שער אפרים קכח

אתה נכנס לבית הנ"ל כי בבית הנ"ל הם שני רצחנים שהרגו ליהודי טשסני וא"כ משמעות הלשון אשר הגידו לו הערלים הנז' שהם לא ידעו שבא אל הבית לחקור אחר ההרוג זעליגמן הנז' ואמרו לפ"ת שלא יכנס אל הבית הלז מחמת הרצחנים ההם והם לא ידעו כלום מרדיפת הבעלים. אמנם צריכין אנו לחקור ולדקדק במקור הענין אם זה נקרא גוי מסל''ת באשר שלא הקדימו הערלים להגיד לו דברים אחרים רק מהריגת היהודי הנז' וכבר מחלוקת ישינה בין הראשונים והאחרונים אם לא אמר הגוי רק מהריגת פלוני אם זה נקרא מסל"ת ומחלוקת הראשונים הלא המה הר"ן והריב"ש תלמידו דלפי דעת הר"ן אינו נקרא מסל"ת רק אם הגוי מספר מענין לענין עד שמגיע לפי תומו לצרת הבת ומסל"ת מהריגת בעלה ומחלוקת הריב"ש בצדו דשפיר מקרי מסל"ת אף אם לא הקדים כלום מדברים אחרים. הנה הר"ן כתב בתשוב' והביאו ב"י סי' י"ז דכל שלא אמר דבר בקישור ענין לפניו או לאחריו לא מקרי מסל"ת וכולי עובדי דגמ' הכי איתניהו והכי מוכח ולכאורה דבריו צריכים ביאור האיך מוכח מעובדא דגמר' דאיירי בהקדים דברים אחרים כו' ועיין בתשו' ה"ה מהריק"א בסי' ובקונטריס ה"ה מהרח"ש לעגונה דאיתתא הנ"ל כי הוא המאסף לכל המחנות והאריכו' בזה הוא אך למותר ולא עלה בידינו רק כדמסיק תעלא מבי כרבא אך ראיתי בתשוב' ה"ה פני משה ח"ב סי' פ"ז דף נ"א שמביא בשם חכם א' שיצא לידון בדבר החדש ורוצה להביא ראיה לדברי הריב"ש ושלא כדעת הר"ן מהא דאמרי' בגמ' דג"ה גבי גדי שצלאו בחלבו דשייליה לקפילא ארמאה דפרש"י לקפילא ארמאה נחתום גוי ואשמעינן דמותר לסמוך לפ"ת ולא יודיעוהו שצריכין לדבר איסור ומותר כו' הרי התם אע"ג דמודיענן לו שצריכין לו מה טעם יש בו ומתכוין להודיע לו הגוי הוי מסל"ת כיון שאינו מתכוין לאסור או להתיר עכ"ל וג"כ מביא שם ראיה בשם רבו הרב (מהר"י טראני) מפ"ב דגיטין גבי ההוא שטרא פרסאי דעביד בעש"ג מקרי לב' גוים זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי בהו ממשעבדי ופשיטא שע"י שהיה מבקש מהם רב פפא היו קוראים במסל"ת ומגבי בהו ממשעבדי שלא ידעו שאנו צריכין לעדותם כו' וכ"כ הרשד"ם עמוד הימיני בסי' ע'. והרב בעל פ"מ דחי הראיות הנז' וז"ל ואחר המחילה דלאו ראי' היא דהרי טעם של הר"ן משום דאיכא ידים מוכיחות דהגוי מתכוין להעיד דאלת"ה למאי הלכת' אמר איש פלוני מבלי שום קשר אלא ודאי מוכיח מתוכו דכוונתו להעיד ואערומי קא מערים שלא לומר דבריו בדרך עדות אבל בהאי דקפילא ארמאה דלא מוכיח מתוכו מידי דהרי אנן הוא דשיילינן ליה מה טעם יש בתבשיל מבלי הודעה שלדבר איסור והיתר אנו צריכין לו אלא כמי שרוצה להזמין אנשים כו' ורוצה לידע טעם התבשיל א"כ כשמשיב לשאלתינו ואומר מה טעם יש בתבשיל מסל"ת מקרי כיון שלא הודיעו לו דלאיסור והיתר אנו צריכין לו מאחר שאינו מוכיח מתוכו דלאסהידי קאתי גם ראיות