ספר העיטור חלק ב ח

מהימן (ח) ורש"י פסק כרב ורב אלפס כ' דליתא לדרב והא דאקשינן באלו מציאות בההוא דשקיל בשרא וקאמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין דמשמע דהלכתא כוותי' כיון דאתא לקמי' דרב דגרסי' בירוש' דרב אדרב פריך (וליתא בירושלמי) ומההוא דנמצא גדי שחוט דלא פריך התם. ליכא למישמע דליתא לרב דהתם שחיט' סימן ומסת' דרב לא קאמר אלא דאיתיליד ריעות' דאיתבד א"נ דאסח דעת' מיני' הא לא"ה לא מחזקינין איסורא כדאמר בפ"ג דביצה אלא ר"ה (ט) טריד בשמעתי' הוה והק"ל אי את תלתלא אסח דעתי' ושקול ש"מ טעמא משום דטריד בשמעתי' הוה ואפי' כי איתיליד בי' ריעותא ואיכא למיתני ברובא תלינין כדאמרינין האידנא דהתירא שכיח טפי והיכא דאיכא למיתלי במצוי נמי אזלי' בתר מצוי והא דקאמר רב היכא אכיל בישרא כלומר היכא מניח לי' לכתחלה ליחוש דילמא (איתרמי) איתיליד ריעותא ומשני בשעתי' וה"מ בשר שנמ"ה אבל הפקידה ביד גוי צריך חותם בתוך חותם כדגרסי' בע"ז ל"ט ע"א א"ר חביות אסור בחותם א' חמפ"ג מותר בחותם א' ופרושי' מוכח דגבי גוי קאי וה"נ גרסי' בירושלמי התם תמן תנינן אצל נכרי כפירותיו הפקידו אצלו בחותם ר"ח ור' מנא ח"א אסור וח"א מותר מה פליגו בהנאה אבל בשתי' אסור חביות ח"א רב אמר אסור חמפ"ג מותר א"ר יודן טעמא דרב כל דבר שמגופו אסור בחותם אחד משום תערובת מותר בחותם א' ר' זעירא בשם ר"י בן לוי הכל מותר בחותם א' דקי"ל כרשב"ג דלא חייש לסתימה וכר"א דלא חייש לזוייפא ואי לאו משום שיכא אפי' יין מותר בחותם א' והלכך בדבר שלא שייך שיכא מותר בחות' א' ולא צריך חותם בתוך חותם ומסת' בהא דמפקיד דקי"ל אצל נכרי כפירותיו והא דקי"ל כר"א בייחד לו בית כדמוכח התם. והלכתא כלישנא קמא דאמר הכל משתמרין בחותם א' אפי' יין כר' יוחנן בשייחד לו בית אבל במפקיד בעי' חותם בתוך חותם (י) וה"ד חותם בתוך חותם דאמר התם מפקיד הוא דקאמר. והמפקיד יינו אצל גוי בחותם א' אסור בשתי' ומותר בהנאה אבל ר' אלפס ז"ל פסק כל"ב דר"י ולא איתברר:

ירך שנתבשל בגיד הנשה אם יש בו בנ"ט ה"ז אסור כיצד משערין אותו כבשר בלפת ולית' למתני' דקי"ל אין בגידין בנ"ט ובין נמלח ובין נצלה ובין נתבשל משליכו ומותר ודוקא בו אבל שמנו בנ"ט וישראל קדושי' נהגו בו איסור כאיסור דאורייתא והא דאמר שמואל אבל נצלה בו קולף והולך והני אטמתא דאימלחא בי ריש גלותא בגידא דנשיא משום שמנונית הגיד פליג' דר' אחא דשרי ומסקינן מליח ה"ה כרותח לצלי קאמר והלכך ירך (שנצלה) שנמלח או נצלה בשמנונית הגיד קולף והולך עד שמגיע לשמנונית. ואע"ג דאמר שאני חלב דמפעפע דוקא חלב אבל שמנונית הגיד כבשרא דחלב כחוש היא ולא מפעפע כדאמרי' לעיל והלכתא נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לשמנו ואם נתבשל עמו בנ"ט אמר רבא אמר רבנן בטעמא ואמר רבנן בקפילא ואמר רבנן בס' מין ושא"מ והתירא בטעמא מין ושא"מ ואיסורא בקפילא פרש"י ז"ל לפי תומו שלא יודיעוהו שצריך לו לדבר היתר ואיסור ואית למימר אעפ"י שמודיעין אותו נאמן דלא אתי לאורעי נפשי' דהא איכא קפילא אחרינא דידעי אבל במידי אחריני לא מהימן לא לאיסור ולא להיתר כדגרסי' ביבמות ובמס' דמאי:

ירושלמי תני גוי שהי' צווח ואמר בואו וטלו ממני פירות חזקתן נטע רבעי הן אינו נאמן. אבל אמר מגוי פלוני הבאתים נאמן להחמיר דר"מ וחכ"א דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין ואי איתא דשלא לפ"ת לא מהימן מסל"ת היכא מהימן דהא קי"ל אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד אלא לאו ש"מ מהימן והיינו דקאמר השתא דאמר ר"י סמכי' אקפילא חזקה לא מרע נפשי' ה"נ סמכי' ומין במינו דליכא למיקם אטעמא א"נ מין בשא"מ וליכא קפילא בס' ופירשו רבוותא קמאי בנוסחא התירא כגון תרומה וחולין מין במינו דליכ' למיקם אטעמא כגון שמנונית דג"ה ואי' פלוגת' ביני רבוותא אי' מ"ד דרבא לא אמר אלא כגון שמנונית דקיל איסורא אבל שאר איסורין הלכתא כרב ושמואל דאמרי בסוף מס' ע"ז כל איסורין שבתורה במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט דהא רבא גופ' פסק הכי בפסחים הלכתא חמץ בפסח בזמנו במשהו ש"מ הכי הילכתא ובע"ז נמי מוכח בחמירא דחיטי וחמירא דשערי אמר רב הוה מין במינו במשהו ור' נמי קאמר נראין דברי ר"י בשלא ניער ולא כיס' דס"ל כר"י דא' לא בטיל ש"מ דהכי הלכת' ורש"י הכי פסק ואית מ"ד שמנונית דג"ה פירושא היא וכל איסורין שבתורה קאמר ובין איסור ובין היתר מין במינו בס' כר"י ור"ל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנ"ט חוץ מטבל ויי"נ והא דאמר רבא בחמירא דחיטי וחמירא דשערי וחמרא עתיקי בטבל ויי"נ קאמר הא שאר איסורין בנ"ט דהא כל איסורין שבתורה מזרוע בשילה גמרי' דמין במינו הוא. והא דפסק רבא בפסחים פירושא היא. (יא) ור"י בהלכתא בהאי לישנא אמר מדלא יהיב שיעורא ש"מ במשהו וליתא ונוסחא עתיקי הכי איתא בפסח בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור ואי' למימר משום חומרא דחמץ משווי ליה בזמנו כטבל ויי"נ וא"נ אסור בנ"ט קאמר. והכי כתב ר' אחא דהלכתא חמץ בפסח בזמנו אסור בנ"ט לאחר זמנו אע"ג דאיכא נ"ט מותר:

והא דלא פסק הלכה כר"י למירמי דידי' אדידיה אתי ולאשמעינן תירוצי' דכי קניס ר"ש בעיני' אבל ע"י תערובת לא ואי אמר הלכה כר"י הא בזמנו הלכה כר' יהודה ואשמעינין דבלאחר זמנו מותר דאי חמץ במשהו בפסח קשיא סתמא דע"ז דתנן הרי אלו אסורין ואסורין בכ"ש ואמרי' עלה לעולם דבר שבמנין ולא איסורי הנאה איסורי הנאה ולא דבר שבמנין בששים והא דלא מקשי מיניה לרב אית למימר רב תנא הוא ופליג ורבינו נסים לההיא דע"ז מהלכתא דהא ר"נ היא הלכה ולמעשה יין ביין אסור חביות בחביות מותר ויין ביין אסור איסורי הנאה ולא דבר שבמנין הוא וחביות בחביות איסור הנאה ודבר שבמנין הוא והם סתמא סברה דאפילו דחמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו בנ"ט עכ"ל. ומסת' מלאפקוהו לחמץ בפסח ש"מ דליתא בכלל שאר איסורין ואחמירא עליה משאר איסורין וכיון דרב ושמואל קיימו בחד שיטתא דבזמנו במינו במשהו הו"ל חמץ בפסח בזמנו כטבל ויי"נ. אבל שלא בזמנו מותר כר"ש והכין פסק רבא בפסח בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כ ו' במינו במשהו שלא במינו בנ"ט ובשאר איסורין קי"ל כר"י ור"ל דהא תניא כוותיהו ואע"ג דתניא דרב נמי כותי' דרב ושמואל ההיא איכא לאוקמי כר"י א"נ בטבל ויי"נ והא דתנן זה הכלל כל שבמינו במשהו לאתויי טבל הוא דאתא ורב אלפס ז"ל דאמר ב"ה ע"ז דלא איתברר לי' הוא גופי' פסק בחולין בחתיכה נבילה וחתיכת דג טמא שנתבשלו עם החתיכות עד שתנתן טעם ברוטב ובקופה ובחתיכות וגבי ריחא מילתא כתב נמי ורבנן פליגו אדר"י דאמר אין דם מבטל דם וקי"ל כל איסורין שבתור' בס' דק"ל כת"ק דאמר מין במינו בטל ובפ"ג דביצה גבי נתערבה באלף גרסי' אלא אי אמרי' ספק טריפ' דבר שאל"מ הוא תבטל ברובא ובעצים שנשרו מן הדקל מרבה עליה' עצים מוכנים ומסיקן ומשנת ראב"י קב ונקי (יב) וגרסי' בזבחים גבי הדתן של זב מין במינו בטל ועוד ר"י דאמר מין במינו לא בטיל דרבי' היא אבל דידי' ס"ל דבטיל כדאיתא בזבחים הא דידי' הא דרבי' דתניא ר"י אומר משום רשב"ג אין דם מבטל דם. וזרוע בשילה סייעתא רבתא היא והלכתא אפי' בשר אסור בבשר היתר או חלב בשומן או דג טמא בטהור שהן במינן וכל איסורין שבתורה בששי' חוץ מטבל ויי"נ במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט:

וה"ה לחמץ בפסח והואיל דאתא לידן נימא בה מילתא דוקא חמץ דאיתא בעינא:

אבל גיעול היוצא מדופני הכלי לענין הדבש והשמן של גוים בפסח:

וכן מליחת בשר שנעשה לפני הפסח ולא נזהרו במליחתן בטל הוא וכמה ימים נהג אדונינו הרב אבינו ז"ל איסור בשמן ודבש בפסח ולא מסת' דאי ס"ל כרש"י חמץ בפסח לפגם הוא לא חמור מה שהוא לפגם מנטל"פ דנטל"נ דמותר:

משום דקי"ל נבילה שאינה ראוי' לגר אינה קרוי נבילה מה שהוא לפגם נמי אין איסור הוא ושרי ואפי' תימא דחמץ בפסח ליכא לפגם כסברא דידן לקמן נהי דבזמנו לא בטיל דאיסורא דחמץ איכא עלי' אבל הא מקמי דלימטו. זמן איסורי' בטיל:

(יג) א"ר יעקב לוקין על חלתן דבר תורה דאמר רב אבוה בשם רבי שמעון בן לקיש אין לוקין על חלת ד"ת א"ר אחא ר"נ בדעתי' דאיתפלג הפיגול והנותר ששחקן רי"ל לא ביטלו זא"ז רשב"ל אמר בטלו זא"ז א"ר יוסי תמץ זה אסור וזה אסור ברם הכא דברים רבים הם ומבטלי זא"ז וכבר בטלו עד שלא נעשו איסור ועוד כיון דאיסור חמץ ע' תערובת איסור דרבנן הוא דהא קי"ל על עריבו ולא כלום ומשהו דרבנן היא ובטילי ועוד חמץ דאחשבי' ועבר עלי בב"י ובבל ימצא ולא בטלו הוא דקאמר כגון כותח הבבלי ושכר המדי אבל מידי דלא חשיב ולא עבר עלי בב"י ובב"י ומבטלו קמיה פסח ושווי' כעפרא ליתא בכלל חמץ בפסח בזמנו למיסר ע"י תערובות וקדירות בפסח לכתחילה הין דאסורי הא דיעבד שרי והיינו דפרכי' ולישתרי לאחר זמן משור דחמץ כה"ג מותר להשהותו דכיון דבטלו לא עבר בב"י ולו גרע ממוצא חמץ ביו"ט שכופה עליו את הכלי אבל חמץ עי תערובת ולא בטלו חייב לבער אבל רבינו יעקב אייתי ראין