ספר העיטור חלק ב עו

דוקא מצטער הוא ופטור כי הא דרבא ורמי בר חמי כי הוו קיימו מקמי' דר"ח הוו מרהטי גמרא בהדי הדדי והדר מעייני בסברא. ואמר רבא מקרי ומתני במטללתא ותנוי בר ממטללת' ואמר רבה מאני משתייא במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא כגון קערות משום דמיאוסי:

ומס' דרך בני אדם לשתות פעמים ביום אחר אכילה:

ואין דרך לאכילה:

ור' יעקב פי' מאני מיכלא קדירות ואגנא דלישה מטעמא משום דבעי' תשבו כעין תדורו.:

ואלה אין דרך להיות בבית דירה:

וכן פי' בעל הלכות מאני מיכלא דמשהא בהו חמירא ואגנא דלישה אבל משתייא כגון כלים במטללתא. וה"ה לקערות ושפודין א"צ להוציאן וק"ל ליפלוג במאני מיכלא שרגא אמרו לה במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא ול"פ כאן בסוכה גדולה. כאן בסוכה קטנה:

ירדו גשמים מאימתי מותר לפנו' משתסרח מקפה של גריסין:

ירושלמי לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח:

לא סוף דבר של גריסין אלא מקפה של כל דבר תניא כשם ומפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין. אביי הוה יתיב קמי' דרב יוסף נשיב זיקא וקא מייתי ציבותא אמר פנו מאני:

א"ל אביי והא משתסרח המקפה תנן. א"ל לדידי דאסינא דעתאי כמו שתסרח המקפה דמי להו ת"ר ירדו גשמים ופסקו אין מטריחין אותו לעלות עד עמוד השחר שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה (ב) ואר"א בר זבדא חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורים מן הסוכה מ"ט אמרת משום צערא דחתן:

ר"ז אכל בסוכה וחדי בחופה אמר כ"ש דחדי לבאי דעבידנא תרתי ומס' דליתא לדר' אבא. ירושלמי רב יצחק בר מריון הוי שושביני' לחד ב"נ אתי שאיל לר"א א"ל דמוך בגו מטללתך ר' מונ' הוה שושביני דר' יעק' ואתי שאיל לר"א א"ל דמוך בגו מטללתך וא"ר אבל חייב בסוכה כל ז' דבעי לאיתובי דעתי' והולכי דרכים לדבר מצוה פטורין בין ביום בין בלילה. ת"ר שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין בלילה וחייבין ביום:

שומרי גנות ופרדסים פטורים בין ביום בין בלילה אבל נטר כריא דפירי חייבין חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה וחולה שאמרו אפי' חש בעיניו ואפי' חש בראשו מצטער הוא ופטור ומשמשו חייב:

אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה ואין ישנין שינת ארעי חוץ לסוכה לפי שאין קבע לשינה:

ירוש' חבריא אמר שכן אדם ישן ארעי ודיו וכמה אכילות ארעי ר' יוסף אמר תרתי או תלת ביעי שהוא יתר מכביצה:

ואביי אמר כדטעים בר בי רב ועייל לכלה וכמה כביצה ויותר מכביצה חייב בסוכה מדתנן (ג) מעשה והביאו לפני ריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבת. ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ואמרי' מעשה לסתור חסורי מחסרי וה"ק אם רצה להחמיר ע"ע מחמיר וה"ג (ד) ביומא ותני עלה לא מפני שהלכה כך אלא שרצה להחמיר וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בריך אחריו ופרכי' הא כביצה בעי סוכה לימא תהוי תיובתא דר' יוסף ואביי דלמא סוכה הא דל"ב לאכילת כביצה לאביי ולא לתרי ותלת לר' יוסף הא כביצה בעי נט"י וברכה ואית נוסחא (ה) דלית בהו סוכה דלא בעי באכילת כביצה ויותר מכביצה וב' כותבות בלא גרעון לא הוי יותר מכביצה. וכותבת הגס' וגרעונה הוי יתרה מכביצה וגרסי' התם רבא אמר לא מפני שהלכה כן והתם ה"ט משום דפירי נינהו ופירי לא בעי סוכה:

וקי"ל כרבא:

ר"א אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וחכ"א אין לדבר קצבה:

אלא ליל יו"ט הראשון דגמרי' ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה אף כאן לילה הראשון חובה בשאר הימים אם רצה לאכול פירות חוץ לסוכה רשאי אבל להתענות אסור ואם רצה לאכול פת וכ"ד הצריך חייב לאכול בסוכה:

ואעפ"י שאין אדם יוצא י"ח בלולבו של חבירו יוצא בסוכתו של חברו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכת מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה א' ותניא (ו) ר"א אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחוה"מ חכ"א יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחוה"מ והל' כחכמים ואם לא עשאה מעיו"ט עושה אותה לכתחלה בחוה"מ:

(ז) נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה ודוקא קטן שלא הגיע לחינוך אבל קטן שהגיע לחינוך כגון קטן שא"צ לאמו חייב מדרבנן וקטן שא"צ לאמו כגון שיעור ממשנתו ולא קרא אמא אמא סוכה (ח) ז' כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה אין לו מקום להוריד כליו מהו ר"ח בר רב אשי אמר יפחות בה ד"ט. ריב"ל אמר מדליק בה את הנר ול"פ ר"ח שהוא מבבל דאית ליה תרי יומי ושמיני ספק שביעי הוא יו"ט וצריכין לישב בסוכה ואסור לעשו' מלאכה בליל שמיני ספק תשיעי מדליק בה את הנר בסוכה קטנה ובגדולה מעייל בה מאני מיכלא:

