ספר העיטור חלק ב ע

הקדמת המחבר פקודי ד' ישרים משמחי לב, מצות ד' ברה מאירת עינים תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו כי הוא קדוש ומשרתיו קדושים קדושים במצות חקים ומשפטים צדיקים בחר בהם ובראם לכבודו. לשרתו ולעבדו. הרבה להם תורה ומצות לזכותם ולהצדיקם. לקבל שכר פעולתם ככתוב ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וכתוב ויצונו ד' לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים לטוב לנו כל הימים וכתיב וצדקה תהיה לנו. ועל הכל יתגדל ויתקדש המלך הקדוש. מרומם על כל ברכה ותהלה ורב חסדיו ורחמיו. ויצוה ממרומיו חסדו וטובו. יעלה ויבא ויאזרני חיל ויחליפני כח ועצמה לפרש בחכמה מצות הידועים לזמנים הקבועים. טעונין ברכה וזמן. ויחנני בהם דעה והשכל וידריכני על דרך האמת שלא אתבייש מרבותי ומחבירי ויהיו לרצון אמרי פי אמרות ד' אמרות טהורות ויורני בספר הנקרא עשר"ת הדברו"ת על שם עשר מצות הברורות והמפורשות בו ואלה שמותם, סוכה, ולולב, והלל, ושופר ביעור חמץ, ומצה ומרור יוה"כ, מגילה, וחנוכה, ויו"ט, ענין הצריך אינו בכללם: ואפרש אותם שמם באחרונה בעזרת חונן דעה ובינה. ובעיטור סופרים פירשתי ציצית ותפילין שהם מ"ע שהזמ"ג אבל אינן טעונין ברכה וזמן כעשרה דברים האלו. ועל כל מצוה בזמנה עלינו לברך בענינה. כדתניא (סוכה מ"ו א') היו לפניו מצות אומר ברוך אקב"ו על המצות רי"א מברך על כל אחד ואחד בזמנה ככתוב ברוך ד' יום יום וגרסי' בירו' אמר ר' אילא אלה המצות אם עשיתם כמצותם ה"ה מצות אם לאו אינן מצות ובעזרת מלמד לאדם דעת אפרש כל אחת כמו שהורוני מן השמים: