שער אפרים קלא

ע"א ביבמה וע"א במלחמה כסברת הרי"ף והרמב"ם ולפי מ"ש הרמב"ן במלחמות שלו הנז' דנפשטו תרי האיבעיות הנז' במקום אחר ואף שהחמירו עליה הרמב"ם והרי"ף גבי ע"א בקטטה וכתב שלא נפשטה האבעיא אבל הריא"ז חולק עליהם בזה וסבר שכשם שגבי ע"א ביבמה וגבי ע"א במלחמה נפשטו האבעיות הנז' במקום אחר ולקולא והיינו משום דכל מילתא דעבידי לגלויי כו' וה"ה גבי ע"א בקטטה יש ג"כ לפשוט האבעיא ממקום אחר דהיינו מן אותם המקומות שנפשטו השני אבעיות הנז' דע"א ביבמה וע"א במלחמה דנאמן ע"א וא"כ ה"ה בע"א בקטטה זהו הנלע"ד בישוב דברי ריא"ז הנז' אמנם קשיא לי קצת על זה דלפי זה מוכרחים אנו לומר שריא"ז סובר הטעם דע"א נאמן משום דמילתא דעבידי לגלויי כו' וכד מעיינת בדברי ריא"ז הובא דבריו בש"ג הנז' דף תמ"ט ע"ב סעיף ד' וז"ל למה האמינו ע"א במיתת הבעל לפי שהוא דבר העשוי לגלות כו' ועוד שהאשה מדקדקת בנשואיה כו' וא"כ מביא ריא"ז ב' טעמי' ולפי מ"ש לעיל לא היה לו להביא רק טעם ראשון, ואפשר שכאן לא הביא רק לשון הגמ' שמביא ב' טעמים אכן לדינא סבר הטעם הראשון משום מילתא דעבידי לגלויי וכן מוכח ריא"ז לפני זה שם בא ע"א ואמר שמת בעלה במלחמה כתב מז"ה שאף זה ספק ומחמירים בה מספק ואני אומר שע"א במלחמה נאמן שלא חששו חכמים אלא בעדות אשה עצמה שהיא תועה לפי תאותה כו' אבל העד אינו אומר אלא מה שראה ואין טעות בדבריו כב"ה כו' וקשה ג"כ על דבריו הלא ע"א במלחמה הוא איבעיא בגמ' ולא איפשטא אלא שסברתו כסברת הרי"ף וכמ"ש הרמב"ן במלחמות שלו ומשא"כ מז"ה חולק על הרמב"ן וכמבואר בס' המאור שם ומטעם זה פסק ריא"ז גם בע"א בקטטה כו' לפי שנפשטה האבעיא במקום אחר וכסברת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן גבי ע"א ביבמה וע"א במלחמה אף שהרי"ף והרמב"ם חולקים על זה גבי עד אחד בקטטה והיינו מטעם אחר הנז' אבל ריא"ז השווה מדותיו. ולענ"ד כיוונתי האמת בדברי ריא"ז למעיין שם וא"כ לפי דעת ריא"ז בע"א בקטטה נאמן לגמרי ובנ"ד אף אם היה קטטה בינו לבינה היה הבחור יצחק הנ"ל נאמן להעיד עליו אכן מאחר שהרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים מחמירים בעד אחד בקטטה וא"כ מי יקל, ראשו להתיר עגונה החמורה לדעתם הלא המה אבות העולם ועמודי ההוראה ואף שיש לחלק בנ"ד לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה באיסור חמור כזה ולהרבות ממזרים בישראל חלילה, אמנם מאחר שכבר מעכ"ת קדמני בכתבו שגלוי וידוע לו ולב"ד שהיה שלום בינו לבינה כל ימיהם א"כ אין אנו צריכים לכל המשא ומתן הנז' בנדון זה וניתרת האשה הזאת גם מכח הספק הזה. והנה ראיתי מה שהאריך מעל"ת במ"ש בעל המפה בהג"ה בש"ע סי' הנז' סמ"ח אפילו נשתמד בעלה והניחה עגונה אינה נאמנת וכתב מעל"ת שהקשה הרב מהר"ש קאדנאבר נר"ו בעל המחבר ברכת הזבח דהא מסיק בהגהות הרי"ף דמימר לאו קטטה מקרי כו' באמת כשהיינו יחד בקהלה קדושה ומפוארה ווילנא יע"א בבית מדרשינו הקשה מ"ו ה"ה מהר"מ בעל חלקת מחוקק קושיא הנז' והביא בספרו ח"מ ס"ק צ"ד ראי' ממ"ש הר"ן על מומר שמת בשעת הדבר כו' שאינו נאמן כו' הול"ל מטעם משום דמקרי ע"א בקטטה אף שלא בשעת הדבר כו' ע"ש. ברם מה שהקשה מעל"ת בקיצור בשם מחותני עמיתי הרב מהר"ש בעל ברכת הזבח לק"מ על בעל המפה דכד מעיינת בהגהות הרי"ף בש"ג דף ת"ן סעיף ב' שכתב תחלה בשם מז"ה דמימר מקרי קטטה כו' ואח"כ כתב ריא"ז ולי נראה כו' דמימר כו' לא מקרי קטטה כו' ע"ש ואנן קי"ל כל מקום דאיכא פלוגתא דרבוותא בדיני העגונות הולכין אחד המחמיר וכמ"ש בעל המפה לעיל בסעיף ט"ו בשם הריב"ש ודלא כמו שהבין הרב בעל מ"ב מדברי ה"ה המזרחי להפך וכבודו במקומו מונח שגגה יוצאה מלפניו ועיין בס' ח"מ שם וא"כ יפה כתב בעל המפה בהג"ה הנז' דאם נשתמד בעלה מקרי קטטה כו' וכדעת הרמז"ה ודלא כדעת ריא"ז דהיינו כדברי המחמיר וכפי שכתב בעל המפה בשם הריב"ש הנז' אמנם ראיתי מ"ש בעל ח"מ הנז' שנותן טעם לשבח לקושיא הנז' ומסיים שם וז"ל בהגהות אלפסי חולק על דיעה זאת ובאמת פשט הגמ' והפוסקים משמע דלא אמרי' אינה נאמנת אלא בחזינן בה ריעותא שאמרה גרשני כו' והוחזקה לשיקרא אבל בשביל בעלה שנשתמד לא הוחזקה לעבור על איסור א"א עכ"ל ע"ש וא"כ לפי מ"ש בח"מ הנז' שזה נגד הגמ' והפוסקים כו' אינו עולה יפה התי' הנז' דלא שייך לומר לחומרא להחמיר מה שהוא נגד הגמ' והפוסקי', אכן נלע"ד שגם ז"א קושיא דאף שבאמת שמסיים ריא"ז על דיעה הזאת שיש להקל במומר כמבוא' בקונטריס הראיות אבל גם ה"ה הרמז"ה שהוא חולק על ריא"ז לאו קטיל קניא באגמא הוא כי בודאי לפי הטעם שאמר רב חנניא בגמ' דטעמא דקטטה משום דמשקרא י"ל שהאמת עם הרב בעל ח"מ דדוקא בדחזינן ריעותא שהתחילה לשקר נגדו והוחזקה שקרנית אז אינה נאמנת לאפוקי בנשתמד בעלה אז לא הוחזקה לשקרנית ואז נאמנת כי לא הוחזקה לעבור על איסור א"א לאפוקי לפי דעת רב שימי דטעמא דקטטה הוא משום דאמרה בדדמי וא"כ לפ"ז הטעם לא אמרי' עיקר הטעם משום שהוחזקה שקרנית רק הואיל והיא שונאתו כ"כ שרוצה להשמט ממנו לכן חיישינן דדילמא אמרה בדדמי שמרוב שנאתה בו לא שמה אל לבה בשעת הסכנה לראות שמא לא מת ולכן אינה נאמנת וא"כ לפי טעם זה כשנשתמד בעלה אף שהאשה הזאת היא כשרה וצנועה יותר מכל הנשים שבעולם טפי אמרי' שהיא שונאתו שנאה גמורה וחלוטה עבור שכפר באלקי ישראל ורוצה היא להשמט ממנו שלא לדור עם נחש בכפיפה אחת ולכן מחמת שנאה הזאת כשיבא הוא למקום הסכנה אז אינה שמה אל לבה לראות שמא לא מת כנז' ולכן כ' הרמז"ה שאין לך קטטה גדולה מזו ואף שגם הריא"ז סבר הטעם דבדדמי ולא משום שהוחזקה שקרנית וכמ"ש ריא"ז בראשית דבריו