שער אפרים קטז

תשובה לכאורה היה נראה לומר דא"צ להוציא ס"ת אחרת לפי שהוא מן חסירות ויתירות ואנן אינן בקיאים וכמבואר בפ"ק דקדושין ע"ש וגם מטעם שיכולים לקרות התיבה בלא יו"ד כאלו היה נכתב ביו"ד אמנם ז"א שהרי דרשינן בגמרא דהזהב וחמשתיו יוסיף עליו חמישיות הרבה והיינו הואיל ונכתב מלא ביו"ד האחרונה ועיין בתשו' הרב מהר"מ מלובלין גבי רחבה ורחבו או אהל ואהלה ע"ש והנלע"ד כתבתי. **( (הג"ה מבן הרב המחכר ז"ל) וזאת ליהודה ויאמר מדברי בריבי אמ"ו הגאון זצוק"ל ניכר לכאורה כוונתו לפסוק כהרמב"ם והטו' שכתב בריש סי' רע"ט בי"ד ס"ת שחסר אות א' או יתיר אפי' בסוף הפ' מוציאין אחרת כו' וכן הסכים הרמ"ה והראב"ד והרשב"א והרא"ש בתשוב' ועיין בב"י לא"ח סי' קמ"ג ס"ג ויש לתמוה שהרי כתב הב"י בשם רבו הר"י בי רב דמ"ש הרמב"ם ס"ת שחסר אות א' פסולה דוקא לענין הכתיבה ולא לענין הקריאה כו' ע"ש וכן פסק בשלחנו הטהור ע"ש ועיין בפרישה ובש"ך ובנ"ד לא שייך למימר שיתחיל בס"ת שנייה ממקום שנמצא הטעות שהרי הפסוק וחמשתיו וגו' הוא בסוף הסדרה וכבר כתבו האחרונים המרדכי בפ"ב דמגילה דבכה"ג אין להוציא אחרת וכן פסק הב"ח בי"ד סי' רע"ט ואף שהרב בעל ט"ז השיג על המרדכי הנז' מ"מ מסיק לבסוף ומכריע בין ההרים הגדולים הר"י בי רב והמרדכי ומי כהחכם יודע פשר דבר שכתב וז"ל ע"כ נלע"ד כו' אם נמצא טעות באותו שהוא קורא אחרון כו' שאז ינהוג כדרך המרדכי הנ"ל כו' ואע"ג דיקרא אח"כ למפטיר כו' עכ"ל ע"ש ולפ"ז בנ"ד בודאי א"צ להוציא אחרת על כן רציתי לומר שמ"ש אמ"ו הגאון זצוק"ל וז"ל אמנם ז"א כו' אין כוונתו שיוציאו ס"ת אחרת אלא שאין זה בכלל החסרות ויתרות שאינן בקיאין ועלה קאי. ברם ז"א כי מפתח דבריו יאיר לנו כוונתו שכתב דא"צ להוציא אחרת לפי שהוא מן חסרות ויתרות שאינן בקיאים ומשמע מדבריו הא אחר שנתברר מגמרא שאין זה מחסרות כו' שאינן בקיאים מחויבים להוציא אחרת וכמבואר בא"ח סי' קמ"ג מ"ש שם הרב בעל המפה ע"ש. אמנם תמהני על הרב המפה הנ"ל תמיה גדולה שמחלק שם בין הא דאגור ובין הא דהר"י בי רב בין טעות גמור לחסרות ויתרות והמעיין באגור בסי' קצ"ה שמביא שם בשם הא"ז והמרדכי הנז' וכתב שאם נמצא בס"ת כתוב טעות או פסוק חסר או יתיר אין להוציא אחרת כו' ע"ש הרי מבואר דהאגור איירי בחסרות ויתרות אפי' פסוק וזהו בודאי טעות גמור כי אין לך טעות גמור גדול מזה ולא דמי כלל לחסרות ויתרות דאמרי' בקידושין דף ל' דאנן אינן בקיאין היינו אותיות ומשא"כ תיבות או פסוקים אנן בקיאין כמו אינהו ואף דאמרי' שם בפסוקים נמי לא בקיאין היינו למפסקי קראי ומשא"כ לענין חסר או יתיר אנן נמי בקיאים ולפ"ז החלוק של הרמ"א הנ"ל אינו אמת להמעיין באגור ועיין בדרישה ריש סי' רע"ט שמביא בשם הד"מ החילוק הנז' יותר מפורש. גם ראיתי בס' שני לוחות הברית ריש מס' שבת דף קצ"א שכתב וז"ל ומ"ש רמ"א דמשום חסירות ויתירות אין להוציא ס"ת אחרת כו' וזהו דוקא בחסירות ויתירות שהתיבה נקראת כמות שהיא נתנה כו' וגם מטעם כו' וזהו לא שייך אלא בחסירות כו' לפי שאינן בקיאים בהם כ"כ אבל בשינוי קריאת התיבה וטעות גמור הידוע כו' פשוט שצריך להוציא אחרת עכ"ל. הנה אף שי"ל שכוונת הרמ"א כך הוא ברם אחר שהיסוד של הרמ"א אינו נכון נפל הענין וכמ"ש לעיל ונסתר הבנין אם לא לחלק זה החילוק זולת האגור והר"י בי רב. וכנראה שגם הוא לא עיין אגב חירפיה באגור ובמרדכי מקור מוצא דין הנז'. אמנם לפי מה שהט"ז מחלק בין המרדכי והר"י בי רב הכל נכון הוא אך טוב צ"ע בט"ז שכתב שם בסוף סי' רע"ט הנזכר וז"ל ומה שהקשה מו"ח ז"ל על הש"ע דגלילה של ראשונה והוצאה אחרת היא הפסקה אין זה קושיא דא"כ תקשה לך גם בההיא דכ"ג דפריך תלמודא ונגליל ס"ת ולא משני שיהא הפסקה והכל נכון לפע"ד עכ"ל ומי יתן ואבין את דברות קדשו מה פשעו ומה חטאו של מו"ח הב"ח ז"ל עד שדחה אותו בקש ובכפא דחטא נגרי בגויה נשרף חרדלא שהרי הוא בעצמו כתב לפני זה בקושיא שהקשה על הר"י בי רב דבדין הטעות איכא שהייה טפי מגלילה דכ"ג דכאן יהיה הוצאה ס"ת אחרת וגלילתה משא"כ בכ"ג ע"ש ולפ"ז לכן לא משני הגמרא שיהיה הפסקה כי בודאי זאת השהייה מעט אינה הפסקה לאפוקי לגלול הראשונה ולהוציא אחרת וגלילתה עד הפ' שקורא בה בודאי על זה כתב הב"ח דהיא הפסקה ובפרט דאיכא למיחש שיצטרך לגלול ס"ת השנייה מבראשית עד חצי התורה ויותר או להיפך ובזה איכא טובא בין הא דכ"ג להא דנמצא טעות בס"ת וצ"ע. ועכ"פ נשמע מדברי הט"ז דבנ"ד א"צ להוציא ס"ת אחרת וכ"פ הב"ח וכמש"ל:)** שאלה פג קהל שיש להם בית האסורים חדר אחד במי שהושיבו בתפיסה בחדר הנ"ל על כמה חדשים אי חייב במזוזה או לא. תשובה נלע"ד שיש להביא ראיה לדין זה מגמ' דיומא פ"ק דף י' גבי לשכת פרהדרין אי חייב במזוזה וקמפלגי אי דירת בע"כ חייב במזוזה וע"ש **((הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) וזאת ליהודה ויאמר מגמ' הנז' נלע"ד לומר שבית האסורים חייב במזוזה ואיפסקא הלכה כרבנן שאמרו בגמ' הנ"ל דירה בע"כ שמה דירה ויש להביא ראיה לזה ממ"ש הרמב"ם בפ"ז מהל' מזוזה עשרה תנאים יש בבית ואח"כ יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן וכו' ע"ש ויש לדקדק ולמה לא מביא בכלל הי' תנאין הנז' שלא יהיה הדירה בע"כ אלא ודאי שהרמב"ם פוסק כרבנן דדירה בע"כ שמה דירה וחייבת במזוזה וק"ל:)** שאלה פד שאלני משפט צדק בא' שנהג בעצמו להפריש מעשר מן הריוח שלו ובשנה הזאת היה לו בעסק א' הפסד ובעסק אחר ריוח אם מחויב להפריש מעשר מן כל הריוח ולא ימלא הריוח תחלה את ההפסד או שימלא תחלה את ההפסד ומן המותר יפריש המעשר. תשובה השבתי לו ע"פ הראיה מן הגמ' דהמקבל אמר רבא האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון כו' חד עסקא ותרי שטרי פסידא דלוה תרי עיסקא וחד שטר' פסידא דמלוה ועיין ברש"י ובטי"ד סי' קע"ז שם והעיקר שאם בחד עיסקא כתב תרי שטרי אין שטר אחד משועבד לחבירו שאם היה בא' ריוח ובשני הפסד שימלאו הקרן ואח"כ יחלקו הריוח ואם נתן לו שני עיסקות בשני פעמים וכתבם בשטר אחד והרויח בא' והפסיד באחרת ימלאו הקרן ואח"כ יחלקו המותר, וא"כ בנ"ד נלע"ד שאם בשעה שהיה לו הפסד היה לו חשבון שהיה לו הפסד וא"כ מה שהיה לו ריוח אח"כ הוא ענין בפני עצמו ואינו ממלא הריוח את ההפסד וצריך להפריש מכל הריוח ולאפוקי כשהיה לו הפסד לא היה לו מן ההפסד חשבון ובסוף השנה חשב את כל החשבונות הריוח וההפסד מכל השנה אז ימלא תחלה ההפסד מן הריוח ואמ"כ יפריש מעשר מן הריוח ועיין בש"ע סי' קע"ז סעיף ל"ג ועיין ברמב"ם ובשאר פוסקים ועיין בתוס' פ"ק דתענית דף ט' שמביאים ספרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא שדה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר ריבית ופרקמטיא וכל שאר רוחים מנין ת"ל את כל דהמ"ל את תבואתך מאי את כל לרבות ריבית ופרקמטי' וכל שאר דבר שמרויח עכ"ל ועיין בספר שני לוחות הברית דף רס"ב ע"א והנלע"ד כתבתי: **((הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) וזאת ליהודה ויאמר מ"ש הב"ח בי"ד שלמעשר ממון שלנו אין בו חיוב לא מן התורה ולא מדרבנן ע"ש סי' של"א אישתמיטתיה הספרי הנז' ועיין מ"ש הט"ז בסי' הנז' ס"ק ל"א ותמה עליו וכנראה שגם ממנו נעלם הספרי הנז' ע"ש)** שאלה פה שלום למר ולתורתו הוא אהובי ידידי הגאון המופלא אב"ד ור"מ נ"י פ"ה עמוד הימיני כבוד שמו כמוהר"ר גרשון אשכנזי נר"ו. הנה בשבוע העבר קבלתי דברות קדשו שאעיין ברמב"ם פ"ח מהל' מעשר שני מאפס הטירדא דמצוה לא יכולתי לעיין בכתבו עד יום אתמול כי יעבור פניתי עצמי קצת וראיתי כי בדק לן מר והסתיר מאתי הקושיא אשר הוקשה למר רק כתב שדברי הראב"ד ודברי הרמב"ם פשוטים ומאי דפשיטא ליה למר קמבעי' לי דכד מעיינת ברמב"ם בפי' המשנה בפ"ד דמעשר שני משנה ו' יראה שדבריו סותרים מ"ש כאן בספרו הי"ד וז"ל בפירושו שם קרא מעשר לפירות הנלקחים במעות מעשר שני וקרא פדיה לנתינת הזהב כו' עד וירויח הוא סלע ויוציא אותם במה שירצה וזהו ענין ומשתכר בסלע כו' עכ"ל וזהו סותר למ"ש כאן וז"ל ה"ז מפריש עליהם סלע שנאמר ונתן הכסף כו' והשכר למעשר ובפירושו מוכח שהלוקח משתכר לעצמו סלע ושאר שינויים. והעיקר נפלאה בעיני הפלא ופלא לפי פירושו במשנה הנז' שקרא מעשר לפירות הנלקחים כו' וא"כ לפי דבריו האיך יתיישב גמ' דקידושין דף נ"ד ע"ב ת"ש משך מעשר בסלע כו' אילימא ר"מ אמאי משתכר בסלע ונתן הכסף וקם לו אמר רחמנא כו' ע"ש (וגמ' הנז' הובא בכ"מ שם ולא הרגיש מאומה מזה) ולפי דברי הרמב"ם בפי' המשנה מאי מקשה ונתן הכסף וקם לו אמר רחמנא הלא בשעת נתינת הכסף שוה המעשר שתים וא"כ הו"ל להקשות אמאי נותן לו סלע ונתן הכסף וקם לו בנתינת הכסף הוא קונה וע"כ מוכרחי' אנו לישב דברי הרמב"ם בגמ' הנז' דזהו קושית הגמ' לפירושו דמשך הימנו מעשר בסלע היינו פירות הנלקחים בכסף מעשר וא"כ כשנותן לו סלע אח"כ ממעות מעשר שני אז קנה מעות הפירות בעד ב' סלעים ואז הוא של מעשר שני וא"כ אמאי משתכר בסלע הלא הוא ממון גבוה אליבא דר"מ וזהו ונתן הכסף וקם לו אמר רחמנא כשנתן הכסף בעד הפירות אז קנה הפירות למפרע כו' אלא ודאי אתי' כר' יהודה דאמר מעשר שני ממון הדיוט ואז לא שייך ונתן הכסף וקם לו שזהו איירי בהקדש כו' וא"כ אליבא דר"מ מתני' אתיא כר' יהודה אליבא דמסקנא ואליבא דר"מ באמת בנתינת הכסף קונה הפירות למפרע וזהו ונתן הכסף וקם לו והשכר למעשר ודלא כמשמעות המתני' דהשכר להלוקח כי מתני' אתיא כר"י וזהו ג"כ שכתב הרמב"ם בספרו הי"ד בפ"ח מהל' מ"ש דין ו' הנז' הרי זה מפריש עליהן סלע בלבד שנאמר ונתן הכסף וקם לו בנתינת הכסף הוא קונה הפירות למפרע וכפי סברת המקשן והתרצן בגמ' דקידושין אליבא דר"מ שהלכה כמותו דמעשר שני ממון גבוה וזהו שמסיים הרמב"ם והשכר למעשר דהיינו אליבא דר"מ וכפי מסקנת הגמ' הנז' וזהו דלא כהכ"מ שהרמב"ם שינה בפירושו כו' כי הרמב"ם פסק דלא כמתני' דהיינו כפי מסקנת הגמ' כר"מ וזהו דלא כהרב בעל תי"ט במעשר שני בפ"ד משנה ו' שכתב דברים דחויים ודחיקיה למעיין שם ונפלאה בעיני מאד על הראב"ד אשר לא הזכיר מאומה מגמ' דקידושין הנז' דמתני' אתיא דלא כהלכתא וגם הכ"מ לא הזכיר מאומה מפי' המשנה שסותרים דבריו זא"ז וכמ"ש לעיל ובזה מתירן קושית הראב"ד שהקשה שהרי לא נתן לו הכסף ובמשיכתו קונה כו' וגם מ"ש אח"כ שהכסף של מעשר קנה הפירות למפרע ודו"ק והנלע"ד כתבתי: שאלה פו כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' מעשרות אין הטבל נקבע למעשר כו' עד שיכניסם לבית כו' וכתב הראב"ד א"א