ספר העיטור חלק ב י

ומיהו פלטו מיא מינייהו כגון אפרוח שבתוכו פולט ואוסר כמו דאמרי' הכא ביצת אפרוח אע"ג דאיכא מ"ד האי ביצת אפרוח נקיבה היא ליתא ואפי' נקיבה קאמר וכי היכא דפלטה איסורא בלעי איסורא ודינייהו כשאר איסורין ואית נוסחא דגרסי האי ביעתא דאיטווי בהדי בשרא ואסרה רבא למיכל בכותחא. וכ"כ אחד מן המפורשים ביעתא דאיבשל בהדי בשר' אסורה למיכל בכותחא ש"מ שבולעת היא ואפי' דיעבד (יט) ונמצא שלמה אסור אם נתבשלה בתוך אסורא. וכן הלכתא. ואית דאייתי ראי' מהא דתנן בנדרים הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקופה ר"י אוסר מעשה ואסר עליו ר"ט בציר שנתבשלו בתוכן אמר לו וכן אמת בזמן שאמר בשר זה. עלי שהנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנ"ט ה"ז אסור. ולא דייק דמאן לימ' לן בקליפתן דלמא בלא קליפה והא דאמר בע"ז דביצה צלוי' אין בה משום בישולי גוים פליגו אבל משום געולי גוים שאם נתבשלה בקדרה של איסור דכ"ע אסור' ומסתב' דהאי דנקט גיד וכחל וביצה ולא שווינהו בכלל אסורא משום דהני לא יהבי טעמא כולי האי ואשמעינין דאין האיסור מן המנין. וכ"ש שאר איסור שבתורה. שאין האיסור מן המנין ומצאתי בהלכות משום דהני תלת ליכא למיחש לנ"ט דידהו. וצ"ע ג"ה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירין בנ"ט ואם אין מכירין כולן אסורין דבריה היא ובריה לא בטיל וכן חה"ל בה לפני אורחים אם משליך גוף האיסור שאיסור אינו בטל לעולם והשאר בס'. ואם אין מכירה הכל אסור. ודוקא חתיכה דלא בטיל אבל כזית אעפ"י שלא נימוח ויש בו ממש של איסור כיון שא"י בטל כדאמר בההוא כזית תרבא דנפיל לדיקולא דבשרא וכו'. והא דאמרי' בע"ז בההוא עכברא דנפל לגו שכרא האי אימרטוטי אמרטוט. דמשמע כיון שיש בו אף האיסור לא בטיל אי' למימר דוקא שרץ דס"ל שיעור איסורו כטומאתו בכעדשה ודלמא כעדשה מני' ולאו אדעתי' אבל שאר איסורין לא. וק"ל האי ירוש' במס' נזיר פי' לא תשקצו נפשותיכם בבהמה ובעוף והלא אין לך מטמא אלא שרצים. אלא כשיעור טומאתו כך שיעור אכילתו ומותיב ר"ה חברין דרבנן והרי שרצים מטמאים בכעדשה ואכילתן בכזית. וכן לדם כן. וי"מ אימרטועי אימרטוט במינמרט ראשו שלא הי' בו שיעור וכגון זה (כ) נט"ל הוא ואיכא לפרושי אימרטוטי אימרטוט ובגוף האיסור לא היה בו כדי לבטל ואפי' שרצים בטל ככל איסורין שבתורה ובכעדשה לאו ברי' הוא אא"כ השרץ כברייתו. ומ"ש בה"ג שרץ או עכבר שנפל בחביות של יין ושל שמן שיעורו אחד מאלף לא דייק לן ובאימרטוטי אימרטוט דקאמר כמ"ש בהלכות ג"ה אי נפיל מידי דמיסאב לנו קדירה משערין בס'. וה"מ דלא אמרטוט אבל אמרטוט נא וחתיכה דלא בטיל היכא שנימוחה בטלה כדאי' בפ' הערל גבי חתיכה בחתיכה וכל השרצים והתולעים:

והגראג"יל וזוזין שבפולין ושכעדשים לכתחלה צריך לבודקן יפה יפה ונותנן במים בקדירה והמתולעין עולין למעלה ונוטלין ומבשלין לכתחלה דאי משום פירשה ומתה הרי בדק (כא) מא"ל. ש"מ התליעה באביה אסור הא לא משכחת לן זוזין באביהין ותולעת היא דאיכא זוזין ליכא דהאי בריתא דאיקמ' דאתליע באבהן לא קאי. דמילתא דלא שכיח היא ולא חייש דא"כ זוזין שבתוכו האיך מותרין ליחוש להתליע באביה א"נ שמא יצאו שמא חזרו בהן אלא לאו ש"מ דהיכא דמספקא לן דמותרין. ולא חיישי' לאיסור ואית למימר דאינהו גופייהו שרי חדא דלא מחזיקינין ועוד דתרי ספיקי נינהו שמא לא פירשו ואת"ל פירשו שמא מותרין הן דהא ספיקא דתיקו היא דכל הני בעיא דאיבעיא לן היכא דחזי היא הא לא. חזי שרי כדמפרשינין לעיל גבי עוף אית לי' ועגול מאי וסלקא בתיקו ומותר דלא מחזיקינין איסורא ה"נ שרי והרוצה להחמיר משליכו ומותר שאפילו את"ל דאסור הוא שמא נימוח ונשאר אבר א' ממנו בטיל בס' והא דתנן האברי' אין להם שיעור אעפ"י שאין בהם כזית כמו שיש בהם כזית לענין טומאה קאמר אבל אכילתה בכזית כדאי' בירוש' והרי אבר בהמה טהורה מטמאה כ"ש ואכילתה בכזית:

הלכך אפי' כזית בטיל ומיהו צריך לבודקן יפה יפה. שאפי' התליעו לאחר תלישה (כב) אם פירשה ומתה מותר ואפי' מקצתן כדגרסי' פרשה ומתה מהו מקצתן מהו לאויר העולם מהו. בעא רב אשי פרשה מהו. ע"ג תמרה מהו. ע"ג גרעינת מהו מתמרה לתמרה מהו. ותיקו דאיסורא לחומרא ודוקא דחזי אבל מסתמא לא ירו' שקץ בזוזין וברמשים. יכול בזמן שהן בפרי ת"ל טמאים בזמן שהן בפ"ע ולא בזמן שהן בפרי יכול אפילו יצאו (וחזרו) ת"ל טמאים הן אפי' יצאו וחזרו רב חייא בשם רב אמר אפי' יצאו על שפת האוכל וחזרו הרי אלו אסורין ואמר שמואל קושית שהתליע באביה ה"ז אסורה. ורב אלפסי פסק הלכתא כוותי' והכי נמי מסתברא דהא רב פפא משמע דקאי כוותיה דאמר ר"פ ש"מ מדר"ה הא דשמואל קושית שהתליע באביה הני תמרה דכדא בתר תריסר ירחי שתא וכו' ש"מ דהכי הלכתא. והלכתא בגו תריסר ירחי שתא בין חיין בין מתין אסורין לאחר יב"ח חיין מותרין מתין אסורין ומסת' דוקא התולעת אסור לאוכלו לכתחלה אבל תמר' מסתמ' שרי. דלא חיישי' שמא התליעו דאחזיקי' איסורא לא מחזקי' ושמואל שהתליעו קאמר אבל מסתמא שרי דמילתא דלא שכיח הוא דקי"ל לוקחין ביצים מן הגוים ואין חוששין וכו' דאם כן זוזין שבתוכן דמשתרי וליחוש שמא יצאו וחזרו אלא לאו ש"מ לא מחזקינן איסורא במלתא דלא שכיח איסורא. אבל היכא דלא איתחזיק ומסתברא דתמרה היא דאיתחזק כדאמרי' נמי במכות מאן דאכיל תמרי באר בילא לקי אבל פרי אחרינא לא מחזקי' איסורא ולא בדקי' להו ואי אתרמי חיישי' שמא התליע באביה ואסור אבל ר' יעקב אמר דליתא לדשמואל מדקאמר דיקא נמי דקתני לרבות התולעת שבעקרי הזתים ועיקרי הגפני' ש"מ דאיתלע אילנא גופי' איסורי פירות גופא מותר וספיקא דאורייתא היא ולחומרא והכי פסק רב אחא וה"ג כדפסק רבינו אלפסי וכן הלכתא וקוקני דאינון תולעים שבמעי דגים אסירי מ"ט מעלמא קאתו דמינם ניימו ועיילו באיסיא. ורש"י פירש תולעים שבכבד ושבריאה ולא מסת' דאם איתא דברייתא דקתני את נבלתם תשקצנו לרבות דור"נין שבבהמה מורנא דבשרא אסורה דכוורי שרי ודוקא שליל דאתו בשעת שחיטה תאכלו ולא מורנא ר' אושעיא בעי מה בינה לבין זיזין שבעדשים תמן בגופיהן הוה ברם הכא אינו בגופו גרסי' בפ' אלו הן הלוקין אר"י האי מאן דאכיל בינית דבי כרכא לקי והרב צרפתי והרב אדונינו אבינו ז"ל פירשו תולעת היוצא מן הכרוב שקורין קנייל"א דהו"ל באיתלע אילנא גופה דאסור ומסת' שנגמר התולעת שיש בו כח לשרוץ על הארץ אבל לא נגמר מותר והיינו קופא שבירקות. דגרסי' בתרומות האוכל תולעת שבעיקרי הזתים וקופא שבירקות וגרסי' בפסחים האי מרור צריכין לשקועי משום קופא אבל בערוך כ' בשאלתות גדולות בויהי ביום השמיני בינית דבי כרכא האוכל דג שנמצא בחורש ארץ לא מחייב אלא מלקות א' מההוא דר"י וכן הלכתא ובפ' אלו טריפות הני כרזי דבי חלפי שרי דבי כוורי אסור במערבא מלקו לי' משום שרץ העוף. ופי' הערוך שרצים הגדילים באגמים במקום שיש סוף וגומא ורש"י פי' דבי כרכא חגבים דבי חילפי אורטי"גיש בלע"ז דבי כרבא כרוב ומילקי עלייהו משום שרץ העוף דלאו ספק הוא אלא ודאי ומסת' כשאלתות דאי איתא כרש"י הל"ל דכרבא ולא דבי כרבא ועוד דלא שמיע לן מקמאי שום בדיקה וחשש דכרוב ואפי' יש בו לא חיישי' ביה:

הרביעי איסור בשר בחלב:

כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואוקמא ר"א אליבי' דר"ע דאמר חיה ועוף אינן מד"ת אלא מד"ס וה"ק כל הבשר אסור לבשל בחלב מד"ת ולא מד"ס ובשר חיה ועוף אסור להעלותן עם הגבינה על השלחן גזרה שמא יעלה באלפס ראשון ש"מ דגבינה כחלב דמי ואסור מד"ת תני איגרא חמי' דר' אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן ר' אלפסי פי' מטלית (א) והנ"ל בנא קינוח הפה ובלא נט"י ומסתברא דבלא קינוח הפה פי' היא דאפיקורן והוא לשון זלזול והפקר בלא קינוח הפה ובלא נט"י מסתברא כל היכא דתנא הכא עוף ה"ה לחיה וטעמא דאגרא משום דאיסורא דרבנן הוא ולא בעי שהי' ונ"מ דלא בעינין (ב) חיה ועוף חענ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דכל בדרבנן אפי' לר"י מין במינו בס' כדאמרינן גבי נתפרצו עיגולי (ג) נתפרצו חביותי' לר"י דאמר יעלו גבי דרסה בעיגול כר"י דאמר יעלו ורבינו יצחק בריה דרב משרשי' איקלע לבי רב אשי אייתי לי' בשרא ולא משי ידי' א"ל והא תניא אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא ה"מ בליליא אבל ביממא הא קחזי. וה"ה דהל"ל למיפרך מדר"נ דאמר בין תבשיל לגבינה חובה אלא דברייתא עדיפא לי' ומדלא משני התם בשר וגבינה הכא גבינה ובשר ש"מ לענין נט"י אידי ואידי חובה להעביר מה שבידו ול"ש בין גבינה ובשר ובין בשר וגבינה אלא לענין שהייה ורבינו יצחק קינוח עביד נט"י לא עביד משום דיממא והלכתא ביום א"נ נט"י בין תבשיל לגבינה שאחריו או שלפניו אלא קינוח הפה לגבינה