ספר העיטור חלק ב פב

יום חליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני ביו"ט הראשון של פסח וביו"ט של עצרת ובח' ימי החג מ"ט הני הואיל וגומרין בהן את ההלל דאר"י משום ר' יהוצדק י"ח יום בשנה גומר בהן את ההלל ח' ימי חנוכה וח' ימי החג ויו"ט ראשון של פסח ויו"ט ראשון של עצרת ובגולה כ"א יום ט' ימי החג וח' ימי חנוכה וב' יו"ט של פסח וב' יו"ט של עצרת ומ"ש בחג דגמרי' כל יומא ומ"ש בפסח דלא גמרי' כל יומא דחג חלוק בקרבנות דפסח אין חלוק בקרבנות שבת דחלוק בקרבנות לימא לא איקרי מועד:

ירו' למה קורין את ההלל כל ז' מפני שלולב מתחדש כל ז' ר"ח דאיקרי מועד לימא לא אקדיש בעשיית מלאכה ככתוב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה שאין מקודש לחג אין טעון שירה ור"ה יוה"כ לימרו משום דר' אבהו דאמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה ישראל אין אומרים שירה בר"ה ויוה"כ אפשר מלך יושב על כסא דין וספר החיים וספר המתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה ושמעי' דבשבת ור"ה יוה"כ לא קרי' הלל. אמר רבא ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק. באמצע הפרק אין פוסק וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק והם ד' פרקים הללויה הללו עבדי ד'. בצאת ישראל אהבתי הודו לד' ובאלו הפרקים שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כק"ש ותניא בהלל ובמגלה אפי' עשרה קורין ואפי' לעשרה מתורגמין. ותניא לא יפרוס אדם לשמש אא"כ יודע שאוכל עמהם וכו' בהלל ובמגלה אעפ"י שיצא מוציא וגרסי' במסכת (א) ר"ה שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא וגרסינין התם בהלל אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק וליתא לר"י משום ר"ש בן יהוצדק דאמר בהלל ובמגלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ובה"ג כ' דקאמרי' יחיד גומר (ב) בהן את ההלל לאו יחיד הוא ממש אלא כל היכא דלא כנפי כולהו ישראל יחיד קרי דאס"ד יחיד ממש יחיד הוא דאינו גומר בימים שאין גומרין הא צבור גומרין א"ה רב (ג) דאיקלע לבבל בריש ירחא ואשכח צבורא דקרי הלולא ואיקפד אמאי איקפד הא ציבורא נינהו אלא לאו ש"מ יחיד דקאמרי' אפי' עשרה אפי' מאה וש"מ יחיד בר"ח קורא את ההלל ומברך תחלה וסוף. ונשאל לרבי' האי על דבריו וסוף התשובה כ"א יום שהיחיד גומר בהן את ההלל מברך לגמור כציבור ומברך יהללוך במקום שנהגו וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל הצבור קורין ומברכין לקרות אבל יחיד אינו קורא כלל כדאמרינין (ד) יחיד לא יתחיל ואם התחיל לברך לקרא את הלל ונזכר שטעה קורא שלא יוציא ש"ש לבטלה והא דאמרי' ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל בין כל פרק ופרק פוסק ביחיד שקורא עם הצבור אבל לכתחלה אינו קורא ורב בר שבא דאיקלע לבי רבינא בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל ולא פסיק לי' קורא בנא ברכה ולפי רישא דרבוותאה ק"ל היכי נקיט ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל הא צבור נמי אין גומרין והול"ל ימים שאין גומרין בהן את ההלל יחיד מאי קאמר ותו יחיד לא יתחיל ואם התחיל קורא הלל ולא גומר ומס' ימים שהיחיד אין גומר בהן את ההלל היינו בשעה ההלל שהצבור היו משוררין כדגרסי' התם (ה) כיצד אמרו שירה כגדול הקורא את ההלל שהיחיד גומר אותו והצבור אומרים הללוי' על כל דבר כדאיתא במדרש תהלים קכ"ג פעמים שעונין אחר הקורא הללוי' כנגד שנותיו של אהרן מ"ט יראו ד' קדושיו זה אהרן שנקרא קדוש שנאמר ולאהרן קדוש ד' ותנן ואיתא בירושלמי פ' כל כתבי הקודש קכ"ג כנגד שנותיו של אהרן הללוי' הללו אל בקדשו לקדושו זה אהרן קדוש וגרסי' נמי בשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל. ולא אמר קורא ש"מ יחיד אינו קורא אלא מקרא וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל שאינו לא גומר ולא קורא כגון ר"ח כדמוכח בערכין דהא באתרי' דרב מדאיקפד לא היו (ו) קורין ותלו אותו כמנהג בכל המקומות ונהגו לברך לקרא את ההלל וחותמין יהללוך וכן כתב רב עמרם אבל אני שמעתי כי בכל רומניא אין מברכין לא בתחלה ולא בסוף לא בר"ח ולא בימי' שאין היחיד קורא בהן את ההלל אלא כולן קוראין בלא ברכה אפי' בציבור לפי שאין מברכין על המנהג וכערבה היא סברא דילן והא דאמרי' יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר ומס' מדאמרינין גומר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל הא בכל יום ה"ז מחרף ומגדף ומיהו שבלילי פסחים לא ממנינא היא דאם מתחיל גומר לכתחלה ועוד אי בימים שהיחיד קאמר בהן קאמר ויחיד אינו קורא רבין בר שבא דאקלע לרבינא בביתו הי' ולא בצבור אלמא יחיד קורא לכתחלה אלא לאו ש"מ יחיד אינו קורא כלל אפי' בלא ברכה ואיכא מ"ד לא יתחיל יחיד ביחיד שאירע לו נס קאמר שכשתיקנו נביאים לישראל לומר הלל על כל צרה שנא תבא עליהם לצבור תיקנום אבל לא ליחיד ולא יתחיל ואם התחיל גומר ולא דייק לן אמר רבא הלכתא גובראתא איכא למשמע ממנהג דהלילא הוא אומר הללוי' והן אומרים הללו ד' מכאן שמצוה לענות הללוי' הוא אומר הללו ד' והן אומרים הללוי'. מכאן שאם הי' גדול מקרא אותו עונה אחריו הללוי' הוא אומר הודו לד' והן אומרי' הודו לה' מכאן שאם הי' קטן מקרא אותו עונין אחריו מה שהוא אומר אנא ד' הושיעה נא והן אומרים אנא י"י הושיעה נא הוא אומר אנא ד' הצליח' נא והן אומרים אנא ד' הצליחה נא מכאן שאם בא לכפול כופל הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ד'. מכאן ששומע כעונה וכל הדברים תלוים במנהגא. ויש מנהג כשקורא אומר הודו וד' פסוקים עונין אחריו מה שהוא אומר ומ"ש שעונין על כל פסוק הודו ומתחילין אחריו מן המצר עד אודך וכופלין מאודך ולמטה וקורא אנא ד' הושיעה נא ועונין אחריו מה שהוא אומר ובהצליחה נא מכאן ואילך קורין כא' עם הודו יש פושטין ויש כופלין וחותמין יהללוך יש חותמין בא"י מלך מהולל בתשבחות ויש שאין מסיימין בברכה וכל ח' ימי החג קורין את ההלל וימים הראשונים מברכין נגמור ויום שמיני רגל בפני עצמו כשאר יו"ט ומקדש על היין וגומר את ההלל ואומר שהחיינו דאר"י אומר זמן בשמיני של חג ואין אומר זמן בשמיני של פסח ותדע שהרי חלוק בג' דברים בלולב ובסוכה ובניסוך המים רפ"א כתיב הכא פר הכא כתי' פרים הכא כתיב ביום הכא כתיב וביום התם כתיב כמשפט הכא כתיב כמשפטם ותניא (ץ) נמי שמיני פז"ר קש"ב פייס בפ"ע רגל בפ"ע זמן בפ"ע קרבן בפ"ע שור וברכה בפ"ע. שאומרין ומזכירין יום שמיני חג העצרת הוה בבהמ"ז ובתפלה והמפרש ברכת המלך קשיא הא דפריך בגמ' שמיני טעון ברכה ולינה מאי לאו זמן לא בהמ"ז ותפלה לשני לי' לא ברכת המלך ורבי אלפסי ז"ל פי' רגל בפ"ע לענין אבילות ורש"י פי' שאין יושבין בסוכה ואין נוטלין לולב ואין מנסכין בה מים ופרש"י סוכה והלל ולולב ועל כולן אנו מברכין זמן. והרי אנו מפרשין סדר היום בפ' בני העיר בחג דב' יו"ט הראשונים קורין בפ' המועדות שבתורת כהני' ומפטיר ביום ראשון הנה יום בא לד' וביום שני ויקהל אל המלך שלמה ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג:

