שער אפרים קכז

ה"ה מהריב"ל ושאר פוסקים הנז' ומתרץ ע"ז וז"ל ע"כ נראה בעיני דלא צריך רדיפת הבעלים אלא בסתמא שלא ידענו אם נתיאשו כו' ואולי אף רש"י פי' כן דרגלים לדבר שהן שלו כלומר שלא נתיאש מהן והוי הפקר ומ"ש במתני' אם נתיאשו אין הא סתמא לא היינו היכא שהנחיל בודאי שלו אבל כה"ג שהנחיל אינו בבירור שלו אלא ע"י עדות אשה וקטן א"כ כל היכא דלא רדפו הבעלים אחריהם א"צ להחזיר דאיכ' תרתי לריעות' חדא דעדות אשה וקטן לאו כלום ועוד דדלמ' איאוש ומכח הני ספיק' אין לו להחזיר אלא ברדיפת הבעלים כו' וא"כ לא קשה כלום מההשגות שהשיג החכם המשיג על ה"ה מהרדב"ז בראש ההשגה ראשונה מתורצת במ"ש מה שהשיג דמתני' קתני אם נתיאשו כו' אבל סתמ' לא היינו היכא דאנן ידעינן בודאי שהנחיל שלו וכמ"ש הרש"ל הנז' ומ"ש שצריך שיהיו הבעלים מרדפים לגלות שלא נתיאשו היינו בסיפ' גבי נאמנת אשה וקטן כו' דאין אנו יודעים שהנחיל שלו כי אם ע"י עדות אשה וקטן כו' לכן צריך רדיפת בעלים. וגם ההשגה שניה שהשיג החכם הנז' על מהרדב"ז ג"כ מתורץ בזה וז"ל החכם המשיג ועוד דלפי סברתו נראה מדברי רב יהודה דצריך שלא נתיאשו דה"ק שראינו אותם מרדפים הא סתמא הוי יאוש והא לית' דהא לעיל קאמר וכן נחיל כו' דקנין דרבנן הוא כו' אפי' סתמ' נמי מיאש כו' קמ"ל אם נתיאשו כו' ע"ש ולפי מ"ש גם ההשגה זאת אינה כלום דמ"ש בגמ' וכן נחיל של דבורים דמסתמ' לא הוי יאוש היינו היכא דידעינן בודאי שהנחיל שלו ובזה איירי המתני' וכן נחיל של כו' וכמ"ש הרש"ל הנ"ל ומשא"כ בסיפ' בהא דנאמנת אשה וקטן כו' איירי דאין אנו יודעין שהנחיל שלו כ"א ע"י העדות של האשה וקטן לכן צריך רדיפת הבעלים לגלות שלא נתיאשו הא סתמ' הוי יאוש. ובזה מיושבים השני השגות של החכם על הרב מהרדב"ז ז"ל ומה שהכריח להרב מהרדב"ז לזה הפי' במתניתין היינו לפי שהוקשה לו בסוגי' האוקמתא דרב יהוד' שאיירי במרדפים א"כ מאי הקשה רבינא לרב אשי אח"כ וכמ"ש לעיל בשם מהריב"ל והרש"ל הנ"ל ושאר קושיות הנז' לכן כתב מהרדב"ז דרדיפת הבעלים אינו אלא לגלות שלא נתיאשו כו'. ועוד השיג החכם על הרב מהרדב"ז בתשובת הרב מהרשד"ם ז"ל וז"ל ותו קשיא לי דכיון דכוונת הרב לדחות פי' מהרי"קו אמאי לא דחהו עם פירש"י שכתב מרדפים אחריהם קודם דבר הקטן דרגלים לדבר דשלו הם ע"כ הרי עם הפי' הזה אין כח למהרי"קו לפרש מה שפירש ולא להוציא הדין שהוציא וכמו כן ממוהרי"קו אני תמה איך נעלם ממנו פירש"י ועם כי פירש"י נראה דחוק לכאורה עכ"ז היה לו למהרי"קו להביאו ולעשות משא ומתן עליו. הנה מתוך כתלי כותבו ניכר שפשוט בעיניו שה"ה מהרי"קו חולק על פירש"י ולא כן אנכי עמדי שיש לומר שגם מהרי"קו מודה לפירש"י שהבעלים מרדפים אחריהם קודם דבר הקטן כו' ואף לפי פירושו של רש"י דייק מהרי"קו את דינו דאיירי דידעו האשה והקטן שהבעלים מרדפים