שער אפרים קכב

בקיצור מה ששייך לגוף העדות מהריגת פלוני, וכן ראיתי כמה תשובות מהאחרונים שקיבלו עדות כזה שהגיד העד סתם שהיה הגוי מסל"ת ועיין בתשוב' ה"ה בצלאל אשכנזי סי' ל"ב ואף שלכאורה יש קצת לדחות דלא מוכח משם שיסתור דברי המבי"ט אבל כד מעיינת תמצא שמתוך דבריו מוכח שלא כדברי המבי"ט וה"ה בנ"ד אף אם נחוש לדברי המבי"ט ולומר דאינו מסור ביד כל אדם לומר שהיה מסל"ת וא"כ בנ"ד אין אנו דנים אלא עפ"י הדברים שאמר ר' אליעזר בשם ישמעאל הנז' שהגיד לו השופט כו' שהגידו לו הערלים שהרגו ליהודי א' ולא היה שם קדימת דברים שלא אמר הישמעאל דבריו בקישור דבר לפניו וזהו מחלוקת ישינה בין הפוסקים הר"ן והריב"ש הר"ן כתב בתשובה והביאו הב"י סי' י"ז דכל שלא אמר דבריו בקישור דבר לפניו או לאחריו לא מקרי מסל"ת וכולי עובדא דגמ' הכי איתנהו והכי מוכח. אף שלכאורה דבריו צריכין ביאור האיך מוכח מעובדא דגמ' דאיירי בהקדים דברים אחרים דהלא אדרבה אמרי' בגמ' דיבמות פ' בתרא ההוא דקאמר ואזיל מאן איכא בי חיוואי שכיב חיואי כו' ושאר עובדא שם וא"כ משמע שלא הקדים כלום רק אמר שכיב חיואי ואין לומר דהדברים שאמר מאן איכא בי חיואי הוי הקדמת דברים אבל ז"א דהלא הכל ענין ודיבור א' עם שכיב חיואי וגם מי הכריחו לפרש כן, אבל כד מעינת בסוגי' הנז' תמצא שדבריו מוכרחים בגמ' דאמרי' שם וז"ל ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות אר"י ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות היכי ידעינן א"ר יוסף בא לב"ד ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר וכו' אר"י לא כך היה מעשה באושעי' בריבי שהתריס עם פ"ה זקנים ואמר להם ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים אלא מתני' דקתני ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת ליה במסל"ת כי ההוא דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי כו' דיש להקשות המקשן דפריך היכי משכחת לה קאי אהא דקאמר שלא הודו לו חכמים רק אפי' נתכוין להעיד אין עדותו עדות ונתכוין להעיד היינו שאמר מת סתם כדלעיל לכך פריך היכי משכחת היתרא דמתני' א"כ מה משני במסל"ת כי ההוא דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי מה זה עדיף ממת סתם דאינו נאמן ולמה יהא זה שאומר שכיב חיואי יותר נאמן דהא נמי מת סתם קאמר ובמה יוודע שהוא מסל"ת מאלו אמר מת סתם שלא הודו לו חכמים וכדי לתרץ זה סביר' ליה להר"ן דשפיר משני התלמוד דהא דאמרינן בנתכוין להעיד דהיינו מת סתם אין עדותו עדות היינו כשאומר מת סתם לבד ולא הקדים לומר דבר אחר אבל מסל"ת מקרי כשאומר ג"כ דברים אחרים ומתוך קישור הדברים אומר מת לכך קאמר כי ההוא דהוי קאמר ואזיל דיש לדקדק למה מאריך בלשון הול"ל בקיצור כי ההוא דקאמר מאן איכא בי חיואי אלא ודאי ר"ל דהוי קאמר מילת' אחריתי ואזיל מן אותן הדברים ואמר