שער אפרים קיא

משיכה כו' כיון דמשיכה אינו עושה כלום דטעות הוא רק מפני הרואים חשו א"כ ליחוש נמי במעות דהא לרש"י מעות קונות כו' ע"ש ובא לישב בט"ז שם דברי הטור דהיינו לפי דעת רש"י שסבר דמעות קונות וזהו שכתב וז"ל ואין לומר למה לי משיכה הא מעות לחודה קונה ג"כ בידוע וא"כ נחוש בשוגג כו' י"ל כו' ומסיים בט"ז ושיעור דבריו הלוקח גרוטאות כו' ע"ש ודבריו המה לפי דעת רש"י שסבר דבעלמא גבי גוי מעות קונות וכבר כתבנו והוכחנו לעיל שדעת הטור והרא"ש כדעת ר"ת דבגוי משיכה קונה ולא מעות וא"כ נסתר הענין ונפל הבנין דלפי דבריו במ"ש הטור ואם משנתן מעות משך כבר נקנו לו והוקשה להטור משיכה ל"ל והיינו משום מעות לחוד היה קנין גמור במעותיו וע"ז מסיים הטור דה"ל אליל של ישראל כו' ע"ש וזהו תמוה דהלא לפי דברי הטור שפוסק כר"ת המעות אינו קונה אם לא שנא' שיש לחוש לדעת רש"י ור"ת כמו גבי בכור בסי' ש"ך אמנם לפי דברי הרב בעל ט"ז א"א לומר כן כמו שמבואר בראשית דבריו שדחה דברי שאר פוסקים בדחייה הזאת וגם במה שמסיים בט"ז וז"ל ולפי דברינו נתיישב ג"כ מ"ש הטור וכ"כ הרמב"ם והקשה הב"י כו' וניחא דקמ"ל דתרוויהו בעינן ולא סגי במעות לחוד ע"ש קשה הלא הרמב"ם כתב בין משך ולא נתן מעות בין נתן מעות כו'. והנראה לענ"ד לישב דברי הטור במ"ש אם משך עד שלא נתן מעות שעדיין לא נקנו כו' ואם כו' כבר נקנו כו' וכ"כ הרמב"ם לפי שיש לדקדק בדברי הטור למה אמר לשון שעדיין לא נקנו ושכבר נקנו הול"ל שעדיין לא קנה ושכבר קנה וגם למה דילג הבבא דאם נתן מעות ולא משך איך דינו ועוד יש לדקדק למה לא הביא הטור דברי הרמב"ם כצורתם בפ"ז מהל' ע"ז. ונלע"ד לישב את הנז' לפי שכד מעיינת בסוגי' דע"ז ובכורות בפ"ב הסוגיו' מתחלפות בברייתא דגרוטאות שבסוגי' דבכורות מקשה מסיפא דברייתא למ"ד מעות קונות ומסיק רבא לעולם מעות קונות כו' ובסוגיא דע"ז מקשה למ"ד משיכה קונה מרישא דברייתא דגרוטאות ומסיק רבא איפכא וע"ש בתוספות ובשתי סוגיות האלה מסיק דבאמת מקח טעות הוא ועיקר הטעם שלא יחשדו אותו שהחזיר לגוי ע"ז מה שקנה הישראל בקנין לכן במקום דאיכא למתלי לקולא תלינן כדי להציל אותו מן החשד וברייתא אתיא בין למ"ד משיכה קונה ובין למ"ד מעות קונה והטור שסבר דמשיכה קונה בגוי לז"א הטור אם משך עד שלא נתן המעות יחזירם לו שעדיין לא נקנו וזהו הרישא דברייתא וכתירוצו של רבא שמסיק לעולם משיכה קונה ומשום חשדא וזהו שכתב הטור יחזירם לו שעדיין לא נקנו ר"ל אף שמשיכה קונה לפי דעת הטור וכסוגיא דע"ז מ"מ יחזירנו לו שעדיין לא נקנו ר"ל שאין כאן חשד כי הרואה כסבור מה שהחזיר לגוי הע"ז לפי שסבר שעדיין לא נקנו לו לפי שסבר הקונה שמעות קונות ולא משיכה וז"ש לשון שעדיין לא נקנו ולא כתב שעדיין לא קנה כי באמת לדעת הטור כבר קנה במשיכה וזהו שהטור דילג הבבא אם נתן מעות ולא משך שיחזירם כו' דזהו פשיטא שלא קנה מן הדין ולא יכול לומר שעדיין לא נקנו והיינו שאין כאן חשד לפי שבאמת לא קנה מן הדין לפי דעת הטור ושלא כסוגי' דבכורות ומן הדין יחזירם, ומ"ש בנתן מעות ומשך שכבר נקנו ולא אמר שכבר קנה כי באמת אף שמן הדין היה קונה רק כאן הוי מקח טעות אבל יש כאן חשד וז"ש שכבר נקנו כו' וזהו שכתב וכ"כ הרמב"ם דבין משך או נתן מעות בשניהם יחזיר אא"כ משך וגם נתן מעות ומביא ראיה שצריך מעות ומשיכה ולא העתיק לשון הרמב"ם כצורתו לפי שהרמב"ם כתב גבי משך ולא נתן מעות אעפ"י דמשיכה בעכו"ם קונה כמקח טעות הוא ולא כ"כ גבי נתן מעות ולא משך דא"כ הוי משמע שדעת הרמב"ם והטור שוים לדינא דמשיכה בגוי קונה דווקא ולא מעות ולכן כתב בסיפא גבי משיכה אעפ"י שמשיכה בגוי קונה ולא כתב כן ברישא גבי נתן מעות ולא משך לפי שסבר שמעות אינו קונות בגוי ובאמת הרמב"ם סבר דגבי גוי קונה בין במשיכה ובין במעות וכמ"ש בהל' זכיה ומתנה בפ"א הנז' לכן לא העתיק לשון הרמב"ם ז"ל כצורתו רק בא להורות דאף דבעלמא קונה באחד מהם או במשיכה או במעות ומ"מ כאן צריך תרוייהו גבי גרוטאות וכמ"ש הטור ובאמת מ"ש הרמב"ם אע"פ שמשיכה בגוי קונה הנה הכ"מ מישב זה וכתב וז"ל וכתב רבינו טעם דכשמשך ולא נתן מעות דמחזיר משום דאי לא כתב הכי הוי קשיא ליה דהא משיכה בגוי קונה אבל בנתן מעות ומשך לא קשיא מידי לא חשש לכתוב הטעם עכ"ל ע"ש ודברי הכ"מ צריכין ביאור וישוב כי לפום ריהטא י"ל לפי שהוקשה להכ"מ בלשון הרמב"ם למה אמר הטעם במשך ולא נתן מעות ולמה לא אמר הטעם בנתן מעות ולא משך משום דהוי מקח טעות אבל ז"א דא"כ למה סיים אבל בנתן מעות ומשך לא חשש לכתוב הטעם דהל"ל אבל בנתן מעות ולא משך כו' ועוד דהאיך יתורץ קושיתו שכתב וכתב רבינו טעם דכשמשך ולא נתן מעות משום דהוי קשיא ליה דהא משיכה בגוי קונה ולכן כ' הטעם וא"כ גם בנתן מעות ולא משך הו"ל לכתוב הטעם שהרי הרמב"ם סבר דמעות ג"כ קונות בגוי וכמ"ש לעיל א"כ היה לו לכתוב הטעם ובאמת כד מעיינת שם בכ"מ לפני זה כתב טעם לנתן מעות ולא משך פשיטא דיחזיר שהרי עדיין לא באו לידו הגרוטאות אלא אפי' אם משך דהא נותן הגרוטאות מידו ליד גוי וז"ש אעפ"י שמשיכה בגוי קונה ונותן הגרוטאות מידו ואפ"ה יחזיר וז"ש אח"כ אבל בנתן מעות ומשך לא חשש לכתוב הטעם דלא קשיא מידי למה יוליך הנאה לים המלח. וראיתי שהראד"ב בלחם משנה שלו בהל' ע"ז פה מקשה על מ"ש הרמב"ם ואעפ"י שמשיכה בגוי קונה משמע דס"ל להרמב"ם דמעות בגוי אינו קונה וזהו סותר למ"ש בהל' זכיה ומתנה שכתב דמעות בגוי קונה והקשה עוד שמשמע מסוגי' דבכורות בין לאביי ובין לרבא דלמ"ד בגוי מעות קונות אי לא קיבל עליו לדון בד"י כו' ומתרץ שם הרב בעל לח"מ דהרמב"ם איירי כשקיבל עליו לדון בד"י ומשו"ה כתב אעפ"י שמשיכה בגוי קונה ולא כתב כן במעות כו' ע"ש הנה כתב זה עפ"י סוגי דבכורות שמתרץ שם הגמרא הב"ע כשקיבל עליו לדון בד"י ולכן כתב מ"ש ע"ש ולע"ד נראה שאינו כן דמתחלה הסוגיא דלמאי דלא אסיק אדעתיה משום דהוי מקח טעות רצה הגמ' לדחות דאיירי כשקיבל עליו לדון בד"י רק הטעם משום מקח טעות מחזי כע"ז ביד ישראל והלא גם שם בסוגיא דע"ז קשה בסיפא משיכה ל"ל אלא צ"ל דלא מחזי כע"ז ביד ישראל אלא עד דאיכא תרתי דיהיב דמי ומשך וה"ה בסוגי' דבכורות ואף שרש"י בבכורות מפרש גם אליבא דרבא ושאר תירוצי' דרבינא כו' לפי מאי דמשני בשקיבל עליו לדון בד"י היינו שרש"י אזיל לשיטתו שפסק דמשיכה בגוי אינו קונה רק מעות קונות לאפוקי לפי דעת הרמב"ם והטור ושאר פוסקים ודברי הכ"מ נכונים בטעמם וישרים למוצאי דעת. וראיתי בתשוב' ה"ה מהרש"ך ח"ב סי' קי"ד שמביא שם תשוב' א' בשם הרב מהר"י ן' עזרא והוקשה לו ג"כ בדברי הרמב"ם במ"ש אעפ"י שמשיכה בגוי קונה ומביא שם ג"כ דברי הכ"מ ומסופק בכוונת הכ"מ ומפרש שם דברי הרמב"ם לפי תירוצו של אביי שמתרץ בסוגיא דע"ז ובבכורות דהטעם משום דאבעי ליה לעיוני וא"כ לפ"ז בנתן מעות ומשך מן הדין יוליך לים המלח וזהו כאביי ולאפוקי לפי דברי רבא אינו צריך להוליך לים המלח רק מפני מראית עין ובתשו' הנז' כתב עוד וז"ל כיון שאין נפקותא בינו לרבא בדברי הברייתא ולכן כתב דינו של הברייתא כטעמא דאביי ומפרש לפי שיטתו ג"כ דברי הטור בסי' קמ"ו הנ"ל במ"ש שעדיין לא נקנו וכבר נקנו כו' הכל אליבא דאביי. וזהו תימא שכתב שאין נפקותא ביניהם לדינא הלא יש נפקותא גדולה ביניהם לענין תערובות אי נתערבה של ע"ז בין שאר גרוטאות אי אמרינן דמדינא יוליך לים המלח אז הוי ספיקא דאוריית' ואזלינן לחומר' וכמ"ש בזבחי' פ' התערובו' גבי טבעת של ע"ז שנתערבה וגם במתני' כו' ועיין בטי"ד סי' ק"מ ומשא"כ אי אמרי' משום מראית העין אז הוי ספיקא דרבנן ולאפוקי לפי מ"ש לעיל בדברי הכ"מ א"ש אליבא דרבא. וגם ע"ש עוד במה שמקשה שדברי הטור בסי' קל"ב ובסי' קמ"ו סותרים זא"ז ע"ש ובמש"ל יתישב הכל על נכון וראיתי עוד שם במ"ש בסי' קט"ז וקי"ז במה שהאריך לישב דברי הרמב"ם בהל' מעילה ויש קצת לדקדק בדבריו ולא רציתי להאריך בזה אמנם כלל העולה מדברינו דלדעת הטור וסיעתו משיכה בגוי קונה וכמ"ש לעיל גם בשם שאר פוסקים ולדעת הרמב"ם משיכה קונה וגם מעות וכמ"ש בהל' זכיה ומתנה וכתב המ"מ שם דדין משיכה פשוט ומסקנת הגמ' פ"ב דע"ז ובדמים דעת רבינו דכי אמרי' משיכה קונה אף משיכה קונה וה"ה למעות כו' ולא קי"ל כסוגיא דבכורות מה עמיתך כו' ע"ש והנה טרח המ"מ למצא טעם למה כתב הרמב"ם דמעות ג"כ קונה ולענד"ן פשוט לפי שבסוגיא דע"ז מקשי מברייתא דגרוטאות מרישא דברייתא דקתני יחזיר למ"ד משיכה קונה ובסוגיא דבכורות מקשי מסיפא דברייתא למ"ד מעות קונות משיכה ל"ל ובתרי סוגיו' הנז' משני רבא רישא וסיפא מקח טעות וא"כ בסוגי' דע"ז