ספר העיטור חלק ב סג

בחמץ בפסח דאיכא איסור כרת סמכינן אשלוחין הכא לא כ"ש אנא אר"ז גזירה שמא יקרע סדינו בתוך ג' במקום הנחת ציצית ויתפרנו כרבנן דאמרו שלש יתפור וזמנין דישתייר מחוטי דחייט ליה ד' אצבעות ואתו לאחלופי לי' בחוטי ציצית וחשיב ליה בכלל ח' וההיא חוטי פסולה משום תולמ"ה כדגרסינן בספרא תולמ"ה שלא יצא נימין מן הטלית ויעשה ציצית הלכך אי שדית ציצית בסדין אפי' מפשתן (יח) כהלכת' כתכלת ולבן וא"א דליכא כלאים דזמנין דהוי ציצית פסולה והוי כלאים שלא במקום מצוה וה"ה בכלאים של צמר וי"מ גזרה שמא יקרע בתוך ג' ויתפרנו ואמרי' לקמן תוך ג' לא יתפור וטעמא דלא יתפור התם משום תולמ"ה דלמא אתי לאחלופי חוט התפירה בכלל ח' וק"ל חדא דלית הלכתא כר"מ דיחיד הוא ועוד מ"ש הכא דנקיט פי' דתעשה ולמ"ה ופלוגתא דר"מ הו"ל למימרא ועוד לדרשי' בפרקי' דלית הלכה כר"מ דאמר אל יתפור אלא אפי' לרבנן איתא לההוא גזרה וטעמא דר"מ טעמ' הוא כדאיתא לקמן וי"מ גזרה משום תולמ"ה דומיא דחבילי קש דאין מסככין בהן דאמרינן פעמים שאדם בא מן השד' וחבילות על כתיפו והתורה אמרה תולמ"ה וה"נ משום דשכיחי למיקרע וקיי"ל כלאים בטלית של צמר מפני מה אסרו שרא ר"י לסדיני' התיר ציצית המוטלת בסדינו משום גזרה דשמא יקרע וה"ג בספרי ר"א אמר גזרה אחרינא משום כסות לילה שמא יהיה לו כסות המיוחד ללילה ויטיל בו ציצית כהלכתו ופעמים שילבישנו ביום וילבוש כלאים דקי"ל כסות המיוחד ללילה פטור מן הציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה והלכך עקרי ציצית בטנית של פשתן והשתא דקי"ל כב"ה דסדין חייב בציצית מדאורייתא ורבנן הוא דגזרו ביה משום כסות לינה כי היכי דתכלת ליכא פשתן נמי ליכא:

דקי"ל כר"י דאמר אין נו תכלת מטיל לבן כלומ' צמר לבן במקום צמר צבוע תכלת ולבן כדינו ובסדין ליכא למימר הכי הלכך פשתן לא פטור טלית (יט) כלל והא דאמרי' גבי שיראין או צמר או פשתן ר"נ דס"ל דשיראין דרבנן הוא דקא מתרץ הכי ומש"ה מפטרי בכ"ד כדאמרינן לעיל אבל טלית דאורייתא נא מפטר בלא תכלת או צמר לבן במקומו כי היכי דלא מחסיר ציצית אלא צבע חלזון ורב קטיני דנא רמי ציצית בסדין משום ה"ט היא ומס' לן דה"ט דרבוותאי קמאי דנא רמי ציצית של פשתן בטלית של פשתן כגון רב האי ז"ל דאמר מאן דרמי חוטי דכתנא עובר משום לא תשא ולא שמענו מעולם מאן דעביד לי' ובתשובת דיני' מצאתי בשאלותיו דעבדו רבנן תקנתא למירמי חיטי דכתנא מעולם לא כתבו במתיבתא דמתא מחסיא הכי ודכירנא משום אבא מרי גאון ומר רב יעקב מאחריו ומר רב אבימי מאחריו וכל הגאונים מאחריהם שלא היה א' מהם שהורה כך אף אתם לא תעשו כך ובתשובת רב עמרם ריש מתיבתא דמתא מחסיא שנכתבו בפני אבות ב"ד וחכמי ישיבה אמר רחבה אר"י חוטי צמר פוטרין בשל פשתן כו' אבל לענין הלכה אע"ג דאמרי' סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין והלכה כב"ה אפ"ה כל שיש בו פשתן וכ"ש סדין של פשתן