מאן איכא בי חיואי כן נלע"ד לישב שיטת הגמ' עפ"י דעת הר"ן בתשוב' הנז' וא"כ בנ"ד אין להתיר האשה הנז' שלא הקדים הישמעאל לומר דברים אחרים רק מענין היהודי לבד אבל ז"א חדא שהרי מחלוקתו בצדו הריב"ש בתשוב' סי' שע"ז שסובר שאף שלא הקדים דברים רק ממיתת פלוני לבד מ"מ מקרי מסל"ת וכ"כ הרב מהר"י טייטצאק והביאיו הב''י והקושיא שהוקשה להר"ן לעיל דלא משני בגמ' כלום אהא דמקשי היכי משכחת ליה ומשני במסל"ת כי ההוא דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי כו' לפי חכמים שלא הודו לאושעיא בריבי וס"ל אפי' מת סתם נמי אין עדותו עדות מ"ש מהא דקאמר שכיב חיואי נמי מת סתם לא קשיא מידי לפי שהמעשה של אושעי' בריבי קאי אהא דקאמר ר"י בא לב"ד ואמר פלוני מת והשיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר וכו' ועלה קאי המעשה דאושעי' בריבי כו' דלא הודו לו חכמים דאפי' מת סתם נמי אינו נאמן הואיל ואמר דבריו בפני הב"ד מתכוין להעיד מקרי וע"ז מקשי היכי משכחת לה ומשני במסל"ת כי ההוא דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי ולא אמר דבריו בפני הב"ד. ובזה מיושב דברי רש"י שפירש מאן איכא בי חיואי מי מאנשי ביתו של חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי דלכאורה שפת יתר הוא בדברי רש"י שאמר מי מאנשי ביתו של חיואי כו' ולפי מ"ש הוא נכון דרש"י בא ג"כ לתרץ מה שהקשינו לעיל מה מתרץ התרצן לכן בא רש"י לפרש כי ההוא דבי חיואי דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי מי מאנשי ביתו של חיואי כו' ר"ל שלא בא לב"ד להעיד רק שקרא לאנשי ביתו של חיואי שאינן ראוי' להיות ב"ד וז"ש דהוי קאמר ואזיל בשוק וקרא לאנשי ביתו ולא בא לב"ד כן יש לישב שיטת הגמ' עפ"י דעת הריב"ש. וכן שמעתי בשם גדול אחד והא דלא משני בקיצור היכי משכחת לה לישני כל שלא בא לב"ד עיין בתשובת הרב מהר"מ מלובלין בספרו מנהיר עיני חכמים סי' ק"י וא"כ לפי דעת הריב"ש האשה זו מותרת בעדות הישמעאל הנז' דמקרי שפיר מסל"ת אף שלא היה שם קדימת דברים וכדעת הריב"ש הסכימו האחרוני' בתשובותיהם וקצתם הובאו בב"י בשם הר"י טייטצאק והר"י בי רב ושאר האחרונים אשר עצמו מספר. ואף אם נחוש לדברי הר"ן ולומר דצריך קדימת דברים נראה דבנ"ד מודה הר"ן דמקרי מסל"ת אף בלא קדימת דברי' דע"כ לא קאמר הר"ן דצריך קדימת דברים היינו דבלא קדימת דברים מקרי מתכוין להעיד ויש לומר דוק' כשמזכיר הגוי ומסל"ת ואמר פלוני מת ומזכיר את שמו לכל הפחות וא"כ י"ל שמתכוין להעיד ועל זה חולק הריב"ש וסבר דמקרי שפיר מסל"ת ומשא"כ בנ"ד שהגיד הישמעאל שהגידו לו שהרגו ליהודי א' ולא הזכיר את שמו בזה נלע"ד דמודה הר"ן דמקרי שפיר מסל"ת דלא שייך לומר דמתכוין להעיד כי על מה יעיד הלא לא הזכיר כלל לאיזה יהודי הרגו ואף שלפי עדות השני שהגיד ר' אליעזר לפני ששאלתי אותו למה לא שאל