שער אפרים קא

המבוארים שם שגזרו אומר בחרמות ונדויים ובכל האלות הכתובים בתורה כו' זהו ליתן תוקף וחומר לגזרתם ולא שיהא להם דין מקבלי טובת הנאה זה מזה וכן ראיתי לה"ה סיני ועוקר הרים הגאון מהר"ר משה בנבנשתי נר"ו בח"א בתשוב' הנ"ל שמחלק בין הא דהרשב"א להדין שלו שיש חילוק בין נשבע איש אל אחיו שתלה בעצמו לדעת חבירו ובין הא דהרשב"א דמעולם לא אמרו אלא כשתלו עצמם זה בזה והכי דייק' לישנא שנשבעו איש אל אחיו כו' ע"ש וחילוק זה שייך ג"כ בנ"ד ואף לפי מה שחלקתי בין חרמי צבור כו' ואף שמבואר קצת מפוסקים האחרונים דגם בחרמים והסכמות וגזירות צבור שייך מקבלי טובת הנאה זה מזה היינו שמבואר בה בהדיא ולא סתם. העולה מכל מה שכתבנו לעיל בענין הספיקות אשר הי' ראוי להסתפק בהסכמה הזאת שלא יהיו רשאים לבטל' בראש שמבואר בה וכראותינו כן קמנו ונתעודדנו לקנא קנאות ה' צבאות לעשו' גדר וסייג בקהלתינו ומבואר בפוסקים שאין לו התרה כבר כתבנו לעיל והוכחנו מתשוב' מהרי"ק שורש ק"פ דלא מיקרי נ"ד מיגדר מילתא ומדברי בעל ת"י סי' קס"ט ומהריב"ל ח"א ושאר פוסקים. ומ"ש בה וכל הנ"ל קבלנו עלינו ועל הבאים אחרינו באלה ובשבועה עד"ר ומבואר בפוסקים שנדר ושבועה עד"ר אין לו התרה כבר כתבנו בשם הפוסקים דלדבר מצוה יש לו התרה והוכחנו דבנ"ד מיקרי דבר מצוה ואפילו לר"ת שסבר דלא מקרי דבר מצוה אלא כההוא דמקרי דרדקי ובפרט בחרמי' של צבור לדעת הריב"ש בשם הרשב"א וסמך עליו מהריב"ל בסי' ע"ב בח"ב וכתב אף שלא במקום מצוה וכמו שכתבנו באריכות באר היטב: ומה שיש להסתפק בהסכמה זו שמבואר בה שלא יהיה התרה להתיקון הלז זולת אשר יתוועדו יחד ג' רבנים דהיינו רב אב"ד דק"ק קראקא במדינת פולין והרב האב"ד דק"ק שאלוניקו והרב דק"ק קושטנדינא יע"א כבר כתבנו והוכחנו מתשו' מהריב"ל הנ"ל דאפי' לדבר הרשות אף אם כתב בה ע"ד קהלות הרחוקות כנדון של מהריב"ל ע"ד חכמי צפת וחכמי ירושלים מ"מ יכולים לבטלו בחרמי צבור ומכ"ש לדבר מצוה ולא גרע הא דמבואר בה שלא יהיה התרה לתיקון הלז אם לא ע"י שיתוועדו יחד ג' רבני' מג' קהלות הרחוקות כו' מאלו היה כתוב בהסכמה הנ"ל שלא יהיה התרה כלל לתיקון הלז וכמ"ש בתשו' מהרש"ח בספרו בני שמואל סי' כ"ה וז"ל וא"כ בנ"ד השבועה עד"ר יכולין להתיר כיון שהיה דבר מצוה וכתב עוד וכ"ת שאני נ"ד שנשבעו לדעת הפוסק יותר מחמיר ובנ"ד איכא דעת ר"ת כו' הוי להו כמו שנשבעו שבועה והתנו שתהיה בלי התרה וראשונה יתירו מה שנשבעו שלא להתיר כו' עכ"ל ע"ש ואיתא בתשו' הרא"ש כלל ז' סי' ט' והביאו מרן הב"י בספרו הקצר סי' רכ"ט בי"ד וכן צבור שהטילו חרם והתנו שלא יעשו התרה והתרה להתרה עד סוף כל העולם יתירו מתחילה חרם האחרון ואח"כ חרם הראשון ואיתא שם בסי' רכ"ח שהקדמנו לעיל נדרים וחרמים שמטילין הקהל כו' יש להם התרה בלא פתח ובלא חרטה וא"צ לא יחיד מומחה ולא ג' הדיוטות אף שמבואר שם שאם התנו בפי' ע"ד הקהלות הרחוקות כו' שאין לו התרה אבל כבר הוכחנו מפוסקים ומלשון ההסכמה דבנ"ד כ"ע מודים דיכולים לבטלו דהוי לדבר מצוה ואף שמבואר בה ע"ד הקהלות הרחוקות ועד"ר מ"מ יכולין לבטלו. ואף שיש לספק דהלא מ"מ יהיה צריך התרה ולמה יכולין לבטלו כלל בלי התרה הלא מ"ש בגמ' אמר אמימר כו' עד"ר אין לו הפרה וה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה לא בעי למימר שיהא הנדר מותר מאליו אלא דסגי ליה בהתרה אבל מ"מ התרה בעי וכבר זהו מחלוקת ישינה הובא בתשו' הר"ן סי' ל"ח שמצא בתשוב' הר"ר דן שסבר לדבר מצוה אפילו הפרה לא בעי וחלק עליו הרי"ט אשבילי' וסבר דמ"מ התרה בעי וכן הסכים הר"ן עם הרי"ט אשבילי מגמ' דאמימר הנ"ל וא"כ בנ"ד צריך התרה. אבל ז"א שכבר הקדמנו דדין חרמי צבור אינו כן וע"כ לא פליגי הר"ר דן עם הרי"ט אשבילי' והר"ן הסכים עמו אלא בנדר יחיד אבל לא בחרמי צבור דניתרין בלי פתח וחרטה כדין הפרת בעל וכדרב פנחס דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת רק אם התנו ע"ד קהלות הרחוקות ושינו ממנהגם אז אם הודר עד"ר אין לו התרה והיינו דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה אז חזר הדין לשאר חרמי צבור וניתר בלא פתח וחרטה. ואין לספק בנ"ד בהסכמה הנ"ל שמבואר בה שקיבלו עליהם באלה ובשבועה וע"כ לא קאמר דיש להקל אלא בחרמי ציבור אבל לא כשהזכיר שבועה, אבל ז"א מכמה טעמים שהזכרנו לעיל שגלוי וידוע שלא נשבעו רק מה שחתמו חתימת ידיהם וכבר הוכחנו מתשו' הרשד"ם וגם מתשו' המבי"ט דלבטא בשפתים כתיב ואם לא ביטה בשפתים אף אם מבואר בהסכמה שנשבעו וחתמו עליהם חתימת ידיהם אינו מעלה ומוריד כמבואר בת"ה סי' שכ"ו ובשאר פוסקים. ואין לספק בנ"ד שלא יהיה התרה דהוי קיבלו טובת הנאה זה מזה דוגמת ד' אנשים שנשתתפו והסכימו יחד על ענין א' ונשבעו איש אל אחיו דכתב הרשב"א דהוי כמקבלי טובת הנאה וקצת מן הפוסקים סברי דאין לו התרה אפי' לדבר מצוה אבל ז"א כי כבר הוכחתי דלא דמי נ"ד להא דהרשב"א ולא מקרי מקבלי טובת הנאה זה מזה מטעם שיש לחלק בין הסכמת צבור שאינו מבואר בה המשמעות מתוכו שהוא כמקבל טובת הנאה מחברו ובין הא דנדון של הרשב"א הנ"ל וגם מתשו' מהרי"קו שו' קפ"א נראה שלענין טובת הנאה מחבירו בענין הסכמת ציבור אינו נראה כמקבל טובת הנאה וז"ל מהרי"קו שם ענף ג' עוד חוששני לזה משום נשבע עד"ר כו' שהרי כל אחד מארבעתם ע"ד חבירו נשבע כי כשהסכימו כולם איש אל אחיו וכל א' מהן נעשה כעושה טובה לחבירו וסיים אלא שאני חוכך בזה ממ"ש הרמב"ן בחרמי צבור שלו ממ"ש שנהגו הקהל עושים תקנה בחרם כו' ומתירין לעצמם כו' ותימא על עצמך אפילו הלכו אצל חכם כו' הרי נהגו עכשיו ע"ד המקום וע"ד הקהל והוי ליה עד"ר כו' והקשה מהרי"ק וז"ל ולפי סברא שאמרנו קשה להרמב"ן למה ליה לתלות במה שנהגו להשביע עד"ר תיפוק ליה דכל מה שמחרימים הקהל וצייתי וכל אחד מסכים לדעת חבירו דקחשיב עד"ר דכל א' מהם ע"ד חבירו קיבל עליו החרם כו' ואפשר דלרווחא דמילתא כו' עכ"ל. הנה מהרי"ק פתח בתרתי ומסיים בחדא שכ' שם עוד חוששני כו' משום נשבע עד"ר דאין לו כו' וכל א' מהם נעשה כעושה טובה לחבירו כו' ומסיים שם בענין חרמי ציבור כו' במה שמקשה שם על הרמב"ן דהוי עד"ר ולא הזכיר כלל מטובה כמו שהזכיר למעלה דהוי כעושה טובה לחברו אלא ודאי שבענין הסכמת חרמי צבור לא שייך עושה טובה לחבירו אם לא שמבואר בה ממש מתוכו שכל א' קיבל טובה מחבירו עבור הסכמה הלז וע"ש בענין שותפות של ד' רופאים. ואין לספק בהיתר הסכמה זו מאחר שא' מעיר ושנים במשפחה מוחים וכמו שכתבנו בגוף השאלה וא"כ אין כולם מסכימים בהיתר זה אבל ז"א צריך לפנים דהלא מבואר בתשו' הרא"ש כלל ז' ס"ה הקהל שעשו תקנה בחרם וראובן מוחה להתיר ההסכמה היוכל הקהל להתירה בלא דעתו יראה לי שהסכמת הקהל תלוי ברוב דעות שעל כל חלוקי דעות נאמר אחרי רבים להטות כו' עכ"ל וכן מבואר בכמה פוסקי' ראשונים ואחרונים והאריכות בזה ללא צורך ומכ"ש בנ"ד שהמוחה הוא נוגע בדבר מאחר שהנער הלז העיז בפניו ולו נעשה המעשה הזאת אבל החתומים האחרים רואים שתי ראיות שיש לחוש שיצא מזה איזה מכשול להקהל ח"ו לכן רוצים לבטל ההסכמה הזאת ואם כן אף שמבואר בפוסקים כשנשבע בשביל קבלת טובת הנאה וטובת תועלת חברו אפילו א' יכול לעכב מלבטל ההסכמה היינו כשמבואר לשם בהסכמה קבלת. טובת הנאה שנשבעו עבור קבלת טובת הנאה אז אפי' א' יכול לעכב לבטל ההסכמה ומשא"כ בנ"ד וכמו שהוכחתי לעיל ומכ"ש בנ"ד להסיר נזק ומכשול מן הרבים וביותר שהמה אינם רוצים לבטל ההסכמה רק כפי אשר יורו המורים היושבים על כסאות המשפט אשר להם משפט הגאולה להסיר נזק ומכשול מן הרבים ולהורות לבני ישראל את המעשה אשר יעשון. וראיתי לה"ה בעל פני משה נר"ו בפסקיו ח"א סי' כ"ה שהעלה לבטל ההסכמה א' אפילו בשבועה עד"ר ואפשר נמי דאיכ' נמי טובת הנאה ולתועלת חבירו כו' וכתב וז"ל ואמינ' דיש טעמים מספיקים ומרווחים לענין היתר כו' והיינו מטעם ספק ספיק' בפלוגת' דרבותא כו' ע"ש והנה בנ"ד נוכל ג"כ לרבות ספקות וספק ספיקא למעיין בנ"ד אבל ראיתי בכמה פוסקים המפורסמים שכתבו דתרי ספיק' בפלוגת' דרבוות' לא מקרי ס"ס ועיין במהרש"ח שכתב בספרו ס"ג בסופו וז"ל ולא מבעי' לדעת ה"ה מהרי"בל דכל ס"ס דפלוגת' דרבוותא חדא ספיקא מקרי אלא אפילו שנכחש זה הכלל ראוי כאן להחמיר כו', ועוד יש לי טעם לומר דתרי פלוגת' דרבוות' לא מקרי ס"ס זולת מ"ש מהריב"ל ז"ל עכ"ל ע"ש וכ"כ מהרש"ח בתשובה סי' קפ"א ח"ג וז"ל וכי היכא דס"ס דאיסורא אזלינן לקולא ה"ה בס"ס דממונא כו' ודבר זה למדתי מה"ה מהריב"ל כו' עד איבר' בכה"ג דס"ס דהיינו תרי קים לי איכא לספוקי דלא הוי ס"ס וכמ"ש ה"ה הנ"ל משום דאיכא למימר דשם פלוגת' דרבוות' חד הוא וכמו שהוכיח ממ"ש התוס' בסוגי' דפתח פתוח דשם אונס חד הוא כו' עכ"ל וכ"כ מהריב"ל בעצמו בח"ג סימן מ"א דאף דבס"ס אזלינן לקולא מ"מ בתרי ספיקא בפלוגת' דרבוות' לא מיקרי ס"ס דשם פלוגת' דרבוות' חד הוא ומביא ג"כ ראיה מדברי התוס' הנז' דשם אונס חד הוא וא"כ תמהני על הגאון בעל פ"מ הנ"ל שכתב בפשיטות לבטל. ההסכמה הנז' אף בשבועה עד"ר וטובת הנאה כו' מטעם ס"ס בפלוגת"י דרבוית' וכבר הקדמנו בשם כמה פוסקים דתרי ספיק' בפלוגתא דרבוות'. לא מקרי ס"ס. והנה הגאון הנ"ל מביא ראיה מס' משפט צדק ח"א כו' באמת הס' הנ"ל אינו אתי עמי במחיצתי כעת לעיין בו ובודאי נאמן עלי הדיין הגאון הנ"ל אבל מ"מ נפלאה בעיני אשר סמך עצמו ע"ד בעל מ"צ הנ"ל במקום שכמה גדולים חולקים ע"ז וביותר שמהריב"ל אשר המציא הענין כתב דתרי פלוגת' דרבוותא לא מקרי ס"ס והגאון הנ"ל סמך עצמו להקל באיסור דאוריית' ומצאתי דברי הגאון הנ"ל בעל פ"מ מ"ש בשם מהרש"ח בס' מ"צ אף שהס' מ"צ אינו בידי אבל מצאתי דברי מהרש"ח שהובאו דבריו בתשו' מהר"ש הלוי השייכים לטי"ד בסי' ב' שמעתיק שם תשו' מהרש"ח הנ"ל וז"ל שם בדף כ"א ע"א אמנם אף שנאמר שראוי לתפוס יותר כדעת המחמיר יותר משום חומר שבועה מ"מ בנ"ד דאיכ' ג"כ באונס כו' יש להתיר מטעם ס"ס כו' ע"ש והיינו מטעם ס"ס בפלוגת' דרבוותא כו' ע"ש וכמדומה שהן הן הדברים שכתב בעל פ"מ בשמו בס' מ"צ אבל מ"מ הרבה גדולים חולקים ע"ז. וראיתי עוד לה"ה בעל פ"מ הנ"ל בסי' י"ח ח"א שכתב בענין אי תרי ספיקא בפלוגת' דרבוות' חשיב חד ספיקא כו' וכתב ג"כ שמהריב"ל כתב דלא מקרי ס"ס ואח"כ סיים דאין לעמוד על דברי מהריב"ל בזה שהוא פוסח על שני סעיפי' כו' וכתב אח"כ שרואה אני שמהרש"ח בסי' ט"ז ומהרח"ש בס' מ"צ הם תופסים לעיקר דתרי פלוגת' דרבוות' מקרי ב' ספיקות ואחר נשיקות ידיו ורגליו נפלאה בעיני דבריו מ"ש בשם מהרש"א שמהרש"ח החליט הענין והסכי' דתרי ספיקא בפלוגת' דרבוותא מיקרי ב' ספיקות ואשתמיטתיה מיניה מ"ש מהרש"ח בסוף ס"ג הנ"ל שהעתקתי לעיל דמוכח שם מדבריו שסבר דתרי ספיקות בפלוגתא דרבוותא לא מיקרי ב' ספיקות ואף שכתוב שם ואפי' שנכחש זה הכלל כו' היינו לרווחא דמילתא לדעת שאר פוסקי' ובאמת מה שכתב מהרש"ח בסי' ט"ז אינו רק שסותר הטעם של מהריב"ל שכתב דשם אונס חד הוא וע"ז הרבה להשיב ולכן כתב בס"ג טעם אחר אבל בעיקרא דדינא י"ל שמסכים לסברת מהריב"ל איברא