לבדו אסור ואין מטילין בו ציצית וכולהו רבוותאי הכי ס"ל והכי היא סברא דינן וסברא דר"י ז"ל בתשובות שהשיב לפניו ואמר על הגאונים הנ' כוותייהו ונא מטעמייהו אלא משום כסות ליל' עקרי כל תור' ציצי' מסדין ושאלתי לפניו לדבריך שאתה אומר כל לבן שבהלכות פשתן (כ) ואין לו תכלת מטיל לבן נמי (כא) פשתן א"ה כי היכי דעקור כלאים בטלית צמר ואוקמוה אצמר בלא כלאים לעקרו כלאים בציצית (כב) ולוקמוה בפשתן ולא זכיתי בתשובתו ואיכא למימר בטלית של צמר (כג) דאי עביד ציצית דאורייתא לא אפשר בלא כלאים גזרה דלמא אתי למיעבד ציצית ואתי לידי איסור כלאים ולהכי עקרו כל תורת ציצית ואייתי ראיה מדאמרי' שרא ר"ז לסדיני' ולא קאמר לתכלתא ולא קאמר ליה מלאכא קטינא תכלת מה תהא ורבי' ברוך דעת שלישי בתשו' שהשיב על רבי' אלפס ז"ל שפסק הלכה כר' דא' תכלת ולבן מעכבין זא"ז וכיון דתכלת ליכא לבן ליכא ולפיכך נמנע רב קטינא לעשות ציצית בסדינו דתכלת בציצית כלאים היא בלילה ובחלק ראשון. דחינו דבריו ולכל נ"ד יש תשובה אלא מ"ש דהא דשמואל עם התכלת היא שהיא עיקר אלא שהוא אמר ח' לעיכוב ואינו אלא מצוה ואפי' למ"ד אין מעכבין קאמר כמו שנפרש בחלק הסמוך לזה:

ולענין הלכה דעת הגאונים ראשונים ואחרונים וכל רבותי שוין בדבר דכל שיש בו פשתן אסור ולפי פשוטן של דברים כך נראה מדקאמר מלאכא סדינא בקייטא וסרבל' בסיתוא ש"מ מאי מאי דנפל לדין נפל לדין (כד) ואר"י א"ר כך הי' מנהגו של ר"י בר אלעי ע"ש מביאין לי' ערבה מלאה מים חמין ומתעטף בסדינין המצויצין וכו' ראה שהי' מחבין כנפי כסותן לפי שהסדינין ציצית ואם מין במינו מותר יש לו פשתן וביבמות קאמר סדין בציצית ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה משמע לגמרי עקרוה ורבי' אלפסי יחידאי הוא ואע"ג שאין משיבין את הארי הרי כמה אריות לפניו ולפני פניו ועוד שאנו רואין טעמו שהביא ראי' מדשמואל דקאמר חוטי פשתן פוטרין בשל פשתן וכו' וההיא אליבא דב"ה אזלא ועם התכלת קאמר וקודם גזרה היא ורבי' אלפסי ז"ל שאמר עניו רבינו ברוך שבקינן שביק להימנותי' וחסידותי' דאמר על רבינו אלפסי לא ירד לעומקה של הלכה וקאמר מאן לימא לן דשמואל לא פוטרין ממש ובדלית לי' תכלת היא ופוטרין במקום לבן קאמר דהא קי"ל כ"מ שאת' מוצ' עשה ול"ת כו' ומההיא ליכא למפשט מינה ואיכא לאוקמי נמי כר' יעקב ז"ל כדאי' בחלק שני. והא דאייתי ראי' מדאמר לא יהא אל לבן בעלמא כדכתיב בהלכות ליתא ופירושא כדפרישית לעיל לבן בלא תכלת נהי דכולה מצוה ליכא איסורא מיהא איכא אטו חוטי צמר דפטרי בשל פשתן עם התכלת אי איגרדים תכלת וקם אלבן מי איכא איסורא מצות לבן קעביד ומפרקי' כיון דלבן אפשר במינו וליכא איסורא כי עביד צמר לבן בלא תכלת איכא איסורא כרשב"ל כדפרישית. והא דמלאכא ראי' ברורה היא והול"ל תכלת מאי תהא עלה דהא בלשון רבותינו כל ציצית נקרא תכלת הכא דלא קאמר אלא מתכלת לחוד כ"ש דהו"ל למימר תכלת ומה שאמרו תכלת איקרי ציצית דת"ר סדין בציצית ב"ש פוטרין בלבן קאי כדפרישית השתא דחזינן טעמא דרבינו וחזיא קמאי וקמאי דקמאי ובתרתי מתיבתא דאסרו למירמי חוטי דכתנא בגלימא דכתנא אזלינן בתר מנהגא דקמאי כדאמרי' פוק חזי מה עמא דבר. וגרסי' בירושלמי פ' אלמנה לכ"ג דאתא עובדא קומי ריב"ל ואמר צא וראה האיך הציבור נוהג נוהג כן הלכך לא רמינן בטלית דאיכא פשתן ציצית כלל כמהגא דקמאי ופוטרין סדין מציצית כמ"ש וסמכי' אסתמא דספרי דאמרי' כסותך פרט לסדין וכל מילי דציצית עבדי' כב"ש ורב עמרם בתשובותיו פלוגתא ב"ש וב"ה הלכה כב"ה לבר שית דהל' כב"ש באלו דברים תרתי וחדא בסוכה ותרתי בתכלת וחדא בסדין בציצית דהל' כב"ה ואהדרוה כב"ש משום כסות לילה אמר רבא האי מלתא אמריתא ואתמר משמי' דר"ז כוותי' היא של בגד וכנפי של עור חייבת בציצית ואע"ג דרמי לי' בעור ועור לא מחייב אפ"ה זיל בתר עיקר ורב אחא אמר זיל בתר כנף וכאן דציצית רמי בכנף העור פטור וקי"ל כרבה דר"ז קאי כוותי' ת"ר טלית כפולה ארוכה כשתים וכפולה חייבת בציצית ור"ש פוטר דזמנין מפשיט בי' וקאי בי' מצעי ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת דליכא למיגזר דלמא מפשיט דהא ליכא חששא נא צריכא דנקיט בסוכי בשט"א בלע"ז ואע"ג דלא מחברי כונה חייבת הא לא מחברי אנא דרמי ציצית עלי' כפלא בד' קרנתא לא הוה חבור לפטורי והא דגרסי' לעיל האי מאן דחייט' לא עביד כלום לאו דכפלי' כולה וד' ציציות עלוי כפונא אלא דדמי ציציות מעיקרא בד' קרנתא ובתר הכי חטיי וכפלי' והשתא ליכא ציציות בקרנות דחשבי' לכפולא כמאן דפסיק ושרי האי אי כפולא כונה ומחברא ורמו בקרנתא כשר' שמעינין שאם רוצה להטיל חתיכת בגד במקום הציצית לחזק או להנאתו (כה) טלית כפולה ואינה תפורה לי' חוטא דתכלתא עלוי כפולא והטיל הציצית בעשייתו על הכפול ולא על הכנפות אפשיט נתפשטו הטליתות ונמצאו ב' ציציות על ראשו של רבא ציצית אחת המוטלת בשתי הקרנות כאחת ואחרת המוטלת במקום הכפול אמר נא היינו כנף דכתיב רחמנא שאינו עומד על הקרן אלא באמצע הטלית גרסי' בספרי מנין שלא נתן באמצע בגד אלא על שפתו ת"ל על ארבע כנפות אזיל שדיא ואיכסי גלימא אחריתי טלית מצויצת כהלכתה א"ל מי סברת חובת גברא היא כתפילין וכיון שקיימת מצות ציצית באחת נפטרת בטליתות אחרות חובת טלית היא הרי חובה היא כמזוזה שאם יש לו כמה בתים ודר בהם חייב במזוזה ציצית נמי אם יש לו כמה טליתות שעומדות להתכסות ואעפ"י שאין בהן כלום חייבת בציצית זיל רמי ליה לאותו טלית הכפולה שאף היא חייבת להטיל לה ציצית בקרנות או על הכפל ותופרה וקי"ל כר"ש דטלית כפולה פטורה אא"כ תפרה:

לימא מסייע ליה חסידים הראשונים כו' ש"מ חובת כל טלית היא דאי חובת גברא אינו חייב עד שיתכסה בה שאני חסידים דמחמרו אנפשייהו זריזין היו במצות ופליגו דמלאכא הא דרבה בר ר"ה דאמר חובת טלית פליג' דמלאכא דאיהו אמר חובת גברא אשכחי' לרב קטינא דמכסי סדינא וסדין פטור