שער אפרים קז

בבית הגוי ולא עשה משיכה וילדה כו' והנה שואל אם יש בו משום קדושת ספק בכור כו' משום שיש כאן לצדד ולהתיר מחמת שהטור סי' ש"ך הנז' הביא מחלוקת רש"י ור"ת אי מעות קונה או משיכה קונה ולא הכריע כו' ובספק בכור אזלינן לקולא כו'. תשובה הבא בשאלה דבספק בכור אזלינן לקולא כר"ת כו' לאו קושטא הוא שהרי רוב המחברים כו' הסכימו לדברי רש"י וכן פסק הטור ח"מ סי' קצ"ד כו' עכ"ל ע"ש. והנה דברי הרב הנ"ל תמוהים בעיני מאד ותרי תמיהי קחזינא הכא חדא דמ"ש הבא בשאלה דבספק בכור אזלינן לקולא כר"ת לאו קושטא שהרי רוב המחברים כו' דמשמע מדבריו דאי לא הסכימו רוב המחברים לפי דבריו לדעת רש"י היה מסכים בעל מ"ב הנז' לדברי השואל דבספק בכור אזלינן לקולא וזהו נפלאה בעיני הפלא ופלא איך יצאו הדברים האלה מפיו דהלא פשוט הוא בגמ' ובפוסקים וכמבואר בביצה פ"ק ובשאר מקומות דבספק דאורייתא אזלינן לחומרא וספק בכור הוא ספק דאורייתא ואזלינן בספיקו לחומרא וכן איתא בפ' הזרוע דף קל"ד בסוגיא דספק מתנות כו' עד וכן תני רב חייא שמונה ספיקות נאמרו בגר ד' לחיוב קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה טמאה וטהורה ספק לחיוב ועיין מ"ש רש"י שם וז"ל ובכור בהמה טהורה ספק כרת לשוחטו בחוץ וצריך להמתין עד שיסתאב דתו לית ביה אלא דין ממון ואוכלו במומו עכ"ל ע"ש. ולכאורה עלתה ע"ד לישב דברי בעל מ"ב ולהפוך בזכותו לפי שראיתי בתשובת הר"ן סי' ז' שכ' וז"ל כתב מורינו תמהתי שבכל ארץ הזאת אין מפרישין בכור בהמה ואומרי' בשם הגאון הרמב"ם ז"ל כו' וכתב הר"ן שם שהרמב"ם סמך על סוגיא דתמורה דתנן התם ובאים מא"י לח"ל חוץ מבכור ומעשר ואם באו תמימים יקרבו ורמי בגמ' ואם באו תמימים כו' ורמינהו בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו ומסיק הא ר"ע הא ר"י כו' ונראה שסבר הרמב"ם דלר"ע אינו קדוש כלל כו' דלא מסקינן התם ולא בשום דוכתא עלה דההוא כאן ליקדש כאן ליקרב כו' עד ולר"ע אינו נוהג כלל כו' ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשוב' סי' של"א וסי' תכ"ז ע"ש, ובאמת דברי הרמב"ם תמוהים מאד דהלא כמה סוגיות מוכיחות שבכור בהמה נוהג בח"ל וכמ"ש הרשב"א והר"ן הנ"ל. ולע"ד נראה לישב דברי הרמב"ם קצת כי מה שכתב הר"ן שסמך הרמב"ם על סוגיא דתמורה ומוכיח משם דלר"ע אינו קדוש כלל הואיל ולא מסיק התם כאן ליקדש וכאן ליקרב באמת אין זה סמיכה בכל כחו שיסבור הרמב"ם מכח זה דבכור בהמה אינו נוהג בח"ל מאחר שלא אמר כאן ליקדש וכאן ליקרב לפי שבזה אינו מתורץ קושית הגמרא ורמינהו בן אנטיגנוס כו' לפי שעיקר קושית הגמ' הוא דהאיך אמר במתני' שאם באו תמימים יקרבו ובעובדא דמתני' דחלה בהא דבן אנטיגנוס דלא קיבלו ממנו אפי' בדיעבד וע"ז צריך לתרץ הא ר"י והא ר"ע כי לא יתורץ במה שיאמר הא ליקדש והא ליקרב כי לא שייך כאן חילוק זה ולאפוקי בריש פ' מעשר בהמה שמקשה לימא מתני' דלא כר"ע דתניא רע"א יכול יעלה אדם בשר בהמה כו' ויקריבנו כו' וע"ז משני אפ"ת ר"ע כאן ליקדש וכאן ליקרב ולאפוקי בתמורה פ' אלו קדשים שם לא שייך תי' זה, בודאי י"ל שהר"ן שכתב שסמך הרמב"ם על הסוגיא הנז' מדלא מסיק עלה כאן ליקדש וכאן ליקרב לא שיתרץ בזה קושית הגמ' כי באמת לא יתורץ בזה קושי' הגמ' וכמו שכתבתי רק שהר"ן הליץ בעד הרמב"ם שסמך על סוגיא זו שאם איתא שיש חילוק בין ליקדש ובין ליקרב הי"ל לפרש דברי ר"ע הגמ' בסוגי' הנ"ל אף שלא יתורץ בזה וז"ש הר"ן דלא מסקינן התם ולא בשו"ם דוכת"א כו' היינו לא בדרך תירוץ רק שיפרש דברי ר"ע כן וזהו שכתב ולא בשום דוכתא אבל מ"מ אין זה הוכחה וע"ש בתשו' הר"ן הנ"ל שדוחה ראיה זו וז"ל ואכתי לא מכרעא מילתא דההוא דר"ע לא מיירי אלא ליקרב כו' ואע"ג דלא מסקינן הכי יגיד עליו רעו כו' גבי מעשר בהמה כו' אבל אין זה דחייה דאיכא למימר דמאי דתנא תנא ודלא תנא לא תנא וכמ"ש בגמ' בכמה מקומות. ומה שמקשה הרשב"א בתשו' הנז' על הרמב"ם מגמ' דבכורות פ' כל פסולי המוקדשי' דף ל"ו גבי ההוא שרוע דאתי לקמיה דרב אשי כו' אי כהן אי ישראל הוא הרי בכור ומומו עמו אלמא נוהג בח"ל לענד"ן דז"א קושיא דאיפשר דגם הרמב"ם מודה דמדרבנן אסור והני אמוראי מדרבנן הוי עבדי אבל מ"מ היו מקילין בזה הואיל והוא מדרבנן וכן מ"ש בסנהדרין א"ל ר' חייא לרבי בר אחתי נחית לבבל יתיר בכורות אל יתיר כו' היינו ג"כ שהיו נוהגין מדרבנן וכן המעשה שהביא הרשב"א בסי' תכ"ו בשם הרמב"ן מגמ' דאין צדין מעובדא דאמי ורדינאה הוי חזי בוכרא דבי נשיאה ומרב חסדא דשרי בוכרא ולא זבין מיניה כו' ומשאר סוגיות הגמ' וכמו שמבואר שם יש לתרץ כן. ודוגמא לזה מצינו בפ"ק דקידושין כל מצוה התלויה בארץ אינו נוהג אלא בארץ כו' ומקשה בגמ' מאי תלויה אילימא דכתוב בה ביאה הרי תפילין ופטר חמור דכתיב בהו ביאה ונוהגין בח"ל ופירש"י דהא אשכחן בכמה דוכתי ברבנן אמוראי דבבבל הוי מנחי תפילין וכתבו התוס' וכן מצינו בבכורות דרמי בר חמא דהוי מבבל והי' לו פטר חמור ומקשי' התוס' וא"ת דלמא מדרבנן הוי עבדי (וי"ל דמ"מ הוי ליה למיתני במתני' חוץ מתפילין ופטר חמור) וא"כ גבי פטר חמור לפי הס"ד בגמ' אמרי' דאעפ"י דפטר חמור פטור מן התורה בח"ל מ"מ הוי נהיגי במצוה זו בח"ל מדרבנן וא"כ ה"ה בבכור לפי האמת כן לדעת הרמב"ם דאף דמדאורייתא פטור מ"מ קצתם נהיגי מדרבנן ולכן היו מקילים בח"ל בזאת המצוה הואיל והוא רק איסור דרבנן וכן ראיתי בספרי הרמב"ם הנדפסים בלי כסף משנה שכתוב שם בפ"א וז"ל מצות בכור בהמה אינו נוהג אלא בארץ ואין מביאין בכורות מח"ל כו' עד אלא יאכל במומו וא"כ ש"מ דאף דאינו נוהג בארץ לפי נוסחאו' הרמב"ם בספרים האלה וכמ"ש הר"ן והרשב"א בשמו מ"מ מסיים אלא יאכל במומו שמה שהיו מקילי' בבכור אפשר בגיזה ועבודה ומתוך השגת הראב"ד נראה שהיתה הגירס' לפניו בספרי הרמב"ם מצות בכור בהמה טהורה כו' עד אלא הרי הוא כחולין א"א טעות הוא דאפי' לר"ע כו' לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש בו ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו מוכח מדבריו שהיה לפניו הגי' הרי הוא כחולין אבל בספרי הרמב"ם שבידינו בלי כ"מ לא כתב שם הרי הוא כחולין ובספרי הרמב"ם שעם הכ"מ כתוב שם הרי הוא כחולין ומ"מ מבואר שם שאינו נאכל אלא במומו ומה שהיו מקילין היינו בגיזה ועבודה לפי שסברו דמדרבנן הוי נהיגי וכגירסת הראב"ד בהרמב"ם מוכח מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' בשני מקומות הנ"ל שהיה ג"כ גירסתו כגיר' הראב"ד כי לא סיים שם בדברי הרמב"ם אלא נאכל במומו רק הרי הוא כחולין כו' אבל בספרי הרמב"ם שבידינו כתוב בזה"ל ואינו נאכל אלא במומו כו' אף שבתשוב' הר"ן מבואר שתמה למה אין מפרישין בכור בהמה משמע שלא היו מפרישין כלל אבל מ"מ י"ל שהקולא בא להם מכח מ"ש הרמב"ם שמדאורייתא מותר מכח זה בא להם הקולא שהיו מקילים לגמרי בזה ותלו עצמם באילן גדול ברמב"ם ז"ל והיה נוסחאות שלהם ברמב"ם כפי נוסחת הראב"ד ברמב"ם. וראיתי בהרב הכ"מ שהגיה בדברי הרמב"ם בזה הלשון מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובח"ל וכתב שנוסח' מוטעת נזדמנה להראב"ד ושאר פוסקים ולפי מ"ש אין אנו צריכין לכל זה שהרמב"ם פסק כר"ע שאינו נוהג אלא מדרבנן בח"ל. ועיין בפ' אין צדין במשנה דף כ"ה בכור שנפל לבור רי"א ירד המומחה ויראה ופירש"י בכור בזמן הזה אינו נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא כו' והשוחטו כשהוא תם כו' חייב כרת דמשמע שנוהג בזמן הזה מדאורייתא ולא מדרבנן דאלו מדרבנן אין שייך חיוב כרת וכן פירש"י בפ' הזרוע הבאתי לעיל שספק בכור בהמה טהורה הוא ספק כרת לשוחטו בחוץ כו'. אבל ז"א קושיא חדא דרש"י סובר דלא כהרמב"ם וכמ"ש הר"ן בתשו' הנז' וז"ל והנה רש"י צוה לקוברו בטריו"ש וגם ר"ת כו' דמוכח שם שרש"י סבר דלא כרמב"ם וזולת זה אין שום קושי' ממה שפירש"י במשנה פ' אין צדין כי המשנה סידר' רבי בא"י ושם היה נוהג דיני בכור אף שלא בפני הבית וכמבואר בגמר' וברמב"ם שם וגם במ"ש רש"י בפרק הזרוע היינו ג"כ על הברייתא תני ר' חייא שהיא ברייתא וגם נישנית בא"י שר"ח היה תלמידו של רבי וכמ"ש רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה. ועיין ברמב"ם בפ"ו מהל' בכורות דין ב' שכתב שם וז"ל מעשר בהמה נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית כו' וזהו כסתם מתני' דריש מעשר בהמה ובאמת מקשה שם בגמ' אח"כ לימא מתני' דלא כר"ע דתניא רע"א יכול יעלה אדם מעשר בהמה מח"ל לארץ ויקריבנו ת"ל כו' ומשני אפ"ת ר"ע כאן ליקדש כאן ליקרב ואם כן מוכח מגמ' שם דאליבא דר"ע מעשר בהמה אינו נוהג בח"ל רק ליקדש אבל לא ליקרב אף אם הביאו לא"י והרמב"ם מביא פשטיה דמתני' ולא חילק בין ליקדש או ליקרב ושלא כמסקנת הגמ' וליכא למימר דהרמב"ם פוסק דלא כר"ע שהרי גבי בכור פסק הרמב"ם כר"ע בדין בכור שאינו נוהג בח"ל דמקיש מעשר ובכור למעשר דגן וזהו צ"ע לכאורה, ואיפשר דהרמב"ם העתיק פה לשון המשנה וסמך ע"ז דהלא בודאי אסור להקריב קרבנות בח"ל וממילא גם מעשר בהמה לא יקריב בח"ל ומה שנוהג בח"ל היינו לענין שיהא נאכל במומו וסמך עצמו על מ"ש גבי בכור דאין מעלין אותו לא"י ולא יקריבנו. ולפי מ"ש לעיל לפי דעת הרמב"ם דבכור נוהג מדרבנן לענין שיהא נאכל במומו י"ל דגם גבי מעשר דינא הכי ועיין בתי"ט בס"פ אלו קדשים שכתב ואם באו תמימים יקרבו כו' עד והרב כתב לפסק הלכה דלא יקרבו משום דבגמ' רמינן עלה ממתני' דן' אנטיגנוס העלה בכורות מבבל כו' והך דחלה ר"ע היא וידוע דהלכה כר"ע מחבירו ולא כו' ועוד מעשה רב ומ"ש הרב ומעשר בהמה נמי איתקש למעשר דגן כמפורש ר"פ בתרא דבכורות כו' עכ"ל ע"ש ומוכח מזה ממ"ש התי"ט דמעשר בהמה ובכור שוים וזהו שהסכים לפסק הלכה שכתב הרע"ב שפסק דבכור ומעשר שעלו מח"ל תמימים לא יקרבו והיינו מלימוד הנז' שאמר בגמ' בשם ר"ע, ובריש פ' בתרא דבכורות גבי מעשר בהמה כתב בעל תי"ט וז"ל נוהג בארץ ובח"ל כו' דבגמ' מקשי לימא מתני' דלא כר"ע דתניא כו' אפ"ת ר"ע כאן ליקדש וכאן ליקרב כו' עד והרמב"ם בפ"ו מהל' בכורות העתיק המשנה כלשונה ויראה דס"ל דלא כר"ע עכ"ל התי"ט וזהו תימא הלא גבי בכור פסק הרמב"ם כר"ע מהלימוד דמקיש בכור למעשר דגן וה"ה גבי מעשר בהמה וכמו שהסכים הרב בעל תי"ט בעצמו לפסק הרב מברטנורא כנ"ל ולא שת לבו למ"ש הרמב"ם גבי בכור כר"ע וכתב שהרמב"ם פסק דלא כר"ע א"כ מ"ש בכור ולפי מ"ש בדברי הרמב"ם הנז' וכמ"ש לעיל. ועיין ברמב"ם בפ"א מהל' מעשר שני דין י"ד שכתב וז"ל מעשר שני הואיל וטעון הבאת מקום אין מביאין אותו מח"ל כבכור בהמה כו' ותלי הרמב"ם מעשר שני בבכור בהמה ולא במעשר בהמה ובאמת לפי מ"ש גם במעשר בהמה דינא הכי ואמרי' בהדיא בגמ' פ"ב דבכורות יכול יעלה אדם מעשר בהמה מח"ל ויקריבנו כו' וא"כ יש להוכיח מזה דהרמב"ם אינו פוסק במעשר בהמ' כר"ע וזהו הפך מ"ש לעיל שהרמב"ם סמך במעשר בהמה על מ"ש גבי בכור בודאי י"ל לפי שגבי בכור מבואר בהדיא ברמב"ם ומ"ש גבי מעשר בהמה לפי מ"ש לעיל נלמד מבכור ולכן כתב הרמב"ם גבי מעשר שני כבכור בהמה שמבוא' בהדיא אבל כד מעיינת מ"ש הכ"מ שם בשם הר"י קורקוס אין להוכיח כלום מזה שהרמב"ם סובר גבי מעשר בהמה הפך ממ"ש גבי בכור וז''ל הכ"מ בשם הרי"ק ואע"ג דגבי הבאה מח"ל ילפינן בכור ממעשר כמבוא' בדברי ר"ע ורבינו תלי כאן מעשר בבכור אלא רצה לכלול רבינו גם דר"י ודברי בן עזאי כו' ע"ש וא"כ בזה מיושב למה כתב הרמב"ם בבכור בהמה ולא במעשר בהמה לפי שבא לכלול גם דברי ר' ישמעאל כו' ור"י ובן עזאי לומדים מעשר שני מבכור לכן כתב הרמב"ם בבכור בהמה ועיין מ"ש