ספר העיטור חלק ב ס

והגזלן והאנס הקדשן הקדש ומשום מצוה הבאה בעבירה הלכך יאוש כדי לא קנה כדפסקי' בפ' מרובה (טז) והא דקשי' להו לרבוותא דעולא אדעולא דהתם בפ' הנזקין (יז) ס"ל ייאוש לא קנה ובפ' (יח) הגוזל אמר מחשבה אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה קנה לאו דס"ל ייאוש קנה אלא למעוטי דבסתם ייאוש לא קנה אפי' עם שינוי הרשות אבל בידוע הוא דקני עם שינוי רשות ורבוותאי מוקמי בעלמא קנה אבל גבי קרבן לא קנה. ומס' כדפירשתי דאי איתא דלענין ממונ' קנה קשיא הא דגרסי' התם כי אוקמוה רבנן מרשותא משעת גניבה או משעת הקדישה למנ"מ לגיזותי' וולדותי' ואסיקנא משעת הקדשה שלא יהא חוטא נשכר ש"מ משום ממונא (יט) קא קני ומשו' הבאה בעבירה ליכא כדמוכח בפ' לולב הגזול והשיב דקי"ל כשמואל דאמר התם ל"ש אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול וה"ה ליבש וכן הלכתא דהא רב אשי קאי כוותי' דקא מתרץ לעולם ביו"ט ראשון ולא מבעי' קאמר ועוד דרבא ועולא ס"ל דהא דאמרינין קרבנו ולא הגזול והא דאמרי' נמי גזול דלית ליה תקנתא טעמייהו משום דייאוש לא קני ונא מטעמא דמצוה הבאה בעבירה כדמוכח במרובה:

וחוטין שאולין הלוואה הוא דלא הדרי בעינייהו וכדידי' דמי רב יהודה בר יעקב רמי ד' חוטין דאינון ח' כדהוו בגלימא כפולין ואביק להו מביק ס"א רמי להו ארבעה ועייף להו מיעף ועייל בגלימא, ואביק להו כלומר רמו להו ד' וכפול להו מקמי' דלעיילינהו בגלימא והיה ח' חוטין בתוך הנקבים וחוזר ומטיל אותם בתוך הז' הכפולים ובתר הכי עביד שני שלישי גדיל ושליש ענף קס"ד בעי תמניא בגלימא:

רב ירמי' מדפתא עביד תמניא מינייהו שתסיר ולא אביק להו נותן ח' חוטין בתוך הטלית וכופלן כמו שאנו עושין בד' וגדיל א' בגדיל וענף מר ברי' דרבינא עביד כדידן וכך אנו עושין וזהו פסק עשייתו מתוך הלכה. טוה הצמר לשם ציצית משלו או שניתן לו במתנה ושוזרם לשנים וסורך מאותו חוט בגודלו פעמים ושלש ומותח ד' אצבעותי' כדי שיהא שיעור ארכן ד' אצבעות גדילים וכורך על ד' אצבעותיו המתוחות מאותו החוט הכרוך בגודל ד"פ ומפסקן נמצא חוטין שהן כפולין כשיעור ד' אצבעות מתוחות והא' כרוך על הגודל בתחלה ארוך מן הג' כדי לכרוך בו הגדיל ותוחבן במחט בשני נקבים בטלית ומטיל ראשיהן בתוכן ראש אחד בנקב אחד והשני בנקב אחד וכופלן והן ז' חוטין שוין באורך ד' אצבעות והאחד עודף עליהן ארוך מכאן ומתחיל וקושר קשר סמוך לטלית ובזמן שהי' התכלת מצוי היו אלה הח' חוטין ד' תכלת וד' לבן ומתחיל וקושר בלבן וכורך חוליא א' כדי שיכרוך וישנה וישלש וקושר נמצא שהיה בין הקשרים ה' של לבן וג' של תכלת. ומס' לן עכשיו שאין תכנת והכל לבן אין לנו היכר חוליות ונהגו לעשותם קשרים כנגד ה' שהיו בלבן שנים סמוך לטלית וג' בסוף הגדיל וכורך ושונה וגודל ד' חוטין בחוט הארוך עד שיהא שליש גדיל ושני שלישי ענף ובשם ר"ח כתב ג' קשרים למעלה וב' למטה ומר רב יהודאי איפכא ואותן שנהגו שלש למעלה ובו בסוף הגדיל יפה עושין שאם יפסק החוט הגדול בסופו ישתייר חוליא א' סמוך לטלית ובחוליא א' גדיל כשרה ויש מקומות שעושין ז' כריכות וקושר עד שמשנים ז' קשרים ומנחי סימני שבעה שבועות ואפשר שנהגו מפני הפוחת לא יפחות מז' ומנהג שלנו כמר רב יהודאי ז"ל ומנהג בכל ז' קשרים למעלה וכורך ע' כריכות כנגד ע' פרים ואחר קושר ב' קשרים ורבותינו פירשו טעם ה' קשרים להשלים תרי"ג מצות לפי שג"פ כתוב בפרשה ציצית חסרים יוד וכתוב והיה לכם לציצית וגרעון למד ומוסיפין חד על ג' הכתוב והן כולם מלאים נמצא ציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים ה' תרי"ג ונא פירשו טעם ה' קשריו למה ואנן כתבי' מאי דס"ל דד' קשרים של לבן עם קשר הסמוך לטלית ורב עמרם ריש מתיבתא בתשובותיו כ"כ וכך היה גודל אחר קשר התחתון חוליא ועניו חוליא תכלת ועליו לבן וכך עוד ז' קשרים וקושר קשר העליון ואם רצה מוסיף עד י"ג ואחר שקושר הקשרים העליוני' מפריד החוטין ומבדילן זמ"ז וכן עושה בד' כנפותיה. ת"ר ד' ציצית מעכבות זא"ז שארבעתן מצוה א':

