שער אפרים קי

במשיכה נותן הדמי' לא הוי יין נסך א"כ מוכח מזה דגוי קונה במשיכה וכ"כ הב"ח שם. אמנם כד מעיינת שם תמצא שזה אינו קושי' שמ"ש בסי' קצ"ד בטור אבל במטלטלי' קונה בנתינת המעות לא שבא להורות שפסק הלכה כרש"י שמעות בגוי קונה אלא שבא להורות שא"צ שטר כמו שצריך בקנין קרקע בגוי כמבואר בסי' קצ"ד ומעות אינן קונות לאפוקי במטלטלים קונות בנתינת המעות אליבא דמ"ד דהמעות קונות בגוי וה"ה אליבא דר"ת שפסק הרא"ש כוותיה דמשיכה קונה אז קונה במטלטלין בגוי במשיכה שיותר טוב מנתינת המעות שהטעם שאז סמכא דעתיה דישראל בלקיחת המטלטלים ומשא"כ בקרקע שלא סמכה דעתיה ולכן צריך שטר וכמבואר בסי' קצ"ד וכ"כ הרב מהרו"ך בטי"ד סי' ש"ך בדרישה וז"ל שם בס"ק י"ב הלכך לצאת ידי שניהם כו' עיין בתשו' מהרי"ל כו' עד וכ"ש כשלא משך אלא נתן המעות דודאי בכור הוי לפי מאי דקי"ל כר"ת דגוי מישראל או איפכא אינו קונ' אלא במשיכה והא דכתב הטור בסי' קצ"ד בח"מ דמטלטלים קונה ישראל מגוי במעות כתבתי שם והוכחתי דלא כתב כן אלא לדעת רש"י כו' וקמ"ל דא"צ שטר גם כן כמו בקניית שדה דאיירי ביה לפני זה ומינה נלמד דלר"ת סגי במשיכה ואין צריך שטר כו' ע"ש וזהו ממש כדברי. ולדידי עדיפא משיכה במטלטלים בגוי כשישראל קונה מגוי שאין צריך שטר לפי שיותר סמכה דעתיה דישראל אף שבאמת אין חילוק לדינא בין ישראל קונה מגוי או גוי קונה מישראל וכן מוכח ברמב"ם ובמ"מ וז"ל הרמב"ם שם דין י"ד כותי שמכר מטלטלין לישראל או קונה מטלטלין מישראל קונה במשיכה ומקנה בין במשיכה בין בדמים וכתב שם הכ"מ דמאי דקאמר הרמב"ם ומקנה בין במשיכה בין בדמים וה"ה לקונה וכ"כ המ"מ ע"ש אף שבאמת בעיקר' דדינ' הרמב"ם מחולק עם הר"ת והרא"ש ושאר פוסקים שסוברים דמשיכה בגוי קונה ולא מעות וה"ה לרש"י מעות דוקא קונה ולא משיכה והרמב"ם סבר דקונה בין במשיכה בין בדמים אבל מ"מ נשמע מדבריו דבין ישראל מגוי ובין גוי מישראל חד דינא וה"ה לשאר פוסקי' ועיקר מחלוקת ביניהם שהרמב"ם פוסק שלא כסוגי' דבכורות וכמ"ש המ"מ שם וזהו שמסיים המ"מ שם וכבר נחלקו עליו ואמרו דהכי קי"ל דכותי דוקא במשיכה ולא בכסף וכ"כ הרמב"ן ז"ל בהל' בכורות והדברים עתיקים עכ"ל. ומ"ש המ"מ וכבר נחלקו עליו היינו סברת ר"ת וסיעתו שפוסקים כר"י דישראל בכסף ולגוי במשיכה וכסוגי' דהזהב ובכורות אליב' דר' יוחנן ואין חילוק בין אם כותי קונה או מקנה. ומ"ש בסמ"ע סוף סי' קצ"ד וז"ל וגוי אי קונה מישראל המטלטלים בכסף כו' כבר כתבתי בריש סי' זה שיש פלוגת' בזה בין הרמב"ם לאינך רבוות' כו' עכ"ל והיינו מ"ש בריש הסי' בשם המ"מ והכ"מ וכתב עליו מחלוקת הרמב"ן ושאר גאונים דגוי מישראל אינו קונה מטלטלים בדמים אלא במשיכה כו' וז"ל המ"מ הנז' ואין חילוק לסברת הרמב"ן ושאר גאונים דהיינו ר"ת וסיעתו בין אם גוי קונה או גוי מקנה וכמ"ש לעיל שזהו סברת ר"י הנז' וזהו שמסיים שם בסמ"ע הנז' ועיין מ"ש בדרישה ובסמ"ע סי' ש"ך עכ"ל והיינו ר"ל מ"ש בדרישה סי' ש"ך שהעתקתי לעיל כו' ע"ש ושם מוכח דאין חילוק בין אי ישראל קונה מגוי או איפכא ולזה כיון ג"כ מ"ש בסמ"ע בח"מ סי' קצ''ד בשם הגאונים שחולקים על הרמב"ם, וכתבתי כל זה לפי שראיתי מ"ש עמיתי הרב בעל ש"ך בח"מ סי' קצ"ד בס"ק א' וז"ל ועיין בס"ק א' בסמ"ע ונראה מדבריו דישראל מגוי לכ"ע קונה מטלטלים בדמים וכ"נ כו' וגם כתב אח"כ בסוף הסי' ס"ק ד' וז"ל עיין בסמ"ע ס"ק ט"ז עד וכותי או כותי מישראל כו' נראה מדבריו דכאן מיירי שנתן המעות לבד ולא משך ומחלק בין ישראל שקונה מגוי ובין גוי שקונה מישראל והא ודאי ליתא כו' ע"ש. הנה הבין מדברי הסמ"ע מה שלא עלה על דעתו ואשתמיטתיה מ"ש בדרישה בי"ד סי' ש"ך בעצמו העתקתיו לעיל שכתב שם בהדי' דמ"ש בח"מ פה שקונה מטלטלין בנתינת המוית ר"ל לאפוקי שא"צ שטר כמו בקרקע ומ"ש בנתינת המעות היינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לרש"י כדאית ליה וכן לר"ת ולשון הסמ"ע אינו אלא לשון המ"מ שהעתקתי לעיל מ"ש בפ"א מהל' זכיי' ומתנה הנ"ל. וראיתי מ"ש הרב בעל טורי זהב בסי' קל"ב ס"ק ח' שכתב וז"ל ודוקא כו' הרשב"א בתה"א הוכיח זה כו' והטור כתב על זה שאינו נראה וכב"י ע"ז שאין ספק שלא ראה הטור דברי תה"א כו' וכתב בט"ז שדברי הטור נכונים דאע"ג דהמעות אינם קונות היינו בגוי לדעת הטור אבל ישראל מישראל מעות קונות ד"ת וא"כ ישראל מגוי כ"ש דקונות כדאית' בח"מ סי' קכ"ו דאם ישראל מישראל מפקיע במעמד שלשתן ק"ו מעכו"ם ה"נ כן הוא כו' ע"ש. הנה במה שמחלק ג"כ בין אי ישראל קונה מעכו"ם או עכו"ם קונה מישראל אשתמיטתיה גמ' ערוכה דבכורות פ"ב ובהרא"ש שם שכ' בהדיא דאין חילוק בין ישראל שקנה מגוי או גוי מישראל לעולם דוק' במשיכה ולא מעות וכן מדברי שאר פוסקים הבאתי קצתם לעיל. ומה שמביא ראיה ממעמד שלשתן מ"ש הטור בסי' קכ"ו הנ"ל דאם הפקיעו ממון של ישראל ק"ו מגוי תמהני עליו שהרי מ"ש הטור דאם הפקיעו כו' ק"ו מגוי דברים אלו לקוחים מדברי התוס' דספ"ק דגיטין וע"ש בדף י"ג ע"ב ד"ה במעמד ג' וז"ל ואם הנותן גוי נראה דקנה דאם ממונו של ישראל הפקיעו ע''י מעמד ג' דהוי הלכתא בלא טעמא כ"ש ממון הגוי ועוד דבדיניהם דיינינן ליה שאמרי' לגוי כך הוא דיניכם כו' עכ"ל וא"כ מפורש בהדיא בתוס' הטעם דחכמים הפקיעו ממון של ישראל דהוי הלכת' בלא טעמא לאפוקי גבי משיכה אי קונה בגוי או מעות ילפינן מקראי לר' יוחנן כדאית' ולר"ל כדאית' ולא שייך כאן ק"ו וכדאית' בסוגי' דבכורות ועוד מי מדמינן ממונא לאיסורא דאם הפקיעו ממון של גוי מק"ו דהיינו שיקנה הישראל ממון של הגוי ולא יצא מזה דבר איסור שיקנה הישראל ממונו של גוי מה שהוא נגד הדין אף שאינו קונה מעות בגוי ועי"ז יבא איסור יין נסך הלא מבואר בגמ' פרק השואל דהתירא ניחא ליה דליקניה אבל לא איסור' וא"כ כאן שהוא דבר איסור יין נסך איך נאמר שיקנה בע"כ במעות מה שהוא שלא כדין. ובפרישה סי' קל"ב ס"ק י' ראיתי שכתב וז"ל ומ"ש רבינו בסמוך ואינו נראה כיון דהקדים לו דינר נקנה לו היין כו' איפשר דהיינו טעמא דישראל מגוי קונה טפי מגוי מישראל וכמ"ש בא"ח סי' תמ"א כו' ע"ש עכ"ל. משמע מדבריו שסובר ג"כ כמ"ש הרב בעל טו"ז הנז' דיש לחלק בין קניית ישראל מגוי ובין קניית גוי מישראל ויקשה ג"כ עליו קצת קושי' שהקשיתי על הבעל ט"ז הנז'. ומה שהביא ראיה ממ"ש בא"ח סי' תמ"א גבי נכרי שהלוה לישראל על חמצו כו' ומביא שם מחלוקת הרמב"ם ור' אפרים והראב"ד והרא"ש בענין אם צריך שיגיע הז"פ קודם הפסח אם לאו וכתב המ"מ שם הובא בב"י בקיצור דהטעם של הרמב"ם דלכ"ע קלישא קניית הגוי מישראל כו' ע"ש וזהו שכתב בפרישה פה וכמ"ש בא"ח סי' תמ"א ובאמת אין משם ראיה דשם לא איירי בקנין מעות או משיכה רק אי ישראל קונה משכון מגוי או גוי קונה משכון מישראל דיש כמה חילוקים ביניהם וכמבואר בב"י אליבא דהטור והרמב"ם ומשא"כ בקנין מעות או משיכה אליבא דהטור והרא"ש אין חילוק בין ישראל מגוי או גוי מישראל וכן אליבא דהרמב"ם ושאר פוסקים וכמבואר בגמ' דבכורות פיב הנ"ל וכ"כ בעל מ"ב סי' ל"ה דאין חילוק בין ישראל מגוי או גוי מישראל אך מה שמביא ראיה מהא דמקשי מגרוטאות אהא דאמימר וכתב הא דאמימר לא אמר אלא בגוי הלוקח מישראל כו' ז"א שהרי מביא ראיה מהני פרסאי כו' ע"ש. אבל אי קשי' לי הא קשיא לי מ"ש בפרישה סי' קמ"ו בי"ד וז"ל שם על מ"ש הטור הלוקח גרוטאות מן העכו"ם ומצא בהם ע"ז כו' ובא לישב דברי הטור וכתב שם שהטור סובר דצריך משיכה וגם מעות וכיון למ"ש בסי' ש"ך דיש להחמיר כדעת שניהם דהיינו כדעת רש"י וכדעת ר"ת ומסיים שם וז"ל ובח"מ בסוף סי' קצ"ד דכתב וז"ל אבל במטלטלים קונה בנתינת המעות ר"ל ג"כ אחר שכבר משכם לרשותו דבא לומר דא"צ שטר כמו בקרקעות דבלא"ה סמכא דעתיה בלקיחתו המטלטלים מהגוי והן בידו עכ"ל ע"ש ומוכח מדבריו שהעיר בח"מ פוסק דצריך משיכה וגם המעות וזהו סותר דברי עצמו במ"ש בדרישה בסי' ש"ך שכתב שם דמ"ש הטור בח"מ סי' קצ"ד היינו לדעת רש"י אבל לדעת ר"ת הוא איפכא אבל באמת הוא פוסק כדעת ר"ת ומחמת חומרא דבכור כתב הרוצה לצאת ידי שניהם יש להחמיר במשיכה וגם מעות לאפוקי לדינא א"צ שניהם וכמ"ש הרא"ש בפ"ב דבכורות רק מחמת חומרא דבכור הרוצה לצאת ידי שניהם כו' אבל לא לדינא. ואעיקר' דדינא פירכא שכתב בפרישה וז"ל שם בסי' קמ"ו לכן נראה דרבינו ס"ל דהגמ' ורש"י קאי דוקא למ"ד משיכה קונה והכי איתא בפ' השוכר כו' ואישתמיטתו' הסוגיא דבכורות בפ"ב דמקשה