. ריב"ל שהוא מא"י פוחת בה ד' ופס ד' מכשיר את הסוכה משום דופן ופוחת את הפס לפוסלה ואי' דמפרשי פוחת את הסכך קאמר והא לית' דהא באויר ג' מיפסל וקשה לי איפכא הול"ל ומפרש פי' אחר במקומו של ר"ח שהוא מקבל פחות ב' ד' שמתייראין להדליק את הנר ביום שלא יאמרו הפרסיים כשפים הן ובמקומו של ריב"ל מדליק בה את הנר ירו' ר' אבא בר כהנא ור"ח בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכה מבע"י ריב"ל אמר צריך לקדש בתוך ביתו ר"י בר אחא בשם שמואל אמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בר הונא (ט) בשם ר' הושעי' מי שסוכתו ערבה עליו מקדש לילי יו"ט האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו א"ר אבין ול"פ מה שאמר רב בשלא היה דעתו לאכול בבית אחר מה דאמר שמואל בהיה דעתו לאכול בבית אחר אר"ה אתיא דשמואל כר"ח ודר' הושעי' כריב"ל ור"נ אמר בשדעתו לאכול בבית אחר א"צ לקדש ואתיא ראי' מדר' אחא דאמר מי שסוכה ערבה עליו כו' ומשמע דגרסי' בירו' איפכא מה דאמר רב בשהיה דעתו דשמואל בשלא היה דעתו ובנוסחא דילן בברכות ובסוכ' כנוסחא דלעיל וא"א ליישבה דלפי' הר"נ קשיא גמרא דינן:

דמקשה לשמואל לומר לקידושא בבי כנישתא ומס' נן כנוסחאות דירו' ול"פ מה דאמר רב בשלא היה דעתו לאכול וה"פ רב דאמר צריך לפסול בשאין דעתו לאכול אלא בסוכה שאין מקום להוריד כליו וצריך הוא לפוסלה והכי אמר ר"ח בר אשי אמר רב בגמרא דילן אין לו מקום פוחת בד':

ומה דאריב"ל בשהיה דעתו לאכול בבית אחר שיש לו מקום להוריד את כליו ורוצ' לאכול בביתו ומה דא' ריב"ל גרסי' ונ"ג שמואל והלכך מקדש בביתו וא"צ לפוסלה אבל לא היה בדעתו אלא בסוכ' מוד' דפסלה כדאי' בגמ' דילן וריב"ל אמר מדליק בה את הנר אר"ה אתיא דשמואל כר"י דשמואל דאמר נמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש וס"ל נמי שאם קידש בביתו ונמלך לאכול בסוכה (י) הלכך ס"ל כר"ח שצריך לפוסלה וריב"ל (יא) דא"צ לפוסלה וכללא דמלתא אין קידוש אלא במקום סעודה ואפילו דעתו לאכול:

גרסי' (יב) ביו"ט אין נוטלין עצים מן הסוכה ביו"ט אלא מן הסמוך לה. ר"ש מתיר ושוין בסוכת החג בחג שאסורין ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו ואמרי' עלה ומי מהני בה התנאה והא אמר ר"ש משום, ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורין כל ז' ת"ל שבעת ימים ה' ותניא (יג) ר"י ב"ב אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ת"ל חג הסוכת לי"י מה חג לי"י אף סוכה לד' וכו' ומשני סוכה אתאן לסוכה דעלמא והא דקאמר ושוין בסוכת החג בחג שאסורה אפי' בחוה"מ ובסוכה דעלמא אם התנה עליהן מעיו"ט אפי' בסוכה בריאה ונפלה הכל כפי תנאו:

ירושלמי יש אדם מתנה לסתור אוהלים ש"מ שאם יתנה ונפלה מותר ולא מהני בה תנאה והתניא סיככה כהלכתה ועטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים וכו' ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו וכו' אביי ורבא דאמרו תרווייהו באומר איני בודל מהן כל ביה"ש דלא חיילא קדושה עלייהו כלל מדלא קאמר אמר אביי ורבא ש"מ שנויא כמה דאמר סיפא עשאן לסוכה דעלמא כדקאי קאי ולא מהני בה (יד) שום תנאה ואפי' אמר איני בודל מהן כל בין השמשות שאיני יכול להתנות זה בתנאי שע"כ יבדל מהם ובה"ש ספק הוא וחיילא קדושה עלייהו והוקצה לז' אבל בנוי סוכה מהני בהו תנאה באומר איני בודל מהן כל ביה"ש וכן הלכתא ועצי דפנות נמי אסורין כל ז' מדקא משני בעטרה בקרמין דלמא מן (טו) הצד ופרש"י דפנות ש"מ אף דפנות בכלל עצי סוכה הן אלא שיש לחלק ולומר מן הצד דקאמר מן הסיכך קאמר בין מן האמצע בין מן הצד ב"ד אבל עצי דפנות ה"נ מותרין ובבלי אמר הכל אסורין כל ז' ואנן דאי' לן תרי יומי שמיני ספק שביעי אסורי ומדאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא דשמיני אבל לא תשיעי ספק שמיני דהא לא אתקצאי בדביה"ש דשמיני אלא משום ספק דרבנן ול"ל מיגו אם נפלה ביו"ט בתוך ז' אסור לטלטלה ונוי סוכה אסורי באכילה נפלה במועד אסורין ומחזירן למקומן ואם אמר איני בודל מהן כל ביה"ש מותרין כדברירנא: