ספר העיטור חלק ב צח

עירוי. מכלים חדשים וסדר הגעלה כך נהגו תחלה מעביר החלודה מן הכלים כדתניא בספרי אך את הזהב מכאן שצריך להעביר את החלודה ונהגו להעביר בחול ואח"כ נותן יורה קטנה בתוך יורה גדולה מלאה מים ואעפ"י שהגדולה אסורה מגעילה על האש וא"צ להגעילה אחת אחת ולא לסלקו קודם שתניח ולא להניח עד שתניח אלא מכניסה ברותחין ויוציאנה בכל שעה שירצה וישטוף הכלי בצונן להעביר החמץ שעליה ולאו טעמא משום דכתיב ומרק ושטף במים מריקה בחמין ושטיפה בצונן כדגרסי' בזבחים פ' דם החטאת אותה פרט לתרומה ואמר רבא לא נצרכה אנא לכדתנא מריקה ושטיפה בצונן והגעלה בחמין הא תרומה בחמין גרידא הניחא למ"ד מריקה ושטיפה בצונן אלא למ"ד מריקה בחמין ושטיפה בצונן (ז) אבל בתרומ' ל"צ וה"ה לחולין ואינו אנא להעביר החמץ וישפוך מי היורה כשהיא רותחת אעפ"י שיש בו חמץ משהו כבר בטל כמו שפירשנו בעי מני' דאמימר הני מאני דקוני' מהו לאשתמושי בפסח ירוקין לא תבעי לך דודאי אסירי משום דמצרפי כי תבעי לך אוכמא וחוורא והיכא דאית בי' קטופנא לא תבעי לך דוודאי אסירי כי תבעי לך דשועי אמר חזינא להו דמידייתא. ומדמידיית' ודאי בלעי והתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דפיו לעולם ולא מהני להו הגעלה לעולם ופי' מידייתא טירכסי פולטין המשקין מדופני החיצון ור"ח פי' לשון דיותי נעשין שחורים והלכך כולהו אסירי אלא אוכמי וחוורא היכא דלא מידייתא וכן בשאר ימות השנה לענין געולי גוים אסור להשתמש בהן ישראל וצ"ע מ"ש דקמבעי' ליה בפסח אר"נ בר"י א"ש כל כלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה חוץ מבית שאור שחימוצו קשה ופיר"ח ז"ל כלים של חרס וכ"ש כלים אחרים והכין הוא נוסחא דילן אבל נוסחא דרבינו אלפסי ז"ל משתמש בהן מצה בצונן ומס' בין בחמין בין בצונן ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי והני מאני דמחוזא הואיל ותדירא למילש בהו ומשהו בהו חמירא כבית שאור שחימוצו קשה דמי של חרס אין להם תקנה של עץ ושל אבן בהגעלה סגי הני דידן בהגעלה בכ"ש סגי אלא שנהגו שלא להשתמש בהן כלל:

זמן השבתה ואיסור אכילה תנן התם ר"מ אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל ה' ושורפין בתחלת ו' דכ"ע מיהת חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנ"ל מס' מדלא אתיא ליה מהיכא דנפקא לי' לר"י גופי' לקמן דתניא רי"א מנין לחמץ משש שעות ולמעלה שאסור באכילה דכתיב לא תאכל עליו חמץ ש"מ דלא קמבעי' לן לענין אכיל' שאעפ"י שאסור באכילה לר"י מו' שעות ולמעלה הייתי אומר מצה וחמץ עמו בבית ואינו אסור בבל ימצא אלא ז' ימים ויכול לשהותו עד הלילה כדכתיב ז' ימים שאור לא ימצא כו' ולענין השבתה הוא דקא מבעי' ליה ואפי' לר"ש דאמר האוכל חמץ מו' שעות ולמעלה אינו עובר עליו עשה דהשבתה איכא מנ"ל אמר אביי תרי קראי כתיבי שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם הא כיצד לרבות י"ד לביעור ואימא לרבו' ט"ו לביעור שיהא הכל מבוער מבע"י לסופו של י"ד דסד"א ז' ימים שאור לא ימצא בבתיכם כתיב ימים אין אבל לילות לא קמ"ל אפי' לילות האי לא אצטריך לי' ואימא לרבו' ליל י"ד ביום כתיב ואימא מצפרא אך חלק דהיינו בתחלת ו' ויהבו לי' רבנן שעה א' לביעור בתחלת ו' לר"י ור"מ אלא שר"י גזר משום יום המעונן ואסור באכילה מתחלת ה' ותולין כל ה' אבל ד' זמן סעודה לכל היא ולא אתי למיטעי ומס' לר"י כשם שבאכילה אסורה מו' מד"ת כך השבתתו מד"ת ועובר על עשה ול"ת ולר"ש ולר"מ משש שעות ולמעלה מדבריהם ואינו עובר בלאו אבל עשה, דהשבתת שאור עובר עליו דכתי' אך חלק והכי אשכחן בירושלמי רמ"א מו' שעות ולמעלה מד"ת (ח) מ"ט דר"מ דכתי' לא תאכל עליו חמץ על אכילתו ור' יהודה דריש לא תאכל עליו על שחיטתו וגרסי' התם (ט) באיסור שהוא אסור איסורן מהו רי"א איסורן מה"ת ר' יוסי ור' יונה אמרין איסורן מדבריהם ור' ירמי' ס"ל איסור עשה דאך חלק ור' יונה סבר אסמכתא בעלמא היא ובפ"ק דחולין גרסי' חמץ אחר הפסח אסור בהנאה לר"ש מדרבנן וכי היכא דלאחר הפסח מדרבנן לר"ש ה"נ קודם הפסח מדרבנן דהא נפקא לי' משעה שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ והלכך לר"ש לפני זמנו ולאחר זמנו איסורן שוה ואסור מדרבנן כמה שנברר ולענין ביעור הלכה כר"י אוכלין כל ד' ותולין כל ה' ושורפין בתחלת ו' כדפסק ר"נ דר"א איש ברתותא קאי כוותי' דתניא שורפין תרומות תלויות וטהורות ומשיירין מזון ב' סעודות לאכול עד ד' שעות ולא זזו משם עד שקבעו הלכה כמותו ואפי' לאכול. ולא מבעי' לבער ולבער ד"ה כר"א והחכם שכ' הלכה כמותו ולא לבער ליתא הרי למדנו זמן השבתתו מן התורה בחצי יום והרחקה דרבנן ב' שעות ואוכלין עד ד' שעות ומד' שעות ולמעלה אסורין באכילה. ובחמישית אע"פ שאינו אוכל מאכיל ומשעה ו' אסור בהנאה לר"י מה"ת אבל לר"ש אסור בהנאה מדרבנן והא דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמתו ולחי' ומוכרו לנכרי האי לא סתמא היא לא כר"מ ולא כר"י. ומיהא סיפא דקתני עבר זמנו אסור בהנאה סתמא והל' היא ואמרי' עלה פשיטא ורבי' אלפסי ז"ל נ"ג הכי (י) מסתברא (יא) דקס"ד עבר זמנו דקאמר שעבר זמן דחמץ ונכנס זמן אכילת מצה והא בין לר"י בין לר"ש סוף היום אסור בהנאה ולריה"ג דאמר מותר לא אצטריך דהא מרישא ש"מ כ"ש שאינו אוכל (יב) מאכיל והיינו דקא פריך פשיטא ומשני לא נצרכה אלא לשעות דרבנן כלומר עבר זמנו דקאמר מו' שעות ולמעלה קאמר שהוא אסור בהנאה לד"ה לר"י אסור מה"ת דהא אמרי' לקמן משעה שאסור באכילה אסור בהנאה ולר"ש אסור מדרבנן ועשו איסור ו' שעות ולמעלה כתוך זמנו שהוא כשל תורה. וכדרב גידל אמר רב המקדש מו' שעות ולמעלה אפי' בחיטי קורדינייתא דשררין ויבשין אין חוששין לקידושין דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מני'. ומס' אי אצטריך דרב גידל לר"ש איצטריך דהא ס"ל דלפני זמנו אינו עובר עליו בולא כלום דאי לר"י פשיטא ואיפסקא הל' כר"ש לפני זמן אסור מדבריהם כלאחר זמנו כדלקמן דרב גידל ודוק' מתחלת ז' קאמר אבל המקדש בו' חוששין לקידושין וכל היכא דאמרן מו' שעות ולמעלה מתחלת ז' קאמר ודאמרינין מו' שעות ולמעלה כ"ע אסורין דכולן מייתינין אך חלק דהיינו חצי היום ולפי' דרש"י דקאמר לא (יג) נצרכו בו' שעות הוא דקאמר לא הל"ל למימר שעה אלא השעה דאלו בשעה ד' ליכא איסור הנאה ומס' כדפרישית ור' שמעון קיירי כ' לא נצרכו אלא לשש שעות ולמעלה דרבנן ור"ח הכי משמע דס"ל דקאמר עבר זמנו אסור בהנאה אוקימנא כי זמן איסור מו' שעות ולמעלה תנן סתמא כדרב גידל והלכתא כ"ז שהתירו לאכול מאכיל לבהמה ולחי' ולעופות ומוכרו לנכרי כב"ה דאמרו כ"ש שמותר לאכול מותר למכור ואעפ"י שיודע שלא יכלה קודם הפסח וכותח וכל מיני כותח מותר למכור למ"ד יום לפסח והיכא דחרכו קודם זמנו מותר בהנאה אפי' לאחר זמנו ואמר חזקי' מנין לפסח שאסור באכילה שנאמר לא תאכל עליו חמץ לא יהא בו היתר אכילה וא"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה שאין מתרפאין ואפי' במקום סכנה אבל בשאר איסורין אפי' בחמץ בפסח מתרפאין במקום סכנה ותנא כל האסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן ומס' דוקא דאין לוקין אבל איסורא איכא לכתחלה ירוש' בחלה העושה אספלנית מחמץ ושור הנסקל אין לוקין עליו שאין ל"ת שלו מחמיר מכלאי הכרם לוקה דכתיב פן תקדש פן תוקד אש ערלה צריכה עשה לרחק כתיב ל"ת לרחקו לא כתיב ובגמרא דילן ערלה כשאר איסורין וכן הלכתא. (יד) חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור שנא' לא יראה לך חמץ ובגמ' מני מתני' לא ר"י ולא ר"ש ולא ריה"ג דתניא חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו עובר עליו בלאו (טו) וכרת דר"י רש"א לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה אתאן לת"ק ופירש"י ורבוותאי בתחלת ו' שהיא מן התורה דאי ר"ש הא אמר בשעה שאין בו בקום אכול מצה אין בו בבל תאכל