ספר העיטור חלק ב ט

מהא דכל דבר שמעורב בו חמץ ואסור לאכלו מחמת חמץ שבו מותר להשהותו ומתיר השכר לאחר הפסח ולא נהיר לן והני דיהבי טעמא בשמן דמותר משום דלא מקבל טעם מידי ליתא דהא אמרי' גבי משחא שליקא דארמאי משום גיעולי גוים נ"ט ל"פ הוא ותו אמרי' שמן דניאל גזר עליו ושמואל אמר זליפתן של כלי עכו"ם טמאים אוסרתן ש"מ שמן מקבל גיעול כשאר דברים:

וטעמא כדפרישנא ומסתברא שמן ודבש וכיוצא בהן שנעשו קודם הפסח מותרין בפסח וכן. מצאתי בתשובת לחכמי צרפת אבל רי"ץ בן גאות ז"ל כתב משמא דרבוותא חלב שחלבו בכלי נקי קודם הפסח וכן גבינות העשויים בכלים חדשים ושמרם מחמץ מותרין לאכול בפסח ואם לאו אסורין והגאונים החמירו לעצמם והחמירו לאחרים והחמירו אפי' גרגר חיטה שנמצא בקדירה או בזפק או בתבשיל אוסר התרנגולת אם נתבקעו. ומשהין מלפני הפסח עד לאחר הפסח ויש שמתירין מיהא דגרסי' במס' שבת בעופות משתפול לאור ותשרף מכאן ואילך אינה ראוי ופרש בעלמא הוא ובמס' שמחות פ"ו כל ג' ימים לזרע המינין ויש שאוסרין אותו לאחר הפסח והמחמיר תע"ב והא דאקשי' לר' יעקב טבל יש לו מתירין ושלא במינן אמאי בטיל ליתא דכל דשיל"מ במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט והכי איתא, בירושלמי בכמה מקומות והא דגרסי' בסוף מס' ביצה גבי מים ומלח דפריך ליבטיל מים ומלח לגבי עיסה ומשני משום דהוה דשיל"מ ליד) ור' יעקב מוקי לה בטבל שאל"מ שאין הבעלים כאן ואם ימתין עד שיבואו הבעלים ירקב ואינו שיטת התלמוד ואי' למימר דהא דאמרי' דיל"מ דמשהו הוא ר"ש הוא וטעמא דרב הכל קאמר ועוד אם איתא ליחשוב נמי הקדש וחדש ומעשר כדתניא בנדרים ר"ש אומר כל שיל"מ כגון טבל ומעשר והקדש וחדש לא נתנו חכמים שיעור והכי נקט כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בס' כר"י ור"ל ור' אחאי ור' יהודה הכי ס"נ מיהו צ"ע להנהו אמוראי דפליגו במינן במשהו לימא מר הלכה כר"י ומר הלכה כרבנן ותו לר"י תרומות ומעשרות האיך עולה בא' ומאה ואי' למימר כאן בדבר שדרכו לבלול כאן בדבר שאין דרכו לבלל ואמר ר"ק כשהן משערין משערין ברוטב ובקופה ובחתיכות אמרי לה בקדירה עצמה ואמרי לה בההיא דבלעי קדירה נמי אית דמפרשי בקדירה עצמה בגוף החרס ממש שרואין אותה כאילו הוא בשר והא ליתא דאטו אי אית בהו בעביו של קדירה ק' זתים ונתבשלו בו ב' זתים היתר וזית אחד איסור יהא בטל אלא משערין בקדירה פירושו ברוטב במה שאנו רואין עכשיו בקדירה משערין ולא במה שבלעה ואמרי לה דמה שבלע נמי קדירה לקולא רואין מה שבקדירה ואם יש בו כדי ביטול מבטלין אותו וקי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר והלכתא כלישנא קמא כדאמרי' לקמן ההוא כזית תרבא דנפל לדיקולא דבשרא סבר ר"א למימר במה דבלע דיקולא אמרי לי' רבנן לר"א אטו דהתירא בלע דאיסורא לא בלע והלכתא במה דאית' לקמן משערין והלכתא כף חולבת שהגיס בה אפי' הקדירה בת יומא נמי אין משערין בעץ ובחרס כלל אלא שיעורא דנפיק מיני' לרווחא דמילתא והא דאמר אי בדנפיק מיני' מנא ידעי' בכחל הוא אמר אבל בשאר