ספר העיטור חלק ב עא

הראשון מצות סוכה ברכותיה. ועניניה. וחלקתי אותם לו' שערים הראשון על הברכה:

השני הכשר מדתה:

שלישי הכשר דפנותיה רביעי הכשר הסכך:

חמישי ענין ישיבתה. הפטור והחיוב. הששי סדר היום:

הראשון ברכה. גרסי' בפ' לולב (א) העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו נכנס לישב בה אומר ברוך אקב"ו לישב בסוכה היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד ואם לא לכשיכנס בה מברך שתים. ירושלמי בסוכה ישינה תני צריך לחדש בה חבריא אמרו טפח ר' אסי אמר ב"ט ובלבד ע"פ כולה ש"מ חידוש בגופו חידוש שאינה בגופה אינה חידוש ודלא כבעל הלכות (ב) שאמר וממך בסתרקי חדוש. דהא ליכא סוכה דלא חייש לחידושי האי חידוש:

גרסי' (ג) בירושלמי העושה סוכה לעצמו לולב לעצמו ציצית לעצמו מברך בכולהו בשעת עשייתן לעשות. ולא אזלא כגמרא דינן דהא בפ' התכלת גבי ציצית מברך לעשות ציצית ואקשינן עלה והא גבי סוכה דכשרה בנכרי ובישראל א"צ לברך ותניא העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו ואילו לעשות לא קאמר ואתמר בה תרי טעמא ר"ח סבר כל מצוה שכשרה בגוי בישראל א"צ לברך וסוכה שכשרה בגוי כדתניא סוכת גנב"ך אינו מברך לעשות. ואית מ"ד על כל מצוה שאין עשייתה גמר מצוה בישראל א"צ לברך. ובעיטור אתברר הלכך אינו מברך אנא שהחיינו ואמר ר' אשי (ד) חזינן לרב כהנא דמסדר להו אכסא דקדושא גרסי' בפ' החליל (ה) דריש ר"נ בר"ח אין הלכה כדר' דאמר סוכה ואח"כ זמן. והלכה סוכה ואח"כ זמן וכתב בעל הל' הלכתא בין העושה סוכה לעצמו בין העושה לולב לעצמו ל"צ למימר זמן דסגיא ליה בדכסא ומסתב' מזמן עשיית סוכה פטור שעומד ויושב בה. ומצותה בלילה כבימים. דלולב לא פטור כדאיתא בלולב. הלכך מאן דמברך ברכת סוכה בקידוש א"צ לברך בשעת עשייה ואם לא צריך לברך:

ומנהגנו לברך על הכוס סוכה ואח"כ זמן כרב כהנא. ושיקדש על הכוס מקדש כדרכו כשהוא יושב ואע"ג דקי"ל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן לאפוקי אחר עשייתן דנא. והמקדש מעומד דעת חיצוני היא ומשום ברכת שוטה אין לשנות המנהג ועוד דכל מצוה שאינו בידו אינו עובר לעשייתו. בפ' לולב וערבה העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו נכנס לישב בה אומר לישב בסוכה וכיון שמברך עניה יום ראשון שוב אינו מברך ואוקימנא כתנאי דתניא תפילין כ"ז שמניחן מברך עליהן ד"ר וחכ"א אין מברך עליהן אלא שחרית בלבד ואתמר אביי אמר הלכה כר' ורבא אומר הלכ' כחכמים ואמר רב מרי ברי' דרב שילא חזי' לי' לרב אבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמנח מברך וכל התורה מתפילין גמר וסוכה נמי כ"ש שנכנס בה לאכילה ושינה ות"ת לעמידת קבע מברך. ור' יעקב אמר כל מצות סוכה שמקיים מסעודה א' עד סעודה אחרת כגון שינה וסינון וטיול בסוכה ברכת לישב בסוכה שמברך בסעודה פוטרתן לברך עליהן ורבינו האי גאון אמר הנכנס לסוכת חבירו לבקרו מנהג ידוע הוא שמברך עליהן בין סעד בין לא סעד אינו מנהג ומה שאנו מברכין לישב ולא על ישיבת סוכה מפורש בעיטור:

גרסי' בפ' לולב הגוזל (ו) אר"י בר שילת משמיה דרב שמיני ספק תשיעי שביעי לסוכה שמיני לברכה שאומר יום שמיני חג העצרת הזה ורי"א שמיני לזה ולזה ואסיקנא הלכת' מיתב יתיבנא ברוכי לא מברכינין לישב בסוכה. וכ' רבי' אלפסי ז"ל ה"ט דלא מברכין כיון דיום שמיני עצרת הוא א"א לברוכי בסוכה הלכך עבדינן לחומרא ומסת' טעמא מאי מברכין בספיקא דיו"ט כי היכא דלא לזלזל במלאכת יו"ט ה"נ לא מברכין ברכת סוכה דאתי לזלזולי ביו"ט ויאמרו חול היא ול"ד לספק דעלמא דדבריהם דבעי ברכה כדאיתא בעיטור ומיהו טעמא דרבי' טעמא הוא אחר שעשינו אותו קודש לא נעשהו חול דהא רב אשי בשני יו"ט של גליות דמספקא ליה אי קדושה אחת הן או שתי קדושות מבדיל מיומא טבא לחבריה כדאיתא בריש גמרא וכ"ש אנן דאית לן לאבדולי אלא משום טעמא דרבינו הוא:

השני הכשר מדתה ושלש מחלוקת בדבר כדתנן (א) מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ותניא (ב) ר"א כל סוכה שאין בה ד"א על ד"א פסולה ואסיקנא דב"ש וב"ה בתרתי פליגו בסוכה קטנה ובסוכה גדולה וחסורי מחסרא וה"ק מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית או שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ומסתב' דשלשתן מקרא א' דרשו בסוכת תשבו שבעת ימים ב"ש סברי תשבו כעין תדורו ובעינין מקום ישיבה, ואכילה וראשו ורובו לישובו ושלחנו לאכילה וב"ה סברי ישיבה לחודא בעינין ובאכילה לא קפיד קרא ור' סבר דירה כבית דכל בית שאין בו ד"א על ד"א אינו בית ואר"ש בר' יצחק הלכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו כב"ש ואע"ג דאביי חשיב ליה לב"ש בשיטה דאמר אביי ר' ור' יאשיה ור"ש וב"ש כולהו ס"ל דוכתי קבע בעינין וקי"ל כל כה"ג אין הלכה אביי הוא דס"ל טעמא משום דירת קבע היא וליתא כדפרישית ורב ושמואל הכי ס"ל ולא חשיב לב"ש בשיטה והלכתא כב"ש בסוכה קטנה וכב"ה בסוכה גדולה דל"ג שמא ימשוך אחר שלחנו ורבינו נחשון הכי פסק והכי מוכח בברכות (ג) דאמר ר' יוסף עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ומעשה וכו' עד אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך ומשמע דהלכה (ד) כב"ה אבל ר' אלפסי פסק בתרויהו כב"ש דחד טעמא נינהו ומסתב' דליכא למיגזור שמא ימשוך אחר שלחנו אנא בסוכה גדולה שימשיך עצמו אחר המקום שהוא רגיל לאכול אבל (ה) בקטנה ליכא למיגזר והלכה הכשר סוכה כדי ראשו ורובו ושלחנו שהם ז"ט על ז' דקיי"ל גברא באמתא יתיב ושלחנו טפח כדגרסינן כמה כדי שלחנו טפח הרי ז' וצריך שלא יקבע בה קונדריסין למעלה מכ' אמה כדי לסכך בהם דתנן סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' אמה פסולה ופליגו בה רבא ור"ז ורבה רבה סבר טעמא דמתני' משום דלא שלטה ביה עינא (ו) אפי' גבוה כמה כשרה ולר"ז פסולה משום צל והיכא דרויחא דאיכא צל כשרה ולרבא דכיון שהיא גבוה מכ' אמה דדרכה לעשות דירת קבע פסולה לעולם וכ' רבינו אלפסי ז"ל איכא מאן דפסק הלכתא כרבה ואנן ס"ל כרבא דקי"ל סוכה דירת עראי בעינין ור"ז דמכשר סבר דירת קבע בעינין ולית הלכת' כוותיה ואי דפנות מגיעות לסכך כ"ש דדירת קבע היא והאי סברא לא נהיר לן דרבה נמי (ז) מגיעות לסכך כשרה ס"ל דירת עראי בעינין ואפי' עביד ליה דירת קבע כשרה:

ומאן דס"ל דירת קבע (ח) כשרה אבל מאן דאית ליה דירת קבע דירת עראי פסולה והלכך דפנות מגיעות לסכך (ט) לא דריש למען ידעו ידיעה לדורות ומסתב' דהלכה כרבה דכל מילי דמר עביד כרב ועוד דבכולהו אית להו פירכא מעליא ואיצטריך להו לשנויא דהא קשיא דקמקשה ידיעה לדורות היא דכתיב ל"ק דהא מימלא ש"מ ולר"ז היא דאצטריך לשנויא אבל לרבה לא איצטריך. ועוד דר' יאשיה קאי כוותיה דאמרינין כמאן אזלא הא דאמר ר' יאשיה אמר רב מחלוקת כשאין דפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות לסכך ד"ה כשרה כמאן כרבה והו"ל רבא יחידאי לגבי ר' יאשיה ורבה ולית מאן דס"ל כרבא ועוד דאמרינין לקמן בשלמא לר' יאשיה דקאמר באין דפנות מגיעות לסכך פליגו אבל בדפנות מגיעות לסכך ד"ה כשרה וכו' וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה קטנה ואע"ג דר' אשי מתרץ בסוכה העשייה קטונית שינויא דחיקא היא והלכתא כר' יאשיה וכרבה ובדפנות מגיעות לסכך ד"ה כשרה ובאין דפנות מגיעות אפי' יש בה יותר מד"א פסולה והר"ר. יצחק אבן גאות פי' אפי' דפנות מגיעות לסכך בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה פסולה ותמוה לן טובא (י) כמאן ס"ל:

היתה גבוה מכ' (יא) אמה ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוה מיעוט ואע"ג דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם. תבן ובטלו הוה מיעוט וכ"ש עפר ובטלו:

ומסתב' דה"ה עפר ואין דעתו לפנותו:

תבן ואין עתיד לפנותו עפר סתם מחלוקת רבי יוסי ורבנן וקי"ל כרבנן דאמרו בית שמלאוהו תבן או צרורות