ספר העיטור חלק ב נט

דאורייתא ד' אצבעות גודל כגודל העליון והן ה' באצבע בינוני וו' בקטנה הנקרא זרת נמצא ג' גודלין לב"ה הם ד' אצבעות פחות רובע לבינוני ולב"ש ד' לבינוני איכא בינייהו רבעא וס"א חמש ותלתא ולא נהירא לן דאיכא היינו ב"ש דאמרו בינונית ומשום דבספרי גרסי' הנ' כב"ש (ה) נקט השתא הל' דהו"ל לאקשי' מעיקרא למימרא דאיתא לי' שיעורא והדר איפסקא הלכתא הלכך ד' חוטין מטיל בתוך הטלית כב"ש בתוך ד' אצבעות של כנף רחוק מן השפה ומשלשלם ד' אצבעות כב"ש כדקתני בספרי ור' יהודה ג' חוטין בתוך ג' כב"ה ואין למדין הלכה מפי תלמוד אמר ר"פ הלכה ד' חוטין מטיל בתוך הטלית ב' תכנת וב' לבן וכופלין והן ח' ונותנין בתוך ב' אצבעות לקרן הטלית כמו שמפורש בחלק הנחתו ומשלשלת הגדול עם ענף יוצאין מן הטלית ד' אצבעות דהל' כב"ש בכולה ואי' דמפרשי חוץ מן הכנף דמה שנוטפת על הקרן לא הוה שלשול דהשתא הוה ו' אצבעות ומחצה למאן דאית לי' שיעורא קא פריך דקתני כמה תהא משלשלת דיהיב שיעורא למנין ואורך והתניא ציצית אין ציצית אלא יוצא דבר תלוי ויוצא ואין ציצית אלא משהו שאין לו שיעור מאי לאו שאין לו כלל לא למעלה ולא למטה נא למנין ולא לאורך נא אין לו שיעור למעלה כלל אבל יש לו שיעור למטה לא פחות מד' חוטין ולא פחות מד' אצבעות אבל אם רצה להוסיף בין במנין בין באורך (ו) והא דקתני משהו אשירי' קתני כדקתני בסיפא דברייתא בד"א כתחלת שירי' וגרדומיו כ"ש והכי מסת' דקתני לולב אין לו שיעור והתם אין לו שיעור לא באורך ולא במנין וכ"כ ר' עמרם בר ששנא ריש מתיבתא דמתא מחסיא בתשו' ב"ד ואלופין וחכמי ישיבה שלפנינו בישיבה של אדר שנת אלף קס"ט לשטרות דאלת"ה לולב אין לו שיעור ה"נ כו' גבי ציצית נמי אין לו שיעור למעלה אבל יש לו למטה ושוב מצינו מנין ללולב שיש לו שיעור למטה במנין דתנן ר' ישמעאל אומר ג' הדסים וב' ערבות ולולב א' וכו' ועכשיו אנו עושין אפינו מאה הדסים וכן ציצית כך הוא שאין לו שיעור כלל למעלה כדאמרי' לקמן כאן בטנית בת ד' כאן בטלית בת ח' ואין בה משום בל תוסיף וכן הלכתא ואני שמעתי מנהג זקנים בלולב שבעים הדסים כנגד ע' אומות וי"א שעושין מנין כ"א ת"ר אין ציצית אלא ענף שלא יהא כלו גדול כדגרסי' בספרא ועשו להם ציצית שומע אני בלי ציצית ת"ל גדילים הא כיצד שתהא גדיל יוצא מן הכנף וציצית מן הגדיל כדאמרן לעיל עשה גדיל ופתלהו מתוכו אמר אביי וצריך לאפרודי כי ציציתי' דארמאי צריך להפריד חוטי ענף זה מזה מן הגדיל ולמטה כדי שיהא ניכר ענף ציציתא דארמאי קציית שער של בלורית שפרודות מלמטה ודביקות מלמעלה ומסתבר לן בעידן תכלת קאמר להפריד תכלת לצד א' ולבן לצד א' דומיא דציציתא הכירה דלבן ותכלת ויפה לדקדק ולעשות זכר לתכלת יתיב רבה (ץ) וקאמר ליה להא משמי' דרב חוט של כרוך עולה מן המנין חוט שכורך הגדיל עולה מן המנין והיא בכלל ד' לב"ש וג' לב"ה אתמר נמי יתיב וקאמר