הרב מהרי"ט מההוא שטרא פרסאי כו' הנה מקום לדחותה כעין הדחי' הנז' עכ"ל ע"ש. ונלעד"ן דכבידו של ה"ה בעל פ"מ במקומו מונח אמנם פה דבריו דחוקים דמחלק בין ההוא דקפילא לההוא דאיש פלוני מת דגבי קפילא לאו מוכיח מתוכו כו' דשיילינן ליה כו' דלאיסור והיתר אנו צריכין לו כו' א"כ קשה הלא גם גבי גוי שאמר איש פלוני מת אף שלא אמר בקישור דבר לפניו נאמר ג"כ דאין מוכיח מתוכו דכוונת הגוי להעיד ונאמר דאין כוונת הגוי להעיד ומכ"ש להתיר רק כדי שידעו היורשים לירד לנחלה או כדי להוציא החובות שלו או להספיד אותו וכמ"ש הפוסקים ועיין בתשוב' ה"ה הב"י בדין מסל"ת ומעולם אין כוונת הגוי להתיר את אשתו או להעיד ודוגמא למאי דאמרי' בגמ' בהנהו עובדי דמאן איכא בי חיואי שכיב חיואי אליבא דהריב"ש בר פלוגתיה וסיעתו דס"ל דנאמן הגוי ומקרי מסל"ת אף שאינו אומר בקשר דבר לפניו רק כשאמר איש פלוני מת ובודאי מוכרחים אנו לומר שאין כוונת הגוי להעיד או להתיר רק כוונתו כמ"ש לעיל ואף שהר"ן וסיעתו חולקים על סברא זו מ"מ נאמר דאין לחלק בזה בין ההוא קפילא לההוא דאיש פלוני מת כו' ומדהריב"ש נשמע ג"כ להר"ן. אמנם נלע"ד דמ"מ דברי הרב פ"מ נכונים שדחה דברי החכם הנ"ל במה שרצה להביא ראיה ולסתור דברי הר"ן מההוא דקפילא ארמאה אבל לא מטעמיה של בעל פ"מ כי נלע"ד דאין ראיה מההוא קפילא ארמאה דהתם היינו טעמא דקפילא נאמן מטעם שיכולין לישאל ג"כ לגוי אחר ומילת' דעבידא לגלויי לא מרע נפשיה הגוי הראשון כיון שיכולין לעמוד על הדבר אם אומר אמת. ואע"ג דרש"י כתב הטעם דמותר לסמוך עליו ולא שיודיעוהו שצריכים לו לדבר איסור והיתר והיינו מטעם מסל"ת וא"כ לפ"ז אין הטעם משום שיכולין לשאל לגוי אחר דא"כ אף שיודיעוהו לו שצריכים לו לדבר איסור והיתר יכולין לסמוך עליו אבל ז"א דאם מודיענן ליה שצריכין לו לדבר איסור והיתר א"כ הוי כאלו סומכין על עדותו של גוי ובאמת גוי פסול לעדות ולכן פירש"י ולא יודיעוהו לו שצריכין לו לדבר איסור והיתר וז"ש התוס' ד"ה וסמכינן אקפילא אע''ג דגוי הוא כיון שקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתיה אע"ג דלכאורה משמע שהתוס' חולקין על רש"י דלדברי התוס' משמע דאינו צריך שיסל"ת רק עיקר הטעם הוא משום דאומן הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתו וכן משמע בב"י סי' צ"ח בי"ד שכתב וז"ל שם אחר שכתב שמ"ש הטור וכ"כ א''א הרא"ש שצריך שלא ידע שסומכין עליו כתב הב"י כלומר אין בדברי הרא"ש הכרע אלא שצריך שיהא מסל"ת אבל לענין קפילא אין בדבריו הכרע והתוס' כתבו כו' עד כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתו ע"כ נראה מדבריהם דבאינו מסל"ת איירי כו' ע"ש א"כ מוכח מדבריו שהתוספות (הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) ביאור דברי הר"ן הנז' וקושית הריב"ש על הר"ן