הרגיל הוא קטטה כו' עד אם יש לתלות טעות בדבריהם אינה נאמנת כו' כסבורה שמת כו' ומפני הקטטה לא המתינה כו' ע"ש א''כ זה הטעם הוא ג"כ משום דאמרה בדדמי ואפ"ה סבר ריא"ז דגבי מומר נאמנת דלא אמרה בדדמי אבל ז"א קושיא דבסברא הזאת קמיפלגי ריא"ז והרמז"ה דהרמז"ה סבר אליבא דמ"ד דבדדמי אז גבי מומר אינה נאמנת ומקרי ג"כ קטטה וריא"ז חולק עליו בזה וסבר דאף למ"ד הטעם בדדמי צריכה להיות תחלה שקרנית ע"י הגירושין כו' ע"ש. ובזה מיושב מה שדקדק מעל"ת בכתבו והקשה דמ"ש ריא"ז והרמז"ה כתב שאם הניח בעלה עגונה והלך והמיר כו' ולי נראה כו' לשונו אינו מדוקדק דמ"ש מ"ש הרמז"ה למ"ש לעיל מיניה ומדכתב והרמז"ה כתב משמע דנדחה סברא הראשונה עכ"ל מעל"ת אבל לפי מ"ש ניחא דאף שכתב ומז"ה כתב אינו ר"ל שידחה סברא הראשונה לגמרי והמשך לשון הריא"ז הוא כך דמתחלה כתב דגבי קטטה הטעם הוא דאמרי' בדדמי כו' והרמז"ה כתב לפי טעם דבדדמי גם ממיר מקרי קטטה ולי נראה דאינו כן כו' א"כ דבריו עולים כהוגן. וגם מה שהקשה עליו מ"ו הרב בעל ס' ח"מ על סברת הרמז"ה הנז' מתשוב' הר"ן סי' ג' על מומר שמת בשעת הדבר וכתב שאין היתר לאשתו מחמת שהיה שעת הדבר כו' ולפי דעת הנז' דכל מומר הוי כקטטה הו"ל להר"ן להשיב בפשיטות דעד אחד בקטטה אינו נאמן אף שלא בשעת הדבר עכ"ל ע"ש. הנה דברי מ"ו מ"ש בספרו ח"מ שגבו ממני וכד מעיינת בתשובת הר"ן סי' ג' הנז' תמצא שאינו קשה כלום על מז"ה דשם בתשובת הר"ן המעשה שהיה כך היה שמומר אחד בא והגיד מסל"ת שמת פלוני המומר שהיה שמו כך בעודו יהודי בעת הדבר ונסתפקו אם ישראל מומר נאמן אפילו מסל"ת כו' די"ל שהיה מתירא הר"ן לומר דאשה הזאת אסורה מטעם דע"א בקטטה אינו נאמן ושם היה הבעל מומר ומקרי קטטה כו' כי פן יקשו עליו דאף לפי דברי מז"ה דסבר דמומר מקרי קטטה היינו דוק' אם היא אמרה שמת בעלה אינה נאמנת לאפוקי עד נאמן לומר שמת בעלה המומר ואף דקי"ל דע"א בקטטה אינו נאמן וכמ"ש הרמב"ם שמא שכרה אותו או מטעמי' אחרים יש לומר דהיינו דוק' כשמעיד העד בקטטה שראה מיתת הבעל והוא עד המעיד לאפוקי אם אנו מאמינים לו מטעם מסל"ת אז לא שייך הטעם לשמא שכרה אותו שהרי אנו מאמינים איתו מטעם מסל"ת ולא בתורת עדות שיש לחוש לשמא שכרה לו ואף שדחיתי לעיל קצת סברא הזאת לחלק בטעם שמא שכרה לו בין עד המעיד בשם גוי מסל"ת או שהוא מעיד בעצמו כי בודאי גם כאן איירי שהמומר שהגיד לפ"ת שמת בעלה המומר לא בא אל הב"ד להגיד דבריו כי ז"א מקרי מסל"ת כמבואר בגמ' ובפוסקים רק אנשים אחרים ששמעו מן המומר דבריו שהגיד לפ"ת באו אל הב"ד מ"מ לא רצה הר"ן להכניס את עצמו במחלוקת ודחי דברי המומר הנ"ל מטעם דמקרי ע"א בשעת הדבר ודבר הרי הוא כמלחמה כו' וא"כ מ"ש הרב רמ"א בהג"ה בשם הגהות הרי"ף דמומר נקר' קטטה ואינה נאמנת דבריו נכונים וראויים למי שאמרם. ומה שרצה מעל"ת ליישב דברי רמ"א בש"ע מחמת הקושי' הנ"ל שהוא מסיק בהגהות הרי"ף דמומר לאו קטטה והביא שם דברי המ"מ שהביא הב"י שכתב שחיישינן שהיא משקרת אפי' מת על מטתו וקברתיו וכ' מעל"ת שהוא שלא כדברי התוס' והביא מעל"ת מה שהקשה הרב מהרו"ך בדרישה והניח בצ"ע כו' הנה כל הדברים האלה הם ערוכים בתשובת ה"ה הרא"ם סי' ך' ובתשוב' ה"ה מהריב"ל ח"ב סי' י"ז ובלחם משנה פי"ג מהל' גירושין ובכ"מ שם ויתבאר לו הכל באר הטיב וקשה עלי מאד להעתיק לו לחנם מה שחקוק בעט ברזל ומה שסיים מעל"ת בתירוצו דמ"ש בעל המפה בש"ע בהג"ה הנ"ל בשם הגהות הרי"ף דמומר מקרי קטטה כו' וז"ל וא"כ כנים דברי הגאון רמ"א שכתב וכן אם המיר והניחה עגונה נמי אינה נאמנת דהא המחבר הב"י לא איירי היכא שאומרת וקברתיו רק כשאומרת מת סתם ויפה כיון דבשלא אמרה קברתיו גם דעת הגאון הגהות מהרי"ף מסכמת דחיישינן דאמרה בדדמי עכ"ל מעל"ת. ודבריו אינם מובנים לי לגמרי ונפלאים ממני מאד שהרי מסיים הרב רמ"א ז"ל בהג"ה תכף באותו דיבור ואפילו אמרה וקברתיו ואין לפרש בענין אחר רק באופן זה דהיינו דקאי אמ"ש המחבר לפני זה בד"א שהאשה נאמנת כשיש שלום בינו לבינה כו' אבל אם יש קטטה כו' כגון שאמרה גירשני כו' והכחישוה או שנשתמד בעלה כו' ואח"כ הלכה היא ובעלה ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ועל זה כתב בעל המפה אפילו אמרה קברתיו דהיינו בין שאמרה גרשני ובין שנשתמד בעלה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת אפילו אמרה קברתיו וקאי אתרווייהו ואין להעלות על הדעת שלמד מעל"ת דמ"ש רמ"א בהג"ה אפי' אמרה קברתיו קאי ארישא אאם אמרה גרשני ואח"כ הלכה היא ובעלה למדינת הים ואמרה מת בעלי וע"ז כתב רמ"א אפי' אמרה קברתיו ולאפוקי באם נשתמד בעלה והניחה עגונה לא שייך לומר שהלכה עמו למדינת הים ואמרה מת בעלי וקברתיו שהרי בנשתמד והניחה עגונה איירי ולא הלכה עמו למדינת הים. אז איך תאמר וקברתיו אלא ודאי שמה שאומרת בנשתמד מת בעלי היינו ששמעה שמת בעלה ולא איירי בקברתיו אבל כד תעיין בכתבו תמצא שכל השיקלא וטריא שלו הוא אליב' דמז"ה אי איירי בקברתיו שכתב וז"ל ונמצא לפ"ז מ"ש מז"ה על משנתינו שאם הניחה בעלה עגונה והלך והמיר קטטה הוא א"כ דעתו מכוונת בזה שגם אם אמרה מת וקברתיו אינה נאמנת ועל זה בא המפה לחלוק דאם אמרה מת בעלי וקברתיו נאמנת אבל מת סתם חיישינן דאמר' בדדמי כו' עכ"ל ועל זה סיים שכינים דברי הגאון רמ"א הנז' ואם כן גם בנשתמד והניחה עגונה נאמנת לומר מת וקברתיו ויכולין לומר שפיר בזה מת וקברתיו אף דמתחילה הניחה עגונה לסוף הלכה אליו כדי לפטור ממנו ובאתה וראתה מיתתו וקברתו א"כ מ"ש רמ"א אפי' אמרה וקברתיו קאי אתרווייהו ועוד דאי אפשר לפרש בדברי מעל"ת שלמד פירוש הנז' בש"ע