ספר הזכרונות עא

זה ע"י התורה ומצותי' שניתנו להם, וזה כל כונת התורה ומצות להכיר זה, והתבוננות זה אין לו שיעור כי לא קצבה תורה חיוב עד כמה יחקור בהתבוננות זה ואיך יהי' חקירתו רק עכ"פ צריך האדם לקבוע לה שעה להתבונן בזה, ודרך ההתבוננות כפי השגת שכלו מדעתו ומפי ספרים וסופרים, והרמב"מ ז"ל וסייעתו שחקרו בעניינים הללו בחכמתם דרך הפלוספיאה והשיגו מה שהשיגו אף שלא ידעו אמיתות ענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה המוזכר בפי רז"ל כלל, מ"מ כבר קיימו מצות הדרישה בהתבוננות יחודו בשלימותה כיון שהתבוננו בה בכל כח השגת שכלם, ואין חובה על האדם להתבונן בזה אלא כפי השגתו ובמופלא ממנו בל ידרוש כלל ומפורש בפרק אין דורשין דגם מעשה בראשית לא ידעו הכל, והיינו לדעת הדברים על בוריין שזה צריך לימוד להבין עומק דבר זה איך כל הנבראים אין נמשכים אלא מאמתת המצאו, ואע"פ שכפי מה שכתבתי זה מצות עשה שאל נא וגו', מ"מ אין המצוה על הידיעה בדרך החכמה כולה שדבר זה אינו מסור לחכמים בעלי בינה מעצמם או המקבלים מרבותם, אבל המצוה הוא רק על השאלה וההתבוננות בענין זה עכ"פ אחד המרבה ואחד הממעיט ועל איזו דרך ואופן שיהי', רק שיהי' ההתבוננות בענין הכרת הנבראים שיש בורא ובענין מעשה התורה והמצות המקבילים לענין זה לדעת שיש בורא, ואולם ודאי טובי' לדזכי ומכיר יחודו ית' על דרך האמת לאמיתו, וההכרה באמיתות שאין עוד מלבדו שהיא הצפיי' במרכבה כבר נתבאר שאי אפשר אלא למי שזכה למדריגת הצפיי' ברוה"ק כרואה בעיניו אם מעצמו אם דרך המסירה מרבו לא דרך שמיעה לבד, וזה אי אפשר לשומו חיוב על כל אחד כלל כי גם השומע מפי מקובל אמיתי לא ידע כלום אלא אם יזכה לראי' וידיעה שלימה ע"י הקבלה דרך מסירה שזכרנו

וכל הכונות המוזכרות אצל חכמי האמת בענייני התפלה והמצות, הוא שיהיו כל מעשיו ותפלותיו מכוונים עם דרך היחוד האמיתי הזה, וזהו מ"ש בזוהר תדיר להפליג זה כי היא העבודה שאין למעלה הימנו כשכל מעשהו לייחד יחודין על דרך היחוד האמיתי, וזהו כלל כל הענין הכונות במדות וספירות לייחד בזה מעשהו ופעולתו בענין מיוחד או תפלתו על דבר מיוחד שזה נראה כדבר נפרד ובאמת הוא מיוחד הכל באחדות גמור שבאמת אין עוד מלבדו כלל ואולם עכ"ז יש מקום למעשה מצוה ולתפלה, ואמיתות יחוד זה אינו מושג אלא למי שזוכה לטיול בפרד' וצפיי' במרכבה וכולי האי ואולי שלא יטעה כאלישע אחר הנז"ל, ואי אפשר שיבינו כלל מי שאינו משיג זה בדרך ראי', ולכן נמצא בזוהר כמה פעמים זכאה איהו מאן כו' שאי אפשר לאומרו דרך חיוב שאינו ביד האדם רק אשרי הזוכה לכך, כי השגה זו הוא השפעה הנשפעת מלמעלה לנביאים דרך נבואה ולחכמים ברוח הקודש וכל אחד כפי כח חכמתו והשגתו ומדת נפשו הוא צופה ורואה, ומרע"ה במראה הא' באש שבסנה ובמראה הב' בהעברת כל טובו על פניו הראו לו, ג"כ אמיתות יחודו ית' על דרך ראיית המרכבה אלא שלא ראה מרכבה וחיות ואופנים וכו' כדרך שראה יחזקאל רק במראות אחרות כפי הראוי לו, ואלי' ראה מראה רוח ורעש ואש וקול דממה דקה, ועל ישעי' אז"ל (חגיגה י"ג:) דראה כל מה שראה יחזקאל אלא שזה דומה לבן כרך כו' נראה שהיו דרך ראיית והשגת היחוד שלהם שוה, ובס' הזוה"ק ורע"מ ותיקונים ואידרא רבא וזוטרא וספרא דצניעותא המתבונן ימצא בהם כמה מראות שונות לא ראי זה כראי זה ושניין דא מן דא לגמרי שלא באותן הספורים והעניינים כלל, והם מראות והשגות שונות לחכמים שונים ומהם גם לרשב"י עצמו בחילוף הזמנים, וכן בספר הבהיר לר' נחוניא בן הקנה ובספר התמונה המיוחס לרבי ישמעאל כהן גדול ימצאו בהם מראות אחרות ידברו מהם בסגנון אחר לגמרי, וכן סגנון קבלת הגאונים מה שנמצא מובא בפרדס ושאר ספרי קודש ונדפס קצת ליקוטים מהם בספר קטן ליקוטי קבלה מגאונים [דפוס ווארשי] יראה הרואה שאינו על דרך הקבלה האמורה בספר הזוהר וחבריו הנז'