ע"ל בריש ס' ק"א מ"ש אמ"ו הגאון זצוק"ל עד וכן קבלתי בשם גדול אחד: חולקים על רש"י וא"כ א"א לומר דטעמו של רש"י דנאמן גבי קפילא במסל"ת משום דלא מרע אומנתיה שהרי לפ"ז א"צ מסל"ת אפי' שיודע שסומכים עליו נאמן מטעם דלא מרע אומנתיה. איברא אין דברי הב"י מוכרחים לומר שהתוס' חולקין על רש"י דא"כ לפ"ד הב"י צ"ל שהרא"ש חולק על דברי התוס' וז"א בנמצא שהרא"ש יחלוק על התוס' אם לא שמפורש בהדיא בדבריו ודברי הרא"ש יש לפרש כדברי המחמירים שהביא הטור בשם הרשב"א ויש מי שאוסר עד שיהא אומן ומסל"ת וע"ז כתב הטור וכ"כ הרא"ש והמעיין בדברי הרא"ש תמצא שדבריו מוכרחים לומר כן שמפרש על מ"ש בגמר' קפילא ארמאה היינו נחתום גוי וא"כ נראה שסבר שצריך שיהא אומן ועיין בדרישה מ"ש בזה ג"כ כמו שכתבתי. וע"כ מוכרחים אנו לפרש כן בדברי הרא"ש דאל"כ קשה האיך יסבור הרא"ש לפי דברי הב"י דסבר דמסל"ת לבד סגי הלא אנן קי"ל דאין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד ולמה יהא נאמן כאן הגוי לומר שאין בו טעם חלב או טעם בשר אלא צ"ל דגבי קפילא היינו טעמא הואיל והוא אומן נאמן אפי' במסל"ת. ואין להקשות דא"כ ל"ל מסל"ת למה לא יהא נאמן אפי' בלא מסל"ת מטעם דלא מרע נפשיה די"ל להרא"ש והתוס' וגם לפי דברי רש"י דאין מתירים איסור דאוריית' מטעם דלא מרע נפשיה לחוד רק צריך שיהא אומן ומסל"ת וזהו שלא כדעת הר"ן ז"ל שכתב בפ' גיד הנשה משום דלא מרע נפשיה אז א"צ מס"לת וכתב דכ"ש אם יודע שסומכי' עליו דלא מרע נפשיה אבל הרא"ש והתוס' וגם רש"י אינם סוברים כן ודעתם שאם הוא יודע שסומכי' עליו הוי לי' דין עד ואין גוי נאמן להעיד וכ"כ בת"ה סי' ע"ט בדין אם קנו ביצים מן הגוים בי"ט שחל להיות אחר השבת והגוי מסל"ת שנולדו קודם כו' אם יש לסמוך על דבריו כו' ומסיק שם דבי"ט שחל להיות אחר השבת דאיכ' חשש' דאוריית' לא סמכינן ומקשי שם מגמ' דג"ה הנז' דאמרי' שם דליטעום קפילא ארמאה ופרש"י דסמכי' על קפילא דגוי מל"ת ואע"ג דלפר"ת טעם כעיקר דאוריית' כו' ומתרץ דקפיל' שאני דאומנתו בכך ולא מרע נפשי' והכי איתא בטי"ד דמסקנת הרא"ש דבעינן תרתי קפילא אומן ושהוא מסל"ת כו' ע"ש וכמו שכתבתי לעיל כ"כ הרב בעל ת"ה הנז' לעיל וראיתי מ"ש עמיתי הרב בעל ש''ך בי"ד סי' הנז' שמקשה שם בשם מחותנו הרב מהר"ג נר"ו על הת"ה הנז' וז"ל דהא הרא"ש וסייעתו דמצריכין קפילא לאו טעמ' משום דלא מרע חזקתי' דהרי הוא מסל"ת אלא הטעם משום דאל"כ מנ"ל שיודע להבחין בטעם כו' וא"כ הדר' קושי' לדוכתיה דהא הרא"ש פסק כר"ת ופסק דסמכינן אקפילא כו' וע"כ טעמיה משום מסל"ת לחוד דאי משום דלא מרע אומנתו תסגי בקפילא לחוד כו' ע"ש. ולפי מ"ש לעיל אין דברים אלו מוכרחים כלל ואדרבה משמע מדברי הרא"ש איפכ' דהטעם הוא משום דלא מרע אומנתי וכפי דברי התוס' וכמ"ש הרב מהרו"ך בשם ס' הדרישה שלו. ולפי