ספר העיטור חלק ב פג

מתחילין מפני שיש בו המצוה הזאת ויש שקורין כל הבכור ומנהגינו כל הבכור ואין אנו קורין עשר תעשר אלא כשחל בשבת ומפטירין ויהי ככלות שלמה ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויהי אחרי מות משה כו' ואר"נ בר אבא שבת שחל להיות בחוש"מ בין בניסן בין בתשרי קורא ראה אתה אומר אני ומפטירין ביום בוא גוג ותנן בר"ח ובחוש"מ קורין ד'. גרסי' בניזקין אילו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ואמר אביי נקטינין אין שם כהן נתפרדה החבילה י"א אין קורא לוי וי"א שקורא במקום ישראל ואמר אביי נקטינין אין שם לוי כהן קורא במקום נוי ודוקא אותו כהן אבל כהן אחר לא משום פגמו של ראשון ולוי אחר נוי נא יקרא משום פגם שניהם. ויש לפקפק על ברכת התורה שקרא כבר וחוזר ומברך שנייה ונראה שהיא ברכה לבטלה ואינו דומה לתפילין וסוכה שהרי היה בידו לקראותו בברכה הראשונה כל הפרשה שהרי ס"ת עמו. וי"ל קודם תקנה א"נ באתרא דליכא למיגזר משום הנכנסין ומשום היוצאין שהפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה וקורא ראשון ועומד ויושב ועומד וקורא כמה פעמים ומסתב' בלא ברכה אבל רב עמרם אמר מברך בכל פעם ופעם ואינו נראה דעדיין לא היה תקנה משום הנכנסין והיוצאין ועכשיו לא יקרא אותו במקום לוי ואפי' עומד ויושב דברכה לבטלה היא ואומר אני החזן יאמר יעמוד ישראל במקום נוי ואין בו חשש. א"נ יעמוד כהן במקום נוי ושמעתי שיש מקומות בפרשת נשא כהן קורא פרשת ברכת כהנים במקום ישראל ואין לו חשש:

שלחו ליה בני גלילי לר' חלבו אחריהן מי קורא פרנסין הממונין פרנס הממונה על הציבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם רבה ור' יוסף דאמרו תרוייהו אין קורין בחומשין בבהכ"נ מפני כבוד הציבור תוספת' קטן מתרגם ע"י גדול אבל אינו כבוד לגדול שיתתרגם ע"י קטן. ראש הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא שאין אדם מבזבז לו:

בפ' שלשה שאכלו מנין לעונה אמן שלא יגביה קונו יותר מן המברך ומן הקורא שנאמר משה ידבר והאלקי' יעננו בקול כיצד יעשה ימעך את קולו ויקרא בפ' אלו נאמרין אין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור וגרסי' אמר רבה בר"ה כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה והא דאמרינן בברכות ר' ששת מהדר אפי' וגריס אמרו רבוותא דוקא ר"ש שתורתו אומנותו אבל כ"ע לא:

וא"ר תנחומא אמר ריב"ל המפטיר אין מפטיר עד שיגלול ס"ת. א"ר שפטן אר"י הגולל ס"ת יעמידנו על התפר וא"ר שפטן עשרה שקראו שבעה שקורין ומפטיר וש"ץ ומתרגם ואמר רב שפטיה הגולל ס"ת גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו. מהדקו מבפנים קבלנו כשהוא גוללו במטפחת פני הכתב עומד כנגד הגולל לכבודו וכשהוא הופכו ועומד פני הכתיבה כנגד ש"ץ וכן המנהג א"ר ינאי משמי' דר' ינאי רבה יגלול מטפח' ואל יגלול ס"ת גרסי' במגלה הקורא את המגלה עומד ויושב ותניא משא"כ בתורה מנ"ל דכתיב ואתה פה עמוד עמדי קראה א' קראוהו שנים יצא תנא משא"כ בתורה:

ת"ר בתורה א' קורא וא' מתרגם ובלבד שלא יהא א' קורא ושנים מתרגמין ובנביא מותר ובלבד שלא יהיו שנים קוראין ושנים מתרגמין וגרסי' התם הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים ולא יקרא למתרגם יותר מפסוק א' ובנביא ג' ושדרו ממתיבתא א' ושנים ושלשה. ומנהג קדמונינו לקרוא ג' פסוקים מתחלה ואח"כ מתרגם ואח"כ קורין א' א' ומתרגם ועכשיו נהגו לקרוא כל ההפטורה א' א' ירושלמי כשם שנתנה באימה כו' אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם כו' נשלם סדר סוכה ולולב. תהלה לאל גומר עלי ברוך הוא:

מצות שופר ארבעה חלקים הכשרו והכשר התקיעה וסדר הברכות וסדר היום הראשון הכשרו. (א) ת"ר רמ"א מ"מ אמרה תורה נסכו מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ואמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות מלכות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיהי' זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר א"ר אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ת"ר מנין שבשופר ת"ל והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בר"ה מניין ת"ל והעברת שופר תרועה בחדש השביעי שאין ת"ל בחדש השביעי ת"ל בחדש השביעי שיהיו כל התקיעות של החדש הז' זה כזה תנן כל השופרות כשרין לשופר חוץ משל פרה מפני שהוא קרן (ב) שופר של ר"ה יעל פשוט ופיו מצופה זהב וב' חצוצרות מב' צדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרין שמצות היום בשופר ותניא בד"א במקדש אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות אריב"ל מאי קרא בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' לפני המלך ה' הוא דבעי חצוצרות וקול שופר הא בעלמא לא א"ר לוי מצות של ר"ה ויוה"כ בכפופין וכן הלכתא ירושלמי כריאים לא כשר ת"ר ארוך וקצרו כשר והוא שיש בו שיעור תקיעה גרדו והעמידו על גלדו כשר צפהו זהב מקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר צפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ כשר אם נשתנה קולו מכמות שהי' פסול ואם לאו כשר ניקב וסותמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר נתן שופר בתוך שופר אם קול חיצון שמע לא יצא אם קול פנימי שמע יצא גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר הפכו ותקע בו לא יצא ואר"פ לא תימא דהופכו ככתונא אלא שקיצר את הרחב והרחיב את הקצר כרב מתנא והעברת דרך העברתו וכ"ש הפכו ככתונא דפסול ירושלמי לא אמרו אלא גרדו אבל הפכו פסול מאי ביניהו זה בטל חללו וזה לא בטל חללו דבק שברי שופרות פסול הוסיף עליו כ"ש בין במינו בין שלא במינו פסול (ג) ר"נ אומר במינו כשר שלא במינו פסול פירשו רבוותאי דרבי נתן אאינו מעכב את התקיעה ד"ה כשר קאי והכי מוכח בירושלמי וה"ג שופר שנסדק ודבקו פרש"י ז"ל בדבק שקורין גלוד (ד) לא נצרכה לר' נתן דאי לרבנן פשוט דאפילו במינו פסול דבק שברי שופרות פסול עוד הוא דר' נתן כו' ניקב וסותמו כו' אם היה מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול:

ר"ח בשם ר"י כיני מתני' אם היה מעכב את התקיעה מקודם סתימה פסול ואם לאו כשר ר' יוסי (ה) בר זמרא והוא שסתמו אבל לא סתמו כשר שכל הקולות כשרין לשופר מוכח מירושלמי אם מעכב התקיעה דקאמר מתחלה והיכא דסתמו פסול לא סתמו כשר (ו) אר"י והוא שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אעפ"י שנשתייר רובו פסול איכא דמתני לה אסיפא שלא במינו פסול א"ר יוחנן והוא שנפחת רובו מכלל דבמינו אעפ"י שנפחת רובו כשר פי' ר"ח מדר"י מפרש דר"נ ש"מ דהלכה כר"נ והוא שנשתייר רובו שלם אבל לא נשתייר רובו שלם פסול ואע"ג דאיכא לישנא אחרינא לא אתבריר הי ניהו בתרא ועבדי' כתרי לישנא לחומרא וכ"פ רבי' אלפסי דלא מעכב את התקיעה וסתמו שלא במינו אעפ"י שנשתייר רובו פסול ובמינו בעי' שישתייר רובו והר"ר אבן גיאות כ' כל היכא דאיכא תרי לישנא הלכה כלישנא בתרא וה"נ אסיפא מתני לה מכלל דבמינו אפי' נפחת רובו כשר ומסתברא כר"ח דכל תרי לישנא בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרי' הלך אחר המקיל ודכוותיה בכתובות אמר לה ה"ז גיטך והלכה והניחתו בצד רה"ר דאיכא תרי לישנא קמא לחומרא ובתרא לקולא ופסקי' כקמא לחומרא והלכה כר' (ז) במתני' דקתני מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר ומסת' שיעור תקיעה כנגד מקום הנחת פה כשר וכמה שיעור תקיעה כדי שיאחזנו בידו ונראה לכאן ולכאן וגרסי' במס' נידה (ח) ה' שיעורין טפח וקחשיב שופר ודופן וטפח דאמרי' בכל דוכתי ארבע ברברבתא ובאחיות יד אין בו טפח ומה שנשתייר לכאן משלים אותו. ואבן גיאות כ' שיעור' טפח שוחק וליתא ומסתב' בטפח בינוני מדקאמר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן שיצא מכאן ומכאן וי"ל יראה דוקא ולא שיצא ואילו היה פחות מטפח לא היה נראה השופר כלל ובעינן טפח כדי שיתראה עוביי השופר מכאן ומכאן ומסתב' ה"ה בניקב וסתמו שלא במינו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר והוא שאינו מעכב את התקיעה היה קולו דק או עבה או צריר כשר שכל הקונות כשרין בשופר ואמר רבא שופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא מצות לאו להנות נתנו ושל עיר הנדחת אם תקע לא יצא דכתותי מכתית שיעורא וכן המודר הנאה משופר מותר לתקוע בשופר של מצוה שלחו ליה אבוהו דשמואל קדחו בזכרותו ותקע בו יצא דמין במינו אינו חוצץ ירושלמי בלולב הגזול הכל מודים בלולב הגזול שהוא