ספר העיטור חלק ב סא

הארוג ולא על מקום הפתיל ותנאי (ג) על הקרן משום הרחקת גדיל קאמר כדאמרינין לקמן אי מדר"פ ה"א כדמקרב טפי מעלי הא לר"א פסול היא ותו דהול"ל כמאן אזלא הא דאר"י וצריך שירחיק מלא קשר אגודל כראב"י דהא ת"ק מכשיר בחודו ממש ואיכא למימר על הקרן אפי' בהרחקת גודל קאמר משום ד' ולא ח' כדפרישית אנא שמנהג אבותינו ומנהג אדונינו אבינו בידינו ורב אלפס לא אתיא פלוגתא דראב"י ומס' לן דהל' כראב"י דפוסל בשתיהן אר"י וצריך שירחיק מלא קשר אגודל פרק העליון של גודל בתשו' הגאון קשר הסמוך לצפורן ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד מלא קשר גודל מסוף הבגד לצד הכנף ואין מרחיקין מן השפה שקורין בלע"ז שמולש"א ומטילין אותן בחודו של שפה ואיכא דמרחיק מסוף הבגד מלא קשר ומן השפה ועושה נקב א' ותוחב ראש החוטין בנקב וכופלין ומוציאין לחוץ ומרכיבן על הבגד ויש שעושין ב' נקבים אחד שמרחיק מלא קשר גודל מכאן ומכאן ומטיל ראשי החוטין בנקב ומוציאין בנקב אחר ומחברן יחד ויוצא הציצית מצד א' כמנהג שלנו ואצטריך דר"פ דאמר בתוך ג' ואצטריך דר"י דאמר מלא קשר גודל דאי מדר"פ ה"א תוך ג' למעוטי הרחקה טפי דלא לרחוק ד' וה' אבל כמה דמקריב לחודה של שפה טפי מעלי קמ"ל דר"י דלא ליקריב אלא מקשר גודל ומעלה ואי מדר"י ה"א קשר גודל למעוטי דלא לקריב וכמה דמרחיק למעלה מג' אצבעות ליתכשר קמ"ל דר"פ דלא לירחק מן ג' ושמעי' מהא מקום הנחת ציצית מקשר גודל עד ג' אצבעות לא פחות ולא יותר:

רבינא ורב סמא לקרנא דגלימא כו' החוטין נפסקו מלמטה ונפחת שיעור אכסף א"ל בשעת עשייתו אתמר בעידנא דרמי ציצית בגלימא בעי הרחקה ואי בתר הכי נסתר לית לן בה:

(ד) גרסינין בב"ק אם היה שחור ע"ג לבן כו' אר"י אמר קצרא שמי' וקצרא שקול אר"י הכל עולין למנין תכלת ויצחק ברי קפיד עליו למדנו מזה החלק גבול הנחת ציצית מקשר גודל עד ג' אצבעות לא פחות ולא יתר ומקום הנחתו אינו כ"א אצבע רחב שמלא קשר גודל קרוב לב' אצבעות ובאצבע שלישי צריך להניחו. ור"פ אמר בתוך אצבע שלישי היא ותופס בשני קמא ומנהגינו לעשות ב' נקבים ולתפור החוטין בתוכן ולהוציאן בצד א' של כנף ועל שאר מנהגים קורא אני עליהן ד' ולא ח' וח' ציצית שבטלית א' לא אמרה תורה והא דאמרי' יש בכלל ה' ד' ה"מ בטלית בת ה' ו' ז' וח' כנפים אבל ב' ציצית בכנף א' לא והא דגרסי' יכול בעלת ה' וכו' כדאית' בחלק טלית:

בספרי ראב"י אומר מנין שלא יתן על אמצע בגד אלא על שפתו ת"ל על ארבע כנפות על שפתו לאו דוקא אלא כדי הרחקת גודל ולמעט באמצע וגרסי' התם ועשו להם ציצית שומע אני וארגוהו עמה ת"ל ועשו כיצד תופרה עמה ש"מ שני נקבים יש בה מדלא קתני תוחבה:

חלק הד' משפט סופו אר"ח גרדומי תכלת כשרה וכמה שיעור גרדומיו דחשבינין כמאן דאיתנייהו ועביד תכלת ולבן ובין לר' ובין לרבנן כדי לענבן אי אשתייר כדי לכרוך ולענבן כשר ואי לא לא כמאן דלית דמי ופסול לר' ואע"ג דאית בה שנים שלמים ולרבנן לא קיים אלא מצוה א' מי איבעיא להו כדי לענבן כולהו בהדי הדדי דלישתייר מכל קד וחד כדי עניבה דכולהו חוטין דהיינו שיעורא רבה א"ד דלא בעי' דלישתייר מכל חד וחד אלא שיעורא דכל חד וחד:

דמצי למיכרך כולהו ולא בהדי הדדי אלא כל חד וחד לנפשי' דהיינו שיעורא זוטא תיקו ולחומרא:

בעי שמואל אילומי ולא מענבי באותו שיעור מפני עוביין דאי הוה קטיני מענבי מי אמרינין דאי הוה קטיני מענבי כשר' או לא א"ל כ"ש דמינכר מצוה דהשתא אלו הוה קטיני כשרה כ"ש השתא דאילומי ומינכר שיורי וכשרה אמר רב נפסק החוט מעיקרה פסול נפסק חוט א' מעיקר הטלית ולא נשתייר ממנו כלום איתיבי' מהאי גירסא בספרי מכמה גדילים נעשית אין פחות מג' כדברי ב"ה בש"א ד' של צמר וד' של תכלת והל' כדברי ב"ש בד"א בתחלתו אבל בשיריו ובגרדומי' כ"ש כלומר שעת עשייתו צריך ד' אבל נפסקו מחוטי התכלת ונשתיירו גרדומיו אפי' כ"ש כשר ומאי לאו שירי' דאיפסק מינייהו חוט א' או שתים מעיקרן ואשתייר מנייהו ממנין החוטין (ה) גרדומין דאיגרדום איגרדימו נפסק מיעוט מארכן ואישתייר מהן אצבע או שתים ש"מ דאפילו נפסק חוט א' מעיקרו כשרה דהיינו שיוריו לא חדא קתני שיריו וגרדומיו כ"ש כלישנא דר"ח דאמר גרדומי תכלת כשרין הא קמ"ל דבעי' שיריו כגרדומיו כדי לענבן ומס' לן בסוף הגדיל אבל אין שם גדיל פסולה דהא דאמר ר"ח גרדומי תכלת כשרה הא אוקימנא דקטיר ואיכא גדיל אבל לא קטיר ואיפסקא לתתא אישתרי ליה כולי וליכא גדיל ופסולה והלכך אנן דלא עבדי' חוליות אלא ב' קשרים בסוף הגדיל, וג' בסוף הטלית אע"פ שלא נשתיירו בו אלא אותן ג' קשרים וכדי לענבן כשר דהא אישתייר בה גדיל חולי' אחת כדי שיכרוך וישנה וישלש אבל למאן דלא עבדי אלא ב' קשרים סמוך לטלית כיון שנפסקו אותן ג' שבסוף הגדיל אישתרי ליה כולי וליכא גדיל ופסול ומדקאמר אילומי ולא מענבי דאי הוה קטיני מיענבי כשרה ש"מ דאפי' לא נשתייר בה אנא כדי לכרוך בו ח' שערות כפולות כשרה ומדקאמר לא נצרכו אלא לגרדומיו דאי איגרדים תכלת וקם אלבן כו' ש"מ דאי איגרדום כולהו ד' (ולא אשתייר) וליכא מנייהו שלמים פסולה ובעי' דלישתייר לבן ז' או תכלת שלמים בגדיל וענף ד' אצבעות הלכך בעי' שיהא רובו או חצי שלם וישתייר בו שליש גדיל וב' שלישי ענף או חוליא א' גדיל ויהי' בין גדיל וענף ד' אצבעות ובתשוב' רב עמרם בר ששנא הכי רגילין רבנן דכמה דאיתא לציצית בעיני' ולא איגרדם ענף דיליה ואיתי' לשיעורא דאמר רבנן שליש גדיל וב' שלישי ענף וקשר התחתון וקשר העליון לא אצרכי' רבנן לחדש ומס' כדפסקינין דאי אישתייר מניה ד' חוטין שלמין וד' אחריני איגרדים ואשתייר כדי לענבן והקשר עם הגודל חוליא א' קיימת כשרה ואם נפסק חוט א' משמנה חוטין מעיקר הטלית כשרה. שער ב שער טלית לשלשה חלקים הראשון פטורה וחייבת (א) אמר רחבה אר"י חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר חוטי צמר ופשתן בכ"מ במקום לבן עם התכלת ואפי' בשיראין דס"ל לרחבה טלית שיראין דאורייתא ומשתרי בהו כלאים וה"ה לצמר ארנבים ונוצים של עזים וסורקין (ב) כל הבגדים שאינם בכלל על כנפי בגדיהם ופליגו דר"נ דאמר שיראין פטורים מן הציצית דבגד האמור בציצית אינו אלא צמר ופשתים ולא משתרי בהם כלאים איתבי' רבא השיראין והכלך חייבת בציצית וקשי' לר"נ מדרבנן היא דחייבת דלמא אתי למפטרי נמי צמר ופשתים אבל מדאורייתא פטור א"ה אימא סיפא וכולן בכל הבגדים צמר ופשתים פוטרין אותו קס"ד צמר ופשתים היא בחדא כי היכא דסדין פוטר בפשתן ותכלת אליבא דב"ה כדכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך:

אא"ב שיראין חייבת בציצית מדאורייתא היינו דמשתרי בהן כלאים דצמר ופשתים אא"א מדרבנן הא מדאורייתא פטורי היכא משתרי בהן כלאים וכי ב"ד מתנין לעקור איסור כלאים אימ' או צמר או פשתים לעולם אימא שיראין דרבנן ולא משתרי בהו כלאים ולא תימא צמר ופשתים כחדא אלא או צמר לבן או פשתים וע"כ בלא תכלת דאי בתכלת כלאים דאורייתא הוה וחזי לן (ג) דוקא בטנית דפטור מדאוריית' הוא דעבדי ציצית של פשתן הא בטלית דאוריית' לא פטר אלא פשתן בצמר ורבי' אלפסי (ד) דלא מייתי מהא סייעתא ורבי' דלא אתי' הא תיובתא הכי ס"ל ומיהו לא תיובתא ולא סייעתא לטלית דבר חיובא פטור בפשתן ולא מייתינן ראי' מהא דהא שיראין דרבנן ה"נ מסתברא דקתני סיפא הן עצמן שיראין וכלך במינן משי במשי וכלך בכלך פוטרין במקום לבן שלא במינן כלך במשי משי בכלך אין פוטרין אא"ב דרבנן היינו דמפטרי במינן בלא צמר ופשתים. אא"א ציצית בטלית דאורייתא צמר ופשתים הוא דפטרו לב"ה דדריש סמוכין כדכתי' צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך וע"כ לענין ציצית דרשי' ליה דלא עבדי' אלא מצמר ופשתים כגון תכלת ולבן ולא לענין