שער אפרים קח

הראב"ד שם גבי מעשר שני שכתב הרמב"ם ולפיכך לא חייבו להפריש מעשר שני בסוריא וכתב הראב"ד וז"ל א"א אין הטעם הזה מספיק דר"ע הוא דס"ל הכי ולא אמר אלא ליקרב אבל ליקדש מיהא קדוש כו' ע"ש ותמהני שהרי הוא השיג על דברי הרמב"ם בריש הל' בכורות שמתוך דברי הראב"ד נראה שהרמב"ם סובר גבי בכור בח"ל אינו נוהג והרי הוא כחולין וא"כ הרמב"ם אזיל לשיטתו לפי מה שסבר גבי בכור בהמה ולכן כתב שמעשר שני נמי דינא הכי והרי הוא כחולין ולכן אין מפרישין בסוריא כו' וצ"ל שהשגתו הוא שכאן במעשר שני וגם גבי בכור אין דבריו נכונים מטעם דר"ע לא אמר אלא ליקרב כו' וא"כ לפ"ז אין טעם זה מספיק גבי מעשרות שבסורי' כו' ע"ש ועיין מ"ש הכ"מ בשם מהר"י קורקוס על זה. ולפי מ"ש לעיל שהרמב"ם פסק כר"ע גבי בכור ואינו מחלק בין ליקדש ובין לקרב לפי שלא מצינו חילוק זה בגמ' ובשום דוכתא גבי בכור וכמ"ש לעיל בתשובת הר"ן והרשב"א הנ"ל והני עובדא דאיתא בגמ' מדרבנן הוי עבדי וא"כ בזה מיושב שמדמה מעשר שני לבכור שאין מביאין אותו מח"ל כו' ובשלמא בבכור יאכל במומו אף בח"ל מדרבנן ומה שא"כ במעשר שני לא שייך זה ואפשר שלזה כיון הר"י קורקוס וז"ל על מ"ש הראב"ד שאין הטעם הזה מספיק כתב הר"י קורקוס איפשר שאעפ"כ מספיק הוא דבשלמא בבכור איפש' לומר בו יאכל במומו אבל במעשר שני טעון הבאת מקום ואם יפרישו יהיו צריכין להעלותו ואנן קי"ל דאין מביאין אותו מח"ל לכך לא חייבו בסורי' כו' ע"ש ונוכל לומר שמ"ש הר"י קורקוס גבי בכור ויאכל במומו בח"ל היינו ג"כ מדרבנן לאפוקי במעשר שני לא שייך ואפי' בירושלים שלא בפני הבית לא היה נאכל מעשר שני משום דמקיש מעשר שני לבכור כמבוא' בפ"ב דמעשר שני הנ"ל מפי השמועה למדו מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית. ובזה היה לי וויכוח עם חכם א' שליח מירושלים ת"ו זה מקרוב שלכאורה נתיישב בזה מה שהשיב הראב"ד על הרמב"ם בהלכו' בית הבחירה פ"ו בדין י"ד במ"ש במה נתקדשה בקדושה ראשונה שקידשה שלמה כו' וקידשה לעתיד לבא לפיכך מקריבין קרבנות אף ע"פ שאין שם חומות כו' וכתב הראב"ד זהו סברת עצמו ובכמה מקומות במשנה אמרו אם אין מקדש ירקב כו' ע"ש והוסיף הכ"מ עוד להקשות על הרמב"ם בזה וז"ל אך הני מקומות דקתני אם אין מקדש ירקב קשו ואין לומר דאתו דלא כהלכתא שהרי הרמב"ם פסק כן בפ"ז מהל' מעשר שני וצ"ע עכ"ל הכ"מ ועיין בזה בס' חידושי מהרא"ה שחיבר על מס' מגילת תענית וע"ש בפ"ו מ"ש שם בדף ט"ו בשם מהרי"צ מק"ק ווירמייזא ולכאורה נתיישב תמיהת הכ"מ והראב"ד במ"ש הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל בפ"ב דמעשר שני דמעשר שני אינו נאכל אלא בירושלים אלא בפני הבית כו' דמקיש מעשר לבכור כו' ע"ש וכמ"ש לעיל והיינו אף שאומרים שאוכלין מעשר שני בירושלים אע"פ שאין שם חומה אבל צריכין אנו לומר שמקריבין שם קרבנות ואוכלין שם בכור ואז אוכלין שם גם מעשר שני וכמו שהקדמנו דמקיש מ"ש לבכור כו' משא"כ עתה אין מקריבין שם קרבנות וא"כ אין אוכלין שם מ"ש ולכן אמרינן גבי מ"ש שאם אין שם מקדש ירקב. והיה נלע"ד לכאורה לומר שנעלם מהכ"מ מ"ש הרמב"ם פה שהרי קושי' הכ"מ על הרמב"ם הנזכר שהרמב"ם פסק כן בפ"ז מהל' מעשר שני וקשה עליו למה מביא ראיה ממ"ש הרמב''ם בפ"ז מהל' מ"ש שאם אין מקדש ירקב ולמה לא הביא הכ"מ מ"ש בהל' מעשר שני בפ"ב הנ"ל וז"ל שם בדין ד' כשם שאין אוכלין מעשר שני כו' ואם נכנס בירושלים אף בזמן הזה אין מוציאין אותו משם ומניחים אותו עד שירקב כו' וא"כ כתב זה בפ"ב שבזמן הזה מניחים אותו עד שירקב ולמה מביא ראי' מפ"ז אלא ודאי שנעלם לו מ"ש בפ"ב הנ"ל אמנם לא נתיישב זה שהרי הרמב"ם כתב בפ"ו מהל' בית הבחירה הנז' שמקריבים קרבנות אע"פ שאין שם בית בנוי וא"כ לפי דברי הרמב"ם נוכל להקריב גם עתה קרבנות אעפ"י שאין שם בית ונוכל לאכול בכור שהוא קדשים קלים אף ע"פ שאין שם חומה ואי משום שאנחנו טמאים לנפש אדם ואין לנו אפר פרה הלא קי"ל כמ"ד בריש יומא ובפסחים דטומאה הותרה בציבור ועיין בזה בס' התרומה וברמב"ם ואיפשר לומר דאף שנוכל להקריב קרבנות צבור מחמת שטומאה הותרה בציבור אבל מ"מ בכור שהוא קרבן יחיד לא נוכל להקריב ומכ''ש לאכול בכור שהוא קדשים קלים שאין נאכלים בטומאה אמנם נלע"ד שזולת זה דברי הרמב"ם נכונים במ"ש שאוכלי' מעשר שני בירושלים אעפ"י שאין שם חומה ואפ"ה א"ש הא דאין מקדש ירקב ועיין בטי"ד סי' של"א שכתב וז"ל ואח"כ יפריש הישראל א' מעשרה כו' והוא הנקרא מעשר שני כו' והיה ראוי לאוכלו בירושלים אע"פ שאין שם חומה כו' אלא שאי איפשר לאוכלו כיון שאין שם מזבח דאיתקש בכור בהמה כו' ע"ש ועיי' ב"י וא"כ לפ"ז מיושב קושית הכ"מ והראב"ד דהטעם שאם אין מקדש ירקב לפי שאין שם מזבח בנוי ואף שמקריבין אף ע''פ שאין שם מזבח בנוי אבל מ"מ צ"ל שם מזבח ועיין בתוס' פ' לולב הגזול דף מ"א ד"ה דאשתקד וז"ל דאשתקד לא הוי בה"מ כו' אע"ג דאר"י שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין שם בית בנוי ה"מ שיש מזבח בנוי שם אבל בלא מזבח לא וזהו יכול להיות כוונת הר"מ במז"ל ואין עליו שום השגה מהשגת הראב"ד וגם לא מהכ"מ הנז' ועיין בזה בתי"ט בעדיות פ"ח משנה ז מ"ש בזה ועיין בדמשק אליעזר בפ"ק דחולין סי' ו' דף ך' וכ"א במה שנשא ונתן בהרמב"ם והראב"ד וכ"מ הנז' וכתב ג"כ שמ"ש הרמב"ם אם אין מקדש ירקב לפי שאין שם מזבח כו' ומ"ש הרב בעל דמשק אליעזר על דברי הראב"ד דלא דק תמהני כי דבריו מבוארים בכ"מ שם וע"ש באריכות. העולה מכל מ"ש לעיל דאליבא דהרמב"ם בכור בהמה טהורה אינו נוהג אלא מדרבנן בח"ל א"כ לפ"ז כשנולד איזה ספק בבכור הוי ספק דרבנן ואזלי' לקולא וא"כ זהו הטעם של השואל שהביא הרב בעל מ"ב בתשו' הנז' וגם הסכים עמו הרב הנז' בעצמו שאזלינן בספיקא לקולא היינו הואיל והוא ספק דרבנן. אמנם זהו תימא שסמך בעל משאת בנימין עצמו על דברי הרמב"ם להקל במקום שהראב"ד חולק עליו וכתב שהוא טעות וגם הרשב"א והר"ן כולם כאחד עונים ואומרים שדברי הרמב"ם תמוהים וכמ"ש לעיל ואפשר לומר שמ"ש הרב בעל מ"ב שהולכין בספק בכור לקולא לא שסמך עצמו בודאי על דברי הרמב"ם רק מטעם אחר לפי שיש כאן ספק אם בכור בזמן הזה בח"ל הוא מדאורייתא וכדעת הראב"ד או מדרבנן וכדעת הרמב"ם ואף אם נאמ' שבכור בזמן הזה בח"ל דאורייתא יש עוד ספק אם הלכה כרש"י דגוי קונה בכסף או כר"ת במשיכה א"כ בנדון דהרב בעל מ"ב אם קונה כסף הוי בכור ממש אבל דלמא הלכה כר"ת דמשיכה קונה ובנדון שלו לא היתה משיכה ולא קנה הישראל וא"כ הוי ס"ס וזהו ס"ס המתהפך ואזלינן לקולא דאף עפ"י דבספק דאורייתא אזלינן לחומרא אבל מ"מ בס"ס אזלינן לקולא אפי' בדאורייתא וא"כ בנ"ד הוי ג"כ ס"ס דהיינו הפך מעובדא דמשאת בנימין לפי שבנ"ד היה משיכה בלא כסף וכמבואר לעיל. איברא דבר זה צ"ע בגדולי הפוסקים אם זהו מקרי ס"ס שהרי כתב בתשוב' מהריב"ל ח"ג סי' מ"א וז"ל וכי היכי דגבי אסורא בס"ס דממונא כו' וכ"כ התוספו' כו' עד דהקשו שם התוס' דאמאי מפסיד' כתובה דהא הוי ס"ס ספק אם הוא בקי בפתח פתוח כו' ואת"ל כו' ספק באונס ספק ברצון כו' עד ובההוא שמעתת' כתבו התוס' אבע"א באשת ישראל כו' אכתי איכא ס"ס ספק באונס כו' ואת"ל ברצון ספק כשהיא קטנה ופתוי קטנה אונס הוא כו' וי"ל דשם אונס חד כו' וא"כ בנ"ד מצינו למימר דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא עכ"ל ע"ש וא"כ זכינו מזה דבס"ס אזלינן לקולא מ"מ בס"ס דפלוגתא דרבוותא לא מקרי ס"ס דשם פלוגתא דרבוות' חד הוא וכ"כ הרב מהרש"ך בתשוב' ח"ג סי' קפ"א וז"ל וכי היכי דס"ס דאיסורא אזלינן לקולא ה"נ בס"ס דממונא כו' ודבר זה למדתי מה"ה מהריב"ל כו' עד דאיברא דכה"ג דס"ס דהיינו תרי קים לי איכא לספוקי דלא הוי ס"ס וכמ"ש כו' דאיכא למימר דשום פלוגתא דרבוות' חד הוא וכמו שהוכיח ממ"ש התוס' כו' דשם אונס חד הוא עכ"ל ובאמת כד נדקדק בדברי התוס' בראי' שהביא הרב מהריב"ל דשם פלוגתתא דרבוותא חד הוא כמ"ש התוס' דשם אונס חד הוא אין משם שום ראיה שמ"ש התוס' דשם אונס חד הוא היינו לפי שרצו לתרץ קושיתם שהקשו דאכתי איכא ס"ס ספק באונס כו' ואת"ל ברצון כו' פתוי קטנה אונס וע"ז תירצו דפיתוי קטנה אונס הוא דשם אונס חד הוא ולא שייך למימר ואת"ל ברצון כיון שאין זה נקרא רצון ולכן לא מקרי ס"ס ולאפוקי גבי פלוגתא לא שייך טעם זה וא"כ לעולם מקרי ס"ס וכן מצאתי בתשוב' הרב מהרש"ח סי' ט"ז שמקשה ג"כ על הא דמהריב"ל במה שרצה לדמות פלוגתא דרבוותא להא דשם אונס חד הוא ע"ש בספרו בני שמואל מ"ש באריכות על הא דמהריב"ל. ואף שיש לומר ולחלק שמ"ש הרב מהרש"ח דלא מקרי ס"ס היינו לענין ממונא להוציא ע"י ב' ספיקות בפלוגתא