משמי' דשמואל תכלת שכרך בה רובא כשרה בלשון רבותינו נקראו כל הציצי' תכלת ואם כרך רוב' ונעשה מיעוטא פתיל ורוב' גדיל כשר' ולא בעי' חצי גדיל וחצי ענף ואפי' נא כרך בה אלא חוליא אחת שמיעוטה גדיל ורובה ענף כשרה דגדיל (ח) או ענף כ"ד בעינין ונוי תכלת לפני' במצוה שליש גדול כרוך בחוליות ושני שלישי ענף בלא כריכה וכמה שיעור חוליא כדי שיכרוך ג' כריכות ח' חוטין תנא הפוחת לא יפחות מז' חוליות כנגד ז' רקיעים לפי שתכלת דומה לרקיע והמוסיף אל יוסיף על י"ג כנגד הרקיעים והאויר תנא כשהוא מתחיל לכרוך החוליות מתחיל בלבן חוליא א' וחוליא א' תכלת עמה וכן כל הגדיל ומסיים חוליא התחתונה בלבן ומתוך שהוא מנומר בחוליות מתראה מפני התכלת והתכלת מפני הלבן דרחמנא אמר וראיתם אותו ובהכי איכא ראייה טפי מתחיל בלבן הכנף מין, כנף כדפרישית ומסיים בלבן משום מעלין בקודש ולא מורידין מדאתחיל ביה אי הוה מנח מחזי ירידה ועוד דעיקר ציצית לבן מדפתח ביה קרא ואנן דלית לן תכלת (ט) לא חוליות ולא קשרים ההוא גברא דמכסי גלימא טלית שכולה תכלת ורמי תכלתא ציצית וגידולי' מגדיל בלא ענף אמר רבא יאי גלימא ולא יאי תכלתא ציצית פסול' היא ורבב"ח אמר כשרה קס"ד אי גדיל כולו אי פתיל כולו ורב דפסיל קס"ד לעולם פתיל בעינין כלומר ענף וגדיל בעינין כדאמר רב לעיל והאי דגדילים דמשמע כולו גדיל. למנינא הוא דאתי דאכתי גדיל שני' משמע השתא דכתב גדילים נעשה גדול ופתלהו מתוכו שיהא גדיל ומתוך הגדיל יוצא פתיל כדאיתא בספרי שיהא גדילה יוצאה מן הכנף י"מ שיהא הפתיל הכורך בו במנין (י) החוטין וקי"ל כרב דאמר גדיל ופתיל בעי' כדלעיל שליש גדיל וב' שלישי ענף אמר רבא ש"מ צריך לקשור על כל חוליא וחוליא כ"ז חוליות דאי ס"ד ל"צ אנא קשר העליון והאחרון שבסוף החוליא הא דאמרי בני ר' חייא גרדומי תכנת כשרין ואמאי כיון דאיפסק החוט אשתרו כולהו חוליות ולית בהו גדיל ורחמנא אמר גדילים, אלא לאו ש"מ צריך לקשור על כל חוליא ואע"ג דאיפסיק עילאה אישתייר בה גדיל דהא איכא קשר דלמא דאיקשור לעולם לא בעי' קשר על כל חוליא והא דאר"ח גרדומי תכנת כשרין לאו בכולהו ציצי' קאמר אלא בציצית הנקשר בחוליות אבל בהנך דלא קשיר פסול דלית גדיל ושירי' נפרש בחלק סופו אמר רבא שמע מיניה קשר העליון דאורייתא והוא אותו קשר האחרון שבסוף החוליות שבשעת עשייתו היא עליו דאי מדרבנן ומדאורייתא לא בעי קשר אלא שתיכף לבן ותכלת בתוך הטלית ותולה מאי איצטריך לכדכתיב צמר ופשתים יחדיו וסמיך ליה גדילים פשיטא דמותר דהא ליכא כלאים דהתוכף תכיפה א' אינו חובר וכשמטיל ציצית כלאים בתוך הטלית אינן מחוברין אלא לאו ש"מ קשר העליון דאורייתא ויש בו ב' תכיפות תכיפה א' כשתופר שבו ראשי החוטין בנקבים של הטלית ותכיפה אחרת כשקושרין דהוא כלאים דאורייתא שוע טוי איכא בחוטין והקשר הוא נוז שהיא לשון חיבור שהיא כארוג. ורבי' יעקב אמר מפי רבותי נוז שזור והחוטין שזורין הן כדאמרי' לקמן וי"מ קשר העליון הסמוך לטלית ונ"נ לן דהא קאמר לעיל כיון דאשתרי לי' עילאה כו' והאי בקשר שבסוף הגדיל קאמר וקארי ליה עילאה שהיא עליה (יא) בספרי ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כמה שהוא ת"ל ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת טוי ושזור אין לי אלא תכלת טוי ושזור לבן מנין הרי אתה דן הואיל ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טוי ושזור שמענו שהחוטין כפולין ושזורין בפ"ב (יב) עירובין המוצא לשוני של תכלת בשוק פסול' חוטין כשרין מ"ש לשונו' דפסולו' דאמרי' אדעתא דגלימא צבעינהו כו' בשזורין ש"מ דציצית שזורין בעינן וכ"כ רבי' יעקב ז"ל וכ' נמי דליכא למיחש דלמא מנתקי מהדדי והוי י"ו חוטין דכיון דתחלת עשייתו בכשרות תו לא מפסיל דהו"ל כגרדומי ציצית וכשרין ונראין דברים דאין מוסיפין על ח' חוטין ומס' דאין לו שיעור למעלה במנין החוטין כדפרישית לעיל וכן אמר רב עמרם הטיל ב' קרנות כא' כשרה ואוקמוה (יג) ואח"כ פסק ראשי החוטין שלהן פסולין דלא אמרי' פסיקתן זהו עשייתן וכן הלכתא (יד) אר"י אמר רב עשאה מן הקוצים י"א מה שחותכין מן הבגדים אחר גמר מלאכתן שקורין טלודארי"ש ומן הגרדין צמר הנגרד מן הבגדים כדי לנאותו מן הנימין היוצא מן הבגד בסוף הבגד פסולה דבעי' עשיי' לשמה והני מלאכה אחרת נעשה בהן מן הסוסין ומין הפקעיות שעומדת לאריגה כשרה דלא נעשה בהם מלאכה וטוי' לשמה לא בעי כי אמרית' קמי דשמואל אמר אף מן הסוסין פסולה בעי טוי' לשמה ורב עמרם בר ששנא פי' בתשובותיו מן הקוצים מקום שהצאן רובץ בין היזמי והיגי נוטלין הקוצין צמר מן הכבשים ומן הרחלות מעט מכאן ומעט מכאן ואם לקט צמר מאותן הקוצין וכן אם לקט נימין מן הצמר ולא עירב בהן צמר רך אלא נימין לבדן פסולין לציצית גרדן שארג בגד של צמר וחתכו אותן גרדין שנותרו מן הצמר מן השתי או מן הערב אם עשה מהן ציצית פסולה אבל מן הסיסין שהן פקעיות מחלוקת רב ושמואל ואע"ג דרב ושמואל הל' כרב באיסורי בהא הלכה כשמואל דהא חזינין טעמא דשמואל בסוכה דכתיב תעשה לך לשם חובך ושבקי' טעמא דרב הלכה אף מן הסוסין פסולה וכ"פ רבי' אלפסי ז"ל ואע"ג דאמר אביי כל מידי דמר עביד כרב בר מתלת דעביד כשמואל כו' הא אמרי' בפסחים כחומרא דרב עביד כקולא דרב לא עביד הלכך הו"ל טוי' לשמה ככתיבת גט לשמה דגרסי' התם הכל כשרין לכתוב את הגט ואפי' חש"ו ואר"ה והוא שגדול עע"ג ונכרי אעפ"י שישראל עע"ג פסול, דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד וכדפסקינין בגיטין ומס' דאי טוואו גוי ושזרו ישראל לשמה כשר וגרסי' התם בסוכה (טו) תרי קראי כתיבי גדילים תעשה לך לשום חובך ועשו להם ציצית משלהן ש"מ דחוטין גזולין פסולין לציצית ומס' לן דאפי' לאחר יאוש דהכא שינוי ליכא כי היכי דאיכא שינוי השם לענין תרומה והקדש ומעשר:

דתניא הגנב