ספר העיטור חלק ב ו

כמכא למילחא ואתו למימלח מני' בשרא. ה"נ איכא למיגזר. האי בר יונה דנפל לכדא דכמכא ודרך היה ליתן מנח בכותח ושריא ר' אחא דקס"ד דכי אמר שמואל מליח ה"ה כרותח. ה"מ דאין נאכל מחמת מילחו אבל האי נאכל מחמת מילחו. ובהדחה סגי וה"מ חי אבל צלי בעי קליפה. ואי אית ביה פולי כולה אסור:

ואי מתביל בתבלין כולה אסור:

ש"מ דמניח הרי הוא כרותח כגון מליחת בשר לקדירה שאינו נאכל מחמת מלחו עד שידיחנו:

אבל לצלי לא:

וש"מ מתובל בתבלין כרותח הוא ואר"נ א"ש דגים ועופות שמלחן זה עם זה. וכ"ש דגים עם בשר בהמה ואפי' בכלי מנוקב דדגים דרפו קרמייהו ופלטו ועופות קמטו ובתר דניחא דגים פלטו עופות והדר בלעו דגים מינייהו אבל בבשר מותר ששניהם פולטים כא':

ומסת' דוקא דגים אבל עופות ובשר כבשר בבשר דמי דעור העוף כבשר בלא עור הוא ושניהם שוין וק"ל כי בלעו דגים מנייהו לבטלי בס' ואית למימר בשר בנ"ט קאמר א"נ חענ"נ ואוסר' ורב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחיטה בהדי בשר טריפה. ר' אלפס ג' טרפה מלוחה ורש"י פי' בכלי מנוקב אתא לקמי' דרב אסי א"ל אלה הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקופה שלהן והכא משום דם ליכא והלכתא ל"מ דאיסור והיתר אם נמלחו בכשא"מ דמליח ה"ה כרותח ואסור משום דם. אלא אפינו מנוקב ונגעי אהדדי אסור משום ציר ודג טהור שמלחו עם דג טמא מותר ודוקא בטהור מניח וטמא תפל ואם היו שניהם מלוחין וכ"ש טהור טפל וטמא מלוח אסור והלכתא אסור ליקח דגים מלוחין מן הגוי שיודע שנמלח עם הטמא. אבל אין יודעין מותר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ועוד כבר ידוע שאין מולחין זה עם זה שדג טמא צריך מלוח יותר מן. דג הטהור ועוד דתרי ספיקא איכא שמא לא, נמלח עם אחר ואם נמלח שמא טהור מלוח וטמא טפל הי' א"נ טהור למעלה וטמא למטה ואפי' נמלחו שניהם כאחד נתבטל בששים דטמא וטהור שני מינים הן בשמא ובטעמא ואר"נ א"ש סכין ששחט בה אסור לחתוך בה בשר רותח ולאכול בו צונן אמרי לה בעי הדחה ואמרי לה לא בעי הדחה ורש"י פי' אותו צונן שחתך איכא מ"ד דאסור לאכול בו רותח אפי' בהדחה קאמר דס"ל בה"ש רותח ואפילו הכא לצונן בעי הדחה ודשמואל ליתא דפליגא אהא דפסקינן דסכין טריפה והלכתא אפי' בצונן. וק"ל מ"ש מסכין ש"ג דבעי שיפה ומסת' אפי', בה"ש צונן קאמר ואסור בלא הדחה אבל בהדחה דכ"ע שריא ואפי' למ"ד אגב דוחקא דסכין בלע וביה"ש רותח בשר היא שבולע מן הסכין אבל סכין קשה הוא לבלוע הוא מן האסורין אפי' ברותח דומיא דסכין טרפה דאפי' למ"ד השוחט בסכין ש"ג קולף התם מדיח דסכין קשה הוא לבלוע אא"כ משתמש בו תדיר ול"ד לסכין ש"ג שתשמישו תדיר וגוף האיסור עליו וכן דשמואל הוא (כג) הוא וליכא מאן. דפליג עלי' והילכתא כל סכין של היתר שנחתך בו איסור בין נבילה רותחת בין שחתך בו חלבים וניקר בו בשר דינו כסכין טריפה ואם רצה לשמש בו דבר היתר מדיחו ואם נשתמש בו בלא הדחה קולף והכי מוכח מדאמר לקמן וליעבד חד ולחתוך בו בשר ואח"כ חלבים בהדחה של סכין וכיון לבהדחת סכין סגי אם נשתמש בו מדיח ודוקא סכין היתר שנשתמש בכ"ש. אבל אם נשתמש בו בכ"ר ממש בעי הגעלה אבל ר' יעקב אמר שאחר ניקור הבשר צריך קליפה וכן כל סכין שנחתך בו דבר איסור אם חתך בו דבר היתר צריך קליפה בסכין כשר דאגב דוחקא דסכין בלע. וה"מ בסכין של היתר אבל בסכין ש"ג הבלוע מן האסור מתחילתו אסור לחתוך בו צונן בלא שיפה ואם חתך בו מדיח בצונן דעלמא ובשוחט בסכין ש"ג למ"ד ביה"ש צונן ואסור לחתוך בו רותח בלא הגעלה ואם חתך קולף כשוחט בסכין ש"ג למ"ד ביה"ש רותח ואר"נ א"ש קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח שמואל לטעמיה דאמר מליח ה"ה כרותח כי האי פינכי דבי רב אמי דאמלח בה בישרא ותברה של חרס הוה ודוקא לאכול בו רותח אבל לאכול בו צונן סגי בהדחה והחכם שכ' קערה נקובה הוה לא דייק לן שאמר מולח בכלי מנוקב אפי' ברותח מותר ומסת' קערות ש"ג שנשתמש בהם בחמין או בקערה של בשר מותר לאכול בה צונן בהדחת קערה ואע"ג דסכין ש"ג בעי שיפה לאכול בו צונן סכין שאני שיש בה גוף האיסור שמנונית עלי' בעי שיפה אבל קערה דלית בה אלא טעמא מדיח בצונן לכתחילה הקערה וא"כ מותר להעלות עלי' בשר חי היתר לכתחילה וידיח הבשר אח"כ אבל בשר מבושל אסור לכתחלה כדאיתא לקמן יתיב רב כהנא וקאמר קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח צונן שחתכוה בסכין מותר לאכול בו רותח בשר בחלב:

בפ' אלו טריפות ס"ד ע"ב געולי ביצים מותרין ביצים המוזרת נפש היפה תאכלם נמצא עלי' קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר והיא שנמצא על חלבון שלה אבל על חלמון אסור דסריך בכולו ומסת' אפי' על חלבון שנה צריך שיהיה בקשר שלה בראש חד שלה ואם לאו הכל אסור כר' ירמיה ירושלמי א"ר זעירא הן דאמר בחלמון בשנמצא במקום זכרותו של חלמון ואפי' חלבון והוא שנמצא במקום זכרותו של מוח שממנו אפרוח נוצר:

השני אסור חלב ת"ר כל אוכל חלב מן הבהמה אין ני אלא תמימים הראויין לקרב ע"ג המזבח בעלי מומין מנין ת"ל כל אוכל חלב וחלב חי' אע"ג דחי' בכלל בהמה לסימנין שא"ה דכתיב חלב שור ועז וכבש וחלב חי' מותר וסימני חי' להתיר חלבה פרשתי בחלק רביעי ותניא את החלב המכסה את הקרב וגו' ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף ר"ע תיתב קריר וניקלף ואמרי' דאקשתא כ"ע ל"פ דאסור כי פליגו דאיתרא. ובנוסחא דרש"י גרסי' א"ד ולית בגמ' דילן. ואנן נהיגין איסורא בין דאקשתא בין דאיתרא כדמוכח בפסחי' ועוד דאר"נ דאמר חומצא מיתסר לא אזלא הכי וחלב המכסה את הקרב היא שקורין בלע"ז טי'לא ואת כל החלב אשר על הקרב זהו חלב שעל הדקין והיינו דאר"י ריש מעיא באמתא בעי גרירא וקרום שעל הטחול אסור משום חלב שעל הקיבה ואר"י א"ש תרבא דקליבוסתא אסור וזהו חלב שעל הכסלים. והעצם שנקרא קליבוסתא ונקרא בוקי דאטמא היכא דליבן אטמאתא ואינו על ממש אלא סמוך לכסלים חלב שעל הכליות תרבא דאטותא. אמר ר"א חוטין שבלב ושבכוליא אסור ואין חייבין עליהן לובן כוליא רבא ממרטט לי' רב אשי גמים לי' ולא הי' מדקדק בנטילתו ואמר אביי כוותי' דר"א מיסת' על הכליות אמר רחמנא ולא הכליות וכן פסקו הגאונים אמר ר' אבא אמר ר"י חלב שהבשר חופה אותו מותר דחלב שעל הכליות אמר רחמנא ולא בתוך הכליות ומסת' אע"ג דגבי גיד אמרי' גיד ולא קנוקנות ואפ"ה ישראל קדושים נהגו בו איסור מפני הגיד המחובר לו אבל בחלב שבתוך הכליות והכסלים לא נהגו בו איסור וחוטי חלב דטחלי ודככלא דאיסורא דאע"ג דרחמנא שרינהו דחלב אמר רחמנא ולא חוטין שעל הכסלים ולא בתוך הכסלים ואפ"ה אסור מדרבנן החמירו בכל החוטין משום חוטין של דם ותרבא דתותי מתני אסור דאמר אביי בהמה בחייה פריקה מפרקה וחלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וזהו חלב שעל הקיבה ואר"י חוטין שבעוקץ אסורין ה' חוטין אית בהו בכפלא ג' מימינא וב' משמאלא תלתא מפצלי לתרי תרי ותרי מפצלי לתלתא תלתא כ"מ דאישליף בחמימי משתלפי ואתי בתרי' ואי לא צריך לחטוטי בתרי' פירש"י ז"ל והן חוטין שבעוקץ ור"ח פי' חוטין שעל העוקץ הן חוטין שעל האליה ה' חוטי הוויין ג' משום תרבא ב' משום דמא ובעי למישלפינהו וה' קרמא הוי תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דכפלי ודכולייתא משום תרבא דביעי ודמיורקי משום דמא ודכולי' אית בי' תרי קרמא ועילאה אסור וחייבין עליו ותתאה אסור ואין חייבין עליו ודמיזרקי נמי אית ביה תרי קרמא וכנגדן בביצים כדאיתא גבי קרום של מוח ולא חזי לרבוותא מידי ומסת' לקרמא תתאי מותרת אלא שהחכם שכ' יסוד הניקור אסרה ואר"י בר אבא קרום שעל הטחול לא אסרה תורה אלא שעל הדד בלבד ושעל הטחול כולו אסור מדרבנן הלכך צריך לנקר הטחול מן הקרום ומן החוטין שבתוכו וזהו יסוד הניקור שחיבר הרב מא' מן המחברים הנוקר את הבשר מתחיל בראש ומחתכו ומוציא המוח ומעביר הקרום שעליו ואח"כ מעביר הקרום שתחת המוח הדבוק בעצם ונוטל הלחיים וחותך בסכין תחת שרש הלשון ומוניא גיד אחד ומחתך בצד ומוציא גיד אחד ומחתך בסכין תחת שורש הלשון ומוציא ממנו חוט של דם ויורד משם לגרגרת למקום שחיטה ומוציא ב' גידין מצד זה סמוך לבשר וב' גידין מצד זה סמוך לבשר ואח"כ חותך את החזה לב' צדדין מאותו בשר האדום הסמוך להחזה מוציא חוט של דם שאוחז בקצה החזה ועד קצה וכן מן החזה השני נוטל בסכין ומחלק בין הכתף לגוף ונוטל את הזרוע ואת הכתף בידו ומתחיל בסכין מראש הכתף באמצעיתו ומחתך ומוציא גיד ומוליך הסכין ומחתך הזרוע ועד היד עד שימשוך כל הגיד שיאחז משפת הכתף הסמוך לשדרה עד קצות היד וצריך לשקוע הסכין יפה עד שיעקור אותו גיד וחוטין הנמשכים ממנו מעיקרו ובשעה שהוא מחלק בין הכתף לגוף וצריך לשקוע הסכין משפת הכתף סמוך לשדרה ולעקור מקום שורש גיד שהזכרנו למעלה ששם השורש שלו ומוציא מצד הכתף למעלה חוט א'. וכן לכתף השני נוטל להגיד ומחתך בו בסכין ומוציא ממנו גיד אחד ואינו למשך למעלה ומדתו כמדת היד ומחתך מצד היד ומוציא משם גיד אחר שהוא סמוך לעצם היד ואח"כ מתחיל ממקום סיום הגיד שמוציא ממנו החזה ומקלף בידו אותו קרום שעל הכסל וכשמקלף נראין ראשי החוטין שיש בכסל והן ג' מימין וב' משמאל ג' שבימין מתחלקין לב' ב'. וכן שבשמאל