שם מסיפא דברייתא דגרוטאות ואי אמרת מעות קונות משיכה ל"ל כו' ע"ש וע"ז משני רבא ג"כ כפי הסוגיא דע"ז דרישא וסיפא מקח טעות כו'. וזולת זה דבריו תמוהים שם במה שרצה לישב דברי הטור בסי' קמ"ו גבי הלוקח גרוטאות מן העכו"ם ומצא בהם ע"א שכתב הטור אם משך עד שלא נתן המעות יחזירם לו שעדיין לא נקנו לו וכו' והקשו על הטור ולמה שהרי משיכה בגוי קונה כו' ומפרש שם בפריש' שמ"ש הטור שעדיין לא נקנו לו אזיל לטעמיה לפי מה שפסק בסי' ש"ך גבי בכור דיש להחמיר כדעת שניהם וה"ה כאן גבי ע"ז ס"ל דאין המקח נקנה עד שיתן לו ג"כ מעות כו' ע"ש וזהו דבר שאין לו שחר ותמהני על פה קדוש יאמר לו דבר זה דאם גבי בכור כדי לצאת ידי שניהם ר"ת ורש"י מחמת חומר' אינו מפקיע מידי בכור עד שמשך וגם נתן מעות לאפוקי איך נאמ' כאן גבי ע"ז שהוא לקולא דלא קרי ע"ז של ישראל עד שיתן וגם משך דאדרבה נאמר שקנה אותו תכף במשיכה ויוליך לים המלח וכמו שכתב הטור בסיפא. וביותר נפלאה בעיני מה שמסיים בפרישה וז"ל ובזה מיושב ג"כ תמיהת הב"י למה כתב רבינו וכ"כ הרמב"ם כו' משום דבגמ' מסיק רבא כו' אליבא דמ"ד משיכה קונה בלא מעות קמ"ל (הטור) דלא ושכ"כ הרמב"ם דמשיכה לחודיה אינו קונה כו' ע"ש והנה אשתמיטתיה מ"ש הרמב"ם בהלכ' זכיה ומתנה פ"א דין י"ד שכותי קונה מטלטלין או מוכר מטלטלין לישראל קונה ומקנה בין במשיכה ובין בדמים ובפרישה הנז' הפך הקערה על פיה וכתב שהרמב"ם ז"ל סבר דעכו"ם צריך משיכה ומעות, ואין לומר שבא להורות שכאן גבי גרוטאות סבר הרמב"ם דבעינן תרתי לפי דעת הפרישה היינו לפי הטעם דפרישה שכתב ג"כ גבי בכור דבעינן תרתי כמבואר בסי' ש"ך ומשא"כ הרמב"ם שסבר גבי בכור דבחדא סגי וכמבואר בהל' בכורות פ"ד ישראל שנתן מעות לכותי כו' חייב בבכורה וכן כותי שנתן מעות לישראל כותי שנתן כו' פטורה מן הבכורה והובא ג"כ דבריו במ' מ פ"א מהל' זכי' ומתנה וא"כ קשה למה צריך כאן תרתי גבי גרוטאות אלא צ"ל כמ"ש בגמ' אליבא דרבא רישא וסיפא מקח טעות כו' וזה הטעם דחה בפרישה לפי דעת הטור וכמו שהתחיל בפרישה בזה שכתב וצ"ע דלשון שלא נקנו וכבר נקנו לא משמע כן כו' וא"כ מהו זה שכתב וכ"כ הרמב"ם הלא מחולקים הם בטעמא וליכא למימר אף שמחולקים בטעם מ"מ שוים בדין שצריך תרתי קשה הלא הדר' קושי' לדוכתיה הלא ברייתא ערוכה היא אלא צ"ל כמ"ש הב"י ע"ש (וגם עיין בסוף דבריו בפרישה בס"ק ד' במ"ש וז"ל ואפשר לומר דרבינו נקט כו' לרבותיה נקטיה כו' עד וצ"ל דה"ק דאם משך כו' ור"ל אעפ"י שמשך וקי"ל משיכה דוקא קונה בגוי כו' ע"ש וזהו סותר כל מה שכתב לעיל שהטור סבר דבעינן תרתי). וראיתי בט"ז שהרגיש בקושיא הראשונה הנז' והשיג על מ"ש הפרישה הנז' וכתב לישב דעת הטור וז"ל ע"כ נ"ל דכיון דראינו במסקנת הגמ' דבזוזי תליא מילתא לכאורה קשה דל"ל