שער אפרים קכה

כלום מענין ההריגה אבל אין בידי כעת תשובת הרשד"ם אם נאמר שבתשו' הרשד"ם סי' מ"ב ומ"ג מקרי סותר דבריו הראשונים אבל מתוך הסברא נראית שזה לא מקרי סותר ואפ"ה אי הוי ע"י שאלה במעמד אחר לא מהני. ואשר כתב רום מעל"ת לתרץ מה שהקשיתי על ספר משאת בנימין והאריך רום מעל"ת וז"ל דודאי יש לחוש לשמא לא ראו אותן תוך ג' ימים אך אם העדים אומרים שראו אותן תוך ג' ימים אין לערער על העדים כו' וגם מ"ש מעל"ת אך אם העדים שהעידו בפנינו אמרו בפנינו שאלו שראו אותם ההרוגים ידעו שהם פ' ופ'י ושהוא תוך ג' ימים לא נאמר להם מנין כו' הנה זהו פשוט ולית דין צריך בשש אך במ"ש מעל"ת בדברי רש"י בעיקר התי' וז"ל דמר ולהכי קאמר הרב בעל מ"ב שכיון שלפי עדות כמר אהרן וכמר מענדל ביום ו' הלכו היהודים לדרכם מן הישמעאל ובעדותן של כמר מיכל כתוב שהישמעאלים מצאו אותן הרוגים ביום א' שלאחריו נמצא כאלו אמרו אותן העדים של כמר מיכל אותן שיצאו יום ו' מצאנו הרוגים ביום א' וידעו והכירו כו'. הנה תורה היא וללמוד אני צריך בכן תמהני על פה קדוש יאמר דבר זה ובפרט בחומר איסור א"א וחשש ממזרות להתיר ע"פ סברא זו א"א לעלמא הלא בשלמ' בסבר' הראשונה אשר אמר מעל"ת שאין אנו מדקדקים אחר העד איך יודע ואיך הכירו שהוא הוא ושהוא תוך ג' ימים יפה כתב אבל כאן להרכיב שני עדות יחד העדות של כמר אהרן וכמר מענדל בשם הישמעאלים ועדות של כמר מיכל אשר העיד בשם הגוים שראו אותן הרוגים ביום א' וזהו לענ"ד צריך תלמוד דממ"נ אם נאמין לעדות של כמר מיכל שהם אותן היהודים שנהרגו כו' וא"כ אין אנו צריכים לעדות של כמר אהרן וכמר מענדל ואם לא נאמין לעדות של כמר מיכל שהם אותן היהודים ושהכירו אותן הטיב אינו מועיל ג"כ העדות של כמר אהרן וכמר מענדל כי י"ל שאותן שיצאו ביום ו' הלכו לעלמא לחיים ולשלום ואותן שמצאו הרוגים המה אנשים אחרים אשר נהרגו ג' ימים לפני זה וצ"ע לענ''ד. ומ"ש רום מעל"ת שעדות ר' שמעון עם העדות ר' אליעזר היה בפעם א' בלי שום הפסק בודאי סברתו נכונה בזה אבל המעשה שהיה לא כך היה. ואשר פלפל מעל"ת אם הדיינים הוי דומיא לעדים שנאמנים לומר ולהגיד. הנה לכאורה נראה שהדיינים עדיפים מעדים וכמ"ש הטח"מ סי' כ"ג דשני הדיינים נאמנים לעולם אפי' יש ב' עדים שמכחישים אבל אין הנדון דומה לראי' דהתם איירי בלא שום טעות וגם אין שום כתב ביד בעלי הדינים ומשא"כ אם יש שום כתב ביד בעלי דינים לא מוכח משם שיכולין לומר איזה דבר מה שיסתור דבריהם של כתבם. ואדרבה ראיתי בתשו' מהר"ם מינץ שכתב שאם יש ביד בעלי הדינים פסק של הדיינים והדיין רוצה לפרש את מ"ש בפסקיו ולפי פשוטו של הכתב סובל פי' אחר שאינו יכול לפרש לפי דעתו והביא ראיה ממ"ש בגמ' דמציעא גבי מחלוקת במתיבת' דרקיע' אי בהרת קודם לשער לבן אי לאו קב"ה אומר טהור כו' אבל דברי מעל"ת נכונים שהדיינים לכל הפחות כעדים ובזה ישקוט שאנן עד כי יבא ינון בארע' קדיש' בשלמא נפישא. כ"ד המעתיר ומתחנן בעדו אהובו הנאמן בבריתו הדורש בשלום תורתו ומשנתו כל הימים אנכי עפר ואפר''ים מבית אהרן מווילנא: שאלה קג שר התורה ארי שבחבורה אספקלריא המאירה כחמה ברה הוא אהו' מחותני יושב בשבת תחכמוני ג"ץ היוצא מתחת הפטיש החזק עמוד הימיני הרב המופלא בעיונא ופלפולא עושה פלא ר"מ ואב"ד כמוהר"ר אליקום גע"ץ סג"ל נר"ו. על דבר העדות אשר הוגבה בבית דינו אודות האשה אשת כמ"ר זעליגמן חתן כמ"ר אייזק מברודא וביקש מעל"ת מאתי לחוות את דעתי בעסק האשה ההגונה ולהתיר אותה מכבלי העגונה וז"ל הב"ד גביות העדות אשר שלח מעל"ת אלי במותב תלתא בי דינא כו' ואתא לקדמנא הבחור כמר יצחק מקאבלא והעיד כו' וז"ל איך בין גקומן לכפר לעסקאב וואי זעליגמאן חתן אייזק ש"ץ מברודא פלעגט דרינן דער הרבריג צו זיין בין איך אריין גקומן אין דר זעלביגע הרבריג האב איך פיל גזעהן פין קרעמרייא אן דיא שקצ' האב איך גפרעגט וואי איז דער יהודי טשסני (והוא כינוי לשם זעליג בלשון פימש) הין גקומן וואש בייא אייך פלעגט צו זיין האבן זיא מיר גענפרט דער טייויל ווייס וואי ער איז הין גקומן אזו בין איך ארויס גיגאנגן רופין מיך דיא ב' ערלים אונ האבן גזאגט דוא יהודי וויא גייסטו אין דען בית אריין דרינן זענן שני רצחנים זייא האבן גהרגט דען יהודי טשסני וגם בין איך גקומן אין אנדרי הייזר אין איטליכן הויז האט מען מיר גזאגט אז דיא קנעכט אויס זיינר הרבריג האבן אין גפירט אין פעלד אונ האבן אים גהרגת ואח"כ בין איך קען סעמניץ גיקומן האט מען מיר גזאגט אז איין שקצה אין סעמניץ זיא הייסט פלאוו"קין ווייש פון זיין הריגה האב איך זיא גפרעגט האט זיא מיר גזאגט בייא דער מיל שקיראחוי האב איך פון ווייטן גזעהן וויא דיא שני הויז קנעכט האבן גהרגת דען יהודי טשסני אונ ער האט זיא גבעטן זיא זאלן אום אלש אוועק נעמן נייארט בייא זיין לעבן לאזן האבן זייא אום פארט גהרגת אונ איך האב מיר פער בארגן זיא זאלו מיך ניט זעהן עכ"ל. היום יום ב' ו' אלול תכ"ה לפ"ק. עכ"ל הגביות עדות הנ"ל. תשובה הנה ראה ראיתי וקריתי ושניתי הגב"ע הנ"ל שהוגבה בק"ק ברודא ע"ד האשה העגונה אשת כמר זעליגמן הנז' וראיתי בדברי מעל"ת שנסתפק בעדות זו שלשה ספיקות. וז"ל מעל"ת ותחלה חל עלי חובת הביאור באיזה אופן התירו חז"ל גוי מסל"ת. שנית אם בעינן להזכיר שם אביו ושם עירו. שלישית אם צריכין לומר קברתיו דחיישי' דלמא אמרו בדדמי. והנה יש להסתפק עוד זולת הספיקות הנז' דאף אם נאמר דמקרי מסל"ת מה שאמרו הערלים בני הכפרים מהריגת היהודי אכן מ"מ יש להסתפק בזה מאחר כשבא הבחור אל הכפר שאל את בני הבית היכן הוא היהודי זעליגמן א"כ מאחר שתחלת הדבר היה ע"י שאלה ואפשר ששמעו בני הכפר מזה וגם ראו אותו שהולך אל הבית ויצא מן הבית הזה והוי דוגמת שהבעלים מרדפים אחריהם וא"כ אף שאח"כ הגידו לו הערלים מהריגת היהודי אחר ששמעו שבעלים מרדפים אחריו י"ל דאין זה מקרי מסל"ת הנה מקור מוצא הדין הזה איתא בתשו' מיימוני בשם מהר"מ וז"ל שם בהגה בתשו' המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים כו' עד ושנסתפקתם מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות שמסביב דדמי קצת לאיה חבירנו לא דמי דהתם קא שיילי ליה בהדיא אבל הכא דלא שיילי להאי גוי גופי' מקרי שפיר מסל"ת אע"ג דידע שמחפשין אותו דחל"כ היכי מהמנינן לשום גוי מסל"ת בעדות אשה כו' נימא דלמא משקר ולפי שיודע שהלך בעלה למד"ה ואי אפשר לה להנשא עד שיעידו לה שמת אומר כן כדי לקלקלה אלא ודאי לא פלוג רבנן כו' אלא סמכינן אכל עדות גוי שבשעה שבא לפנינו הוא מסל"ת כו' ע"ש עכ"ל באמת לכאורה אין ראיה לדבריו להתיר כשהקרובים הוציאו קול לפי סברתו שמדמי זה לאיה חבירנו כי מה שמביא ראיה לדבריו דאל"כ היכי מהימנינן לשום גוי מסל"ת כו' נאמר דבאמת לא מהימנינן לשום גוי מסל"ת עד שנדע בודאי שהוא מסל"ת ואין אצלינו שום ספק או ספק ספיקא כלל לחוש שהגוי מכוין לקלקלה או איזה חשש אחר כי מסל"ת שנאמין לו להתיר א"א על ידו ודי לנו להתיר אחר שיצא מלבינו כל הספיקות והוא בודאי מסל"ת כמ"ש הריב"ש בסי' שע"ז וז"ל אלא שבנדון זה שהוא תלוי בסברא אם נאמר שהוא כמשיב על השאלה אם לא וענין זה הוא חמור מאד שהרי אם אין זה מסל"ת אין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא הי' ראוי שלא להתיר' כו' עד ובמה שכתבת כו' ודאי הדין עמך דגוי מסל"ת חידוש הוא והבו דלא לוסיף עלה כו' ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד ומה שמביא מהר"ם ראי' אח"כ לדבריו מהא דכתב הרי"ף גבי גזלן דד"ת פסול לעדות אשה ואפ"ה כשר במסל"ת דלא גרע מגוי כו' ואע"ג דכל ישראל יודע דמשיאין ע"פ ע"א ואפי' פסול כו' וקרינן ליה מסל"ת ויליף לה דמהימן מק"ו מגוי כו' ע"ש האמת שכדבריו כן הוא דאין חילוק בין גוי המכיר בדת יהודית ויודע שישיאוהו על פיו כו' אבל מ"מ צריכין אנו לחקור היטב אם בשעה שמסל"ת אם נתכוין להעיד או להתיר כו' וכמו שמסיים מהר"מ בעצמו שם וא"כ בנדון שלו שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות כו' נאמר דדמי קצת לאיה חבירנו כו' וה"ה בנ"ד כפי מה שכתבתי לעיל. וראיתי מ"ש הרב הגדול מהרי"קו ז"ל בשורש קכ"א שמביא ראיה לדבריו מהא דתשו' מהר"מ הנז' ועוד הוסיף נופך משלו וז"ל ואשר גמגמו שלא להחשיב גוים הרודפים מסל"ת מפני שכבר הגיד השופט אל הרודפים כל הענין לענד"נ שהדעת מכרעת שלא לחלק בכך דהתם נמי בהא שכתב מהר"מ דחשיב מסל"ת ולא דמי לאיה חבירנו היו הגוים יודעים שהיו מחפשים אותו