איסורין לא אבל לרש"י מאן דבשיל בקדירה ב"י הכל אסור דלא ידעי' מאי נפיק מיני' ומסת' דאית למימר דאפי' העץ מצטרף עם ההיתר להעלות האיסורין. רדגרסי' בירו' לקמן נוטפות של תרומה מצטרפין עם החולין להעלות את התרומה וקליפי איסור מעלין את ההיתר. ומיהו לחומרא אזלי' ואמרי' כל איסורין שבתורה רואין אותו כאילו הן בצל וקפלוט ושיערו חכמים בצל וקפלוט וששים ונתנו חכמים שיעור לכל איסורין שבתורה לחומרא אע"ג דאיכא קפילא ולא יהיב טעמא נטו) בארבעה אפ"ה היכא דליכא קפילא בס' וקים להו לרבנן דליכא טעמא. דאי איכא טעמא לא בטיל. כדאמרי' גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשים אם יש בהן בנ"ט בין יש בהם כלי להעלות בין אין בהם כדי להעלות אסורין אלא כיון דרבנן יהבו שיעורא סמכי' אשיעורא ולא מחזקי' איסורא ובטלי וכן דם וחלב שנפל לתוך היתר וכל איסורין שבתורה איפסקא הלכתא במס' ע"ז בס' ומסת' מדפסקי לעיל במה דאי' קמן משערי' בתר רוחב דהשתא אזלי' ולא חשבי' רביעית בכזית ונימא לכשיקרוש יהא בו כזית ודוקא דיעבד אבל לכתחילה אסור לערב אפילו מה שהוא איסור לתוך היתר דקי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה ואם ביטל במזיד ורבה אסורין הכל כדגרסי' בתרומות סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונפל עלי' סאה בשוגג יעלה במזיד לא יעלה למא) ירושלמי א"ר אבהו בשם ר"י כל האיסורין שרבה עליהן מזיד אסורי שוגג מותר ונא מתני הוא מתני' בתרומות אתא לימ' לך אפי' שאר כל הדברים ומיהא מתני' גרסי' בפ"ג דביצה והא תנן אין מבטלין איסור לכתחלה הא דיעבד מותר ואי ריבה במזיד אסור ומסח' דשאר איסורין כתרומה נינהו וכי היכי דאמר בתרומה לאי נפל מן המדומע למקום אחר אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. ה"נ אי נפיל התירא לגו איסורא ולית בה ס' ונפל מההיא כזית בגו התירא אחרינא לא חשבי' בכזית איסורא אלא משהו חשבי' לי' ואפי' לר"א דאמר גבי חרומות מדמע כתרומה ודאית הנ"מ בדבר שאין דרכו לבלל אבל בדבר שדרכו לבלל לא אמר דטעמא דידי' כדגרסי' בירושלמי חולין התחתונים נעשים (ין) כחדשים אבל ליכא ההוא טעמא ה"ה כמי שנתרבה בשוגג ומותר וכי אמר חענ"נ דוקא חתיכה אבל במקלפה לא אמרי'. וכן הלכתא וגרסי' התם אין נוטפות של תרו מה מצרפות עם תרומה לאסור על החולין אבל נוטפות של חולין מצטרפות עם החולין להעלות את התרומה רב ביבי בעי נוטפות של תרומה מה שמצטרפות עם החולין להעלות את התרומה מ"ד ר"ה קליפה אסור מצרפן להתיר הדא נוטפות של תרומה מצרפין עם החולין להעלות את התרומה וכל היכי דאיתבשיל חלב ודם או שאר איסורים בקדירה של היתר ואית בי' ס' ודאי בטיל לי' לאיסורא ואע"ג דאית בהו משהו דאסור כיון דבישולא שרי קדירה נמי שריא לכתחלה לבשולי בגבה ולית בה משום אין מבטלין איסור לכתחלה דכי אמרי' אין מבטלין איסור לכתחלה הנ"מ דאית בה כזית דאיתא לאיסורא בעינא כגון סאה תרומה כדאי' בגמרא דביצה אבל היכי דמשהי הוא לאיסורו לא ועוד דהא איתערב בגווה, התירא ואיבטל וה"ה אם נבלע בקדירה טיפת דם או טיפת חלב אי יודע מקומו יוטל ודליתא לאיסורא בעינא ונתבטל בה מותר הקדירה לבשל בה ול"ד לגיעולי גוים דקי"ל נטל"פ מותר ואם בישל בקדירה אעפ"י שהוא מותר דיעבד אסור לבשל בו לכתחלה פעם שנית דהתם ליכא הגעלה בדינא ואכתי איכא למיגזר בה דילמא אתא למיעבד בקדירה בת יומא דהוה טעם לשבח דהוא איסורא דאורייתא אבל הכא מאי איכא למיגזר הא אפילו מבשל בה לכתחלה במזיד לית בה טעמא דאיסורא דהא משהו ע"י תערובות הוא דאיכא וליתא לאיסורא בעיני' ואיסורא דרבנן הוא הלכך בקדירה שיש בה איסור משהו ל"מ דלאו ב"י אלא אפי' ב"י מותר לבשל בה לכתחלה אפי' במינה וה"ה לקדירה חולבת שבשל בה בשר כגון שנפלה באיסור בב"ח אר"נ ג"ה בס' ואין גיד מן המנין כחל בס' וכחל מן המנין ביצה בס' ואין ביצה מן המנין כחל היכא דלא קרעי' ובשלי' בהדי בשרא בס' וכחל עצמו אסור ונ"מ דאי נפל לקדירה אחרת אסור וקי"ל דבדידי' משערינן ודוקא כחל דשווי' כחתיכת נבילה אבל (כחתיכת) דאיסורא בעלמא לא וביצה בששים ואחת והיא אסורא ולא לבטולי ביצה טמאה שנתערבה עם ביצה טהורה דביצה דבר שבמנין הוא ולא בטיל אלא כגון שבישלה עם הטהורות ודוקא ביצת אפרוח אבל ביצת טמאה ששלקו עם הטהורה אינו אוסרו' דמיא דביצה ולא כלום הוא וצרפתי מייתי מהא דתנן ביצים ששלקן עם ביצים טמאים אם יש בהם בנ"ט הרי אל אסורין ולא משני התם בקליפות ש"מ ל"ש קליפות ל"ש שאינן קליפות מותרות ומסת' דקליפות אסורות והא דאמר מיא דביעי ולא כלום הוא מן המים שפולטות מן הביצים קאמר:

לוח) ירושלמי בשם רשב"ל ביצים ששלקן ומצא בהם אפרוח בנ"ט ר' זעירא ושמואל בר אבא בשם ר"י ששים וא' אסורין ששים ושתים מותרין כו' ר"ק בשם ר"י הירק והקליפין מצטרפין ואמר ר"ז ואסור מתוכן ר"ה אמר קליפה אסור מעלין את ההיתר כו'. ואר"ז הה"ד והוא ששלקן בקליפין שליקין בשליקין אבל שלקן כיצי' קלופין בשאין קלופין או שאין קלופין בקלופין שלוקין בשאינו שליקות צריכות שיעור אחר גיעולי ביצה מותרת שנאמר שורו עובר ולא יגעיל ביצים שהקרימו הרי אלו אסורין ופרש"י גיעולי ביצים שנתבשלו עם הטהורים ומסת' גיעולי ביצים אפרוח שנוצר בתוכו ולא יצא לאויר ולא רקמה מלשון שורו עובר ולא יגעיל ועל. ביצה טהורה שנתבשלה עם האיסור איתא להרב תשובה להגאון מותר לישראל לאפות ביצה בפורני בשעה שהנכרים צולין בו בשר נבילה דכיון שהסיקה מבפנים היא שורפת כל הבשר ומותר לצלות בה דכיון שהסיקה מבפנים אין חוששין לגעולי נבילה וכל שהסיקן מבחוץ בכלי אסור הלכתא פורני מותר לצלות בה וצריך לשהות אחר שתתלבן ושורף את הרוטב וכן לאפות ישראל אחר צליית גוי בשר נבילה שיערו, בכך וכ' הרב תשובת גאון משמע דביצים קלופות עסקי' ואפ"ה טעמא דשהה ישראל אחר צליית גוי אחר שתתלבן אבל לא שהה אסור, וקרובנו הקדוש אמר לכתחלה אסור שמא ימצא בה סדקין אבל דיעבד מותר אם היא שלמה ומסתבר' ביצה פולטות ובולעות והא דקאמר מיא דביעי ולא כלום הוא מן המים שפולטים מן הביצה קאמר ודרך הוא כשנותנין אותן באש פולטין מים מהן והני זיעה בעלמא היא