ספר העיטור חלק ב עג

הוי כאלו הכל פרוץ דקנה לא חשיב עומד (י) וגרסי' בירו' יש דבר שכשרה בסוכה ופסולה במבוי פסולה בסוכה וכשרה במבוי דוקרנין כשרה בסוכה ופסולה. במבוי ותני כן הביא ד' דוקרנין וכו' דפנות כשרות בסוכה ופסולות במבוי ותני כן ונסרים רחבים מי"א בסוכה כשרה ויתירה שבת על הסוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ. משא"כ בסוכה שאם עשה דופן מנסרים רחבים ג"ט וד"ט ויש בין נסר לנסר כמלא נסר שהם כפתחים בלא צ"ה בשבת פסולה שאין עומד מרובה על הפרוץ ובסוכה אפי' פרוץ מרובה על העומד כשרה שהרי היא כשרה בב' וג' אפילו טפח ואפילו יש באותן הדפנות פתחי' כשתצרף אותן עם הדפנות הפרוצות פרוץ מרובה על העומד כשרה כל הסוכה (יא) חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן וכולן כשרים לדפנות ובריש גמרא דמסכתא סוכה עשה מחיצות של ברזל וסיכך ע"ג כשרה וכל הפוסל בסכך כשר לדפנות ירו' וסכות על הארון את הכפורת מכאן שעושין סוכה בדבר המקבל טומאה ובלבד שלא יעמוד הסכך עליו כדאמרינין לקמן ובבלי כתב דפנות אין פסולה אלא מדבר המקבל טומאה. ואם עשאה דופן לסוכה (יב) בחזה כשרה ורווחא דביני ביני עביד לה בהוצא ודפנא (יג) והיא דמנתחין מלעיל:

ותניא בתוספתא עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה ויישן בפ' מי שהוציאו וכל דפנות של סוכה לא יעמיד בה אדם וכלי' ומקשי' והא תניא עושה אדם את חבירו דופן ואוקמי' הא דתניא אסור בדופן ג' והא דתניא מותר בדופן ד' העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. ואמר ר' אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' אינה מחיצה ומתני' דעביד לה בהוצא ודפנא ולא גזרי' דלמא אתי לאשתמושי באילן (יד) העושה סוכתו בראש האילן או על גמל כשרה ואין עולין לה ביו"ט:

ב' בידי אדם וא' באילן או ב' באילן וא' בידי אדם כשרה כגון שעשה ב' דפנות שעלו מן הקרקע סמוכות זו לזו עד שהגיעו לאילן והעלה אותן ב' דפנות למעלה מי' ושלישית עשה בראש האילן למעלה מי' וקרקע הסוכה באמצע הדפנות בקורה שנתן בדופני הסוכה שאם יפול האילן נופל קרקע הסוכה כשרה ואין עולין לה ביו"ט. ג' דפנות בידי אדם וא' באילן שכשנופל האילן הסוכה קיימת כשרה ועולין לה ביו"ט זה הכלל כל שאלו ינטל האילן והיא יכולה לעמוד עולין לה ביו"ט לאתי' שאם אותן דפנות שהן בידי אדם אינן סמוכות כגון שעומדת מזרח מערב צפון או דרום ויכולין לסמוך סוכה באותן דפנות ואין נופל האילן עולין לה ביו"ט:

הרביעי הכשר הסכך דתנן (א) זה הכלל דבר שאין מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ מסככין בהם דבר המקבל טומאה וגידולו מן הארץ אין מסככין בו ודברים המקבלים טומאה כגון כלים ואוכלים ומשקין. וגידולו מן הארץ אין מסככין בו:

כגון הדלה עלי' את הגפן ואת הדלעת שהיא מחובר לקרקע וזה הגירסא קבלתי מרבותי וגירסת רבינו גידולו מן הארץ מסככין בו אין גידולו מן הארץ אין מסככין בו דבר שאין צומח מן הקרקע כגון עורות בהמה שמחוסר מלאכה אעפ"י שאין מקבלין טומאה אין מסככין ומפרש דרב דימי ורבי יהודא אייתו טעמ' מחגיגה ס"ל לישנא דגידולו מן הארץ כגון בהמות שגדלות מן הארץ וניזונין מהן ומסככין בהן דומיא דחגיגה ורבינו דאייתי טעמא מגרנך ומיקבך ס"ל לישנא דגידולו מן הארץ הצומח מן הקרקע אבל עורות בהמות שאין צומחין מן הארץ (ב) מסככין. ומס' דרבנן ור' דימי ל"פ ומר מייתי לה מהאי קרא ומר מהאי קרא ולא אפשר לפרושי אלא כדפרי' והל' בעורות בהמה שאין מקבלין טומאה חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהם פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ונמלך לייבשן ונמלך עלי' לסיכוך והתורה אמרה תולמ"ה ואפי' נתכוון בחבילתן לסוכך בהן ולא התירן פסולה מדרבנן משום גזירות תולמ"ה אבל מדאורייתא כשרה ירו' אין חבילה פחות מכ"ה זרדין ומס' דוקא זרדין כמו זמורות שלנו אבל קנים לא הא אמרי' אגוד שלשה הוה אגוד ואם התירן כשרה כגפן ודלעת שקצצן ונינען והחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה שכל העושה סוכה מן האוצר פסולה מדאורייתא משום תולמ"ה ודוקא שאין שם חלל טפח במשך ז' אבל יש שם חלל טפח במשך ז' כשרה אר"י סככה בהוצן זכרים כשרה בנקבות פסולה ולא גזרי' זכרים אטו נקיבות וה"ה דלא גזרי' נסרים משופין אטו כלים וכן הל' ואמר רבה בר"ה סככה באניצי פשתן פסולה בהצני פשתן כשרה והוצני עצמן איני יודע מה היא וספיקא דאורייתא לחומרא ול"ש תרי ולא דייק ולא נפיץ פסולה והני שישי ושווצרי מסככין בהן אמר אביי בשישי מסככין בהן (ג) בהוגי אין מסככין ופסקי רבוותאי כאביי וכל דסני רוחייהו ומידי דאית לי' שיבי דאיכא למיחש דלמא נתרי חיישי' דלמא שביק להו ונפיק ואפיקתא דדיקלא שורש דקל שיש בו ענפים הרבה מסככין בהם והני דיקרי דקני מסככין בהם ואע"ג דאגודה אגיד בידי שמים לאו שמי' אגיד והא דתנן במס' פרה אזוב שיש לו קלחים מפסגו ואוגדו פסגו ולא אוגדו אגדו ולא פסגו כשר מדקתני מפסגו ואוגדו ש"מ לאו שמי' אגיד מיהו לא פסגו כיון דאגיד הוא מ"מ כשר ואר"ח אגד בחד לאו שמי' אגיד ג' הוי אגיד ב' הוי מחלוקת ר' יוסי ורבנן דרבנן סברי הוי אגוד וקי"ל כרבנן דריש מרימר הני אסירותא דמחוזא מסככין בהן למנינא בעלמא היא דאגידן והני צרופי דאורבנא כיון שהותרו ראשי מעדנים שלהן כשרה. ואע"ג דאגיד מתתא אגיד שאינו עשוי לטלטלן לאו שמי' אגוד ירקות שאמרו חכמים אדם יו"ח בפסח פוסלין בסוכה משום אויר מ"ט משום דלכי ייבשו מפרכי כמאן דליתנהו דמי ומס' כ"ש שאר ירקות תנא סיכי תאנים ובהם תאנים פרכילין ובהם ענבים קשים ובהם שיבלין מכבדין ובהם תמרים אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולין וכל ידות האוכלין שהפכן בגורן וחבטן טהורין ומסככין בהם ושומר שקורין פוניי"ל בלע"ז פסולת מרובה על האוכלין ומנהג לכסות בהן (ד) מחצלת של קנים עשאה לשכיבה טמאה ואין מסככין בה לסוכך מסככין בה ואסיקנא בקטנה כ"ע ל"פ דסתמא לשכיבה ואפי' בבליאה אין מסככין כ"פ בגדולה ת"ק סבר סתם גדולה לסיכך והל' כת"ק ת"ר מחצלת של שופה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה של קנים ושל חילא גדולה מסככין בה אריגה אין מסככין בה תניא אר"ח כשירדתי לגולה מצאתי זקן א' אמר לי מסככין בבודיא אר"ח והוא דל"ל גדנפא זה הכלל כל אותן שמקבלין טומאה אין מסככין ואע"ג. דשקיל לי' לגדנפ' אין מסככין מידי דהוה אבלאי כלים ורב יהודה סוככה בבלאי וכל דבר שעושין לשכיבה ולישיבה אין מסככין עשאן לסוכך מסככין ומס' מחצלאות שלנו סתמ' לשכיבה ואין מסככין בהם (ה) מסככין בנסרים דר"י רמ"א נותן עליה נסר שהוא רחב ד"ט כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו א"ר מחלוקת כשיש בהן ד' דר"י ל"ל גזירת תקרה אבל אין בהם ד' ד"ה כשרה ושמואל אמר בשאין בה ד' מחלוקת ותניא כוותי' דמר ותניא כוותי' דמר וכ' רב אלפסי הל' כשמואל דהא ר"פ ס"ל כוותי' ועוד דסופן דשמעתן דהפכן על צדיהן מהו ואמרי' ע"כ נמי נעשו כשפודין של מתכות ופסולה ש"מ כשהפכן ד"ה פסולה והלכה כר' ומאן דפסק כר"מ משום בגזירותיו ליכא והלכך המסכך בנסרים שיש בהן ד' אפי' הפכן על צדיהן ויש בין כולן ד' טפחים בסוכה גדולה וג"ט בסוכה קטנה פסולה ופחות מג' ועד ד' כשרה והיינו דאמרי' שני נסרים אין מצרפין ורובא דרבוותאי פסקו כשמואל תקרה שאין עלי' מעזיבה רי"א בש"א נוטל אחת מבינתים (ו) אבל לא מפקפק ובה"א או מפקפק או נוטל אחת מבינתים וטעמא משום תולמ"ה ובחד מנייהו עביד מעשה המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש רווח ביניהם כמותן כשירה ומשום שמצרף סכך פסול בהדי סכך כשר ליכא דהוא ל"צ צירוף וכי אין בין זל"ז ג"ט נמי ליכא למימר לבוד דסכך כשר מפסיק אין רווח ביניהן כמותן פסולה אע"ג דרבה עליו סכך כשר דכי אמרי' אם הי' סיכך הרבה מהן כשרה כשחבטן ואינו נראה הסכך פסול והכל מעורב אבל הכא לא וקי"ל כר"פ דאמר פרוץ כעומד מותר הלכך לא אצרכוהו לשנויא מתני' בנכנס ויוצא והא דאמרי' לעיל פרוץ מרובה על העומד מותר בדפנות הוא דקאמר בית שנפחת וסיכך, ע"ג אם יש מן הכותל לסכך ד"א פסולה וכן חצר המוקפת אכסדרה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסוככין אם יש תחתיו ד"א פסולה אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי, רב דיתבי וקאמרו אויר פוסל בג' בסוריא מתני לה לההיא שמעתא בההיא לישנא משמי' דרב (ז) בנהרדעי מתני' לה משמי' דשמואל אר"י א"ש סכך פסול באמצע פוסל בד' מן הצד פוסל בד"א ורב אמר בין באמצע בין מן הצד פוסל בד"א ואיכא פלוגתא