וגרסי' בפ' בתרא דסוכה ואנן דאית לן תרי יומי הכי עבדי' כלומר בצלותא דבעי' אנו למימר מוספי היום והקרבנות אינן שוין כשאר ימים ואין לנו לומר ביו"ט שני ב' פרשיות שנאמר ובחמשה עשר יום. וביום השביעי שהרי אנו עושין חול אלא יש לנו לומר יום א' ובחמשה עשר יום ויום שביעי בשביעי של ערבה.. והתקין אמימר דמדלגו דיליגו. אומר ביום ראשון לחוש"מ במוסף ביום השני וביום השלישי ולמחר ביום השלישי וביום הרביעי ובג' ביום הרביעי וביום החמישי:

וברביעי חמישי וששי ובחמישי ששי ושביעי וכי היכי דמדלגו בצלותא ה"נ לד' שקורין בתורה וכן המנהג בב' יו"ט הראשונים מפטיר קורא ובחמשה עשר יום כו' וביום השלישי שהוא חוש"מ כהן קורא ביום השני לוי ביום השלישי:

וישראל ביום הרביעי:

והרביעי קורא ספיקא דיומא ביום השני וביום השלישי:

וברביעי כהן קורא וביום השלישי. לוי ביום הרביעי וישראל ביום החמישי:

הרביעי ביום השלישי וביום הרביעי:

ובחמשי כהן ביום הרביעי לוי ביום החמישי ישראל ביום הששי. והרביעי ביום הרביעי וביום החמישי ובששי כהן קורא ביום החמישי לוי ביום הששי ישראל ביום השביעי הרביעי ביום החמישי וביום הששי ובשביעי כהן קורא ביום הששי. לוי ביום השביעי וישראל ביום הששי והרביעי ספקא דיומא ביום הששי וביום השביעי ויש שקורין כהן ביום הששי לוי ביום השביעי ישראל ביום הששי והרביעי ביום השביעי ואינו ישר כי האחרון קורא ספקא דיומא כשליח ציבור במוספין וכן נהגו אבותינו ואותן שקורין וביום השמיני אינו ישר שלא לעשו' מחול קודש ומנהג רבי' אלפסי ביום ראשון של חוש"מ קורא כהן ביום השני ולוי וביום השלישי וישראל מה שקרא לוי ורביעי קורא ביום השני וביום השלישי וכן בשני כהן קורא ביום השלישי לוי וביום הרביעי ישראל מה שקרא לוי והרביעי ספקא. וכן בשאר הימים ביום טוב אחרון של חג קורין במצות חקים ובכורות. ויש מקומות שמתחילין עשר תעשר שהיא זמן אסיפה ועוד ט"א מפני מה