שער אפרים קטו

ומן הדין א"צ תגין שיפטר בשבת משום כוונתו הלא מ"מ עשה מלאכה גמורה וכמו כתב שם משמעון וכמו אריגת בגד להרמב"ם הנ"ל בשלמא בס"ת לפי מ"ש דתגין פוסלין אפי' בדיעבד לכן פטור בשבת אם חסרים התגין דהוי כמו חצי אות משא"כ במקום אחר צ"ע לענ"ד. ונחזור לנ"ד דראית ריב"א נכון דלא מקרי אות בלי תגין וא"כ יפה היתה קבלת הסופר שכתב הזיי"ן בצורת וי"ו והשינוי ביניהם בתגין וגם אליבא דשאר פוסקים הרא"ש ור"ת דזיונין מעכבים, אבל מ"מ אין זה מספיק להציל הסופר משגיאה דאף שכתבו דזיונין מעכבין מ"מ מקרי שינוי בצורת האות כשכתב הוי"ו כעין זיי"ן וכמו שהוכחתי מגמרא הנז' ומפוסקים בראשית דבריי דמקרי זיי"ן אף בלי תגין וזהו כוונת הר"ן שכתב בפשיטות דנו"ן פשוטה לא יסמוך בקצה ראשו כעין צורת וי"ו רק באמצע ראשו כצורת זיי"ן, ומדברי הר"ן ג"כ יש להוכיח אף דנשתנה קצת רגל הזיי"ן מצורת רגל הוי"ו דהיינו שרגל הזיי"ן אינו משוך בשוה רק דק מתחלתה ועב באמצעיתה ודק בסוף רגלה ורגל הוי"ו משוך בשוה דהיינו עב מתחלתה ודק בסופה וכמ"ש בראשית דברי מ"מ הוא פסול ומקרי שינוי בצורת האות דאל"כ מנא ליה להר"ן להוכיח שרגל הנו"ן יסמוך באמצע ראשו כצורת זיי"ן ולא בקצה ראשו דלמא יסמוך ג"כ בקצה ראשו ומה שלא אמר נוני"ן ווי"ן לפי שהפרש ביניהם שרגל הזי"ין אינו משוך בשוה רק דק מתחלתה כנז' וכן צורת הנו"ן פשוטה משא"כ צורת הוי"ו ולעולם שניהם הן הווי"ן הן הזייני"ן רגלם בקצה ראשיהם אלא ודאי שנקרא שינוי בצורת האות אף אם צורת רגל הזיי"ן משונה מצורת רגל הוי"ו. וכן מוכח מדברי הב"י סי' ל"ו בא"ח שכתב בשם הרב מהר"ר שמשון בעל ברוך שאמר וז"ל וי"ו תהיה עגולה לצד ימין שלא תדמה לזיי"ן ואע"פי שראש הזיי"ן עובר משני צדדים מ"מ חיישינן פן תינוק דלא חכים כו' יקראהו זיי"ן ויהיה פסול כו' ע"ש וא"כ כשיהיה באמת רגל הזי"ין בקצה ראשו רק שישתנה קצת ברגלה כנז' שהוא פסול כנז'. ומדברי הר"ן הנז' נבא לדקדק דנוני"ן פשוטין שעשאן כצורת וי"ו ארוכה רק עם התגין דנלענ"ד מדברי הר"ן שהוא פסול דהלא לפי דברי הר"ן שלא היה לו ידיעת בית רבו איך לכתוב הנו"ן פשוט' והוכיח מגמרא דיש לסמוך הקו הארוך באמצע ראשו כו' דאל"כ יאמר נוני"ן ווי"ן וא"כ דון מינה ומינה ג"כ נ"ד דאף שהנו"ן מתוייג בתגין אם סמוך הקו הארוך בקצה ראשו דפסול דאל"כ יאמר שלא יעשה נוני"ן ווי"ן דהיינו שלא יקצר רגלה וידמה לצורת וי"ו. ואין לומר דקבלת הסופר בנוני"ן פשוטים נכונה היא דאם הנוני"ן מתוייג בתגין אף אם סמוך רגלה בקצה ראשה כשר והר"ן מודה בזה רק שהר"ן לא איירי בתגין ולכן לא אמר שלא יעשה ווי"ן נוני"ן לפי שאף שיקצר קצת רגל הנו"ן ליכא למטעי כגון אלפין עיינין בית"ין כפי"ן ולכן אמר שלא יעשה נוני"ן זייני"ן דהיינו שלא יסמוך הקו הארוך באמצע ראשו כצורת זיי"ן כי בקל יבא לטעות כי שניהם מתוייגים ופן יקצר רגלה והיה דומה לצורת זיי"ן ארוכה כי מהיכי תיתי שיקרא אותו לוי"ו כי הוי"ו רגלה סמוך בקצה ראשו ואינו מתוייג ואע"פי שכתב הב"י בסי' ל"ו גבי וי"ו שיעשה ראשה עגול כו' כמ"ש לעיל דמשמע מדברי הב"י דאיכא למיחש שיטעה בין וי"ו לזי"ין אף שהזיי"ן מתוייג ולא הוי"ו דהתם מוכרח הוא דליכא למטעי רק בין וי"ו לזי"ין כי דומה קצת לזיי"ן משא"כ גבי נו"ן שיהיה רגלה באמצע ראשו יאמר שהוא ז' ולא וי"ו כי הוי"ו רגלה בקצה ראשו בלתי מתוייג משא"כ הזיי"ן הוא מתוייג ובאמצע ראשה וא"כ יותר יטעה על הנו"ן פשוטה שיאמר שהוא זי"ין ולא וי"ו כשיהיה רגלה באמצע ראשו כי מהי תיתי שיאמר שהוא נו"ן פשוטה או וי"ו כי שניהם רגלם בקצה ראשם ולכן אמר שלא יעשה נוני"ן זייני"ן וא"כ לפ"ז קבלת הסופר הנ"ל נכונה אבל זהו דבר שאין לו שחר דאם איתא דיודה הר"ן בזה דאם מתוייג בתגין מותר לסמוך הקו הארוך בקצה ראשו א"כ מנ"ל להר"ן להוכיח שאל יסמוך בקצה ראשו דלמא אדרבא שפיר יסמוך בקצה ראשו וזהו עיקר צורת האות ומה שלא אמר ווי"ן נוני"ן כמ"ש לעיל. ועוד איך יעלה על הדעת דגמרא לא איירי אלא היכי דאיכא למיטעי הלא גבי גימ"ל צדי"ן וכן אלפי"ן עייני"ן לחד פירושא דמעולם ליכא למטעי רק שיקרא שינוי בצורת האות ואף שכתבו דגבי גימ"ל צדי"ק היינו גימ"ל הפוכה דומה לצדי"ק מ"מ הכל עבור שינוי בצורת האות. ועוד היאך נאמר שהר"ן לא איירי בתגין הלא הנו"ן פשוטה הוא אחד מאותיות דשעטנ"ז ג"ץ וליכא למימר דסבר הר"ן דמה שחשב הנו"ן בין שעט"נז ג"ץ היינו נו"ן כפופה ולא נו"ן פשוטה אבל ז"א דא"כ הואיל ונו"ן דשעטנ"ז הוא באמצע תיבה דשעטנ"ז איירי בנו"ן כפופה א"כ ג"כ צדי"ק דג"ץ איירי בצדי"ק פשוטה דוקא הואיל וחשב אותו בסוף תיבה ג"ץ וז"א דהלא רש"י פירש בהדיא בפרק הקומץ על הא דאמר רבא שעטנ"ז ג"ץ צריכי זיוני דה"ה צדי"ק ונו"ן פשוטה ואף שמדברי הרמב"ם ז"ל משמע דאיירי דוקא בצדי"ק פשוטה ונו"ן כפופה אליבא דחד תירוצא שמתרץ בהגמ"יי דמ"ש בגמרא דשעטנ"ז ג"ץ צריכי זיוני פירש הרמב"ם דאיירי במזוזה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות מזוזה דין ג' ושם חשב רק נון דנפשך וצדי"ק פשוטה דעל הארץ ולא חשב צדי"ק כפופה דועצר השמים וכן שאר טגי"ן פשוטין אבל אין משם ראיה דלא חשב גם כמה צדי"ק פשוטים ונוני"ן כפופין רק ערך שבעה אותיות בפרשה א' וששה אותיות בפרשה שנייה כפי הקבלה שבידו ועדיין חל עלינו חובת ביאור דמאן יימר שפוסל אפילו בדיעבד אם סמך רגל הנו"ן בקצה ראשו עם התגין דלמא הכל לכתחלה אבל זה אינו דהלא הוכחת הר"ן מדלא אמר ווי"ן נוני"ן כו' ומזה מוכח דפסול אפילו בדיעבד דהלא זה נלמד בגמרא מוכתבתם כתיבה תמה ומכח כתיבה תמה פסול אפילו בדיעבד וכמו שמבואר זה בפוסקים דנלמד מכתיבה תמה שיהיה מוקף גויל וזה פסול אפי' בדיעבד וכמ"ש הטור והרא"ש בתשו' שאם כתב אל"ף למ"ד ביחד אינו כשר דבעינן כתיבה תמה ומכ"ש אם קאי כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן כו' שזהו פוסל אפי' בדיעבד. וכן מוכח מדברי המרדכי פ"ב דגיטין וז"ל מכאן מדקדק ריב"א דא"צ בגט מוקף גויל כו' ואמר ר"י דבדיעבד אין לפוסלו בשביל כך שהרי אין כתיב בו וכתבתם כתיבה תמה כמו בתפילין ובמזוזות א"כ מוכח דמכח וכתבתם כתיבה תמה פוסל בדיעבד, אף שגם התוס' והרא"ש שם בפ"ב דגיטין מביאים דברי ר"י הנ"ל מ"מ לא מוכח מדבריהם דגבי ס"א ות"מ דפסול אפי' בדיעבד די"ל דהכל איירי לכתחילה למעיין שם בדבריהם אבל מדברי המרדכי הנ"ל מוכח דאיירי בדיעבד וא"כ מכ"ש גבי אלפי"ן עייני"ן כו' ונוני"ן זייני"ן דיליף ג"כ מוכתבתם כתיבה תמה. ודלא כמהרו"ך בי"ד סי' רע"ד בדרישה שכתב וז"ל והא דאיתא פ' הקומץ אמר ר"י כל אות שאין מוקף גויל פסול הא כבר איתא מוכתבתם כו' י"ל דקמ"ל שפסול אפי' בדיעבד דמשמע מכח וכתבתם כתיבה תמה ה"א דאינו אלא לכתחלה וז"א וכמ"ש גם מוכח לכאורה מגמ' דמנחות שם דלא כהרב מהרו"ך הנ"ל וז"ל דף ל"ד ת"ר יכול יכתבנו על האבנים כו' ומסיק וכתבתם כתיבה תמה והדר על מזוזות ומאחר דכתב האי ג"ש ל"ל כו' וקשה לפי דברי הרב מהרו"ך דלמא אי לאו ג"ש ה"א דכתיבה שאינו תמה כשר בדיעבד קמ"ל ג"ש ואי לאו וכתבתם ה"א על מזוזות כתיב ונילף כתיבה מאבנים בודאי לפי דרש"י ל"ל דג"ש אתי לעיכובא דהלא לפירושו נליף מגט וגט גופיה לא מעכבא דספר אתי לספירת דברים בעלמא אבל כבר הקשו עליו בעלי התוספות ע"ש, אף שזה י"ל דלא קשה מידי על מהרו"ך בדרישה דהלא לפי המסקנא אליבא דרב יהודה דבאין מוקף גויל פסול אפי' בדיעבד א"כ ע"כ פי' של וכתבתם כתיבה תמה דפסול אפי' בדיעבד וא"צ שום קרא אחרינ' וא"כ מקשה שפיר דג"ש ל"ל הגע בעצמך דוכתבתם קא' בגמ' פ' הבונה שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וההי"ן חיתי"ן דיוכשר בדיעבד אף שלפי פשוטו במנחות בהקומץ אמרי' אר"א חזינא לספרי דווקני דבי רב דתלי לכרע' דה''א דמשמע דוקא ספרי דווקני אבל לא שיפסל בדיעבד וכמ"ש מהריק"ו בשו' ע"א ע"ש אבל מ"מ הריב"ש ושאר פוסקים רוב בנין ורוב מנין פוסקים דפסול אפי' בדיעבד וכמ"ש מרן הב"י בא"ה סי' ל"ו אף שלפי פשוטו משמעות הגמ' שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן י"ל לא שיכתוב ע' ממש כצורת אל"ף וכן ההי"ן חיתי"ן כו' רק שלא ידמה קצת ועיין בדרישה סי' רע"ד הנ"ל אבל מ"מ משמעות הפוסקים שפוסל אפי' בדיעבד. ואודות תיקון האותיות הנ"ל באם שיסכים מעל"ת שיצטרכו תיקון לכאורה משמע שדי שמאריך הקו של הנו"ן פשוטה והזיי"ן כדי שיבא הרגל באמצע ראשה הגס אבל בקצת ראיה שהביא מהר"א צרפתי וגם בתשוב' הרב מהרד"ך וכמ"ש בראשית דברי מוכח ג"כ דצריך לסמיך כל הקו או כל הרגל והספרים הנז' אינם בידי כעת לעיין בהם ובודאי הם תחת יד מעל''ת ובכן יורני איזה דרך הישר לפי דעתו ושכלו הרמה.ועל הבא בשאלה מחמת הממי"ן פתוחין שלא נגעה היו"ד במ"ם ובכל הפוסקים משמע שצריך שיהיה כתובה כמו כ"ו הנה מדברי הרא"ש והטור סי' ל"ו בא"ח ובי"ד סי' רע"ד שכתבו וז"ל ויזהר בתיקון האותיות שידביק מה שראוי להדביק וחשב אל"ף שי"ן עי"ן צד"י משמע דוקא אלו יש להן ליגע ולא שאר אותיות וא"כ משמע מזה שאות המ' אף שאינה דביקה אם תינוק יכול לקרות כשר אבל ז"א ראיה דשפיל לסיפא דמסיים חוץ מרגל הקו"ף וה"י אין להן ליגע משמע אבל שאר אותיות יש להן ליגע אף שאינו חושב שם אות מ' בין שאר אותיות שלא יגעו ויהיה פתוחה וא"כ י"ל דאף היו"ד שבמ"ם וכעין נ"ד לא יפסל אם אינה נוגעת הואיל ושייר צורת מ"ם מכל וכל בנגיעה, אף שבמ"ם פתוחה אם נוגעת בפתיחה ונסתמה בודאי פסולה א"כ י"ל שלעולם היו"ד שבמ"ם כשירה אם אינה נונעת אף דלא חשב אותה בסיפא גבי קו"ף וה"י אבל ז"א ראיה שהרי במ"ם פתיחה מה שמשייר לפי שאינו דומה לשאר האותיות לפי עיקר צורת האות שיהיה ניכר בפתיחתה ומשא"כ בנ"ד על כן מהא ליכא למשמע מינה מידי ואף שכתב הטור אח"כ בשם תשו' הרא"ש דין דמ"ם פתיחה מ"מ לא כללינהו בזה הכלל ועוד שהרי כתב בהגמ"יי פ"ב מהל' תפילין וז"ל הנה הר"מ פסל לי תפילין בשביל שלא היו מקצת היודי"ן שעל האלהים ומקצת רגלי התוי"ן נוגעין לגוף האות א"כ חשיב ג"כ תוי"ן מה שלא חשב בטור ובהרא"ש אלא סוף דבר הכל נשמע ממה שכתב שכל האותיות צריכין להיות גולם א' מוכח שכל האותיות זולת הקו"ף והה"א וכן מוכח מדברי מהריק"ו בתשוב' שורש ס"ט שנשאל ע"ז בס"ת שנקודת הפ"א אינו נוגעת לגגה ופסק דפסל וראייתו ג"כ ממ"ש הטור י"ד הנז' אף שלא נזכר בטור בהדיא ואע"ג דאם היתה כתיבה מתחלה כדין ואח"כ נפסק האות הכשיר הב"י סי' ל"ב לחד תירוצא ופסק כן בש"ע סי' הנ"ל התם איירי לענין מוקף גויל דנכתבה מתחלה כדין וגם עכשיו הוא כשיעור אות קטנה ומשא"כ בנ"ד עינינו רואות שאין האות כצורתה שצריכים ליגע וכן הוא משמעות הפוסקים דלא חילקו בזה ובתשוב' הגמ"יי הנז' גבי יודי"ן שבשי"נין ועייני"ן נוגעים דפסולים ואף בנכתבו תחלה כדין וכן מוכח מדברי הרב בעל תרומת הדשן סי' מ"מ ממ"ש גבי אותיות ותיבות שנמחקו קצת ורשימן ניכר כו' וע"ש. וגם יש ליתן טעם לחלק בין איפסקא ליה בנוקבא לנ"ד בשלמא התם אם נפסל ג"כ בנפסק אחר שנכתב כדין ליכא תקנה עור לעשותו מוקף גויל במקום הזה שהרי ניטל הגויל מה שא"כ כאן שניטל קצת מן האות איכא תקנה לעשות דבוק במקום הזה וחילוקים הנ"ל אין אנו צריכים לנ"ד שבנ"ד ניכר הוא מתחלה שלא הי' דבוק היו"ד. שבמ"ם להמ"ם ודברינו אלה בל יהיו למר דומות למרובות והגם למשא תורה היא והנלע"ד כתבתי: שאלה פב נשאלתי בשבת פ' ויקרא מצאו בס"ת סוף הפ' בפסוק וחמשתיו יוסיף עליו חסר יו"ד בין תי"ו לו"ו ושאלוני כדת מה לעשות אם להוציא ס"ת אחרת או לא.