ספר הזכרונות ע

בכונות אלו כלל, ועוד שלענין מה שהסביר לו הר"י ן' שושן מענין הכונה בתפלה ודאי יפה השיב אף לבאים בסוד ד' מה צורך בזה, ואע"ג דקלסי' לתשובתו היינו לענין מה ששאלו שזה כשניות, אבל לענין חובת הכונה בזה שהמשיל למבקש שיאמר לממונה פלוני אף אם נאמר דזה חובה למבקש למלך שאינו עושה בעצמו רק ע"י ממונים שאינו דרך כבוד שהמלך בעצמו יעשה לו רק יבקש עשה ע"י ממונה פלוני ובעל עבודת הקודש נראה שהסביר ג"כ הדבר כן במה שכתב שיכעוס המלך ויאמר אתה שואל לי דין ויין ולחם לך ליושב על המשפט ושר האופים ושר המשקים כו' ע"ש, אבל זה הי' דומה נמשל למשל אלו היו הספירות דבר נפרד ונבדל בממונה שתחת המלך, אבל באמת הם מדותיו ית' ולא כמדות בשר ודם רק באחדות גמור עם עצמותו והממונים שתחתיו הם המלאכים ועל זה לא חייבו גם הם לכוין בתפלה ואין ראוי כלל לזכרם רק לכוין במדותיו ית', ובזה לא מצאנו דוגמתו במשל כי המבקש מן המלך עצמו שיתן לו לחם אין צריך שיאמר לו עשה בכח האפיה שלך לאפות לו לחם וכיוצא בזה רק די שיאמר סתם תנה לי כך וכך, וכן אפי' ההזכרה על בקשת החסד שיעשה בחסדו ועל בקשת הנקמה משונאיו שיעשה בגבורתו שזכר הר"י ן' שושן אין בו צורך כי הוא מובן מעצמו, ותדע שאנשי כנה"ג לא תיקנו בנוסח התפלה שיפרש כן ועכ"פ אין בזה צורך כונות נעלמות, ואולי כונת בעל עבודת הקודש כי אין שייך לבקש לאין סוף עצמו דלא תצדק אליו התפלה רק מצד מדותיו, הנה גם בזה אין צריך ידיעת הכונות שזכרו כי ודאי אין כונתינו בתפלה אלא מצד שהש"י משגיח ומנהיג העולם, וכבר פירשו לנו כונה פשוטה ומבוארת בענין השמות בברכות ותפלות בטור שו"ע או"ח סי' ה'] בשם המיוחד בקריאתו שהוא אדון הכל ובכתיבתו שהוא הי' הוה ויהיה ובשם אלקים שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כולם, ואלו דברים גלוים לכל ויש די בהם אל הענין הנזכר שטענו עליו הר"י שושן ועבודת הקודש

אמנם מיש בזוה"ק כמה פעמים דצריך לכוונא מילין ברעותא דלבא וכיוצא, וכן מ"ש לקשרא קשרין ולייחדא יחודין וכדומה מהלשונות הביא מקצתם בעבודת הקודש חלק הנזכר, אלו דברים חיובן מפורש בתורה ובתלמוד ענין כונת הלב מפורש בכתוב ולעבדו בכל לבבכם ובתלמוד (ברכות ל"א.) שיכוין את לבו לשמים וענין היחודים הוא מה שאמרו וכשאתם מתפללין דעו לפני מי אתם מתפללין (שם כ"ח:) והיינו ע"י הכרה שהוא כעומד לפני המלך שזהו ההתבוננות ביחודו ית' שקראוהו רז"ל קבלת מלכות שמים כנז"ל, וכל אלו דברים ידועים ולא נעלמו מהריב"ש, והם חובה לכל אדם לפי מה שהוא להעמיק בכונת הלב בתפלה שיהי' דרך עבודה לפני הש"י ולא יכוין לגרטי' כלום רק לכבוד שמים שיותר ממה שהעגל כו' (פסחים קי"ב.) וחפץ להשפיע כל טוב לישראל, ויתבונן ג"כ במלכותו ית' ע"ד היחוד ככל מה שהוא מתבונן בפסוק היחוד שפשוטו כפי דברי רז"ל (ברכות יג:) כיון דאמליכתי' כו' תו לא צריכת, וכן בשעת התפלה אין צריך יותר מזה בדרך חובה לכל אחד רק להכיר שעומד לפני מלך יחיד ומתחנן לפניו בכל לבו דרך תחנונים על עמו, והחיוב לאסתכלא ביקרא דמארי' שמביא בעבודת הקודש שם מספר הזוהר הוא ההתבוננות בגדולתו ית' ובאמיתות יחודו שזה כל האדם כמ"ש ג"כ בסוף המורה נבוכים באורך ונז"ל סי' א' ולא יכחישנו הריב"ש שזו חובת כל אחד כפי מה שהוא, וכפי מה שכתבתי לעיל הם מצות מפורשות בתורה שאל נא וגו' וידעת וגו'

וענין הדרישה במעשה בראשית המסור לכל אחד, הוא ההתבוננות בתכלית בריאת העולם והאדם שהי' רק למענהו שזה התחלת התעוררות האדם, ופתחו בהערה זו הרבה ספרי מוסר כמו בספר הישר של מוסר המיוחס לרבינו תם וכדומה לו לעורר האדם להשתדל להטיב מעשיו מצד הזה, ותכלית ההתעוררות להכיר שכלל כונת הבריאה אינה אלא לפרסם כבוד מלכותו ואמיתות יחודו ונבחרו בני ישראל לפרסם