כו' ומתוך זה נתעוררו האשה והקטן וזהו שכתב ה"ה מהרי"קו דמשמע בהדי' שאפי' שהבעלים מרדפים בפני האשה והקטן ומתוך כך נתעוררת ואומרת מכאן יצא נחיל זה כו' וא"כ לפ"ז מהרי"קו אינו חולק על פירש"י וכבר אנו מוזהרים ועומדים מפי סופרים ומפי ספרים שכל טצדקי שאנו יכולין לעשות כדי להשוות המחלוקת בין הפוסקים והמפרשים אנו מחוייבים להשוות אותם כדי שלא להרבות מחלוקת בין הפוסקים וא"כ אף שה"ה מהרדב"ז חולק על ה"ה מהרי"קו במשמעות הסוגי' במ"ש דאיירי בדשמעו האשה והקטן מרדיפת הבעלים כו' וכ' שאין הסוגי' מוכחת כדבריו דהיינו שאין ראיה לדבריו מהסוגי' כי י"ל דהסוגי' איירי בדלא שמעו כו' ואין ולאו ורפיא בידיה אמנם מ"מ אינו מוכרח מפירש''י שיחלוק מהרי"קו עליו ויהיה מוכרח מפירש"י דאיירי דוק' בדלא שמעו רדיפת הבעלים ולכן אין תמיהת החכם המשיג כלום על מהרדב"ז שידחה פי' מהרי"קו עם פירש"י. והנה מצאתי ראיתי במהריב"ל בראשונות כלל א' סי' ג' דף ד' ע"ג שמביא תשו' הרב מהרי"קו הנ"ל וכתב אח"כ שנראה לכאור' שיש לו לרש"י ז"ל פי' אחר בזאת המימרא דלא כמהר"ם ומהרי"קו ז"ל שהם ס"ל דמאי דנקט מרדפים אחריהם לרבות' ורש"י ז"ל לא פי' כן אלא כתב מרדפים אחריהם קודם דברי הקטן כו' ע"ש. והנה לכאורה עלה בדעת מהריב"ל גם כן כסברת החכם המשיג אמנם לבסוף מסיק הרב מהריב"ל וכתב וז"ל וכבר היה אפשר לומר כי מהרי"קו אפילו על פירש"י כתב מה שכתב עכ"ל ע"ש וכ"כ הרב מהרא"ש בתשו' סי' ח' שמקשה תחלה על הרב מהריב"ל במ"ש שמהרי"קו חולק על רש"י כו' ומסיים שם ומ"מ אף לפירושו של רש"י דייק מהרי"קו ז"ל כו' דהרי משמע שהקטן והאשה ידעו שהבעלים מרדפים ולכן הביא מהרי"קו ראיה לדבריו דאפי' דידעי מקרי מסל"ת כו' ע"ש. עוד השיג החכם המשיג בתשובת מהרשד"ם הנ"ל על ה"ה מהרדב"ז ז"ל ותחלה צריך אני להעתיק משם מה שהקשה ה"ה מהרדב"ז על מהרי"ק הנ"ל והובאו דבריו בתשו' הרשד"ם ז"ל הנ"ל במ"ש ה"ה מהריק"ו דמ"ש בגמ' כגון שהיו הבעלים מרדפים אחריהם כו' איירי ששמעו האשה והקטן שהבעלים מרדפים כו' דדוחק הוא להעמידה בדלא שמעו דוק' כו' והקשה ה"ה מהרדב"ז וז"ל דמשמע אשה דומיא דקטן שאין הקטן יודע רדיפת הבעלים ואע"ג דשמע אין שמיעתו כלום כן האשה בדלא שמעה כו' והשיג עליו החכם וז"ל ומי יתן ואמצא טוב טעם למשמעות הזה כי מה חכמה צריך לידע ברדיפת הבעלים כו' כי אינו מההכרח שהיו כ"כ קטנים שלא ידעו ולא יבינו ואדרבה כי היכי דמקיש אשה לקטן לומר שאינה יודעת ליקש קטן לאשה ולומר מה אשה שומעת ומבחנת בין טוב לרע ה"נ קטן וזו היא סברא מעליא כו' עכ"ל. הנה דברי החכם המשיג נפלאים בעיני לו יהא כדבריו דיש לומר איפכא ולהקיש קטן לאשה ולומר דמה אשה שומעת ומבחנת וה"ה קטן כו' הלא קי"ל בכמה סוגיות בתלמוד דכל היכא דאיכ' להקיש לקולא ולחומר' לחומרא מקשינן ולא לקולא וכאן י"ל להקיש קטן לאשה דקטן יודע ומבחין ברדיפת הבעלים ואפ"ה מקרי מסל"ת ונאמן ומתירין א"א על פיו וזהו קולא וג"כ יש להקיש אשה לקטן ולומר דאינה יודעת להבחין מרדיפת הבעלים ואז נאמנת במסל"ת וזהו חומר' דהיינו לאפוקי אם יודעת מרדיפת הבעלים אז דומה זה לאיה חבירנו ואז לא מקרי מסל"ת ואינה נאמנת וא"כ לחומר' מקשינן ולא לקולא. ואם יתעקש המתעקש לומר הלא בכמה קולות אנו מקילין בעדות אשה ותנא אזכות' קמהדר בעסק העגונות להתיר אותם ממאסר העיגון וא"כ אף בזה ניקל ונאמר דמקשינן אשה לקטן ולקולא אבל ז"א שהרי אמרי' בגמ' דבכורות פ' יש בכור דף מ"ו ת"ש פדחת כו' עד שאני עדות אשה דחמירו בה רבנן ומקשי ומי אחמירו כו' והא תנן הוחזקו להיות משיאין כו' ומשני כי אקילו רבנן בסופה בתחלתה לא אקילו רבנן וכ"כ החכם המשיג הנז' בראשי' דבריו שראוי להחמיר מאד בגוף העדות מסל"ת ולא להקל וכתב שם שכן ראה בכל הפוסקים כולם יענו ויאמרו שראוי להחמיר עד שנדע בבירור שהוא מסל"ת כו' וכ"כ הרי"בש סי' ש"פ וכ"פ מהריק"ו שורש ל' וכי מקלינן בסופה בסוף עדותן לאחר שכיוונו יפה כו' וכמבואר ברש"י פ' יש בכור וא"כ אין שום השגה מן החכם המשיג הנז' על ה"ה מהרדב"ז דאדרבא מקשינן אשה לקטן לחומר'. ואין להמליץ בעד החכם המשיג דכוונתו בהשגתו לפי שהאוקמתא בגמ' כגון שהיו הבעלים מרדפים איירי בנחיל כו' שהוא דבר הנוגע בממון ולא באיסור וגבי ממונא אזלינן לקולא ושם השיג דלקיש קטן לאשה כו' אמנם גם ז"א דהלא קי"ל בכולי תלמוד' דכל היכא דאיכ' ספיקא בממונא אמרי' קולא לנתבע וחומר' להתובע וכאן גבי נחיל כו' אי אמרי' דמקרי מסל"ת אף דיודעים האשה והקטן מרדיפת הבעלים ומוציאין ממון על פיהם א"כ זהו חומר' לנתבע ובכל מקום הוא חומר' להתובע ואין מוציאין ממון אם לא בראיה ברורה אף שאמרי' בסמוך שאני נחיל דקנין דרבנן הוא ולכן מקילינן במסל"ת היינו אם אנו יודעים שהוא מסל"ת לאפוקי אם נאמר דבמרדפים אחריהם לא מקרי מסל"ת א"כ אף בממון לא מקרי מסל"ת דדיינו אם מקילינן במסל"ת גמור ומוציאין ממון ע"פ מסל"ת ולא בספק מסל"ת. וגם מ"ש החכם המשיג כי אינו מההכרח שיהיו כ"כ קטנים שלא ידעו ולא יבינו וכו' וכמ"ש לעיל ואני אומר שיש קצת הכרח מהסוגי' דאיירי בקטנים שאינם מבינים דמקשי בגמר' ודלמא קמצא בעלמא שכיב להו ואסיקו ליה שמיה כו' ופירשו רש"י והר"ן קמצא חגב או נמלה כו' ואמרי' בגמר' דשבת פ' ר"ע בסופו רי"א אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין לקטן לשחוק בו ואמרי' בגמר' שם ות"ק לא מצנעי ליה לקטן דלמא אכיל ליה אי מיית ור' יהוד' אי מיית קטן מספיד ליה ע"כ א"כ מוכח מגמר' דשבת דר' יהוד' סבר דחגב חי מצניעין ליה לקטן לשחוק בו ולא גזרינן דלמא אכיל ליה כי מיית ומטעם דאי מיית החגב אז קטן מספיד ספיד ליה וא"כ כשאביו מצניעו לקטן לשחוק בו מיירי בקטן שהוא קטן לגמרי כי באם הוא גדול קצת אינו מדרך העולם שיצניע לו אביו חגב לשחוק בו וכבר אמרו בגמר' דכתובות א"ר לר"ש בר שילת עד בר שית לא תקבל ומבר שית ואילך ספי ליה כתור' וגם בגיטין פ' הניזקין הפעוטות מקחן מקח כו' ועד כמה אר"י כבר שית כבר שבע כו' וא"כ במ"ש יהוד' דאי מיית החגב קטן מספיד ספיד ליה איירי בקטן כזה שאין לו הבחנה וזהו שמקשה בגמר' דיבמות ודלמא קמצא בעלמ' כו' על דבר ר"י שאמר אפי' שמע מן התינוקות שאומרים הרי אנו הולכים לספוד כו' דהיינו שעושין התינוקות הספד על החגב כי זהו דרכן של קטנים וכמ"ש ר"י בשבת דקטנים עושים הספד על מיתת חגב וא"כ גם ביבמות איירי ר"י בקטן כזה שמצניעין לו חגב לשחק בו ועושה לו הספד וקטן כזה אין לו הבנה וא"כ יפה השיג ה"ה מהרדב"ז על ה"ה מהריק"ו דהיינו במשמעות הסוגי' אמנם בעיקר הדין גם מהרדב"ז מודה למהריק"ו וכעמ"ש מהרדב"ז שם הובאו דבריו במהרשד"ם סי' הנז'. וראיתי עוד בה"ה מהרשד"ם הנז' שמקשה שם על המקשה בגמ' בסוגי' הנז' ואשה וקטן בני עדות נינהו אמאי לא משני דשאני נחיל כו' דהוי קנין דרבנן כדמשני רב אשי כו' ועוד מקשה שם וז"ל ועוד צריך לבקש טעם לדברי רב אשי דנראה דמפני שהוא קנין חלוש ליבעי עדות חזק לקיימו עכ"ל ונראה דב' הקושיות הנז' מתורצת חדא בירך חברתה דמאי הקשה בקושיא הראשונה אמאי לא משני דשאני נחיל כו' דהוי קנין דרבנן די"ל דהמקשן סבר כסברת קושיא האחרת דאיפכא מסתבר' הואיל שהוא רק קנין דרבנן לא יהיה נאמנת אשה וקטן רק צריך עדות חזק א"כ קושיא הראשונה מתורצת בקושי' השנייה אמנם מ"מ קשה קושיא השנייה דצריך לבקש טעם לפי דברי רב אשי כו' ועיין בתשו' ה"ה מהרא"ש סי' רס''א והנה זולת ההשגות שהשיג ה"ה מהרדב"ז על ה"ה מהריק"ו ראיתי עוד בתשוב' ה"ה מהרד"ך בית כ"א שהקשה כמה קושיות על מהרי"קו ובאמת אין השגותיו כלום למעיין שם ורציתי להאריך בזה אך באשר שמצאתי ראיתי בתשו' מהרח"ש בקונטרי' העגונה שעמד לימין צדקו של מהרי"קו וגם בתשוב' משפטי שמואל סי' הנז' דחה ג"כ דברי מהרד"ך והעמיד דברי מהרי"קו על מכונם אף שיש לי כמה תשובות להשיב עליהם ולפלפל בדברות קדשם מ"מ משכתי ידי כעת מזה ושלא להאריך יותר מזה. ומכל מה שהארכנו לעיל מוכח מדברי הפוסקים דלדינא מסכימים לדברי מהרי"קו ומהר"ם ואף שהקשו כמה קושיו' על דברי מהרי"קו מ"מ הוא אמת ותורתו אמת דאף שהוציאו קול בכפר שהוא חוקר ודורש אחר ההרוג ר' זעליגמאן הנקרא טשסני בלשונם מ"מ לא נפיק מידי מסל"ת. ואף אם נאמר דדברי מהר''מ ומהרי"קו הנז' אינם עולים יפה לדינא דהיינו כשהבעלים מרדפים אחריהם לא מקרי מסל"ת מ"מ בנ"ד מקרי מסל"ת דהיינו כד נדקדק בעדות של הבחור. הנז' שהגיד שמתחלה בא אל הבית שהיה רגיל להיות שם ר' זעליגמן ושאל את בני ביתו עבורו וכשיצא מן הבית קראו לו ב' ערלים ואמרו לו האיך ם