ספר העיטור חלק ב צה

דר' ורשב"ג ה"נ לרבנן חוששין שמא עכבר עשה וכיון דחושש לעכבר יש לחוש נא זהו אנא אחר ולרשב"ג תולין שמא הוא עשה ושכח וא"נ בדיקה כך פרש"י ולא אתבריר פירושא מ"ש דנא אמרי' בכולהו בדיקה חמץ דרבנן ולקולא ומ"ט נא מדמין להו לספק טומאה בר"ה ורבוותא מדמין להו לכולהו למאי דדמי לי' ולא אמרי' בו בדיקת חמץ דרבנן ולקולא אלא שאני אומר וצ"ע אמר רבא נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה שאין דרכו של עכבר לפרר ולא אמרינין מיכל אכלי והני פירורין לאו דעכבר נינהו אנא פירורין דעלמא אתי וצריך למיבדק לההוא ככר בעי רבא עכבר נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא וככר בפיו. מהו ואת"ל היינו האי דעל היינו האי דנפיק עכבר לכן נכנס וככר בפיו ועכבר שחור יוצא וככר בפיו מי אמרינין הא ודאי אחרינא הוא א"ד ארמוי' רמיי' מני' את"ל עכברים לא ארמי אהדדי עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצא וככר בפי' וכו' עכבר וככר בפי חולדה מהו מי אמרי' הא ודאי איהו הוא או דלמא אם איתא דאיהו הוה ככר בפי עכבר אבעי לי' לאשתכוחי או דלמא מחמת ביעתותא היא דנפיק תיקו ומס' בבדיקת חמץ דרבנן היא ולקולא ובביטול סגי ככולהו ואי' מ"ד בעיא קמי' ומצעותא א"צ בדיקה בתרא מבעי' צריך בדיקה דכל את"ל הלכה היא בעי רבא ככר בשמי קורה צריך סולם להעלותו או לא כו' (ז) הכא ודאי לא עבדה דסלקה מנפשה א"ל זמנין דנחית נצרכי' ואתי למיכל אמר ליה זמנין דנחית לצרכי' ואתי למיכל:

ככר בפי נחש צריך חבר להוציאה או צא בדידי' אטריחוהו רבנן בממונא נא אטרוחוהו רבנן א"ד נ"ש תיקו וכולהו בעי בדיקה ובפי נחש א"צ אנא ביטול אמר ר"י אמר רב המנונא חמץ ביו"ט כופה עניו את הכלי ואינו עובר עניו שכבר בטלי' וכופה עניו שנא יאכלנו ולמויו"ט שורפו ואם מצאו אחר הפסח כיון שבטלו הוי כהפקר ומסת' אסור באכילה ומותר בהנאה ירוש' המפקיד את חמצו אסר הפסח מהו כו' מר חשש להערמה ומר לא חשש להערמה ש"מ היכא דליכא למיחש להערמה מותר ואר"י אמר רב חמצו של גוי עושה לו מחיצה עשרה ואר"י א"ר המפרש בים והיוצא בשיירה קודם למ"ד יום אין זקוק לבער לא אמרן אנא שאין דעתו לחזור קודם הפסח אבל דעתו לחזור זקוק לבער שמא יבא תוך הפסח ואפי' מר"ה צריך לבער ובשאלתות דר' אחאי קודם. למ"ד יום דאין זקוק לבער לכשיגיע זמן ביטולו מבטלו ורש"י פי' דמדמי לי' לחמץ שנפלה עניו מפולת (ח) שהוא כמבוער ירוש' בלשון אחר הדא דתימה בשיש דעתו נחזור אבל אין דעתו לחזור אפילו קודם למ"ד יום צריך נבדוק ובספק אכל בוודאי אפילו מר"ה צריך לבער אמר רבא אפי' יש דעתו לחזור צריך לבדוק שמא ימלוך ולא יחזור וצ"ע. ואית למימר דעתו נחזור דקאמר בגמרא דילן בפסח קאמר והני למ"ד יום מאי עבידתייהו כדתני' שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום שהרי משה עמד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני אר"י א"ר הבודק צריך שיבטל סמוך לבדיקה בלילה ומשביטלו אינו עובר עליו בב"י וב"י ולימא הכי כל חמירא דאיכא ברשותי דלא ידענא ליבטל ולהוי כעפרא ירושלמי רב אמר שצריך שיאמר בשעת שמבער אקב"ו על ביעור חמץ וצריך שיאמר כל חמץ שישנו ברשותי שא"י בו יהא בטל מ"ט וליבטלו (ט) בארבע גזרה שמא ימצא גלוסקא יפיפי' ודעתי' עלי' וכי משכח לה לבטלה דלמא משכח לה לבתר איסורא ונא ברשותיה קיימו ולא מצי מבטל דאמר ר"א ב' דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו בור ברה"ר וחמץ משש שעות ולמעלה ונבטלי' בשית שהיא שעת הביעור לרבנן כיון דאסורה דרבנן שווי' כדאורייתא דאמר רב גידל אמר רב המקדש משש שעו' ולמעל' אפי' בחוטי קורדנייתא אין חוששין לקידושין ואפי' שרירן ויבשין מיהא שמעינין דהלכה כרב גידל דאי לא נבטלי' בשית נבטלי' בד' כיון דלאו זמן ביעורו היא ולאו זמן איסורו דלמא פשע ולא מבטל ליה הלכך מבטל אחר בדיקה ואי פשע ולא בטל מבטל לכשיזכיר ואפי' לר"י דאמר שעת ביעור היא שעה חמישית כיון דאיכא שעה ששית דמצי לבערו פשע ולא ביער בחמשית. והא דתניא הי' יושב בביהמ"ד ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו א' שבת וא' יו"ט בתלמיד שיושב לפני רבו עסקינין ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו. וירא שמא תחמיץ דקדים ומבטל לי' מקמי דתחמץ אבל בתר דאיחמץ לא מצי לאבטולי דבתר איסורא היא ואי משכח בתר איסורא אע"ג דבטלי' איכא למיחש דלמא אתי לאיתהנויי וצריך הבערה מדרבנן ואי משכח לה ביו"ט כופה עליה את הכלי כדאמרי' ומס' דשליח מבטל וגבי הפרה וגבי השואל את הפרה הוא דפליגו בהשואל משום דהכא כתיב בעניה והתם כתיב אישה יקימנה הא בעלמא שלוחו של אדם כמותו וההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו יבטל בלבו להציל מן הגוים ומן הדליקה יבטל בלבו ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד ועד כמה חוזר עד כביצה וסעודת אירוסין דאמרינין מבטלו דוקא סעודה הראשונה אבל סעודה שניה רשות ויחזור מיד:

ואר"י אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין בלבד א"ר יוסי אני שמעתי אירוסין וסבלונות והל' כר' יוסי ותני' רשב"א אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה ואר"י הבודק צריך שיברך מאי מברך רב פפי משמיה דרבא אמר על ביעור רב פפא משמיה דרבא אמר לבער ואסיקנא בלבער כ"ע נ"פ דלהבא משמע כ"פ בעל ביעור חמץ ואיפסקא הלכתא על ביעור נמי להבא משמע לפי שאם יברך לבער הרואה יאמר על ביעור לשעבר הוא ואם בירך על ביעור יחזור ויברך. וה"נ איפסקא הל' בהמוציא:

בירושלמי טעמא אחרינא כדכתיבנא בעיטור ומבעי' ני' לברוכי ברמשא דאר"י כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן וזמן איכא דבריך דהא מזמן לזמן קאתי ואיכא דנא בריך דהא לא קבע לי' ומן דהא המפרש והיוצא בשיירה שדעתו לחזור אפי' מר"ה צריך לבער ומי שלא בדק אור י"ד יבדוק שחרית ויבדוק בתוך המועד ולאחר המועד ומאן דמברך סבר מידי דהוה אפדיון הבן דמברך כל יומא בתר למ"ד יום ומס' דרשות הוא ומנהגא דילן לברך ואם יש לו כמה בתים לבדוק אינו מברך אנא ברכה אחת כשחיטה שאינו מברך אנא אחת על כמה בהמות ובשם רבי' סעדי' מי שבירך על ביעור אין להפסיק עד שיבטל ואם שח בין ברכה לביטול חוזר ומברך ורבי' האי אמר ירוש' היא היא מאבות שלא לשוח עד שיגמור כדי שלא יסיח דעתו כי כשהוא נמנע משיחה לבו מוכן למעשה ומי שלא עשה כן לא יצא י"ח וכן עמא דבר ואיכא מאן דמדמי להו לתפילין דאמרי' שח כין תפלה לתפלה חוזר ומברך:

ומס' דל"ד לתפילין דהתם תרתי מצוה וצריך לברך על שתיהן אבל הכא כולה חדא מצוה היא דהא כל שעה שאוכל אינו נמנע מלשוח וכ"ז שיושב בסוכה אינו מברך אנא ברכה אחת וכ"ו שדעתו לשתות ואינו משיח (י) ואינו מברך אלא ברכה אחת ה"נ כ"ז שמתעסק בבדיקה רשות בידו להסיח והמחמיר יחמיר ופי' ר"י אבן גיאו"ת בדיקת חמץ דרבנן היא וכיון שהבדיקה לשם ביעור היא והביעור עיקר עליו מברכין ואחר בדיקה מבטל ונראה מדברי' שהביעור לשון שריפה והיא ברכה מן התורה ומסתברא ביעור לשון ביערתי הקודש מן הבית ומלשון ביעור שביעית שמבערו לאוצר ועל הבדיקה מברכין (יא) מדרבנן ולא על הביטול והבדיקה תחלת המצוה ואין לנו לברך על בדיקת חמץ שבבדיקה לא יצא י"ח ואנו מברכין על ביעור שהיא לשון בדיקה ולשון ביעור. וי"ל ברכת ביעור על הביטול וברכת עשה מה"ת היא ולפיכך אין אנו מברכין על בדיקת חמץ וע"כ נהגו שלא לשיח עד שיגמור הביטול ואחר הבדיקה מצניע החמץ שיש לו או שמצא וזמן אכילתו וזמן ביעורו פלוגתא (יב) דר' ורבנן לקמן ותנן רי"א אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכ"א מפרר וזורה לרוח או מטיל לים ותניא היה מהלך במדבר מפרר וזורה לרוח היה מהלך בספינה מפרר ומטיל לים ואסיקנא לא שנא לים ולא שנא לשאר נהרות ל"ש חוטי ול"ש נהמא בעי פירור דרבנן. ופסקו רבוותא דליתא לרב יהודה והכי מסתברא חדא דהא איתותב ועוד דיחיד ורבים הלכה כרבים (יג) ור"א בר צדוק בי"ד שחל להיות בשבת קאמר ומתני' דתמורה (יד) דחשיב חמץ בפסח חמץ שאסור בפסח קאמר. וא"נ אלו הן הנשרפין דקתני למעוטי שאינן בקבורה אתיא כשאר איסורין