סליחות נוסח אשכנז ליטא, ליום רביעי ד

יב. על פי א"ב כפול. חתום גרשום בר יהודה (מאור הגולה)

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ

אַיֵּה כָל־נִפְלְאוֹתֶיךָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת. אֲשֶׁר סִפְּרוּ־לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ, יְהֹוָה צְבָאוֹת. בְּרֶדֶת־יִשְׂרָאֵל מִצְרַיְמָה בְּשִׁעְבּוּד וּתְלָאוֹת, בְּחַבְלֵי אָדָם מְשַׁכְתָּם וְלֹא בְשַׁלְשְׁלָאוֹת:

גַּם מַעֲבִידֵיהֶם בְּקָשָׁה עֲבוֹדָה. גָּזְרוּ בַּיְאֹר זְכוּרֵיהֶם לְאַבְּדָה. דַּנְתָּם סְאָה בִסְאָה, מִדָּה בְמִדָּה. דְּגָלִים הוֹצֵאתָ, בִּרְכוּשׁ כָּל חֶמְדָּה:

הַיָּם וְגַלָּיו בְּעָזְּךָ פּוֹרָרוּ. הַיַּרְדֵּן הוֹבַשְׁתָּ, וּבְרֶגֶל עָבָרוּ. וּבַמִּדְבָּר כִּלְכַּלְתָּם, וְדָבָר לֹא חָסָרוּ. וּמַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים בְּיָדָם נִמְסָרוּ:

זָנְחוּ הַטּוֹב, וּרְדָפוּם מַכְנִיעִים. זְעָקוּךָ וְשָׁמַעְתָּ, וְהֶעֱמַדְתָּ לָהֶם מוֹשִׁיעִים. חָנוּ בְאַרְצָם כָּל־טוּב שְׂבֵעִים. חָטְאוּ וְגָלוּ וּפְקַדְתָּם לְשִׁבְעִים:

טָפְלוּ שֶׁקֶר וְנִתְּנוּ לְמִרְמָס. טְרָדוּם לְמַדְחֵפוֹת אַנְשֵׁי חָמָס. יָצְאוּ מֵאַרְצָם וְקֵץ־חֲזָרָתם נִכְמָס. יָשְׁבוּ בַגּוֹיִם וְהָיוּ לָמַס:

כֹּחַ אַמֵּץ פְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת. כָּשְׁלָה כֹּחַהּ, מִכֹּבֶד רָעָה מַמְאֶרֶת. לְעֵת רִאשׁוֹנָה פְּקוּדָה מְשֹׁאֶרֶת. לָבֹא שְׁנִיָּה אָצָה וּמְמַהֶרֶת:

מֵעֵת לְעֵת צָרָתִי מְרֻבָּה. מִיּוֹם שֶׁעָבַר קָשֶׁה הַבָּא. נִלְאֵיתִי נְשֹׂא עֹל־מַדְהֵבָה. נוֹאֶמֶת מְדֹד וְהָבֵא הֲבָאָה־רַבָּה:

סְגֻלָּתְךָ, דוֹחֵק צוֹרֵר הַצָּר. סִבְרָהּ, לְהָמִיר בַּאֲמָנַת נוֹצָר. עַד־אָנָה יְהֹוָה אֶקְרָא מִמֵּצָר. עֲנֵנִי בַמֶּרְחַב יָהּ כִּי־יָדְךָ לֹא תִקְצָר:

פְּשָׁעִים אִם־עָצְמוּ בֵּינִי וּבֵינְךָ לְהַבְדִּילָה. פַּרְגּוֹד אִם־נִנְעַל בִּפְנֵי הַתְּפִלָּה. צוּר, בְּכִסֵּא כְבוֹדְךָ חֲתֹר מְחִלָּה. צַעֲקָתֵנוּ לְפָנֶיךָ תָבֹא, פְּנֵי כְבוֹדְךָ לְהִתְקַבְּלָה:

קְרָא שְׁנַת־רָצוֹן, מֵעֹצֶב לְהַנְפִישִׁי. קַבֵּץ נְפוּצוֹתַי וַעֲבֹר בְּרֹאשִׁי. רִיבָה יְהֹוָה רִיבֵי־נַפְשִׁי. רְצֵה לְהַחֲלִיצֵנִי, אֱלֹהַי קְדוֹשִׁי:

שִׁנֵּי־רְשָׁעִים בְּחָצָץ תִּגְרֹס. שְׁכֹל וְאַלְמוֹן אוֹתָם תַּהֲרֹס. תִּשְׁפֹּךְ דָמָם אַרְצָה לָרוֹס. תְּמוּתָה הוֹתֵר וּבֶאֱמוּנָה לֶאֱרוֹס:

גְּדוֹר פִּרְצַת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת. רוֹמֵם קִרְיָה, עַד עָפָר מֻשְׁפֶּלֶת. שְׁבוּיָה נַחֵם, נֶחָמָה מֻכְפֶּלֶת. מְאוֹרָהּ הָאֵר, וְתָאִיר מְאֻפֶּלֶת:

בְּנֵה עִירְךָ כִּימֵי עוֹלָם. רַפֵּא מִזְבַּחֲךָ הֵיכָל וְאוּלָם. יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, שָׁם יַעַבְדוּךָ כֻּלָּם. יִגְדַּל שִׁמְךָ מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם:

אֵל מֶֽלֶךְ. יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים. מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת. מוֹחֵל עֲו‍ֹנוֹת עַמּוֹ. מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים. עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרֽוּחַ. לֹא כְרָעָתָם תִּגְמוֹל: אֵל הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וּזְכָר לָֽנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּֽעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה:

קהל וחזן:

וַיַּֽעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וֶֽאֱמֶת: נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ:

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ. מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכָל קֹרְאֶֽיךָ: