ספר העיטור חלק ב סד

מציצית משום כסות לילה כדאמרי' א"ל קטינא סדינא בקייטא מפני החום אתה לובש סדין של פשתן שפטור מן הציצית וסרבלא שהיא טלית עגול בחורף מפני הקור ציצית מה תהא עלי' רחמנא אמר ועשו להם ציצית ואין עליך ציצית לא בקיץ ולא בחורף וסדינא דומיא דסרבלא שלא היה בו אפילו לבן ואם היה בו לבן תכלת מה תהא עליה הו"ל לומר דתכלת לא נקרא ציצית אלא עם הלבן כדכתיב והיה לכם לציצית א"ל אנשיתו וכי אתם מדקדקים אפי' במ"ע אא"ב חובת גברא היא חובה. על האדם לקיים מצות ציצית בטלית:

וכמו שחובה עליו לקיים מצו' תפילין היינו דקטינא מחייב ולא רמי ומש"ה איענש אא"א חובת טליתות המתחייבות בציצית:

וא"כ סדין וסרבלא הא לא מחייב בציצית היכא מיענש ליה אלא מאי חובת גברא היא וקטינא בר חיובא נהי כי מחייבי' רחמנא כי מכסי ע"כ אי מכסי טלית דבר חיובא חייב אי לא פטור:

וקטינא הא לא מכסי טלית דבר חיובא אטו לאכסי' בציצית הוא דחייבי' רחמנא כי אית ליה לטלית למזבן טלית מי מחייבה ומלאכא הרבה מיענש ליה אלא ה"ק ליה כלומר מהכא ליכא למילף מני' לאו חובת טלית היא ולא חובת גברא ואפ"ת חובת טלית ל"פ וה"ק לי' (כו) כו' עילות אתה מוצא לפטור עצמך מציצית אע"פ שאתה יכול לפטור עצמך גורם אתה לבטל מצות ציצית ועליך לקיימו ואי אתה מקיימו ש"מ בין למ"ד חובת גברא דאי מכסי טלית דבר חיובא חייב ואי לא פטור:

ובין למ"ד חובת טלית נהי דמצי למפטר נפשי' בטלית דלאו בר חיובא היא אפ"ה כיון דמצי קיים מצוה ולא מקיים איכא עונש ואי מקיים איכא שכר מצו' דהא קטינא נא איחייב ומלאכא לא מיענש וקאמר טצדקי למפטר כו' ש"מ דאי לא מקיים מיענש ולא קרינין הכא אינו מצווה ועושה דכי אמרי' אינו מצווה ועושה היכי דע"כ מפטר כר' יוסף. אכל היכא דאיהו מכווין למפטר נפשי' ולא עביד מיענש אי לא מהדר אטלית דבר חיובא ומצוה היא להתעטף בטלית דבר חיובא וליכא מידי בין חובת גברא בין חובת טלית אלא היכא דאית ליה טליתות ד' או ה' ולמ"ד חובת טלית הוא חייב למירמי בכולהו ציצית ואי חובת גברא בחד סגיא אבל לית ליה טלית דבר חיובא אפילו למ"ד חובת טלית משום טצדקי חייב לאהדורי ואי לא מיענש. והכי מס' לן והרב הקדוש רבינו כ' בשם החכם ר' יצחק בן מרן לוי מיהו אותן שלובשין טלית תחת המקטורן אין עושין מצות ציצית דאי ס"ד אית ביה מצוה ליכסי ביה תותי סרבלא ובחלק עטיפה נפרש ואיכא למידק ממלאכא דאם רמי ציצית בקייטא או בסתווא אע"ג דלא רמי כולה שתא או כולי יומא לא מיענש דלא מיענש אלא דלא רמי לא בסתווא ולא בקייטא:

וקא פטר נפשי' לגמרי ודוקא היכא דמכסי טלית דלאו בר חיובא אבל מכסי טלית דבר חיובא ולא רמי חייב אמר שמואל כלי קופסא העשוין לכבוד להתכסות בהן לשבתות ויו"ט ומונחין בארגז כיון דעשוין להתכסות אשר תכסה בה קרי' ביה ואע"ג דלאו כל שעתא לביש להו דחובת טלית הוא וק"ל דהול"ל כי אמר ופליגא דמלאכא ומסייע ליה לשמואל. ומס' דאפי' למ"ד חובת גברא קאמר דאית ליה טלית דבר חיובא:

אלא האי דמונח בקופסא אפ"ה בר חיובא הוא כיון דלכסות חד יומא עבידא הו"ל ככולהו טליתות דגברא חייב למירמי ביה ציצית דאלת"ה קשיא דשמואל אדשמואל דא"ש מתירין מבגד לבגד ואס"ד דחובת טלית הוא היכא מתיר הא איהו גופא חייב בציצית אלא לאו ש"מ דאפי' למ"ד חובת גברא קאמר אמר רבא ומודה שמואל בזקן שעשאו לכבודו לתכריכין שפטורין אע"ג דמיכסי בה מחייב חדא שעתא פטור דאמר תכסה בה אמר רחמנא ולא לאכסייה עבידא והו"ל ככסות לילה דאי נפיק ביה ביום פטור בההוא שעתא בעידן קבורה רמי ליה ציצית דרמי תכלתא לאנשי ביתיה וכדאמרי' לעיל חובת טלית היא זיל רמי ליה דאי לא דמי כלועג לרש מלעיגין עליו שפטור מן המצות ושמעתי לפיכך נסמכה פרשת נסקל לפרשת ציצית ללמדך שמתחייב בציצית אבל ק"ל דמהכא משמע דמטילין ציצית בבגדי המת ובהמוכר את הספינה גבי מתי מדבר הכי משמע דאמרי' התם איבעיא ליה למימני חוטי אי כב"ש או כב"ה. וגרסי' במס' שמחות אין מתירין בגד מן המת שאין מסירין את הציצית מן הטלית אם היה שם מחיים. אבא שאול אומר מתירין אבא שאול בן בטנית צוה את בנו קברוהו תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מלפניו הרי שצוה להסיר וחכ"א אין בו משום קדושה אלא עושה תכריך למת ומרדעת לחמור ולדעת רבינו קוברין את המת בטלית שיש לו מחיים עם הציצית תניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם פרט לכסות לילה כסות המיוחדת כגון הגליפק"רן ופלצד"יש המיוחדין בלילות אע"פ שמתכסה בהן ביום פטור וכן בסדינין המיוחדין בלילה אע"פ שמתכסה ביום אין לחוש ושמעתי שהרב ר' אליהו מפריש היה עושה להם ציצית:

בפ' מי שמתו גרסי' חזא דהוי רמו תכלת דר' יוחנן אארעא וא"ר חייא דלייא כי היכא דלא לימרו כו' ואי אי' ליה ציצית ליכא חירוף ויש מקומות שלא נהגו להטיל ולא עוד אלא שמסירין ולפי שאין כל אדם מתעטף בציצית בחייו אין נאה שיעשה לו כיון שלא היה בחייו ולפיכך אפי' אותן שקיימו בחייהן אין עושין לו כדי שלא לבייש אחרים אבל בימי רבותינו מתעטפין כולן בטליתות לפי שמצות ציצית היו עושין כל שעה בספרי וראיתם אותם ביום ולא בלילה ואם היה מיוחד ביום ובלילה חייב בציצית ותנא על ארבע כנפות כסותך ד' ולא ג' אינו אלא ד' ולא ה' כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת ה' אמור ומה ראית מרבה אני בעלת ה' שיש בכלל ה' ל' ומוציא אני בעלת ג' שאין בכלל ג' ל' ור' שמואל בן חפני אמר דוקא בעלת ה' אבל בעלת ו' וז' וח' פסולין אע"פ שיש בכלל ד' ומצוה היא שאין לה טעם וצרפת אמר אפי' בעלת ה' פסולה כדפרישנא לעיל ומס' בעלת ב' פסולה בת ה' וו' וז' וח' חייבת והא דגרסי' בספרי בפרשת ועשו להם ציצית. ובפ' גדילים תעשה לך על ארבע יצאו בעלת ג' ובעלת ה' ושל ו' ושל ז' ושל ח' מס' לן דה"ג יצאו של ג' ושל ה' ושל ו' וכו' כלומר שלא יעשה בטלית בת ארבע ה' ציציות או ו' וז' וח' שלא בכלל כנף אלא אחת לאורכה של טלית ולא שתים לאורכו ולרחבו ול"ג בעלת חמש וא"נ שלא יהי' הטלית (כז) בעלת ה' ציצית כדפרישית בספרי על ארבע ולא שמנה כלומ' על ח' (כח) אלא בכל קרן אחד. כסותך פרט לטינ"א לתובל"א לתופלטרי"ן לפי שאינן מרובעין כעין מרשי"א ואלגיפר"א שהן עגילין וכגון אלו הבגדים החתוכים באמצע הטיבורא שיש להן קרנות ואין כנגדן שתים אלא מצד א' הן:

כסותך פרט ללבד שאינו עשוי להנאת אדם ולבד היא כדאמרי' במס' כלאים הלבדין אסורין מפני שהן שועין ובספר אחר מצאתי כסותך לבד והא דאמר בפרשת ועשו משמע אלו ומוציא אני כרים וכסתות ת"ל אשר תכסה בה וכן עיקר כסותך פרט לסדין טלית של פשתן שאינו ראוי עם תכלת לכסות וסתמא כב"ש וקי"ל סתם ספרא ר"ש וסתם ספרי ר"י וכולהו אליבא דר"ע תכסה פרט לסגוס ואין לי לפרש בה פרט למעפורת סודר שאין מתכסה ראשו ורובו דבעי' כדי שיהי' הקטן מתכסה בו ראשו ורובו כדגרסי' טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו ארעי פטור הגדול יוצא בה קבע חייבת אר"י אמר רב טלית שאולה כל למ"ד יום פטורה מן הציצית דכתיב כסותך למעוטי שאולה ואע"ג דפטורה מיהו אטלי' בציצית כיון דבת חיובא מברך עלי' ואיהו נמי חייב ציצית ומחייב לברוכי ונ"ד לסדין דאמר רבא מאן דמברך בטלית של פשתן עובר משום לא תשא דההיא לאו בר חיובא היא כלל וסומא נמי דפטור מן הציצית ונשים במצות עשה שהז"ג ומצאתי בשם רבינו יעקב דמברך עליהן כדקאמרי' בפ"ק דקידושין (כט) א"ר יוסף מריש הוה אמינא וכו' מדקאמר עבידנא יו"ט לרבנן ש"מ וצ"ע וטלית שכורה מספקא לן מכאן ואילך חייבת דכיון דלא תבעי' מני' דעתי' לשקועי' לי' וכמתנה דמי איכא מ"ד סתם שאלה ל' יום וליתא כדפרישית גרסי' בס"ג דחזקת הבתים טלית של ת"ח כיצד כל שחלוקו יוצא מתחתו טפח וכ"ש אם הי' שוה לחלוקו או יותר:

חלק שני התחייבת במה נפטרת אמר שמואל חוטי צמר פוטרין בשל פשתן שמואל אליבא דב"ה דסדין חייב בציצית קאמר וציצית (א) שלא גזרו עליו קאמר שהרי מצינו שהיו נוהגין כב"ה כדאמר בשבת שהיו יושב ומתעטף בסדינין המצויצין וראו תלמידי' שהיו מחפין כנפי כסותן לפי שהי' בהם כלאים ואשמעי' שמואל דחוטי צמר פוטרין במקום לבן עם התכלת בטלית של פשתן אע"ג דצמר אינו מין הטלית דפשתן הוא מינו כיון דלבן הוא מין כנף קרי' בי' דמין כנף לאו דוקא צבע ול"ד מינו ממש צמר לצמר ופשתן לפשתן אלא שתהא לבן בכל הטליתות שתחלתן לבנים וע"כ צמר לחודי' בלא תכלת לא קאמר דפטור דהא קי"ל כר"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שתיהן מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת והכא הא אפשר במינו אלא בדאיכא תכלת עסקינין והואיל ותכלת פטור במקום לבן כיון דאשתרי בי' כלאים דתכלת ה"נ אשתרי כלאים דלבן וכו' אמר רשב"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת בדליכא תכלת קאמר:

אבעי' להו