הטעם שכתבתי לעיל שיש לדחות הראיה שהביא החכם הנ"ל בספר פני משה מהא דקפיל' כו' שסומכין עליו לפ"ת היינו מטעם שאינו משקר כי יש לישאל על זה ג"כ לגוי אחר ויכולין לעמוד על הדבר וכמבואר לעיל מטעם זה יש ג"כ לדחות הראיה שהבאתי לעיל בשם מהרי"ט מן הגמ' דגיטין מההוא שטרא פרסאה דעביד בערכאות של גוים דמקרי לב' גוים זה שלא בפני זה במסל"ת גם כן הטעם הנז' דודאי לא משקר הגוי כי מתירא פן ישאל לגוי אחר ויתגלה שקרותו לכן אינו משקר, ומה ששאל לגוי אחר ולא סמך על הגוי הראשון צריכין אנו לתרץ זולת דברינו הנז' בגמ' הנז' למה שאל רב פפא לשני גוים ולא סמך על הגוי הראשון וצ"ל לפי שאמרי' שם בגמ' ומגבי ממשעבדי בשטר זה וא"כ לא עדיף עדותו של הגוי מישראל שישראל א' אינו נאמן ומכ"ש גוי ואף שמה שהגוי נאמן אינו מטעם עדות רק מטעם מסל"ת. וג"כ במילתא דעבידא לגלויי אינו משקר מ"מ לא רצה לסמוך על גוי א' דומיא דישראל דאמרינן בגיטין שם העדים שאינן יודעים לקרות שנים קורים לפניהם וחותמים ועיין בטור ח"מ וב"י סי' מ"ה. וא"כ לפ"ז אין ראיה להוכיח משם כמו שמוכיח ה"ה מהרי"ט ז"ל מהא דשטרא פרסאה דמקרי מסל"ת הואיל ואין יודעים שאנו צריכים לעדותן דלפי מאי שכתבתי עיקר טעמ' משום שמתירא לשקר וכמ"ש לעיל ומשא"כ בעדות אשה. וע"ק דכפי דבריהם שרצו להביא ראיה מההוא דשטרא פרסאה וגם מקפילא ארמאה כו' לעדות אשה א"כ נלמד ג"כ מזה אף אם שואלים להגוי על מיתת פלוני אם אנו יודעים שאין כונתו להעיד ולהתיר את אשתו בעדותו רק לאיזה כוונה אחרת נאמר ג"כ שמתירי' את אשתו בעדותו עפ"י הגדת הגוי ונאמר שמקרי מסל"ת ובאמת ז"א וכמבואר בתלמוד ובכל הפוסקים וכמ"ש גבי פונדקית גויה היתה ומסל"ת ומקשה בגמ' והא קאמרי איה חבירנו כו' ומשני שם כיון דחזיתינהו כו' ואין אנו צריכין להאריך בזה בחנם כי זהו מבואר אפי' למתחילים דאם שאל את הגוי לא מקרי מסל''ת ולפי מה שהביאו החכמים ראיה מההוא דקפילא ומההוא דשטר' פרסאה ושם היה המעשה ע"י שאלה ואפ"ה מקרי מסל"ת ובע"כ שאני התם דשם יש טעם אחר וכמ"ש לעיל. ואף שדחיתי דברי החכמים הרבנים הנז' במה שהביאו ראיות הנז' מ"מ כבר כתבו הגאונים הראשונים והאחרונים שיש לפסוק כדברי הריב"ש וסיעתו שפוסקים דאף אם אומר הגוי שמת איש פלוני לבד מקרי מסל"ת וכמבואר בב"י שכתב ה"ה מהר"י טייצאק שבכל בתי דינים שבשאלוניקו בימי איתני גאוני עולם שהיו בה פשט המנהג להתיר וכדעת הריב"ש הנז' ואף שבעל המפה כתב בש"ע בהג"ה ב' דיעות דהיינו דעת הריב"ש ודעת הר"ן הנז' שמחמיר בזה מ''מ בעל המפה מודה שהעיקר כדעת הריב"ש רק שכתב אח"כ שיש מחמירי' בלשון חומר' בעלמ'. ואף אם נאמר שמ"מ יש לחוש לדברי המחמירים בנ"ד אמנם כד מעיינת בעדות של הבחור שהעיד בשם הגוי על הריגת היהודי זעליגמן הנז' תמצא שאין מקום לחומר' זו בנ"ד שהרי העיד הבחור כמר .