ספר העיטור חלק ב צז

וניטלין עמו חייב לבער:

ואם לאו אין חייב לבער אמר עולא לא אמרן אלא בערבה ובדפנותי' אבל בבית חייב לבער דזמנין דכניש לה ונפלי לגבי הדדי ואפי' ב' חצאי זתים ואין ביניהם חוט חייב לבער ובעין במערבא בית ועליי' מהו אכסדרא מהו שני בתים זו לפנים מזו מהו תיקו ודרבנן היא לקולא וא"צ אלא ביטול וכ"ש חצי זית לבד. ת"ר ערבות העבדנין שנתן לתוכן קמח תוך ג' צריך לבער קודם ג' א"צ לבער אמר ר' נתן בד"א שלא נתן לתוכה עורות אבל נתן לתוכה עורות אפי' תוך ג' א"צ לבער:

אמר רבא הלכתא כר"נ ואפילו יום א' ואפילו שעה אחת ולא אסיק בו תנור וכיריים (ב) ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי כרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת ר' אומר פת אסורה וחכ"א פת מותרת בשלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת והא דתני' חדש יותץ ישן יוצן מוקמי' כר"א דעצים דתנן נטל הימנו עצים אסורי' בהנא' הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן דס"ל דזו"ז גורם אסור וליתא לדר"א דקי"ל כר' יוסי דאמר זו"ז גורם מותר כדאיפסקא הלכתא בפ' כל הצלמים ושמעי' לה בע"ז דחמורה היא כ"ש בשאר איסורים הלכך קי"ל כברייתא דאמרה בין חדש בין ישן יוצן וה"ה אם עבר והסיק את התנור בחמץ בפסח. בין חדש בין ישן יוצן ור"י אבן גיאות פסק חדש יותץ ולא דייק לן ולענין אפה בו את הפת הלכה כר' דאמר הפת אסורה דהא ש"מ (ג) איפכא תני כי היכא דניקום רבנן לאיסורא דיש שבח עצים בפת והלכה קערות וכוסות וצלוחית שבשלו באיסורי הנא' לדברי הכל חד גורם הוא ואפי' נתבשלו בתנור ישן וקדרה נמי אסורה דהא מקבלה בישולא מקמי דליתא עצים דהיתרא ובלא גורם (ד) שאין יכול להשתמש בו כל דבר בישול ובתנור מחלוקת והלכה כרבי ומסת' דוקא גחלים לוחשות, א"נ אבוק' כנגדו אבל בשלה על גבי גחלים עוממות ד"ה מותרין מדקא מבעי' לן פ' כיצד צולין תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת מהו מכלל דהלכתא כמ"ד לוחשות אסורין ואע"ג דקי"ל כל אסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן והסקת הפת שלא כדרך הנאתן הוא נהי דאין לוקין איסורא מיהא איכא ורבינא דהוי שאיף לברתי' בגוהורקא דערל' משום חששא דסכנה לא גזרו בהו רבנן אבל בעלמא אסור מדלא קאמר כל איסורין שבתורה אין אסורין אלא כדרך הנאתן כדאיתא לקמן אמר רב קדירות בפסח ישברו אמאי לישהינהו לאחר זמן ועביד בהו בין במינן בין שלא במינן וקשיא לרבוות' היכא פריך לישהינהו וליעבד בהו שלא במינן מי יימר דהוה משהו דילמא נ"ט הוה ואפילו הוה נטל"פ כרש"י ז"ל לכתחלה אסור בקדרה דלאו ב"י משום קדירה בת יומא דלא גרע מגעולי גוים וכ"ת חמץ לא מחזקינין אלא במשהו הא אין מבטלין איסור לכתחלה ומדקדקים מהכא דנטל"פ בחמץ בפסח (ה) אסור ופי' רבי' יעקב אפי' למ"ד נטל"פ אסור קפריך דאי ס"ל מותר הוה מקשה לשהינהו לחד יומא וקא פריך אחר הפסח דבליעת קדרה משהו חשיב ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה ה"מ בדבר שהוא בעין אבל בליעת קדרה מבטלין והא דאמרי' קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב משהו דילמא יהיב טעמא ולאו אדעתי' אבל הכא משהו חשיב לי' ומסתבר' דאיכ' למיפשט מהכא סברא דכתבינא בעיטור דלא גזרי' ולכתחלה מותר בקדרה דלאו ב"י ואיכא למימר דה"פ לשהינהו לאחר זמן כלומר לאחר ג' תבשילין עד שלא יהא בו טעם כדגרסי' בירושלמי קדרה שבישל בה חמיעא לא יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח ולאחר ג' תבשילין מותר שלא במינן ש"מ לאחר ג' תבשילין לית בה טעם ומשנינין דלמא אתי למיעבד במינן בקדירה גופה וס"ל לרב במשהו ואע"ג דבמינן א"א דלא פגמה פורתא ה"מ תבשיל שעברה צורתה אבל חמץ לא פגם לעולם וליתא לרב ושמואל דקי"ל דס"ל כר"ש דאמר חמץ לאחר הפסח מותר בהנאה וכדפסק רבא לקמן ומשהה להו לאחר זמנן ועביד בהו בין במינן בין שלא במינן ונותנן שלא במקום שיכול להשתמש בפסח אבל בתוך זמנן לא מהני בהו הסקה ואע"ג דתנן אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור התם היסקה מבפנים הכא היסקה מבחוץ ואי עביד להו הסקה מבפנים חייס עלייהו דלמא פקען הלכך האי בוכיא היסקו מבחוץ היא ואסורה ואם מליא גומרא ש"ד ודוקא קדרה של חרס אבל של מתכת אפי' בתוך זמן מותרין בהסקה מבפנים. א"ל רבינא לרב אשי הני סכיני דפסחא היכי עבדינן להו אמר ליה לדידי חדתי עבדי לי א"ל למר אפשר ליה למאן דלא אפשר ליה מאי אמר ליה קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והדר מעייל לקתייהו ברותחין ובכלי ראשון ופירש רבינו יעקב ה"מ סכין קטן אבל סכין גדול בעי לבון כסכין של גוים דתניא בתוספתא דעבודה זרה הסכינין והשפודין מלבנין באור וגרסינין בירושלמי הסכין שפה והיא טהורה א"ר אבא הדא דתימא בסכין קטנה אבל גדולה צריכה ליבון ואיסורי דפסח כאיסורי דגעולי גוים ואית בהו ג' עניני טהרה הגעלה וליבון ושפה כדאיתא ומדאיבעי' לי בפסחים ולא סכיני דארמאי ש"מ דהנהו פשיטו להו דאיסורא בלעי אבל בפסחים מבעי' לי אי מדמי לי' לנותר דאמר רב אשי התם בע"ז כיון דהתירא בלע בהגעלה סגי ואע"ג דאיסורא פליט ולא איתא לאיסורא בעיני' וה"נ ל"ש א"ד כיון דחמור אסורי' לא חמור מגעולי גוים ובעי ליבון ורב אשי אמר מעלין להו בנורא והלכתא כנותר דמי ואיירי ברותח ובכ"ר ועץ פרור שהוא התרווד שניער בו את הקדרה מגעילו ברותחין ובכ"ר דקי"ל כבכ"פ ומס' סכינין ועץ פרור שדרכן להשתמש בהן חמץ נקיט הכא אבל שפוד ואסכלא שאין דרכן להשתמש בהן חמץ לא אצטריך לי' ולא בעי ליבון אלא בהגעלה והלכך קערה שבליעתן ע"י ערוי פליטתן ע"י ערוי ואי שקל מיא מדידא ושקיל עלייהו ש"ד וכן כפות של עץ שאוכלין בהן מגעילין בכ"ש ולפי שהן קטנים אבל נהגו להגעילן בכ"ר וכן כל טהרות כלים שתשמישן בכ"ר שדרכן ע"י ערוי בכ"ש מגעילן ע"י עירוי בכ"ש שדרכן ללבן ילבן והמדוכות ובורמי דגללי שקורין לבנו"ש וכלי גללים וכלי אבנים הנקראים מאני דפחרא דינן כשל מתכות וסגי להו בפליטה ול"ד לכלי חרס וכו' כאיסור והיתר בעיטור וכן הלכתא ובשם רבי' יצחק שא"צ כלום והביא ראיה מתוספתא דקדשים דתנינן כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינן טעונין מריקה ושטיפה וגרסי' גבי געולי גוים הלוקח כלי תשמיש מן הגוים מגעילן והן טהורין ואמרי' כיצד מגעילין יורה קטנה לתוך יורה גדולה ויורה גדולה מאי ת"ש דההיא דידא דהוה כו' מר עוקבא אהדר לי' גדנפא דלישא אפומי' מליא מיא וארתחי' אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מלתא אלא מר עוקבא דגברא רבא הוא קסבר כבכ"פ אי מה בלעו בנצוצות אף פלטי בנצוצות וכ' רבי' אלפסי הנ"מ בשאר ימות השנה אבל בפסח עביד לי' גדנפא דטינא ובתשובת הגאונים מדיח יורה גדולה ומגעילה ברותחין ושטפה בצונן ומפליטה מחמץ תחלה ואח"כ מרתיח בהן מים רותחין בלא שיעור ומגעיל בהן יורות קטנות סכינין ועץ פרור וכלים הצריכים גיעול בכ"ר ויזהר שלא ינוחו המים מהרתיחה שאם ינוחו אסור להגעיל בהם כלים ונוטלן ושוטפן בצונן ואח"כ ממלא היורה הגדולה וסובב שפתה בטיט ומגעילה כמשפט הראשון ושופכה ושוטפה בצונן וכ"כ אצלינו ורבינו אבן גיאות כ' שמגעיל הכל א' וא' ורבי' יעקב אמר אין להגעיל אלא בקדירה ב"י ואין להגעילה אלא במי היתר ומס' שאין לסלק קודם שתנוח הרתיחה ולא להניחה עד שתנוח ויכול להגעילה בתוך יורה גדולה של איסור ולבסוף יגעילנה וישפכנה כשהוא רותחת. והמחמיר תע"ב ואיכא דקשיא ליה הא הגרסינין בפרק כ"ה כגון שנפלו לתוך יורה רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פליט ופריך סוף סוף כי נייח הדר פליט ומשמע שאינו פולט עד שתנוח ומפרשי כי נייח דקאמר כשהוא שבע מלבלוע הוא כדאמרי' נייחא דגים והדר פלטי עופות ואמרי' שתהא בהגעלת הכלי עד שתהא שבע ותפלוט וקשי' ליה לר' יעקב. האי דאמרי' התם כשקדם וסלקן אמאי חלב מותר שמא שבע הוא ופליט. ועוד נמי דעבדינין מנא ידעי' ששבע מבליע וליתא לפירוש קמא דהא מעשים בכל יום שפולטים כשהן רותחין שאם נותנין ירקות או בשר שמן בקדרה מיד נשתנו מראה המים שבתוכה וכן כל הרותחין מבליעין את הפליט שחוצה לו ומפליטין את הבליעה. א"ל ה"פ כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע מיפלט לא פליט כל הבשר שבתוך היורה שוב אינה פולטת מה שבולעת אבל הוא עצמה פולטת השמנונית ובולע ממין אחר שבתוכה בין רותחין בין אינה רותחין והלכך כל כלי איסור שנשתמש בהן בכ"ר (ו) ומפליט איסור דופני הכלי והאיסור שפולט חמץ שלא בזמנו היא ומקמי דלמטי זמן איסורו בטל הוא בששים ודכוותי' גרסינן בירושלמי בריש גמר' דחלה מהו שילקה על חלתן דבר תורה ר' אבהו בשם ריש לקיש אמר אין לוקין א"ר יעקב בר אחא ר"ל כדעתי' דאיתפלגן הפיגול והנותר ששתקן ר"י אמר לא בטלו זא"ז א"ר יוסי תמן זה אסור וזה אסור ברם הכא שניא דברים רבים ומבטלים זא"ז וכבר בטלו עד שלא נעשו איסור ויש שמחמירין שאין מגעילין בי"ג אבל שנשתמש בכ"ש מגעילו ע"י