ספר העיטור חלק ב פו

דתשובה עד לתקיעת שמעומד ועד הוסיף ולא עוד אלא אפי' הקהל צריכין לזהר שלא להשיח שאין זה מברך לתקוע אלא לשמוע ול"ד לתפילין שאדם מברך כמה פעמים ביום וזו מצו' א' היא, צא וראה שהרי הלל כו' ומס' כיון שהתקיעה מעומד אינו אלא לערבב השטן וכבר יצאו בתקיעה מיושב א"צ לברך ואין בו הפסק ואין לחוש ולגעור. ומנהג שהתוקע מיושב אינו תוקע מעומד ואינו דומה לתפילין דאמרי' עבירה היא בידו דהוי כל א' אז' מצוה המוטלת עליו ולא נפטר מצוה של ראש בש"י וכשהוא מברך להניח על ש"י כמו כן מברך על ש"ר ועולה לשתיהן ואם שח חוזר ומברך אותה:

אבל הכא כבר נפטר והשלים כל המצוה כולה וכדי לערבב אנו תוקעין לפיכך אינו צריך לחזור ולברך:

וא"ר עמרם ורב סעדי' לאחר תפלת מוסף מנהג בב' ישיבות להריע תרועה א' גדול' לערבב השטן ורבי' האיי אמר אין עושין בתורת מנהג:

ולא שמענו שאבותינו נהגו כך אלא היחידים מתעסקין כל א' וא' כתאותו. מיהא דכי אתי רב יצחק בר יוסף אמר, כי מסיים שליחא דציבורא תקיעה ביבנה לא שמע אינש קול אודני' מקול תקיעיא למדנו שהיו רגילין לתקוע אחר תפלה ולא שחייבין אנא כדי לערבב השטן ויפה לעשות כן ואם לא עשה לא הפסיד:

סדר ברכות אומר אבות וגבורת השם וכולל מלכות ואינו תוקע קדושת השם ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. דר"י ב"נ א"ל ר"ע אם אינו תוקע למלכות למה מזכיר אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות (עמהן) עם קדושת השם ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים ושים שלום. תניא ביום השני ירד ר"ח בנו של ר' יוסי הגלילי ועשה כר"ע ואע"ג דאמרינן לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרות נוהגין לומר במגן זכרנו לחיים ובגבורות מי כמוך וכתוב לחיים בהודאה בספר חיים בשים שלום לפי שצורך רבים הוא וכן בחנוכה ובפורים שאומרין כן יעשה לנו ניסים ונפלאות וכן בעבודה בכל יום רצה בעמך ישראל ולתפלתם שעה. וכן נהגו אבותינו הראשונים ז"ל גרסי' (א) בברכות אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש האל המשפט חוץ מבין ר"ה ליוה"כ שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט ומסקנא מאי הוה עלה ואסיקנא המלך הקדוש והמלך המשפט ופי' רב אלפסי ז"ל מדאסיקנא הכי שמעינין דליתא לדר"א דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וצריך לחזור וכן הלכתא:

ירושלמי ר' אבוהו בשם ר"א עבר והזכיר אדיר המלוכה לא יצא חוץ מהאל הקדוש של ר"ה ובלבד (ב) וצריכה רבה. ר' יעקב בר אחא בשם רב צריך לומר האל הקדוש ר' בא בשם אבא בר רב חינא האל הקדוש והמרבה לסלוח:

ת"ר מנין שאומרים אבות ת"ל הבו לד' בני אלים ומנין שאומרים גבורות ת"ל הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושה שנאמר והשתחוו לד' בהר הקודש ומנין שאומרים מלכיות זכרונות שופרות תניא ר"א אומר ת"ל שבתון זכרון תרועה מקרא קודש שבתון זה קדושת היום זכרון אילו זכרונות שופרות זו תרועה וכו' מכאן למדנו מלכיות זכרונות ושופרות מה"ת והיכן אומרן לקדושת היום. תניא ר"א קדושת היום עם מלכיות אומרו מה מצינו בכ"מ ברביעית אף כאן ברביעית ועמד ר' ועשה כר"ע והלכתא כותיהו:

ירושלמי יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת פותח בשבת וחותם בשבת ויו"ט בנתים ר"י בן פזי אומר בשם ר"י בר' ונהגו להזכיר שבת ואח"כ ר"ה וחותם מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון וכן פסקנו ביו"ט אין פותחין מי' מלכיות מי' זכרונות מי' שופרות ר"י אמר אם אמר ג' יצא ואמר שמואל הלכה כר"י ב"נ וג' ג' דיצא א' מה"ת וא' מן הנביאים וא' מן הכתובים כנגד תנ"ך וא"ד כנגד ישראלים לוים וכהנים ירושלמי הוין סברין מימר ג' מכל אחד ואחד ואשתכח תני אפי' ג' מכולן יצא ומנהגא כת"ק עשרה מכ"א ואחד ואם בא להוסיף מוסיף ומנהג להוסיף א"ר לוי כנגד י' הילולין שבהללויה בתקע שופר ור' יוסף אמר כנגד עשרת הדברות ור"י אמר כנגד עשרה מאמרות ירושלמי כנגד י' קלוסין שאמר דוד בהללויה הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה הללויה. זכרונות כנגד י' ווידוין שאמר ישעיה רחצו הזכו מה כתיב בתריה לכו נא ונוכחה י' שופרות כנגד ז' כבשים ופר ואיל ושעיר אין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פרעניות זכרונות ויזכור כי בשר המה מלכיות כגון חי אני נאום ד' וכו' שופרות כגון תקעו שופר בגבעה אבל אם בא לומר פרענות של א"ה אומר כגון זכור ד' לבני אדום מלכיות כגון ד' מלך ירגזו עמים וכגון ד' מלך עולם ועד אבדו גוים כו' שופרות כגון וד' אלקים בשופר יתקע והלך כו' וכתיב בתריה ד' צבאות יגן עליהם כו' ואין מזכירין זכרון של יחיד ואפי' לטובה כגון זכרה לי אלוקי לטובה זכרני ד' ברצון עמך פקדונות ה"ה כזכרונות כגון וד' פקד את שרה ואע"ג דיחיד היא רבי' אתו מנה ר' יהודא אומר אינו מזכיר זכרון שיש עמו תרועה כגון שבתון זכרון תרועה אומרו עם השופרות ד"ר יוסי רי"א אינו אומרו אלא עם הזכרונות מלכיות שיש עמו תרועה כגון ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אומרו עם המלכיות בלבד:

והכי נהוג עלמא כר"י דאשכחן זכרונות ושופרות טובא מתחיל בתורה ומסיים בנביא ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא. ואסיקנא ר' יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא ותניא ר"א בר' אומר ותיקין משלימין בתורה ואמר רבא תני שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד וכו' וידעת היום והשבות אל לבבך וכן אתה הראית מלכיות כר' יוסי ומנהג לומר כתובים קודם נביאים בכתובים אומר ובדברי קדשך לפי שנאמר ברוח הקודש ובנביאים ע"י שליח וכ' רבי' אבן גאות מעלה היא דעבד רבנן לאומרו באמצע ורבי' האי אמר רבוותא האחרוני' נהגו לומר פסוקי נביאים ואח"כ כתובים ומסתברא דלא משום מעלה דאי משום מעלה לא לשתמט תנא ולימא אם השלים בכתובים יצא אלא דגרועיתה דכתובים היא. ואלא מתחילין בתורה משום מעלה ואחר כך בכתובים ועליו נביאים ואח"כ תורה להעלות בקודש כתובים ואח"כ נביאים ירידה היא ואמר רבי' האי נהיגו לומר תלת הויין הפוכין לא הביט און ויהי בישורן מלך ד' מלך ויוסי בן יוסי דתיקן אהללה אלקי אמר בסמ"ך ויהי ובאות צד"י ד' ימלוך ובאות שי"ן לא הביט און לא שמענו אדם שערער בדבר זה ונהגו לומר בזכרונות להפסיק בכ' פסוקים של זכרונות שבירמיה ולומר באמצע פסוק א' של יחזקאל מפני שדומה זל"ז ונהגו לומר ומפני חטאינו וקרב פזורנו ולחתום קדשנו במצותיך עד ודברך אמת וקיים לעד ופירשו בהגדה לעולם ה' דברך נצב בשמים שמעתי לעולם ה' דברך נצב קיים דברך כשם שהתקנת עם אדם כשם שדנת אותו ברחמים כך אתה דן את הדורות שאחריו לעולם לא כך גזרת על אדם כי ביום אכלך ממנו מות תמות כו' אמר להם הקב"ה שמא פירשתי יום משלך יום משלי אני נותן לך היום אני נותן לו ט' מאות ושלשים שנה ומניח לתולדותיו ע' שנה לפיכך אמר לו דוד רבון העולמים אלמלא שדנת אדם הראשון ברחמים בשעה שאכל מן האילן לא היה לו אפי' שעה אחת והתקנת אותו ברחמים כך התקנת עמנו שאתה דן את בניו ברחמים ובזכרונות יעלה ויבוא וקרב פזורנו כמ"ש בסדורים שלנו עד והקרבתם אשה לד' ובשופרות וקרב פזורנו עד ותקעתם בחצוצרות על זבחי שלמיכם ואעפ"י שאין בו שופר הרי הזכרנו ד' שופרות וגם אנו מזכירין חצוצרות בתפילת רחמים כגון וקרב פזורנו ושופרות עקר כשם שש"ץ חייב כך יחיד חייב רשבג"א ש"ץ מוציא את הרבים י"ח תניא אמר להם לר"ג לדבריך למה ציבור מתפללין כדי להסדיר ש"ץ תפילתן אמר להם לחכמים למה ש"ץ יורד לפני התבה אמרו לו כדי להוציא את מי שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא מי שאינו בקי כך מוציא את, הבקי ואסיקנא אמר רבב"ח אר"י מודים חכמים לר"ג ומי אר"י הכי והא אר"י דציפורי בשם ר' יוחנן הלכה כרבנן והלכה מכלל דפליגו מאן מודים ר"מ והלכה מכלל דפליגו רבנן דתניא במכות של ר"ה ויוה"כ ש"צ מוציא את הרבים י"ח דר"מ וחכמים אומרים כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ואפסקא הלכתא כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ שש"צ מוציא את הרבים י"ח בין בקי בין שאינו בקי אבל בשאר ימות השנה כל יחיד ויחיד חייב. ומ"ש אילימא משום דנפיש קריאה והא א"ר חננאל א"ר כגון שאמר ובתורתך כתוב א"צ אלא משום דאוושי ברכות ובנוסחא דר"ח ורבי' אפרים משום דנפישי ברכות כי אתא רבין אמר ר' יעקב אר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאניסי והלכך עם שבבהכ"נ ששומעין מן הש"צ בקיאין ושאינן בקיאין ואותן שעמדו בשדות וחולה וזקן שלא באו לביהכ"נ יוצאין י"ח בברכות אבל אותן שבעיר (ג) ועד סופא דהא תני אבא בריה דרב מונימון עם שאחורי ביהכ"נ אינן בכלל ברכה והדין סברא דר"ח ורבי' אלפסי ואבן גאות ולשנא דשדרו ממתיבתא הכין היא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות ועם שבבהכ"נ דאניסי אבל יחיד