דרבוותא מיד המוחזק לאפוקי באיסורא י"ל שסבר דמקרי ב' ספיקות ונקטינן לקולא אף באיסור דאורייתא והטעם י"ל דבשלמא בממונא אמרי' המע"ה ויכול הנתבע לומר קים לי כו' וא"כ אף בתרי פלוגתא דרבוותא יכול לומר קים לי ומשא"כ באיסור לא שייך טעם זה וא"כ בנ"ד דהוא במקום איסורא מקרי ס"ס בפלוגתא דרבוותא ויש להקל אף באיסור דאורייתא וכמו כן מצינו בכמה מקומות בפוסקים דפלוגתא דרבוותא בענייני דאיסור' מקרי ס"ס ועיין בתשוב' הרב מהרשד"ם בטא"ה שכתב וז"ל ומעתה אני אומר שקולים הם הוי הדבר ס"ס שיש להתיר אפי' בענין ערוה כו' ספק אי קרובי האם כו' ע"ש וכן משמע מדבריו בתשוב' השייכים לי"ד סי' צ"א ע"ש וגם בשאר פוסקים ועיין בתשוב' הרב הר"ש הלוי לטי"ד סי' ב' בענין שבועה באונס שכתב שם בשם הרב מהר"חש וז"ל אמנם אף שנאמר שראוי לתפוס כדעת המחמיר כו' יש להתיר מכח ס"ס כו' ע"ש וזהו ס"ס בפלוגתא דרביותא לענין איסורא כו' וכן משמע מתשו' הרב מהר"מ אלשקאר סי' כ"ו ע"ש ועיין בס' כנסת הגדולה לטח"מ סי' כ"ה שכתב דאף להפוסקים דס"ל דשני ספיקות בפלוגתא דרבוותא לענין איסורא מקרי ס"ס ואזלינן לקולא אינו אלא כפי סברתם שסוברים דאף בד"מ תרי ספיקא הוי אבל להסוברים דשום פלוגתא דרביואת' חד הוא בממונא ה"ה באיסורא וא"כ בנ"ד י"ל ג"כ לאינך רבוואת' דחולקים בממונא דלא מקרי ס"ס בממונא בפלוגתא דרבוות' ה"ה לענין אסורא וכמ"ש מהריב"ל הנ"ל בסוגיא דפתח פתוח כו' הנ"ל. אכן ראיתי בתשובת הרב מהר"י טראני ח"א סי' קט"ז שכתב וז"ל וכבר הרוחנו במשא ומתן שלנו אע"פ שלא יצא היתר ברור מ"מ כשנצרף מחלוק' של גדולים כו' לא נחוש לאיסור רבית מטעם ס"ס כו' והיינו ס"ס בפלוגתא דרבוותא כדמוכח שם מדבריו ע"ש וע"ש בסי' קי"ד דמוכח מדבריו דיותר יש להקל בס"ס דפלוגתא דרבוותא גבי איסורא ממה שיש להוציא ממון בס"ס הנז' ודלא כבעל כ"ה הנז' וא"כ בנ"ד יש למצוא טעם להקל בספק בכור ולהפך בזכותו של הרב בעל מ"ב הנ"ל שהסכים לסברת השואל שמיקל בספק בכור והיינו מטעם הנ"ל דהוי ס"ס. וזולת זה יש עוד להפך בזכות הרב בעל משאת בנימן הנ"ל מה שהסכים לדעת השואל להקל בספק בכור אף שהוא ספק מדאורייתא לפי שראיתי בר''ן סי' נ"א וגם הובא בהר"ן ספ"ק דקדושין אמר רבא ד"ת שתוקי כשר כו' עד והתור' אמרה לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא כו' הא ממזר ספק יבא כו' אלמא ספק דאורייתא מדאו' לקולא (ומ"ש לחומרא הוא רק מדרבנן) וזהו סברת הרמב"ן וגם הרמב"ם דרך בדרך הזה ועיין בהל' כלאים פ"י דין כ"ז וז"ל בגד צמר שאבד כו' חוט של פשתן כו' וכבר בארנו בהל' ביאות אסורות שכל איסור דאורייתא הוא מדרבנן והקלו בספיקו והיינו מטעם הנז' מראיה שהביא הר"ן בשם הרמב"ן ובתשובת הר"ן מביא דברים אלו בשם הרמב"ם וראיתי להראב"ד שם שהשיג עליו וז"ל וכבר ביארנו כו' שכל איסורי ספיקות מד"ס לפיכך היקלו בזה א''א