ר' ישמעאל אומר ארבעתן ארבעה מצות מ"ב הא כולהו בעי למצוה. אמר רב יוסף סדין בציצית אליבא דב"ה שיש ב תכנת ולבן של פשתן שיש בו כלאים מ"ד מצוה אחד אי מפסקא חד כנפות ליכא מצות ציצית באחרוניתא והוי כלאים שלא במקום מצוה ואסור ומ"ד כל חד וחד מצוה באפי נפשה שרי טלית בעלת ה' איכא בינייהו שחייב בציצית למ"ד מצוה א' הן כיון דרמי בד' תו לא צריך בה' דפלגא דמצוה היא מ"ד ב' מצות עביד ציצית בכולהו ה' והא דגרסי' בספרא ד' ולא ה' ולא ו' דבחד כנף לית לי' למירמי אלא חד ושמעינין מהכא הלכתא כדפסקינין מרבה אני בעלת ה' שיש בכלל ה' ד' ובעלת ה' חייבת וצרפתי אמר דניחא לההוא ואייתי ראיה (כ) מההוא דבצרי לגלימא לא עביד מידי מ"ט שויה טלית בעלת ה' ופטורה וליתא דר"ה א"ב דאר"ה היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת כו' למ"ד מצות אינו חייב וקי"ל כת"ק דארבעתן מצוה א' ואי אפסיק חד מנייהו לא כהלכתא היא ואין יוצאין בה בשבת ואפי' אפסיק חוליא אחד ועקרא בכנף אין מברכין וכן הל' א"ר שישא בריה דר' אידי האי מאן דבצרי לגלימי' חתך ממנה קרן א' ושויה בעלת ה' ואכתי חייבת כדאמרן שיש בכלל ה' ד' אמר רב משרשיה מאן דצייריה לגלימיה לא חתך הכנף אנא קושרו למעלה שיה' בעלת ג' לא עביד ולא מידי דכמאן דשרי דמי דכדקאי מעיקרא קאי ואכתי חייב ותנן על בעלת ה' שנקבו כמוצא רמון וצררן טהורין דהאי קשירה לא מהני מידי חוץ משל ד' דצוררן אותו מחדש האי מאן דחייטיה לגלימיה שהיה טליתו ארוך וכפל הבגד והטיל בו ציצית לא עשה ולא כלום דאע"ג דציירי' שקשרו כמאן דשרי דמי וחשיב כמאן דעביד הציצית באמצע כנף והוא צריך להניחו בסוף כנף כמלא קשר גודל כך מצאתי ומס' לן דחייט' לגלימא לא ציירי' אלא תפרו דעדיף טפי שתהא בעלת ג' אפ"ה לא עביד כלום דאי איתא דלא מבעיא לי' הא ל"ל כפילא למיתפרי ליפסק ולשדיי' אלא כדקאי קאי וחייב:

חלק שלישי מקום הנחתו:

ת"ר הטיל על הקרן או על הגדיל כשרה ראב"י פוסל בשתיהן פירשו רבוותאי על הקרן חודו של קרן ולא הרחיק כמלא קשר אגודל או על הגדיל חוט עבה וחזק שאורגין תחלה בבגד פ"א חוטין שבשתי קורין אידרי"ש בלע"ז כמאן אזלא הא דתניא א"ר גידל א"ר ציצית צריכה שתהא נוטפ' על הקרן שתהא מרוחקת מן הקרן והחוטין תולין ונוגעין בקרן כמאן כראב"י דאמר על הקרן (שתהא מרוחקת מן הקרן והחוטין תולין) ואי הוה ציצית על חודו ממש בלא הרחקה אין התלוי' נוגעת בקרן אלא מבחוץ ניתלין וכ' רב אחא ר"א פוסל בשתיהן דכ' על כנפי ולא בכנפי בעי דתיפול עלי כנף כמאן אזלא הא דרב גידל צריכא שתהא נוטפה על הקרן מאי הוא דלכפוי כפוי כמאן כראב"י דאמר על כנפי:

גרסי' בספרי ונתנו על ציצית על מקום הארג ולא על מקום הפתיל כשרה ור"י פוסל (א) שאמרה תורה על ד' כנפות כסותך ולא על שמונה ולקח טוב כתיב ונתנו על מקום הארוג ולא על מקום הפתיל על ארבע ונא על שמנה מכאן אמרו נתנו על הקרן פסולה ומצאתי נקוד בספרי כשרה ר"י פוסל ומוטעת היא ומס' לן על הקרן כאותן שניקבו נקב א' ברחוק מלא הקשר עד השפה ומוציאין אותו לחוץ וגודלין אותו על הגדיל כגון אלו הגרדין שאורגין ב' חוטין בתחלת הבגד ובסופו ומשיירין עד כאצבע ארוג בשאר הבגד ואורגין אח"כ והריוח שאינו ארוג כ"כ נקרא ארוג בספרי ונקרא גדול ואם הרחיק כמלא קשר גודל והטיל אותו גדיל ולא על מקום שיש בו פתיל כשרה וראב"י פוסל בשתיהן כדמפרש בספרי ד' ולא ח' ואלו שאין עושין אלא נקב א' הציצית נראין מכל צד וה"ה כאלו מטיל ציצית בכל כנף וכן דעת הרב אדונינו אבינו ז"ל ועל הגדיל נמי פסולה לפי שאינו ארוג בשאר הבגד ולראב"י בעי' שיעשה בו נקבים בטלית ויכנוס ראשי החוטין בנקב א' וסופם בנקב א' ויוציאם חוץ למלית ויקשור כמנהג שלנו שהציצית נתלית לצד א' ולא לשני צדדין. ואותן שאין עושין אנא נקב א' אומרי' שמנהג שלנו פסול משום ד' ולא ח' מפני שאין ניכר (ב) באיזה מכאן שהוא עומד באמצע בתוך הקרן באלכסון נראה מכנף האורך והם כשתי כנפות. כמאן אזלא הא דא"ר גידל כו' כמאן כראב"י דאי ארחיק כמלא גודל ועושה ב' נקבים ומוציא בשעת עשייה נוטף הציצית על הקרן באמצעיתו ואינו יוצא התלוי' לחוץ לכנף אבל כשמרכיבו או מוציאו חוץ לטלית ואינו נוגע על אמצעותו קרן בחודו ובפי' דרבוותא אינו נופל הטעם דאמר ד' ולא ח' ולא על מקום