסוק כריב"ש ולכן סתם פה בסט"ו כרי"בש וזהו שכתב בלשון יש מחמירים ולא בלשון יש חולקים כי אין זה מחלוקת כי רוב מסכימים כהרי"בש רק יש מחמירים ולא מן הדין והרבה פעמים מצינו באחרונים שדקדקו בזה במקום שמצינו בלשון יש מחמירי' ואף שמדברי הרמ"א בסעיף ט"ו אין שום ראי' שפסק כריב"ש במה שמביא תשו' מהר"מ הנז' שלכן דקדק רמ"א בדבריו ובא כותי מסל"ת דהיינו להר"ן כדאית ליה ולהריב"ש כדאית ליה ואף שיש לפקפק על ראיה שמביא הריב"ש מגמ' דיבמות ודלמא צרה היא ולא מקשה דלמא גוי וכמו שמקשה על זה ה"ה מהרל"בח בתשו' ע"ש. אמנם מצינו בהרבה אחרונים שפסקו כריב"ש ה"ה מהר"מ מלובלין סי' ו' בתשו' וה"ה בתשו' מ"ב וה"ה בתשו' מהרא"ש ובשאר אחרונים נמצא שדברי הר"ן בטלים. אבל ראיתי עוד בדברי הרב הפוסק הנז' שסיים בדבריו וכתב וז"ל ואע"ג דלכאורה קשה היה לו להתרצן לתרץ בקיצור דאיירי שלא אמר כן בפני ב"ד וי"ל כיון דהמתרץ ידע המעשה שהתיר רב יוסף גבי מאן איכא בי חיואי עדיפא ליה להביא ראי' ממנו כי מעשה רב כו' עכ"ל. ודבריו תמוהים דמשמע מדבריו דלפי האמת אף שאינו מסל"ת מותר גבי גוי כל שלא אמר דבריו בפני ב"ד דכל שלא בא לב"ד מקרי אינו נתכוין להעיד ולא להתיר לפי דברי הרי"בש וכמדומה לי שלא יצאו דברים אלו מפיו דהרי מעשה דפונדקית גויה אף שלא אמרה דבריה בפני ב"ד דמקשה הגמ' שם והא איה חבירנו קאמרי ומתרץ כיון דחזיתינהו בכיא כו' ולפ"ד הרב הפוסק נר"ו הנז' הל"ל בקיצור שלא אמרה דבריה בפני ב"ד ואף שי"ל דקושית הגמ' הוא על שחשב מס"ל תומו הפונדקית הנז' מ"מ הלא מבואר בירושלמי הובא במרדכי ובכל הפוסקים דצריך דוקא מסל"ת לאפוקי ע"י שאלה אף שלא בפני ב"ד אלא האמת לדעת הרי"בש ה"פ דהמקשה הכי פריך דהוי ס"ד דמקשה דגוי נאמן בעדות אשה כמו שאר עדות ישראל בתורת עדות וכי היכי דלר"ל נתכוין להעיד עדותו עדות כמו שאר עדות ישראל ה"נ דפסל נתכוין להעיד משום עדות וע"ז מקשה הגמ' היכי משכחת לה שיעיד בלא מתכוין ולפ"ז מדוקדק ברש"י שם היכי משכחת דלא נתכוין להעיד ולא להתיר ור"ל דלא מצינו שיעיד בלא מתכוין ומשני במסל"ת ר"ל שאין הגוי נאמן בתורת עדות דומי' דשאר דברים אלא במסל"ת ולא במתכוין להעיד ולכך כל שלא בא לב"ד ולא נשאל אלא שהגיד מעצמו מקרי מסל"ת וסמכינן עליו אבל אם בא לב"ד אפי' מעצמו או נשאל אפי' שלא בב"ד נתכוין להעיד הוא ופסול ועיין בתשו' הרי"בש סי' ש"פ וסי' שע"ו ובזה מיושב גמר' הנז' גבי מעשה דפונדקית וכ"כ בנ"י סוף יבמות הובא בב"י שאין הגוי נאמן מדין עדות אלא משום דקים לן דקושט' קאמר ועיין בתשו' ה"ה מהר"מ מלובלין סי' ק"י שכתב ג"כ כנז'. מ"מ בעיקר' דדינ' דבריו נכונים וראויים למי שאומרם שהאשה אלמנת ר' נתן קנאשטט מותרת להנשא בלי שום ספק לכל גבר דיתיציביין מאחר שהגוי אמר לפ"ת שמת על מטתו וגם קברתיו ולית כאן ספק בזה ואין כאן מקום להאריך דכבר הדברים מבוארים היטב והנלע"ד כתבתי: שאלה קה צ"ע לדינא גבי חמש נשים שאמרו חכמים במשנה פ' האשה שלום שאינן נאמנות להעיד עדות אשה אם הן נאמנות במסל"ת. תשובה לכאורה משמע שנאמנות דלא גריעי מגוי וכן יש להוכיח קצת מגמ' דיבמות בסוף המסכת' דמקשה שם בגמ' אמ"ש ר"ע במשנה שאין משיאים לא עפ"י אשה כו' ומקשה וסבר ר"ע ע"פ אשה לא והתניא כו' משום ר"ע ומה חמש נשים שאינן נאמנות כו' אבל אשה דעלמ' נאמנות כו' ע"ש וקשה מאי מקשה הגמ' וגם למה אינו מתרץ התרצן דמה שלמד ר"ע ק"ו מה' נשים שאינן נאמנות אפילו במסל"ת והדיוק הוא אבל אשה דעלמ' נאמנת היינו במסל"ת ומ"ש ר"ע במשנה שאין משיאין ע"פ אשה היינו כשאינה מסל"ת אלא ודאי שהדין הוא דה' נשים נאמנות במסל"ת ולכן לא היה יכול לתרץ כנז' דא"כ מ"מ קשה הדיוק אבל אשה דעלמא נאמנות אף שאינן מסל"ת וא"כ מוכח לכאורה מזה דה' נשים נאמנות במסל"ת ואף שיש להקשות על זה דזהו אליב' דר"ע שסבר דאשה דעלמא אינה נאמנת ואנן לא קי"ל כר"ע אלא כחכמים דסברי דאשה בעלמ' נאמנת בעדות אשה לאפוקי ה' נשים שאינן נאמנות וא"כ שמא תאמר דאליב' דרבנן ה' נשים אינן נאמנות אף במסל"ת ז"א דהלא מדר"ע נשמע לרבנן דמדר"ע סבר דאשה דעלמ' אינה נאמנת במסל"ת וכ"ש אליב' דרבנן דסברי דאשה דעלמא נאמנת ומכ"ש דה' נשים יהיו נאמנות במסל"ת דאל"כ יהיו סברותים הפוכות וגם פלוגתא רחוקה וגם הלשון שאמר ר"ע בבריית' ה' נשים שאמרו חכמים אינן נאמנות ואם כן משמע מלשון שאמרו דגבי ה' נשים ליכא שום מחלוקת בין ר"ע וחכמים כן משמע לכאורה. אמנם כל זה אינו נכון דמ"ש בגמר' שהגוי נאמן במסל"ת אינו מטעם נאמנות הגוי דעכו"ם אין לו שום נאמנות רק הואיל שמסל"ת דבריו ניכרים שאומר אמת אם כן אם תרצה לומר דמ"ש בבריית' דר"ע דמ"ש ה' נשים נאמנות היינו במסל"ת דוקא ושם אינו שייך לשון נאמנות וא"כ איך יהיה הס"ד שאיירי הבריית' דוקא במסל"ת ולכן לא מתרץ התרצן דבריית' איירי במסל"ת אלא ודאי דבריית' איירי בשאינה מסל"ת ומשא"כ אשה דעלמ' נאמנת בשאינה מסל"ת לכן מקשה שפיר אר"ע דמתני' ולעולם ה' נשים ליכא שום הוכחה די"ל דאינן נאמנות אף במסל"ת דגריעי מגוי הואיל והיא מתכוונת לקלקל. וכן יש להוכיח בראיה ברורה דה' נשים אינן נאמנות אף במסל"ת ממ"ש הריב"ש סי' שע"ז הובא בש"ע סי' י"ז סעיף י"ד בהג"ה אם אמר גוי פלוני מת במסל"ת אע"פ שלא אמר דברים אחרים מקרי מסל"ת והוכיח הריב"ש זה ממ"ש בגמר' דיבמות דף קכ"ב וגם בגיטין דף ס"ז ודילמ' שד הוא ודילמ' צרה הואי ולמה לא מקשה ודילמ' גוי היא אלא ודאי גוי נאמן כשאמר פלוני מת אע"פ שלא אמר דברים אחרים כו' ע''ש. וא"כ קשה אדברי ריב"ש מאי מקשה הגמר' ודלמא צרה הואי הלא זהו מקרי מסל"ת ולפי דעתו למה לא תהא הצרה נאמנת אלא ודאי שחמש נשים אינן נאמנות אף במסיח לפי תומם. ועיין בתשו' ה"ה מהרלב"ח סי' ל"ו שמקשה אדברי הריב"ש הנז' דאין משם הוכחה דדלמא חד מינייהו נקט ובתירוץ התרצן יתורץ ג"כ קושיתו ודלמא גוי הוא מתנא דבי ר"י דבשעת הסכנה כותבים אע"פ שאין מכירים וע"ש שכתב שמשמח את עצמו בתירוץ זה ועיין בר"ן שחולק על תשו' הרי"בש הנז' והובא בש"ע סי' י"ז (ועיין מ"ש במקום אחר מה שקשה בש"ע סעיף הנז' אמ"ש בהג"ה סט"ו) והגאון מהר"ר העשיל הרב מק"ק לובלין הקשה אתשו' הרי"בש הנז' דלפ"ד תינח שמתורץ קושיתו על שלא מקשה הגמ' דלמא גוי היינו ביבמות דמהדר שם אם משיאין את האשה בששומע קול שמת הבעל אבל מ"מ קשה למה לא מקשה הגמר' קושי' הנז' בגיטין גבי מ"ש כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו דמקשה הגמ' ודלמא צרה ולמה לא מקשה ודלמא גוי ושם ליכא לתרץ דגוי נאמן במסל"ת שהרי גבי גט הגוי אינו נאמן במסל"ת. ונלע"ד לישב דגבי גט יש תירוץ אחר דבשלמ' מה שמקשה הגמ' ודלמא צרה היא ר"ל ומכוונת לקלקל וכן דלמא שד הוי ומכוון לקלקל משא"כ גוי לא שייך לומר שמכוין לקלקל או להעיד וא"כ מהיכי תיתי שיהיה גוי ויצעק מן הבור כאלו הוא ישראל ויאמר