ספר העיטור חלק ב עט

שכו מתאים השדרה:

ת"ש דאמר רב מתנן אריב"ל נטלה התיומית פסול ואעפ"י שלא נטלה שלשה העלין מראשו אלא תיומית לבדה נטלה ה"ה כנקטם ראשו ופסול מאי לאו ה"ה לנחלקו:

לא נטלה שאני דהא חסר ליה ואית דאמרו נחלקו התיומית נעשה כאילו ניטלה התיומות ופסול והלכתא כלישנא בתרא:

ובין שניטלה התיומית לבדה בין שנחלקה התיומית לבד' ברוחב שהן ב' עלין תאומים שבראש השדרה ה"ה כנקטם ראשו ופסול:

אבל נסדק באורך כשר ודייקי' מינה מדאמרי' ה"ה כמו שניטלה התיומית ש"מ ניטל עלה שאינה התיומית כשר. ורבוותאי פירשו תיומית הוא נבא דהוצא היכא דמתאים להו לשני צדדי העלה ומשוי להו שכל אחת ואחת ככולה לשני' והאומ' לגבה ואם נפרדו ההוצין זה מזה ועומד כל א' וא' כשהיא כפול לשנים והתיומית כולה קיימת כשרה ואם נחלקה התיומות ה"ה כמו שנפרצו עליו ומשמע שעל כל העלין קאמר שאם נחלקה א' מן הענין במקום התיום פסול אבל קבלתי שאינו אנא ראש הלולב ופרש"י שני עלין האמצעין והשדרה כולה נחלקה זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה וק"ל לפירושא דרבוותא מכדי בנסדק איירי למה לי לשנויא דיבורא לימא נסדקה התיומות מהו אנא נסדקה לארכו נחלקו לרחבו כדפרישית:

שלישי עץ עבות ת"ר (א) עץ עבות עץ שהוא עבות ד"א עץ עבות עץ שענפיו חופין את עצמו הוי אומר זה הדס. ת"ר קליע כמין קליעא דומה לשלשלת זהו הדס ראב"י או' עץ עבות שטעם עצו ופריו שוין ואיזה זהו הדם תני עבות כשר שאינו עבות פסול ה"ד עבות אר"י כגון דקאי תלתא טרפ' בקנא חדא ותרי בחד הדס שוטה קרמי' לי' וכן בעזרא הוא אומר צאו ההר והביאו עלי זית וכו' והיינו הדס היינו עץ עבות הדס שוטה לסוכה עץ עבות ללולב ות"ר נשרו רוב עליו ונשתיירו בו מיעוט כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת ומשכחת לה באסא מצראה דקיימו ז' טרפי בקינא דכי נתר' ד' פשו להו ג' אבל דידן מכי נשר חד פסול וסופו כתחילתו ת"ר יבשו רוב עליו ונשתיירו ג' בדי עלין לחין כשר בכל בד ג' עלין לחין דפחות מג' בדי עלין אין עבות אר"ח ובראש כל א' וא' מסת' תחלתו כסופו שאם ג' בדי עבות בראש כל א' וא' כשר ונא בעי' כל שיעורא עבות והא דאמרי' השתא עבות בת ג"ט לא משכחת לה באמה בת ה"ט היכי משכחת לה שאם היא ארוכה לא נמצא בה עבות בג' קינין שרוב הארוכין הדס שוטה הוא שאינו מצוי אלא בקטנים ופי' אחר מצאתי מהגאונים השתא עבות ג' ולא משכחת להו דלהוי בד א' שלא יהא בו ענף ויהא כלו עבות בד' ה"ט משכחינין דיהא בו עבות ולא יהא בו ענף אחר ואין לי לישבה ואית (ב) דדייק מינה אבל ג"ט של הדס בעי' עבות:

הדס הגזול והיבש פסול נקטם ראשו פסול תני עולא בר חיננא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה מעיו"ט כשר ופירשו רבותינו תמרה ענבה וי"מ תמורה בעי ר' ירמיה נקטם ראשו ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דיחוי אצל מצות או לא ולא איפשיט ולחומרא.. והלכתא אם לא עלתה בו תמרה פסול ורבי' אלפסי דחי להאי מימרא ואפילו בלא תמרה כשר ולית הלכתא כסתם מתני' דאמר נקטם ראשו פסול דקא פסיק הלכה כר' טרפון דאפילו שלשתן קטומין כשר (ואר"י א"ש הלכה כר"ט) (ג) דתני' דבי ר"י אומר פרי עץ הדר א' כפות תמרים א' ענף עץ עבות, ג' ערבי נחל שתים אפי' ב' קטומין וא' שאינו קטום ר"ט אומר אפי' שלשתן קטומין ואר"י א"ש הלכה כר"ט ואזדא שמואל לטעמיה דאמר אשוי וזיבוני ואי לא דרישנא לכו כר"ט וכן הלכתא ומדלא מקשינין ולדריש להו כר"ט כדמקשינין גבי קדירות בפסח ש"מ דר"ט לכתחלה שלמים בעי להו ואי' דאמרו למצוה הלכה כר' ישמעאל ופסולה דקתני במתני' לכתחלה הא דעבד שפיר דמי כדאשכחן פסולה לכתחלה כגון התם נטמאו שיריים כמדת ר' יוסי פסולה ואוקימנא התם לכתחלה הא דיעבד ש"ד ולא דייק לן דאם איתא כולן פסולין דמתני' כוותי' ומסת' קטומין דפליג בברייתא (ד) לא נקטם ראשו דמתני' היא דאי איתא כי קאמר גבי הדס נקטם ראשו פסול הול"ל בגמרא מתני' דלא כר"ט. ומדסתמו למתני' ש"מ דד"ה היא ומנקטם דהדס כנקטם ראשו דלולב ואם נקטמו ראשיהן פסולין כסתם מתני' וקטומין דבריתא קטומין באמצעין ולא קטומין בראשיהן וכגון שנקטפו הענפים בתוך שיעור ההדס דר"ט לא בעי שלימין שנא יחסר כלום משיעור דהדם לא בראשו ולא באמצעו, והלכתא כר"ט דאמר קטימון באמצע כשרה וכסת' מתני' דאמר נקטם רובו פסול וכסת' מתני' דערבה שהיא פסולה ובשני דמכשר ערבה והדס קטומין לא דייק ירושלמי אפי' שנים דלית ואחד אינו דלית פירד"א בלע"ז (ה) או שהי' ענפין מרובין מעליו פסולין אר"ח ל"ש אנא ענביו שחורות אבל ירוקות מין הדם היא וכשר ואר"פ אדומין כשחורין דמי דאר"ח האי שחור אדום הוא אלא שלקה ואפי' בתר דאגדי' דסבר לולב א"צ אגוד ואין ממעטין ביו"ט. ודאשחור מעיו"ט דדיחוי מעיקר' לא הוה דיחוי אבל אשחור ביו"ט סלקא בתיקו ולחומרא וצריך ב' הדס וב' ערבות כשרות ואם רנה להוסיף בהדם שאינו עבות מוסיף אבל בעל הלכות אמר הדס שוטה אפי' בהדי אסא אחרינא פסול ונא דייק נן כיון דמין הדס הוא כשר וליכא משום בל תוסיף דהא עיקרא דדיקנא לולב פסול ולע"ד לולב צריך אגיד אי אגוד ליה בעיקרא דדיקנא לא מוסיף היא ה"נ ל"ש ורב פלטי ור' נטרונאי והרב אבן גאות זצ"ל אי' להו הא סברא ואנן דקי"ל לולב א"צ אגוד אי מייתי מינא אחרינא לא תוספת היא לעבור כדאיתא בסנהדרין מיהו לכתחלה אין מוסיפין כדתניא ד' מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהם כך אין מוסיפין עליהן פשיטא מ"ד הואיל ולולב א"צ אגיד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי קמ"ל ואם רצה להוסיף בין בהדם בין בערבה כשר מוסיף וכך המנהג ויש שמוסיפין עד ע' כנגד ע' פרים ויש שמוסיפין כמנין לולב וכמנין הדס הכל לנאותו כדתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות הרב הבבני כתב אם רצה להוסיף בהדס מוסיף שאר מינין אין מוסיף ואין גורע. רביעי ערבי נחל (א) ת"ר ערבי נחל הגדילות על הנחל ד"א ערבי נחל שעלין שלה משוך כנחל תניא אידך ערבי נחל אין לי אלא של נחל של הרים מנין ת"ל ערבי נחל מ"מ:

אבא שאול אומר ערבי נחל ב' א' ללולב וא' למקדש ד"א ערבי נחל פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים ת"ר איזה ערבה קנה שלה אדום עלה שלה משוך כנחל:

ופי' משוך חלק צפצפה קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל והתניא דומה למגל כשרה:

כי תניא ההיא בחלפי גילי אמר אביי ש"מ האי חלפי גילי כשר להושענא:

ערבה גזולה ויבישה פסולה. של אשרה ושל עיר הנידחת פסולה נפרצה עליה וצפצפה פסולה כמושה או שנשרו מקצת עליה ושל בעל כשרה ומסתב' אפינו לא נשתייר אלא עלה א' בבד א' כשרה. ולחומרא בעינין ג' כהדס:

וש"מ נפרצה בלולב והדס לא נתלשה מן השדרה דא"כ נפרצה דערבה נשרו:

ונשרו הא קתני בבריתא שנשרו רוב עליה כשר ובלבד שיהיה עבותו קיימת ובערבה נמי נשרו מקצת עליה כשרה אנא נפרצו מחובר היא אלא שנפרץ ונסדק לסדקים שתים ושלש (אצטריך דהא בעבות תליא מלתא) והאי דקתני גבי ערבה כמושה לא קמ"ל:

והאי דלא קתני נשרו בהדס דכיון דכתיב עבות לא אצטריך דהא בעבות תליא מלתא והרב החסיד קרובינו כתב דאין להכשיר הדס כערבה ומיהו (ב) בבריתא קתני לה שיעור הדס וערבה ג' ולולב ד' ר"ט אמר באמה בת ה' טפחים ואסיקנא כי אתא רבין אמר באמה בת ה' עשה אותה ששה:

צא מהן ג' להדס וערבה והשאר ללולב כמה הו"ל תרי ופלגא קשיא דשמואל אדשמואל:

הכא א"ש הלכה כר"ט והכא אמר שיעור הדס וערבה ג' היינו דלא דק ולחומרא לא דק ולכתחלה בעי' ג' טפחים שהן י"ב אצבעו' אבל בדיעבד בב"ט ומחצה סגי שהן י' אצבעות:

ושדרו של לולב י"ו אצבעות לכתחלה כדי שיצא מן ההדס טפח תניא רבי אלעזר אומר יכול יהא אתרוג עמהן באגודה אחת אמרת וכי נאמר וכפת תמרים והלא לא נאמר אלא כפת תמרים ומנין שמעכבין זה את זה ת"ל ולקחתם לקיחה תמה וגרסי' בפ' התכלת ד' מינין שבלולב מעכבין זא"ז ל"ש אנא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין דקי"ל לולב א"צ אגוד דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר רי"א אגוד כשר שאינו אגוד פסול כמאן אזלא הא דתניא לולב מצוה לאגדו ואם לא אגדו כשר כמאן כרבנן ומאי מצוה מצות ז"א ואנוהו והלכתא לכתחלה מצוה לאגדו בקשר מעליא ואם לא אגדו ויש לו ד' מינין מברך על לולב לחודה ברישא והדר נטל הדס ושאר מינין לחודייהו בלא ברכה ונפיק ידי חובתו דכי היכא דכי איתנייהו מברך אלולב ופטור אכולהו משום דכולהו אשם לולב נקראו ומצוה אחת נינהו ומאן דמברך על כל מין ומין לא דייק:

אין אוגדין את הלולב אלא במינו דר"י רמ"א אפי' בחוט או במשיחה מ"ט דר"מ משום, דסבר לולב צריך אגוד ואי מייתו מינא הוה להו ה'