סליחות נוסח אשכנז ליטא, ליום רביעי ה

יג. פזמון. חתום מחברו יצחק:

חוֹקֵר הַכֹּל וְסוֹקֵר, וּמֵבִין אֶל־מִפְעָלִי. אִם־פָּעַלְתִּי שֶׁקֶר, וּמַהֲתַלּוֹת בַּעֲמָלִי. אֶת־עֲוֹנִי לֹא־תְבַקֵּר, וְאַל־תִּדְרֹשׁ לְמַעֲלָלִי. יְהֹוָה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי:

יוֹצְרִי אֲשֶׁר בַּזֶּרֶת, תִּכֵּן מְרוֹמֵי קֶרֶת. לְךָ אֶכֹּנָה עֲטֶרֶת, בַּשְּׁלִישִׁי אַשְׁמֹרֶת. אֲשֶׁר תַּאֲזִין הָעֲתֶרֶת, וּלְיִשְׁעֲךָ שׂוֹבֶרֶת. וְתִשְׁלַח הַמִּגְעֶרֶת, לְהוֹמִיָּה וְסוֹרֶרֶת. אֲשֶׁר גַּאֲוָה מְדַבֶּרֶת, וְאֵין בִּלְתָּהּ אוֹמֶרֶת. וּמְקוֹם מִקְטַר קְטֹרֶת, וְהַדְּבִיר וְהַמְכַפָּרֶת. אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ־בָם שָׁרֵת, שָׂמוּהוּ מַעֲבֹרֶת. תִּדְבַּק בָּהּ מַמְאֶרֶת, כְּמוֹ כָּבֵד לְיוֹתֶרֶת. וַחֲמַת־קֶרִי יְקַר כָּל־מַכָּה וְכָל־חֳלִי. יְהֹוָה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי:

צוּר שִׁמְךָ־אֵל קַנָּא, אַתָּה מַה־לְּךָ בַּשֵּׁנָה. שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, יְמִינְךָ נָטְעָה כַנָּה. מְאֹד נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנָה, זֶה מָכַר וְזֶה קָנָה. לְאֹם בְּשִׁפְלוּת נִתְכַּנָּה, וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה. מִשְׁפָּטְךָ נְכוֹנָה, אֵין דִּינָא בְּלֹא דִינָא. אַךְ קַנֵּא לְנֶאֱמָנָה, מִימִינְךָ נִתָּנָה. וּבָהּ כָּתוּב מִי־מָנָה, וְעַתָּה כַּצֹּאן נִמְנָה. צוּרִי עוֹרְרָה־נָא, וְהַשְׁחִיתָהּ מִכַּנָּהּ. וְאֶת־מַלְכוּתָהּ תְּעַקֵּר, אֱלֹהִים יְהֹוָה חֵילִי. יְהֹוָה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי:

חָסִין קָרוֹב לְקוֹרְאָיו, וְשׁוֹמֵעַ אֶל־אֶבְיוֹנִים. דָּן דִּין־עָנִי וְאֶבְיוֹן, מִשְׁפַּט רְצוּצִים וּמְעֻנִּים. וְעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, בְּיָדְךָ אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים, וּמִשְׁפָּטִי מֵאִתְּךָ יֵצֵא כַּנֹּגַהּ אֵל־אֱמוּנִים. לֹא־אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, אֲשֶׁר יַחֲלִיף עִנְיָנִים. וְגָזַרְתָּ שֵׁשׁ־שָׁנִים. אֲשֶׁר לַעֲבָדִים נִקְנִים. וְכַמָּה־שֵׁשׁ חָלְפוּ־לִי, וְלֹא אָהַבְתִּי אֲדוֹנִים. וְאִם־נִמְכַּרְתִּי לְעֵקֶר, וְלֹא אֶגָּאֵל בַּשָּׁנִים. בִּקְרוֹבִים דִּין־עֵקֶר, וְאַתָּה קְרוֹבִי וְגוֹאֲלִי. יְהֹוָה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי:

אֵל מֶֽלֶךְ. יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים. מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת. מוֹחֵל עֲו‍ֹנוֹת עַמּוֹ. מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים. עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרֽוּחַ. לֹא כְרָעָתָם תִּגְמוֹל: אֵל הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וּזְכָר לָֽנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּֽעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה:

קהל וחזן:

וַיַּֽעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וֶֽאֱמֶת: נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ:

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ. מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכָל קֹרְאֶֽיךָ: