ספר הזכרונות סט

שמעתי, וטענת המתפלסף הנז"ל שהביא תמיהני אטו הביאה לאמת שהמקובלים הם מאמינים כן רק אמר שיש לטעון עליהם כן וצריך דעת רחבה שלא יכשל בדבריהם ולכן ראוי למנוע מזה, והרי הרמ"א (שם) מעיד ג"כ שהיא טענה שצריכה ישוב הרבה מצד השכל כנזכר, ובודאי הי' כדאי להזכירה לדעת כמה אפשר ליכשל מי שלא יבין הדברים על בוריין מפי מקובל נאמן, ומה שכתב שהי' לו לבקש החכמה מיודעים, הרי על זה גופו הוא שדן אם לבקש החכמה מיודעים ואמר שראה ביאורים על סודות הרמב"ן וקרוב לטעות בהם וע"כ בחר שלא יהי' לו עסק בנסתרות, והיינו מפחד הטעות וסיים לשואלו שאין לסמוך בדברים כאלו אלא מפי חכם מקובל ועדיין אולי ע"כ, נראה לפי שכבר עסק עם המקובלים פה אל פה ג"כ כמ"ש שם מהר"י ן' שושן ולא ניצחוהו להתעסק בה נראה שלא מצאו דבריהם חן בעיניו לסמוך עליהם והוא שסיים ועדיין אולי, והרב עבודת הקודש כתב כי לא אלמן ישראל מיודעים ומקובלים ע"ש והוא כפי דעתו, אולם האריז"ל שבא אחריו וכל דבריו מקובלים אצל כל חכמי ישראל העיד לנו שאינו כן כפי מ"ש בריש ספר נגיד ומצוה משמו שהזהיר שלא לקרות בכל ספרי המקובלים שמימות הרמב"ן עד זמנו שאינם על יושר זאת החכמה ולא כיונו לאמיתה ע"ש, הנה ספיקותיו של הריב"ש ז"ל הם ודאית וכתורה הורה שלא להתעסק בה שהרי גם הרמב"ן הזהיר אם לא מפי מקובל חכם כנז"ל ומי יודע איזהו הנקרא מקובל חכם, וכפי הנראה הריב"ש שם הי' מסתפק גם בקבלת הרמב"ן ורבותיו במ"ש בשם הר"ן דיותר מדאי תקע כו' ובעבודת הקודש שם צווח על זה, אבל כונת הריב"ש והר"ן דודאי אם הם הן הדברים המקובלים על יושרן ואמיתן כך ראוי לו וכך יפה לו אך רמז כי יותר מדאי כו' ר"ל גם מה שאין ראוי להאמין, ואמנם בזה לא נאמנו דבריו כפי עדות האריז"ל שם שכל דברי הרמב"ן אמת, אבל עכ"פ לענין מה שבא הריב"ש להורות הלכה לרבים מה יעשו בעסק חכמה זו ודאי השיב כמדת חכמים, ודבריו נאמנו מאוד במה שכתב מי מכניס אותנו לכל זה הלא טוב להתפלל סתם כו' ע"ש, ובעבודת הקודש שם תמה על זה וכתב ואם הם דברי קבלה מי עשאו בן חורין ליפטר מלכוין הכוונה ההיא בתפלה והנה זולתה אינה תפלה ואין שם דרך להשלים המבוקש ולא עוד אלא שיכעוס עליו המלך כו' ע"ש באורך, אבל דע כי אין לנו חובות אחרות זולת מה שחייבתנו תורה שבכתב ובעל פה בתלמוד המסור בידינו ממקבלי התורה שבע"פ, וכל מה שלא נמצא זכרונו בתורה שבכתב ושבע"פ המסורים בידינו אם יבואו אנשים ויאמרו לנו כך קבלנו אפי' יאמרו שקיבלו איש מפי איש עד מרע"ה אין אנו אחראין לשמוע להם מאחר שלא נמצא מזה בתלמיד ששם פירשו לנו חכמים כל המקובל בידם מתורה שבע"פ, ואע"פ שנמצא בענייני פרטים בדיני איסור והיתר וכיוצא הלכות מקובלות מהגאונים שלא נזכרו בתלמוד ועי' בתב"ש [סי' ל"ה סקמ"ז] לא אמרו אלא בעניינים פרטים ולא בענין זה שהוא מעקרי עבודה לפי דעתו, ועוד שהרי הוא כתב שקבלת הרמב"ן והנמשכים אחריו נמשכה מהראב"ד מה שקיבלו מפי אלי' הוא ואביו ובנו ע"ש והרי כי אין הדברים קבלה בידם מחכמי ישראל הקדמונים דור אחר דור רק מפי אלי', וזהו לענין גוף ידיעת הדברים ודאי ההתגלות מפי אלי' אין ספק בה אבל לחדש חיובים אגברא דברים אלו לא בשמים הוא ואין בכח אלי' להגיד לנו הלכות מחודשות שגם הגדותיו הם בכלל לא בשמים הוא וכמ"ש בשבת [ק"ח א'] וברש"י שם, ועוד שהרי כונות הללו שחייבו לכוין אי אפשר אלא ע"י הידיעה בסתרי תורה במעשה בראשית ומעשה מרכבה הידועים לאותן המקובלים והרי בזה מצאנו מבואר בתלמוד אין דורשין כו' דמשמע מינה דידיעת סודות הללו אין חובה לכל אחד, וכן משמע שם דכמה תנאים ואמוראים לא ידעו מזה כלל והרי מי שאינו יודע אותן הסתרים אי אפשר שיכוין כלל אותן הכונות שזכרו, וא"כ אדרבא למדנו מהתלמוד בפירוש שאין חיוב