הקרובים ואפ"ה חשיב מסל"ת כו' ומביא הרב מהריק"ו ראי' לדברי מהר"מ הנ"ל מגמ' דהגוזל בתרא וז"ל וכן משמע קצת בהגוזל בתרא דף קי"ד דמקרי שפיר מסל"ת אע"ג דידע הענין ואפי' שמעה מפי הבעלים בעצמו כדמשמע התם לכאורה כו' ארי"בב נאמנת אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך ואשה וקטן בני עדות נינהו כו' הב"ע שהבעלי' מרדפים אחריהם והיו מסל"ת מכאן יצא נחיל זה משמע לכאורה דאע"ג שהבעלים מרדפים בפני האשה ומתוך כך נתעוררת ואומרת מכאן יצא נחיל זה אפ"ה חשיב מסל"ת ואע"ג ששמע' מפי הבעלים עצמם שאמרו שהוא שלהם כיון שלא אמרו לה דבר ולא שאלוה להעיד להם דדוחק הוא להעמיד' דוקא בדלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פירש התלמוד ואדרבא מדקאמר כגון שהיו הבעלים מרדפים אחריהם והיו מסל"ת כו' דמשמע דע"י רדיפת הבעלים הס"לת עכ"ל והבאתי דבריו באריכות לפי שיש לישא וליתן בו הנה ראיתי מ"ש הרב מהרשד"ם בתשו' לטא"ה סי' קס"ה על שם ה"ה מהרדב"ז ז"ל שהקשה על דברי הרב מהריק"ו וז"ל ואני איני מאמין לדברי מהריק"ו הנז' בפשט הסוגי' וגם הוא לא אמרה אלא לכאורה ומ"ש דדוחק הוא להעמידה דוקא בדלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פירש התלמוד ואדרבה מדקאמר כגון שהיו הבעלים כו' ואף על גב דאין משיבין את הארי לאחר כו' מ"מ אין הסוגיא מוכחת כדבריו דמה הוצרך התלמוד לפרש דבלא שמיעת רדיפת הבעלים עסקינן דאין רדיפת הבעלים אלא לגלות שלא נתיאשו כו' עיין בתשו' ה"ה מהרשד"ם הנזכר מה שמביא בשם גדול א' בתשו' הנז' שהשיג על ה"ה מהרדב"ז הנז' ורצה לתרץ קושיא הנ"ל וז"ל החכם המשיג הנ"ל ופליאה דעת דחיות כו' דקשה בעיני כי מי הגיד מראש דאוקמתי' דרדיפת הבעלים הוי לגלות שלא נתיאשו כו' דהא רב יהודא לא אתי לתרוצי אלא קושית הגמ' ואשה וקטן בני עדות נינהו כו' וא''כ מה שייך יאוש לענין נאמנות וכ"ת דאגב גררא נקטי' רב יהודא לאשמועינן דצריך שיהיה זה קודם יאוש כו' קשה זה מתרי טעמי חדא דמתני' בפירוש קאמר דצריך שיהי' זה קודם יאוש דהכי תנן וכן נחיל של דבורים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו ועוד דלפי סברתו נראה מדברי רב יהודה דצריך שלא נתיאשו הבעלים ודאי כו' הא סתמא הוי יאוש והא ליתא דהא לעיל קאמר בגמ' וכן נחיל של דבורים כו' דקנין דרבנן הוא כו' סד"א כו' אפי' סתמא נמי הוי יאוש קמ"ל נתיאשו כו' אבל סתמ' לא הוי יאוש כו' ולפי דברי הרב ז"ל דמיירי לגלות לנו שלא נתיאשו נראה דהא סתמא הוי יאוש והוא היפך האוקימת' א"כ מכל הני טעמי א"א לפרש פירוש הרב בזאת ההלכה זהו תורף החכם המשיג על דברי ה"ה מהרדב"ז שהביא ה"ה מהרשד"ם כנז' וכדי שלא נשיויה לה"ה מהרדב"ז כקטלי קני באגמי במה שהשיג על ה"ה מהריק"ו הנז' וכתב דאין רדיפת הבעלים אלא לגלות שלא נתיאשו