ספר העיטור חלק ב פה

שלא להתלמד לא:

בקטן המגיע לחינוך ואין מעכבין אותו מלתקוע ואפי' שלא להתלמד שלא הגיע לחינוך ולא דייק לן:

ירושלמי מתעסק בהן שילמדו:

אר"א מתני' בגדול ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ותני כן מלמדין מלתקוע בשבת ואין מעכבין את התינוקת מלתקוע ביו"ט ויו"ט הא' של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהיו תוקעין בכ"מ שיש בו ב"ד אר"ה ועם ב"ד לפני ב"ד לאפוקי שלא בפני ב"ד דלא משום דרבה אתמר נמי אין תוקעין אלא כ"ז שב"ד יושבין ומסתברא הלכה כאמרו לו ואין תוקעין אלא בב"ד קבוע ביבנה אבל באקראי נא. והאידנא ליתא לתקנת ריב"ז נא בירושלים ולא ביבנה בפסיקתא דרב כהנא רבה תני ר"ש בן יוחנן ידחה במקדש שיודעין זמנו של חדש ונא במדינה שאין יודעין זמנו של חדש:

ובירו' באחד לחודש אלא מעתה אפי' במקום שהן שהוא באחד לחודש ידחה:

ותני רשב"י והקרבתם במקום שהקרבת קרבן והיינו טעמא שתיקן ריב"ז כדי שלא תשתכח תורת שופר ובלולב לא תקין דאיתא כל יומא:

סדר תקיעות שלש של שלש שלש כלומר ג' תקיעות ובכל א' וא' ג' והן ט' תר"ת תר"ת תר"ת שיעור תקיע' כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות והתניא שיעור תקיעה כתרועה תנא דידן חשיב תקיעות דכולהו בבי שהן ו' והן בג' תרועות והן שיעור ב' תקיעות כתרועה ותקיעה הוא חצי שברים וי"מ תקיעה דכולהו בבי תקיעה של כל (א) בבי שהן ג' תקיעות כג' תרועות והיא עיקר שיעור תרועה כג' יבבות והא תניא שיעור תרועה כג' שברים בהא ודאי פליגו מר סבר גנוחי גנח ומר סבר יליל יליל ומס' ג' שברים ג' ג' קולות קטנים מפוסקים וג' יבבות כשיעור ג' שברים אלא שאין הפסק בנתיים ול"פ בשיעורא אלא שזה עושה שברים קטנים כעין גנח והיא טו"טי וזה עושה בלא הפסק כעין ילול והכל שוה ולפי שלא נתגלה הלכה כאחד מהם בא ר' אבהו והתקין קשר"ק דילמא גנח וילול ור' אבהו לא שינה התקיעה ממנהג שהוא ולא האריך שיעור תקיעה והתקין קש"ק דלמא גנח והתקין קר"ק דלמא ילול ותוקעין מיושב ג"פ קשר"ק כנגד מלכיות זכרונות שופרות וכן קש"ק וכן קר"ק ג' כנגד מלכיות זכרונות שופרות ומסתברא תקנת ר' אבהו מיושב דאי מעומד לא הצריך קש"ק קר"ק אלא קשר"ק ש"ק ר"ק שהתקיעה של סימן ראשון עולה לסימן השני וכן שני לשלישי אלא בישיבה תיקן וכ' רבי' אלפסי נוהגין לתקוע מיושב ומברך עליהן ברכת התקיעה ולפי שצריכין הציבור לשמען על סדר הברכות חוזרין ותוקעין על הברכות תשר"ת דמלכיות פ"א ותש"ת בזכרונות ותר"ת בשופרות ובדין הוא שיהיו תוקעין אותן מעומד כדרך שתיקנו מיושב אלא כיון שאין הברכות מעכבות את התקיעה הרי יצאו ידי חובתן מיושב ודי להם לתקוע תשר"ת תש"ת על סדר הברכות פ"א שלא להטריח את הציבור ומסת' שאין מהני טורח ציבור דהא קיי"ל כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות ומפני טורח אין להניח לעשות כהלכתה אלא שחשו להפסק התקינו אפי' בין הברכות שאם היינו תוקעין מעומד יש לנו לתקוע קשר"ק וקש"ק וקר"ק ביחד על כל ברכה וברכה והרי הפסק תש"ת תר"ת בין מלכיות לזכרונות ובין זכרונות לשופרות ולפי שלא עשו הפסק בברכות שלא יהא הפסק בברכות קבעו מיושב ג' סימנין כנגד כל ברכה וברכה ומיושב נמי חשו על אלו הפסקות שבדין הי' לתקוע מעומד קשר"ק וקש"ק וקר"ק כנגד זכרונות וכן למלכיות ולשופרות וכשאנו עושין הסימן ג"פ כדי לסלק כל הספק כדי שלא יהא תש"ת תר"ת הפסק בנתיים ונהגו מעומד תשר"ת למלכיות וקש"ק לזכרונות וקר"ק לשופרות והן מתקיעין בין ישיבה לעמידה וכן המנהג אבל ר' יעקב ז"ל הנהיג קשר"ק בעמידה על כל ברכה ואין לשנות המנהג ותקיעה מעומד אינו אלא כדי לערבב השטן וא"ר יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן ולשתקו לפי שכבר יצא י"ח ועדיין מחבבין את המצוה ושונין עלי' ועוד שעדיין לא הגיעו לסדר ברכות והשלימו מצות שופר וכיוצא בה מצינו בהגדה בעשי"ת השטן מקטרג שהרי סיימו את התורה ואין שווין לפיכך נהגו לקרות בראשית ביוה"כ במנחה ויהי ערב ויהי בוקר וא"ל הקב"ה הרי ישראל זריזין שעדיין לא השלימו את הסדר ומתחילין בראשית וכן נוהגין בב' ישיבות:

תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא א' כלומר תקע תקיעה ותרועה ותקיעה ורוצה להתחיל תקיעה של סימן שני שהן ב' תקיעות הסמוכות זו לזו ומשך בסוף תקיעה אחרונה שבסימן ראשון כשיעור ב' תקיעות אין בידו אלא א' סימן ראשון עלה בידו ולא משני כלום. וי"מ תקע תקיעה ותרועה ומשך בתרועה כדי תרועה ותקיעה אין בידו אנא תקיעה א' וזהו תרועה וכן מצינו שתרועה נקראת תקיעה כדאמרי' שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ובתוספתא תקע והריע ותקע בנשימה א' לא יצא והכי מסתברא דגרסי' בירושלמי תקע בראשונה ומשך בשני' כשתים אין בידו אלא א' א"ר אבא בר זמינא בשם ר' זעירא אפי' אחת אין בידו ראשה גבי סיפא מצרפין וסיפא גבי, ראשה מצרפין לא ראשה אי' לי' סוף ולא סיפא אי' לי' ראש וסברא כפי' קמא מאי אין בידו אלא א' דקתני במתני' בתקיעה ראשונה קאמר. אבל שני' שמשך כשתים לא עלה בידו כלום ואית מפרשי לה כשתים ומיהו לר' אבא בשם ר' זעירא לפי' קמא מאי אין בידו אלא א' דקאמר ותו נ"ל למימר תקע בראשונה לימא תקע בשני' ומשך בה כשתים ומיהו דר' אבא בשם ר' זעירא ליתא וגמרא דילן אשני' קאי מדקאמר ואמאי תסליק לה לתרתי (ב) והלכך אם האריך בתקיעה א' לב' א' עלה בידו וגמרנו מינה המאריך בתקיעה יותר מכשיעור אין בה חילול יו"ט כ"ז שעוסק בה פירש מן התקיעה ויצא אסור מלתקוע ואם נתקלקלה התקיעה הראשונה חוזר לראש ואם נתקלקלה ג' שברים חוזר לשברים וא"צ לחזור לתקיעה ואם נתקלקלה תרועה באמצע הא קיי"ל אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום אר"י שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא. חנן התם שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא מט' בני אדם לא יצא תקיעה מזה ותרועה מזה בזה אחר זה יצא ואפי' בסירוגין ואפי' כל היום כולו והא דאר"י משום ר"ש בן יהוצדק בהלל ובמגילה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש דרבי' היא וליתא והלכתא חוזר למקום שפסק בתקיעה ובהלל ובמגילה וכן אם תקע מקצת תקיעה ונאנס ועמד אחר תחתיו מתחיל ממקום שפסק אעפ"י ששהה שם הרבה ת"ר תקיעות אין מעכבות זא"ז ברכות ותקיעות של ר"ה ויוה"כ מעכבין זא"ז ואם הקדים זכרונות למלכיות או הקדים תרועה קודם תקיעה ראשונה לא יצא:

אלא פשוטה לפניו ולאחריו ותרועה באמצע. ותניא בתוספתא תקיעה וברכה בין הקדים ברכה לתקיעה בין הקדים תקיעה לברכה יצא ותניא כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות בד"א בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר שומעין על הסדר ושלא על סדר ברכות ויחיד שלא תקע חבירו תוקעין ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך מצוה בתוקעין יותר מן המברכין כיצד שני עיירות בא' תוקעין ובא' מברכין הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום שמברכין ואע"ג דהכא ודאי והכא ספק. ומסתברא בימי השמד שמתייראין לתקוע בגלוי (ג) וכשתקע מסת' שמברך על התקיעה כמו שמברך על מקרא מגילה שהי' על השמועה ואין אנו מברכין לשמוע ואבן גיאות א"ר עמרם שכל לתקוע טעות הוא בידו:

ונהגו לברך לשמוע וכן אמר רבי' האיי והכל תלוי במנהג וחייב לברך זמן ואינו נפטר באותו של קידוש היום דזמנו דלולב וכן שופר ביום וכן לולב והמברך על השופר מיושב א"צ לברך מעומד ואפי' נאנס הראשון ועמד אחר תחתיו א"צ לחזור ולברך:

ואמר רבינו האיי ז"ל לפי שאינו מברך לתקוע אלא לשמוע וכיון ששמע הברכה שבירך ראשון מיושב כבר יצא הוא וכל העם ידי ברכה:

אבל אחר שלא היה בשעת ברכה צריך לחזור ולברך וטעמ' בלישנא ובתשובה לר' האיי המברך ביום ראשון על תקיעת שופר והשיח שגוערין בו עד שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך התם ב' מצות נינהו כדתנן (ד) ש"י מעכבת ש"ר וש"ר אינה מעכבת ש"י ולא עוד אלא דלא הדר מברך האי ברכה קמיית' דאמרי' שח אין לא שח לא. והא שלח ר"ח בר"ה על תפלה ש"י אומר להניח תפילין ועל ש"ר אומר על מצות תפילין ופרקינין אביי ורבא דאמרו תרוייהו לא שח מברך א' שח מברך שתים. ואעפי"כ קשה הוא להשיח דתניא שח בין תפלה לתפלה עבירה הוא בידו וכ"ש האי האי ששח בין תקיעות דמיושב לעמידה אלא שאין חוזר ומברך שמצוה א' הוא:

צא וראה שהרי הלל מברכין קודם קריאתו ובין פרק לפרק פוסק ואינו חוזר ומברך והא תשובה חזינא לאבן גיאות וליתא מדאמרינין שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וכו' ואף על פי כן קשה להשיח:

והאי ולא עוד דלא מברך האי ברכה קמייתה אלא ברכה אחריתי ליתא דודאי היא קמייתא מברך כדברירנא בהלכות תפילין. ואעפי"כ קשה להשיח סיומא