ספר העיטור חלק ב סב

טלית דהא כל טלית חייבת בציצית מדאורייתא הא ל"ק לעולם שיראין דאורייתא וכדרבא כלומר רבא לטעמי' דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף דמשמע מכל מילי עבדי' ציצית והוא שיהא ממין הכנף ואפי' ממשי וכתי' צמר ופשתים גדילים תעשה לך דאין גדילים אלא מצמר ופשתים הא כיצד צמר ופשתים, פוטרין לבן עם התכלת בכל המינין אפילו בשיראין ציצית דשאר מינין במינן פוטרין כגון משי במשי כלך בכלך שלא במינן אין פוטרין כדקתני בברייתא השיראין והכלך דחייבין מדאורייתא במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין הלכך לרחבה ולרבא טלית חייב בציצית מה"ת ור"נ שאמר שיראין פטורין מציצית דאורייתא קאמר כתדר"י אבל לרחבה ורבא לא איצטריך ליה למימר כמאן ס"ל דס"ל כרבנן דפליגו עלי' דלא ס"ל ילמד סתום מן המפורש כדמוכח בריש יבמות דקא פרכי' התם (ה) תינח לר"י לרבנן מא"ל ש"מ רבנן פליגו עלי' ואיכא למימר נמי דרבא אפי' כר' ישמעאל ס"ל ואף כל לא לאתויי ציצית אתא אלא לטומאת שרצים אתי דלא מטמא בשאר בגדים לאפוקי מאידך (ו) תנא דר"י אתא דמרבה טומאת שרצים ככל הבגדים מאי בגד אכל למעוטי ציצית לא אתא דכולהו ס"ל כרבנן דציצית דאורייתא אפי' בשיראין כדאמר אביי לקמן והא דאמרי' ביבמות והא רבא ל"ל דר"י. וא"נ אף כל לאתוי כלאים אתא כדאמר בשבת ורבא אליבא דד"ה קאמר ומש"ה איצטריך לי' למימר ר"נ דאמר כר"י דתדר"י הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם כגון בטומאת שרצים ובטומאת מת ובטומאת ש"ז ובציצית ופרט לך הכתוב בא' מהן צמר ופשתים ור"נ לטעמי' דאמר במס' שבת אף כל לאתויי ציצית דאין טלית חייב אלא צמר ופשתים ואמרי' התם ציצית בהדיא כתיב בי' צמר ופשתים גדילים תעשה לך ומשני התם סד"א כדרבא דהוא בר פלוגתא הכא דדריש הכנף מין כנף לאשמעינין שאר בגדים, דמיפטרי במינן (ז) וסמוכין לענין ציצית דציצית אינו נוהג אלא בצמר ופשתים ודריש סמוכין דאין טלית ואין ציצית אלא מצמר ופשתים כדאמרינין דשיראין פטורין מן הציצית והכנף מין כנף לאשמעי' לבן בכל הטליתות דבעי' ב' מיני' בציצית לבן ותכלת (ח) אביי אמר הא דתדר"י לא אתא אף כל לאתויי ציצית דחיוב ציצית בכל הבגדים הוא כרבנן דפליגו עלי' דר"י ולאפוקי אידך תדר"י דמרבה טומאת שרצים מאי בגד דתני' בגד גבי שרצים אין לי אלא בגד צמר ובגד פשתים מנין לרבות שאר הבגדים לטומאת שרצים דכתי' או בגד או לרבות טומאת שרצים לכל הבגדים ותדר"י דאמר אף כל לאתויי שרצים ולא לאתויי ציצית ואביי לטעמי' דאמר במס' שבת רשב"א ותדר"י אמרו דבר א' ונקטי' השתא דאביי ורבא ורחבה קמו בחד שיטה דכולהו טליתות חייבות מדאורייתא דס"ל כרבנן דפליגו עלי' דר"י א"נ אפי' כר"י כדפרישית ור"נ דאמר כר"י יחידאי הוא ומס' לן דהלכה כרחבה אמר ר"י ורבא ואביי דס"ל הכי חדא דרבים נינהו ועוד רחבה דייק וגמיר שמעתתא מפומי' דרבים ועוד דמייתינן ת"ש סייעתא מני' ומס' דבכולה מלתא הל' כוותי' ואי משום דקאמר קס"ד כדרבא ההיא ר"נ דהיא בר פלוגתי' הוא דקאמר הכי ולאו לאפוקי מהלכתא היא אבל רבי' אלפסי פסק כר"נ והחכם ר' ברוך דחה ר' אלפסי בתשובותיו מדאמר אביי רשב"א ותדר"י (ט) אמרו דבר אחד שיטתא נינהו ולי' הלכתא כר"נ דקאי כוותי' ומס' לן כר' ברוך ולא מטעמי' דכה"ג לאו שיטא היא דא"כ הא דאמר אביי בפ' כ"ש ר"ע וראב"י ור' יוחנן כולהו ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה נימא שיטה היא והא קי"ל דאסור בהנאה אלא כיון דאיכא למימר דלא אמרו דבר א' ור"נ הכי ס"ל ע"כ דאמר אף כל לאתויי ציצית ותדר"י (י) מפיקי מאידך תדר"י לא אמרו דבר א' ואין כאן שיטה לר"נ אפ"ה לית הלכתא כוותי' כדפסקי' וכולהו חייבים מדאורייתא ומשתרי בהו כלאים דתכלת ולבן והשתא דליכא תכלת דינו כטלית של צמר דאין לו תכלת מטיל לבן ולמאי דס"ל מטיל חוטין צמר או ד' ממינן וד' צמר לבן במקום תכלת דקי"ל כרבא דצמר ופשתים פוטר לבן עם התכלת (יא) שאר מינן במינן פוטרין שלא במינו אין פוטרין ת"ר סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין ומס' לן מדלא קאמר סדין בתכלת א"נ תכלת בסדין או ציצית בסדין דייקי' מינה דאסדין פליגו אי חייב' רחמנא בציצית ואלבן דקרא קאי דב"ש פוטרין ציצית אפי' מלבן ואפי' לרבנן דאמרו כל חד וחד מצוה באפי נפשה היא האי פטור היא לגמרי דכל היכא דקרי' ביה מצוה דתכלת קרי' ביה ועשו והיכא לא קרי' ביה תכלת דכלאים לא שרי רחמנא גבי ציצית דלא דרשינין סמוכין אע"ג דקי"ל אפי' מאן דלא דריש סמוכין במשנה תורה דריש. אתא כסותך ומיעט' כדגרסינן בספרי כסותך פרט לסדין דכסותך הראוי ללובשה חייב בציצית וזה אינו ראוי וב"ה מחייבין בטנית של צמר דדרשי' סמוכין ולא דרשי' פרט לסדין וחייב בציצית תכלת ולבן של פשתן וממילא פליגו בטלית של צמר לענין איסורא אבל הכא פלוגתייהו לא הוי אלא לענין פטורא דסדין ואפי' על לבן פטרו ב"ש ומש"ה נקיט (יב) אוסרין ורבוותא פירשו דב"ש לא דרשו סמוכין והאי דקתני פוטרין ולא קתני אוסרין אכלי קופסא ואי איתא היכי פליגי אמוראי בחובת טלית וחובת גברא (יג) הא ב"ש וב"ה מודי דחייבת בציצי' מדנקט פטור וחיוב אלא לאו דאקרא קאי דכתי' ועשו להם ציצית ולא אתכלת והל' כב"ה והאי דאיצטריך למימר הנ' משום דקשרו כלאים דלאו מצוה הבאה בעבירה וא"נ משום דגבי חוטי ציצית הלכה כב"ש (יד) כב"ה אר"א בר צדוק והלא כל המטיל תכלת לב"ה וכו' נב"ה קא פריך דקאמרי ראוי' להטיל בו תכלת והלא מתמהין עליו על שלובש כלאים אלמא הלכה כב"ש ולפי' אנשי ירושלים לא היו עושין ציצית בסדיניהם ע"כ הברייתא ואר"א לישנא. דגמ' וה"ג בספרי א"ר אסי א"כ למה אסרוה לאנשי ירושלים ללבוש סדין בלא ציצית כב"ש ומה שראו שעקרו דבר תורה לפי שאינן בקיאין שלא ידעו דכלאים בציצית שרי ואי עבדי ציצית בדאוריית' בתכלת אתי למשרי כלאים דעלמ' וה"ה דעקרו חוטין פשתן בטלית של צמר לב"ה וי"מ למה אסרוה מ"ט אסרו בו ציצית לפי שאינן בקיאין וביבמות איתא דב"ד יש להם כח לעקור דבר מן התורה בדבר שהוא שב ואל תעשה כדאמרי' התם בעי לאותובי ערל הזאה (טו) וטמא וסדין בציצית כו' ולירמי (טז) לי' עשרה וליפק בשוקא יטילו עשרה ב"א ציצית תכלת ולבן בסדיניהם ויתפרסם הדבר דתכלת מותר בציצית כ"ש דמתמה עלוון השתא בחד או בתרי דאיכא למימר אקראי בעלמא היא ולא גמירו מתמה בעשרה דא"א דליכא חד דלא גמיר לא כ"ש דמתמהו ואמרי לכ"ע לבשי כלאים ואתיין למשריין ולמדרשי בפרקי' בשעה שכל ב"א שם ושומעין הדרשה ישמיע להן המתרגם דכלאים בציצית מותר ובלא ציצית אסורה אלא טעמא משום קלא אילן ה"ט דעקרו ליה בתכלת ולבן דזמנין דזבין תכלת ויהיב ליה קלא אילן שדומה לתכלת בחזקת חלזון ורמו ליה בסדינים והו"ל כלאים שלא במקום מצוה ולא יהא אלא לבן אפי' למ"ד מעכבין קא פריך כלומר לא יהא בו תכלת אלא נדיננו כצמר לבן בלא תכלת דהא חוטי צמר פטורין בשל פשתן במקום מצוה לב"ה דאמר שמואל לעיל אלמא לב"ה צמר בפשתים ופשתים בצמר וכתיב ועשו להם ציצית ל"ש צמר ופשתים ל"ש פשתים וצמר והאי קלא אין נידונו כצמר ופשתים ונהי דכולה מצוה לית בה פלגא דמצוה איכא נמי איסורא איכא (יז) דקיים מצות לבן כיון דאפשר במינו כלומר בהא ודאי אפי' למ"ד אין מעכבין לבן בלא תכלת כה"ג איסור כלאים אית ביה דהא איפשר למיעבד לבן מפשתן דליכא איסורא כי ליכא תכלת השתא כי עביד לבן מצמר איכא איסורא כדר"ל דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת כו' והכא איתא עשה ועשו להם ציצית ול"ת דכלאים ואתה יכול לקיים את שניהם אם מטיל חוטי פשתן לבן (אתה) מקיים ועשו להם ציצית ולא עבר על כלאים וניהו דמצות תכלת ליכא כלל מצוה דלבן בלא תכלת איכא הלכך אפי' לבן הוה אסור להטילו בסדין בלא תכלת דכי אמרי' חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ה"מ כי איכא תכלת בהדיה דכיון דתכלת איכא לא אפשר בפשתן ומדתכלת, פטור לבן נמי כדאיתא לעיל במלתא דשמואל אבל היכא דליכא תכלת לא אפשר למירמי צמר בסגין אלא במקום לבן איכא איסור כלאים הלכך משום גזרה דקלא, אילן אסרו סדין ולבדקינן כי זבין אינש ליבדקי' משום חששא דקלא אילן דהא ר"י בדק לי' בגשם משום טעימה לא אפשר למבדקי' דאע"ג דלא אפסיד חזותא איכא למתלי דילמא טעימה היא ופסול ואי' דגרסי אלא גזדה משום טעימה זמנין דמזבנין ני' תכלת דטעימה ורמי לי' בסדין והוי כלאים שלא במקום מצוה ונא נהירא לי דשנוי' דהכא כשנויא דהתם ה"ט דתכלת אין לו בדיקה משום טעימה וליכתב' אדוסקי' שלח לגולה שלא יקחו תכלת אלא מן המומחין ותנן אדוסקי' ניקום וניסמוך למשרי דילמא איכא דלא חייש ואתי לידי איסורא דכלאים השתא