ספר העיטור חלק ב צא

הלכות מגלה רבועית בסייעתא דשמיא מצות מגילה זמן קריאתה וכיצד נקראת ובמה קורין ומי קורא:

מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ קורין בט"ו כרכים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מנה"מ אר"י לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואימא שיתסר ושיבסר א"ק ולא יעבור אמר רבב"ח אר"י זו דברי ר"ע סתימאי אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה ג"א מסתכנין בה זמנה י"ד וט"ו פי' רבינו אלפסי מסתכלין בה עיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה וי"מ מחשבון ל' יום מיום קריאתה עד הפסח ויטעו בחשבון הפסח לפיכך בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה כרבנן:

המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ קורין בט"ו מ"ל דכתיב ע"כ היהודים הפרזי' היושבי' בערי הפרזות עושים את יום י"ד ומדפרזים בי"ד מוקפין בט"ו ושושן אע"ג שאינה מוקפת חומה הואיל ונעשה בה נס קורין בט"ו ואי מספקא לן אי מוקפת חומה מימות יהושע ב"נ או לא קורין בי"ד ובט"ו ואריב"ל בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו ואם לאו קורא עמהן אמר רבה לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אין עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהן ואבן כרך שהלך לעיר קאי ובן עיר שהלך לכרך נמי אם עתיד לחזור בליל ט"ו קורא עמהן ומשום דאיתא קרא דפרוז בן יומו נקרא פרוז נקט סיפא דמתני' ומנ"ל דכתיב ע"כ היהודים הפרזים מכדי כתיב ע"כ היהודי' הפרזי' ל"ל למיכתב היושבי' בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז ב"י נקרא פרוז מוקף ב"י נקרא מוקף אריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך ועד כמה עד מיל. ואמר רבא בין כך ובין כך קורא עמהן ומס' דרבא ס"ל כר' יהושע דמתני' אימתי במקום שנכנסין בכ' וה' כו' ובכ"מ שנכנסין בב' וה' מקדימין ליום הכניסה ואריב"ל כל כרך שישב ולבסוף הוקף נידן ככפר וקורא בי"ד מ"ט דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף ואריב"ל כרך שחרב מעשרה בטלנין ולבסוף ישב נידן ככרך וכרך שחרבה חומתה אע"ג שלא ישב ככרך נידן. דתניא רא"א אשר אין לו אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קוד' לכן ואריב"ל לוד ואונו וגי חרשים מוקפות חומה מימות יב"נ ואריב"ל נשים חייבות במקרא מגלה שאף הן היו באותו הנס. ומס' כי היכי דנשים מזמנות ואין מצטרפות לבהמ"ז ה"נ אין מצטרפות לכתחלה ואריב"ל פורים שחל להיות כשבת קורין ודורשין בענינו של יום לרבינו אלפסי כגון ט"ו לבני כרכים אבל כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה אבל מקרא מגלה בשבת לא קרינין מ"ט משום דרבה ואריב"ל חייב אדם לקרוא את המגלה בלילה ולחזור ולשנותה ביום שנאמר אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומי' לי סימן כרכ"א דאק"פי עש"רה חרו"ב לי"ד נשים שואלות ושונו"ת אתמר אר"י א"ש כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן מבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מלגה. ואמר רב מגלה בזמנה קורין אותה ביחיד שלא בזמנה בעשרה בזמנה בי"ד שלא בזמנה כגון שחל י"ד בשבת לבני עיירות שמקדימין וכגון שחל להיות בע"ש לבני כרכים וכגון מי שנאנס ולא קראה בי"ד וכגון בני כרכים היוצאים לדרך ותני' בתוספת' (ההולכין) יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורא בי"ד וכ' בעל הלכות יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורין מי"א עד ט"ו ומס' כיון דבזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה והנאנסין שלא קראוהו בי"ד (א) אינן מי"א עד י"ד וברייתא דקתני קורין בי"ד וה"ה בני עיירות שלא קראו בי"ד קורין בט"ו וצרפתי פי' שלא בזמנה שהקדים ליום הכניסה ואיכא למימר אע"ג דבימי רב לית' לתקנתא ואין קורין אלא בזמנה פלוגת' דזמנה אשמעינין דבזמנה (אין) קורין אותה ביחיד ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש לה דרב אסי לרבינו אלפסי דחש לה רב להא דרב אסי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותי' דאר"י הקורא במגלה הכתובה כין הכתובי' לא יצא לא אמרו אלא כציבור מכלל דביחיד יצא ש"מ דקורין אותה ביחיד כרב. ומס' כל היכא דאשכחן חש לכתחלה קאמר. אי לא אפשר שרי. ומדרב בר פלוגת' חייש ש"מ איתא לדר"א היכא דאפשר כן הא לא אפשר קורין אותה ביחיד וכן הלכתא והא דאמרי' לא אמרו אלא בציבור בבה"כ קאמר שהיא מקום ציבור ובעי' פרסומא ניסא לאפוקי ביחיד (ב) שבעשרה שלא בבה"כ דיצא דהא לא קאמר לא אמרו אלא בעשרה וה"ק לא אמרו אלא להוציא את הציבור אבל להוציא את היחיד יצא וקורא בה בעשרה קאמר ועוד ר"א למצוה קאמר דאטו יחיד שלא משכח י' מי לא קרי והא דאמרי' מביאין לו שופר ותוקע מגלה וקורא בה בעשרה קאמר איזה עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין תנא של בה"כ שמבטלין ממלאכתן שיהיו מזומנין כ"ש בתפלה כדאמרי' לא מצא עשרה מיד כועס באלו אמרו מקדימין אבל לא מאחרין אבל זמן עצי כהנים ות"ב והקהל מאחרין ולא מקדימין ורב אלפסי ז"ל כתב אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח:

גרסי' בירושלמי ובתוס' לא גרסי' אלא סעודת פורים מספק מילה דהא (ג) בעי' בר"ח אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל כלומר מתענה ומאחר הסעודה עד למחר ואי' מ"ד סעודת החודש בשעה שמקדשין החודש קראו את המגלה באדר א' ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני ואין בין ראשון לשני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים ורשב"ג היא דתניא רשב"ג אומר אף קורין אותה באדר השני שכל מנהג שנוהגין בראשון נוהגין בשני ושווין בהספד ובתעניות שאסורין בזה ובזה ואמר רכא אר"ז הלכה כר"ג שאמר משום ר' יוסי ותני ר' יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה שאסור בתענית ויו"ט מלמד שאסור בעשיות מלאכה רבה ברי' דרבא אמר הספד ותענית קבלו עלייהו מלאכה לא קבלו עלייהו דלבסוף לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואלו יו"ט לא כתיבי וכן הלכתא אבל נהגו בו איסור מלאכה:

כתוב במגילת תענית את יום י"ד ט"ו יומא פוריא אינון דלא למספד בהון אמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה והלכתא תרווייהו אסורי בהספד ובתענית וגרסי' בר"ה רב ור' חנינא אמרו בטלה מגילת תענית ור"י ורשב"ל לא בטלה ואסיקנא חנוכה ופורים לא בטלו לפניהן ולאחריהן מותרין דלא עדיף לפניהם מלאחריהם דידהו ומגילת תענית בשאר יומי שהרי נהגו להתענות בי"ג דפורים (ד) ואית דאמרו דתענית די"ג מעיקרא הכי איתקן די"ג זמן קהלה לכל ואותו יום עשו תענית והיינו דכתיב דברי הצומות וזעקתם אבל לפניהם ולאחריהם לא בטלו בחורבן הבית וגרסי' במגלת תענית כל הכתוב במגלת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר (ה) ואתמר רב חמא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר"מ ור"ח בר אבא אר"י הל' כר' יוסי ואמר ר"ח בר אבא אסברא לך כי אמר ר"י הלכה כר' יוסי אדלא להתענות ורב דאמר בטלה מגילת תענית כר' יוסי ס"ל (ו) כדגרסי' התם והימים האלה נזכרים ונעשים הכתובים במגלת תענית בין בזמן שביהמ"ק קיים בין בזמן שאין בהמ"ק קיים אסורין דברי ר"מ ור' יוחנן דאמר לא בטלה ס"ל כר' יוסי בחדא וכר"מ בחדא ומיהו בחנוכה ופורים לא בטלה כר"מ ושאר הימים בטלו כר"י וכלפנים ולאחריהם ומס' דהלכה כרב דאמר הל' כר' יוסי דאמר דלא למספד בין מלפניו (ז) בין מלאחריו אסור דקי"ל כוותי' דרב באיסור וסתמא דברייתא כר' יוסי דהא דתניא הימים הכתובים במגלת תענית בין לפניהם ובין לאחריהם אסורין שבתות ויו"ט לפניהם אסורין לאחריהן מותרין ומשמע דר"מ ור"י לפני הבית ולאחר הבית היו ואחר הבית אשכחן ותני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שני מנות לאדם א' ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחליפייהו סעודייהו להדדי ואמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח ימי משתה ושמחה כתיב אמר רבא וחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן והלל לא קרינן בפורים מ"ט קריאתה זו