הישמעאל לאיזה יהודי הרגו והגיד ר' אליעזר ששאל באמת את הישמעאל והגיד לו לאסלאן (הנקרא ליב) חתן יאקוב א"כ יש לומר שמתכוין להעיד אבל ז"א שהרי אם לא שאל ר' אליעזר אותו לאיזה יהודי הרגו אז לא הגיד לו הישמעאל מאומה א"כ לא מקרי מתכוין ומודה בזה הר"ן וסיעתו וא"כ בזה הותר ספק הא'. וע"ד הספק השני שיש להסתפק באשר שהישמעאל הגיד בשם השופט והשופט בשם הערלים מהריגת היהודי הנז' וזהו נקרא גוי מפי גוי ומנ"ל שנאמן הנה ראיתי בתשו' הרב מהריק"ו שו' קכ"א שפסק דגוי מפי גוי נאמן במסל"ת ומביא ראיה מגמ' דיבמות פ"ב מהא דאמרינן דהוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה כו' וגוי מסל"ת נאמן טפי מאשה שהרי אמרי' שם ולא תהא כהנת כפונדקית א"ל לכשתהא כפונדקית נאמנת דהיינו שהסיחה לפ"ת וא"כ מוכח מזה דגוי מסל"ת נאמן יותר מאשה ואשה מפי אשה נאמנת ומכ"ש גוי במסל"ת אלה הם תורף דבריו ובאמת שיש להקשות על דבריו כמו שמקשה הוא בעצמו דאדרב' מדרבנן נייתי ראי' דגוי מסל"ת גרע מאשה מדאמרו לו ולא תהא כהנת כפונדקי' וראיה שלו הוא מדר"ע דהוא יחידאי ואנן קי"ל כרבנן. ומה שמישב שם במוהריק"ו דמ"ש במשנה אליבא דרבנן ולא תהא כהנת כפונדקית לפי שהפונדקית לא מסיחה ל"ת ומדר"ע נשמע לרבנן כו' ע"ש. הנה שותא דמרן מהריק"ו לא ידענ' לישב סוגי' הגמ' אליביה דמאי מקשי בגמ' מאי גריעות' דפונדקית ומשני דפונדקית גויה היתה ומסל"ת הלא לדברי חכמים אין מסל"ת ואין לומר דמהריק"ו מפרש דמה שמשני בגמ' דפונדקית היתה מסל"ת היינו לדברי ר"ע דא"כ מאי מקשי בגמ' מאי גריעות' דפונדקית ומשני כו' הלא אליב' דר"ע אין כאן גריעות' דרע"א במתני' לכשתהא כפונדקית ואף שיש לישב זה דמקשי אליבא דר"ע שאמר לכשתהא כפונדקית נאמנת הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו כו' וע"ז מקשי מאי גריעות' דפונדקית למה הוצרכה להוציא להם מקלו ותרמילו ולמה לא היתה נאמנת בלא"ה וע"ז משני גויה היתה ולא היתה נאמנת רק בעבור שהיתה מסל"ת אבל זהו דוחק ועוד יש לדקדק לפי דבריו שמפר' דחכמי' סברי דפונדקית לא היתה מסל"ת וא"כ לפ"ז צ"ל דרש"י ותו' מחולקים כי אליבא דתוס' ד"ה פונדקית גויה היתה כו' דגם אליבא דרבנן מסל"ת היתה רק לא מסל"ת גמור ולפ"ד מהריק"ו היה להם להתוס' לחלוק על רש"י והנראה בעיני דרש"י ותוס' שניהם סוברים דגם אליבא דרבנן מסל"ת גמור דמה שהוציאה מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות כן לעדות וזהו ג"כ כוונת רש"י שכתב ולא תהא כהנת כפונדקית זו גרועה ובגמ' מפרש מאי גריעותא והיינו דגריעות' היא הואיל ולא היתה מסיחה ל"ת ממש וגוי' היתה ומשא"כ ר"ע סבר דהא שהאמינוה הפונדקית רק בעבור שהיתה מסל"ת ממש ובזה מתישב סוגית הגמ' דמקשי מאי גריעותא דפונדקית היינו בין אליבא דר"ע ובין אליבא דחכמים ומשני פונדקית גויה היתה ומסל"ת ואליבא דחכמים אף דיש לחוש דלא היתה ממש מסל"ת הואיל ואמרו לה איה חבירנו וכסברת המקשה אליבא דר"ע מ"מ האמינוה וז"ש במתני' ולא תהא כהנת כפונדקית ומשא"כ אליבא דר"ע מקרי מסל"ת ממש הואיל וחזיתינהו בכיא או איפשר דמקשן שמקשה והא איה חבירנו כו' מקשי ג"כ אליבא דחכמים והא איה חבירנו קאמר ואין כאן מסל"ת כלל הואיל והיה ע"י שאלה כו' ומשני כו'. והנה אף שיש לפקפק קצת בדברי מהריק"ו מ"מ לענין דינא דבריו נכונים דאף לרבנן היכא שיש ממש מסל"ת עדיף יותר מעדות אשה וא"כ כשעדות אשה מפי אשה נאמנת ומכ"ש גוי מפי גוי מסל"ת וכ"כ בת"ה סי' רל"ט ואף שהריב"ש חולק ע"ז בתשו' סי' שע"ז וכתב דגוי מפי גוי מסל"ת לא מהני וכתב עוד אף דעבד ושפחה מפי שפחה מהני מ"מ מפי גוי לא מהני מ"מ ראיתי גדולים בספריהם שהסכימו לדברי תר"הד הנז' ולדברי מהרי"ק [לכאור' י"ל] דגוי מפי גוי מסל"ת דמהני אלא היכי שמשמעות הלשון של הגוי האחרון היה שהגוי הראשון הגיד לפ"ת ומשא"כ היכי שלא ידעינן אם הגוי הראשון הגיד לפ"ת ניחוש שמא הגוי הראשון הגיד ע"י שאלה ולא הגיד לפ"ת אבל ז"א שהרי לפי דברי הגאונים הנ"ל שהסכימו בספריהם שלא כדעת הריב"ש מוכרחים שסוברים אף שאין אנו יודעים אם הגוי הראשון מסל"ת שהרי טעמו של הריב"ש שסבר שאינו נאמן גוי מפי גוי מסל"ת היינו מטעם שמבואר בריב"ש שם וז"ל שהרי אין הגוי בקי להכיר אם חבירו היה מסל"ת או מתכוין להעיד כו' וא"כ לפי דברי הגאונים הנ"ל שחולקים על הריב"ש מוכרחים שסוברים אף שלא ידעינן אם הגוי מסל"ת דאל"כ במאי קמפלגי וכ"כ מהרשד"ם בסי' מ': בהדיא דהלכות רווחות בישראל שלא כדעת הריב"ש אף דאין אנו יודעים אם הגוי הראשון הס"ל תומו. ואף אם נחוש לדעת הריב''ש יראה לענ"ד דגם הריב"ש בזה מודה בנ"ד שמקרי שפיר מסל"ת שהרי טעמו של הריב"ש הוא כמ"ש לעיל שאין הגוי חבירו מכיר אם הגוי הראשון התכוין להעיד או הסל"ת ומשא"כ בנ"ד מוכח מלשון הישמעאל שהגוי הראשון היה מסל"ת שהרי אמר הישמעאל האסאן באשי שהשופט בא אליו והגיד לו בשם הערלים שהכפריים הרגו ליהודי א' והיינו שהגידו להשופט שיעשה משפט בהרוצחי' וגם השופט הגיד לאדונו היינו להישמעאל האסן באשי אשר הוא יושב על כסא משפט בנימוסם שיעשה בהם משפט ואין לך מסל"ת גדול מזה וא"כ בזה הותר ג"כ הספק השני. ואודות הספק השלישי שהגיד הישמעאל בשם השופט שהגידו לו שהרגו ליהודי מי יודע לאיזה יהודי הרגו הלא לא הזכיר לא שמו ולא שם עירו ואף שבעדות השני של ר' אליעזר הגיד ששאל את הישמעאל לאיזה יהודי הרגו והשיב שהרגו לאסלאן חתן יאקוב מ"מ יש להסתפק מי יימר שהוא נאמן כו' וכמ"ש בתחלת התשוב' גם בזה אין להסתפק שהרי כתב הרמב"ם בפ"א מהל' גירושין אבל אם אמר א' יצא מעמנו ממקום פלוני ומת מחפשים באותו העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו א"כ נשמע מזה שאם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ובנ"ד שהעידו העדים מב"ד