ספר הזכרונות סח

בעצמו שכבר עלה במדריגת ההשגה בגדולות ובנפלאות להיות חכם ומבין מדעתו בסתרי התורה

וכל זה בצופי המרכבה בדרך הצפי', אולם ההתבוננות בדרך הדרישה והחקירה מסברא בענייני הלשונות הנסתרים על זה נאמר (חגיגה י"ג) במופלא ממך בל תדרוש במכוסה בל תחקור, דמאחר שאומריהם אמרום מופלא ומכוסה והם סתרי תורה שאי אפשר להשיגם אלא דרך צפיי' אין לחקור בהם בחקירת הלב, והוא מה שהזהיר עליו הרמב"ן בהקדמה פירוש התורה לבל יסברו סברא ויחשבו מחשבה בד' בסתרי התורה שלא יוודעו כלל בשום שכל ובינה זולתי מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין והסברא בהן אולת כו' כי לא תבואהו בסברותיו רק רעה כי ידברו על ד' סרה כו' ע"כ, ונאמן עלינו הרמב"ן ז"ל בעדותו שכתב שלא יוודע אמיתותן בשום שכל, ולא יתפאר האדם שהוא בעל לב רחב בשכל גדול שיוכל להשיג זה, ומה שכתב כי ידברו על ד' סרה הוא שיבואו להגשים מתוך סברותיהם בנסתרות האלה, וכמ"ש בריב"ש [סי' קנ"ז] בשם אחד מהמתפלספים שהמקובלים מאמיני העשיריות. והרמ"א בספר תורת העולה [חלק ג' פ"ד] האריך בישוב טענה זו שהוקשה בעיניו מאוד וביאר שענין הספירות הוא ענין התוארים שיש להש"י ושחכמת הקבלה היא הפילסופיא עצמה, ע"ש באורך כי סוף דבריו הודה מעצמו שאינם מפי הקבלה ושלא בא לבאר ענייני הקבלה רק ראה עת לעשות לד' כו', והיינו שלא יבואו לידי הגשמה וראה לאחדה עם חכמת פילסופי ישראל שראה בספר המורה נבוכים וכיוצא בו שנתאמצו לסלק ההגשמה, ובאמת אין ענין חכמת הקבלה מזה כלל ולא יעלה על הדעת שישיגו חכמי או"ה בחכמתם מה שהשיגו נביאים ובעלי רוח הקודש מחכמי ישראל בהשגתם, אבל דבריו טובים ונכוחים לסלק מלב ההמון הרואים בספרי הקבלה כמו שזכר שם מחשבת ההגשמה, וכבר נמצאו הרבה אנשים גדולים מחברי ספרים מלהקת המקובלים שנכשלו ג"כ בזה, ומכללם בעל ספר יושר לבב שהסביר ענין הצמצום וכדומה דברים הרבה מענייני הקבלה בהגשמה גמורה למבין, ופרטתיו בשם לפי שכבר פירסומוהו איזה מחברים הבאים אחריו בדפוס לברר טעיותיו בזה, והנה הוא הי' אדם גדול וקדוש כנודע וטעה באמונתו בלמד, אע"פ שגם זה טעות גדול וצריך כפרה וכמו שנתבאר למעלה מ"מ אינו חטא חמור כ"כ וכמו שנתבאר מדברי הראב"ד והרמב"ן, אך האיש אשר נפשו לא מטוהרה יוכל לבוא מזה לחטאים חמורים ר"ל, וכן ראיתי כתוב בספר נדפס לאחד קדוש מדבר דכת ש"ץ שר"י שבאו למה שבאו הי' ע"י עסקם בחכמת הקבלה בלב מלא תאות עוה"ז והגשימו הרבה, וע"י ראותם לשונות זיווג חיבוק ונישוק וכדומה נפלו לתאות ניאוף ר"ל ועד שהרשיעו הרבה, וכן ידענו בבירור מרב אחד בדורות שלפני פנינו שהי' מוחזק לחכם ומקובל והדפיס ספר בענייני קבלה בהסכמת חכמי הדור ההוא ואח"כ נכשל בענין ניאוף ר"ל, ובלתי ספק גרם לו ג"כ עסקו בחכמה ההוא והגשימו בה הרבה כניכר מתוך ספרו ד' יכפר בעדו, וכתבתי זה למען דעת כמה האדם צריך ליזהר לדרוש בנסתרות כמו שהזהירונו רז"ל

וכל מה שכתב הריב"ש שם בענין הזה הם אמת לענין כלל ישראל ואפי' חכמי ישראל וגדוליהם כמו שהעיד שם בשם רבותיו גדולי ישראל שלא רצו להתעסק בזה כי גם בימי חכמי התלמוד לא כולם ידעו במעשה מרכבה וכמפורש בפרק אין דורשין, ומה שכתב בעבודת הקודש [חלק העבודה פי"ג] לתמוה עליו שלא נהג דרך החכמים להשיב על מה שלא שמע לא שמעתי ולשפוט על מה שלא ידע והי' לו לדרוש מפי היודעים ע"ש באורך, תמיהני על תמיהתו וכי על גוף החכמה משיב שידע עניינה מה שלא ידע הרי אמר בפירוש שאינו יודע ממנה ולא קיבלה, אבל תשובתו היתה אם הוא ראוי להשתדל בה מפי ספרים וסופרים ועל, זה כתורה מה ששמע מפי רבותיו אומר