דמקשי למ"ד משיכה קונה וע"ז משני רבא לעולם משיכה קונה והא דיחזיר משום מקח טעות וא"כ משמע מסוגי' זו אליבא דרבא דלעולם משיכה קונה ובסוגי' דבכורות דמקשי למ"ד מעות קונות וע"ז משני רבא לעולם מעות קונות והא דצריך משיכה כו' משום מקח טעות כו' ע"ש וא"כ מוכח מסוגי' הנז' אליבא דרבא דבין משיכה ובין מעות קונות בגוי ולכן פסק הרמב''ם בהל' זכייה ומתנה דבין משיכה ומעות קונות וכמו שמוכח מדברי רבא בברייתא דגרוטאות והרמב"ם פוסק כברייתא הנז' וכפי תירוצו של רבא וכמ"ש לעיל. א"כ זכינו מכל הנז' דלרוב פוסקים משיכה בגוי קונה ולא מעות ולדעת הרמב"ם וסיעתו או מעות או משיכה ולא כדעת רש"י שסבר דוקא מעות קונות ולא משיכה וא"כ דברי הרב בעל מ"ב הנ"ל תמוהים שכתב בהיפוך וא"כ בנ"ד אם נאמר שהפרה של הישראל הוא הכסף אשר קיבל הגוי תמורת פרתו ולפ"ד רש"י אף אם לא משך הישראל הפרה של הגוי קנאה וחייבת בבכורה אכן לפ"ד הטור וסיעתו שרוב הפוסקים הסכימו עמו דגוי קונה במשיכה וה"ה ישראל מגוי וא"כ בנ"ד שלא משך הישראל הפרה של הגוי פטורה מן הבכורה, וי"ל ג"כ איפכא שהפרה של הגוי הוא הכסף בעד פרתו של ישראל ולא קיבל הישראל עדיין הכסף וא"כ לפ"ד רש"י פטורה מהבכורה ולדעת הטור וסיעתו שמשך הגוי הפרה של ישראל ונקנה לו הכסף ואף שאמרי' בהזהב כל המטלטלין קוני' זא"ז היינו לגבי ישראל שקונה במשיכה אבל לגבי גוי שיש מחלוקת בין הפוסקים הנז' וא"כ לפ"ד הפוסקים שכסף קונה דוקא ולא משיכה א"כ יש לצדד צדדים הנ"ל ומ"מ אף שיש לצדד צדדים הנז' לפי דעת הטור שמביא בסי' ש"ך וכתב דהרוצה לצאת ידי שניהם צריך מעות ומשיכה כדי לפטור מן הבכורה וא"כ בנ"ד אף בצד א' חייב בבכורה אם לא שיש שני צדדי' להקל. ואם נאמר שמאי שאמרי' בגמרא כל המטלטלין קונים זא"ז איירי בין בישראל בין בגוי ובפרט בנ"ד שמבואר בשאלה שהחליף הישראל פרתו עם הגוי וא"כ כשמשך הגוי פרתו של ישראל קנה הישראל הפרה של הגוי וכמבואר בהזהב ובקידושין פ"ק ובכל הפוסקים דחליפים קונה ואף שלא משך הישראל הפרה של הגוי נקנה לו בכל מקום שהיא וברשותו ילדה וחייב בבכורה. ברם דבר זה צ"ע אם חליפין קונה בגוי אם לאו הנה מדברי התוספות בפ"ב דבכורות בסוגיא הנ"ל דף י"ג ע"א ד"ה אימא לגוי כו' וגם בפ"ק דקידושין דף ג' ע"א ד"ה ואשה שמקשי' התוס' וא"ת האיך נילף משדה עפרון כו' דלא מצינו חליפין לגוי דהא אמרי' כו' וי"ל לבר מחליפין כו' ע"ש א''כ משמע משם דחליפין קונ' בגוי איבר' שאין זה פשו' כ"כ וכמו שאבאר אח"כ ואף אם נאמר שחליפין קונה בגוי וא"כ לפ"ז קנה הגוי הפרה של הישראל וממיליא קנה גם הישראל הפרה של הגוי כנז' לעיל וחייבת בבכורה. אכן יש לחלק די"ל דה"מ שהגוי קונה בחליפין היינו בחליפין דק"ס זהו סתם חליפי' וכמ"ש התוס' ראיה מכסף מקנתו בכסף נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה