ספר העיטור חלק ב נח

בחלק הברכה פירשנו פי' תכלת לבן להלכה ולמצוה. והוצרכנו לפרש עכוב שניהם וע"ז שנינו (יז) התכלת אינו מעכבת את הלבן והלבן אינה מעכבת את התכל' קס"ד שאם אין לו משני מינים אלו אלא א' מטיל זה בל"ז דכי אמר רחמנא ב' מינין למצוה אבל לא לעכב לימא מתני' דלא כר' דתניא וראיתם אותו מלמד שמעכבין זא"ז דתרווייהו חדא מצוה כערבה שבלולב ד"ר וחכ"א שניהם אין מעכבין זא"ז כתפילין ש"ר וש"י ולכתחלה בעי' ב' מינים למצוה ואי לית ליה תכלת עביד לי' צמר במקומו מ"ט דר' הכנף מין כנף לבן כדפירשית וכתיב פתיל תכלת דהו"ל תרי מינין והו"ל נכתוב וראית' אותם והשתא דכתיב וראיתם אותו עד דאיכא תרווייהו כחד ואי עביד חד בלא אידך לא עביד מצוה:

ורבנן דאמרו לא מעכבי אדרב' מדכתיב אותו חד בלא חברי' דכל חד וחד מצוה באפי נפשי' ובלבן קיים מצותו ועשו בתכלת (יח) אפי' תימא ר' מהדרי' לאוקמא כר' משום דר' סתמא למתני' ולעולם תרווייהו מעכבי ולא נצרכא אלא לקדם ואליבא דד"ה למצוה לאקדומי לבן בריש' אפי' בטלית צבוע דלא ס"ל צבוע גרים ואי אקדים תכלת יצא דתני' מצוה להקדים לבן לתכלת בכל טלית צבועין לבנין דכתיב ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ואם הקדים תכלת ללבן יצא דליכא עיכובא בקדימה אלא שחסר מצוה מאי מצוה חסר אילימא חסר מצוה דלבן כמאן דליתא דמי ויצא דקאמר אקיום מצוה דאתכלת לר' עכובא מעכבי וכיון דלבן כמאן דליתא דמי מאי אהני ליה תכלת דהא חד מצוה היא:

אלא חסר מצוה שלא הקדים ועשה מצוותה דתכלת ולבן כהלכתה ומאי חסר הרי קיים שתיהן חסר על שאינו מן המובחר על שלא הקדים לבן ומס' לן בד' מינין שבלולב נמי מצוה להקדים לולב להדס. והדס לערבה כסדר הכתוב ואם הקדים יצא תינח (יט) התכלת דאינו מעכבת את הלבן דאי הקדים תכלת שלא כמצוותה יצא אלא הלבן אינו מעכב את התכלת מאי והלא מצותה להקדים וכו' לא נצרכה אלא לסדין בציצית ואליב' דב"ה דאית בה לבן ותכלת דמצוה לאקדומי לבן או פשתים או צמר כדאמרי' לקמן כדאמרי' חוטי צמר פוטרין בשל פשתן דמין כנף היא טלית לבן וציצית לבן ואי אקדים תכלת יצא וה"ה לטלית צמר לבן ונקיט סדין דכולה לבנים ולא נקט צמר דאית בהו כל מיני צבע לא נצרכה אלא לטלית תכלת דמצוה לאקדומי תכלת ברישא דמין כנף הוא תכלת הטלית ותכלת הציצית והדר לא סגי דלא עביד לבן דמצות ציצית תרי מינין נינהו ואקדים לבן לתכלת יצא:

ירושלמי בחלק רב אומר קרח אפיקורס היה מה עשה עמד מאתים טליתות של תכלת אייתי לגבי משה א"ל משה רבינו טלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית א"ל חייבת שנאמר גדילים תעשה לך בית מלא ספרים מאי חייבת במזוזה א"ל חייבת דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך מדצבוע גרים אטו מין כנף אצבוע קפיד ירוק לירוק ולבן ללבן הא בטלית של כל מיני צבעונים. מצוה להקדים לבן כדקתני בברייתא דמין כנף לבן היא בכל טליתות לפי שרובן וסתמן לבנים ולא קפדו אצביעה אלא כל היכי דליכא לבן כדאמרי' לקמן טלית אין פוטר בה אלא מינה אבל היכא דאיכא לבן קודם בכל הטליתות כדקס"ד בשינויא קמא אלא א"ר מתני' בכולה טליתות ולא נצרכו אלא בגרדימון ושיירי והתכלת אינו מעכבת את הלבן למצוה ואפי' לרבנן וה"ק אי איפסקא ב' חוטין בתכלת ואשתייר חד מינייהו וקם אלבן ב' חוטין שלימים אי נמי איפכא לית לן בה (כ) דאר"ז גרדימי תכלת כשרה וה"ה לגרדימי לבן והיכא דאיכא גרדומי בין לרבי בין לרבנן מצוה קעביד כהלכתה ואי ליכא גרדימי אפי' לרבנן דלא מעכבי אהדדי נהי דלא מעכבי מצוה בעינין והכא מצוה ליכא ובעי למירמי בי' ציצית אחרינא ומתני' ד"ה הוא וכמה שיעור גרדימי בחלק סופו ואפי' לרבנן קבעינין עד כמה חשבינין כמה דאיתנייהו וא כא מצוה דתרוויהו דאי ליכא שיעור אע"ג דלא מעכבי אהדדי וקיים מצות חדא ואכתי תרוויהו בעי לאוקמי (כא) ובעי ציצית אחרינאי ור' ברוך אוקמא למתני' כר' ולא כרבנן דאי לרבנן אע"ג דלא אשתייר כשיעור ענבה כשרה. ומסתברא לן דאפי' לרבנן (כב) לא איצטריך ולמצוה כדפרישי' ורבי' אפרים דחה דבריו דאמר לאוקמי מתני' דהתם כר' ולא כרבנן אלא כ"ש לרבנן דאין מעכבין דאי איגרדום ואשתייר חד כשרה לרבי וכ"ש לרבנן דאמרי כי לית לי' אלא הוא כשרה ולא מעכבי אמצוה מחמת האי דלית לי' וא"כ היכי פשטינין מיני' לתנא דמתני' דאית ליה דמעכבין זא"ז ודלמ' מלת' דשוויה לתרווייהו קאמר ורבינו אפרים לא שני קושי' דאקשי' ר' ברוך דאפי' לא אשתייר כדי עניבה כשרין לרבנן. ולא (כג) לשיעור עניבה בעי למצוה אפי' לרבנן מתוקמא מתני' לד"ה ולאו סתמא הוא:

מאן תנא דפליג עלי' דר' כלומר מאן חכמים האי תנא ותני בלשון חכמים ומשום דהנהו תנאי שאמרו משום ר' יוחנן ב"נ דתניא אין לו תכלת מטיל לבן דעת המפרשים מטיל לבן כדינו לטלית צמר צמר לפשתים פשתים לכלך כלך:

ומסת' לן חדא דמלתא רחוקה היא דרחמנא אמר תכלת עמר' היא ורמינן ביה כתנא כמה דאפשר לאהדורי עלוי דתכלת מצוה לאהדורי ועוד לבן לא הוה אלא ב' חוטין ואנן דל"ל תכלת מ"ט רמינן ז' בב' סגי אלא מדרמי ד' שנים הם במקום לבן ושני' במקום תכלת הלכך הני דתכלת עבדו מצמר ולא מחסיר מיני' אלא ציבעא והיינו דקאמר אין לו תכנת מטיל חוטי צמר לבן במקומו ובמקו' לבן כדינו בצמר וכדינו בשאר (כד) בגדי' ומטיל לבן כל ד' חוטין וכל לבן ששנינו צמר היא ודר"י נמי צמר היא וע"כ בסדין ל"ק דהיכי דליכא תכלת רמי צמר כדאמרינין לקמן ולא יהא אלא לבן כיון דאפשר במינן כדר"ל ומחלוקת ב"ש וב"ה בסדין בדאיכא תכלת היא והכא לא אמרו אלא בצמר ובשאר בגדים בלא פשתן והלכתא האידנא דליכא תכלת קי"ל כר"י ב"נ דמדקתני לבריתא בלשון חכמים הלכה כוותיה והלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו כן פסק רבי' אלפסי ז"ל ור' אפרים ז"ל אבל ר' ברוך חלק ופ' הלכה דמעכב אחת מהן וציצית דרבנן היא וליתא להאי פסקא דמתני' ד"ה היא כדפרשינין ועוד אי איתא דמדאורייתא זה בלא זה לאו מצוה היא עכשיו שאין תכלת אין סדין (כה) בציצית אפי' דרבנן וה"ה בד' ציצית דמעכבין זא"ז דבתלתא לא הוה ציצית דרבנן ואם הטיל לבן בלא תכלת לא קיים מצות לבן כדאמרינין לעיל אילמא חסר מצוה דתכלת וקיים מצוה דלבן לר' עכובי מעכבי אהדדי ואפי' מצוה דלבן לא קיים ובטלית דאורייתא לא אשכחן ציצית דרבנן הלכך ליתא להדא פסקא ומ"ש לפיכך נמנע ר' קטינא לעשות בסדינין כלל מפני שאין ציצית אלא בתכלת ולבן ותכלת בסדין בלילה איסור כלאים ל"נ לן דקי"ל אין מעכבין ורב קטינא לאו משום דמעכבין ס"ל אלא מפני שצריך להטיל בו צמר וא"י שאין ציצית בלא צמר כדפרישי' וזה דעת הראשונים שכל טלית שיש בו פשתן אין מטילין בו ציצית וכך עלה בידינו ובשער טלית נכתוב הדעות ולפי שהוצרכנו לכתוב ולקבוע הלכה על העיכוב פרשנו סברתנו שממנו יצא הטעם:

החלק השני עשייתו ת"ר כמה חוטין הוא נותן בש"א ד' ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן וכופלן לח' והם ד' תכלת וד' לבן דדרשו גדיל גדילים (א) אלא גדילים ב' ופתיל תכלת א' הרי כאן ג' בספרא כמה גדילים אין פחות מג' כדברי ב"ה בש"א ד' חוטין של תכלת וד' של לבן של ד' ד' אצבעות והלכה כדברי ב"ש ומדקאמר של ד' ד' אצבעות ד"ד חוטין דקתני התם כשהן כפולין בתוך הטלית קאמר ומתחלה הם שנים שנים וגמר' דילן דקתני ד' מתחילתן ב' חוטין תכנת מתחלה ושנים לבן וכשהן כפולין הרי הן ד' ד' וב"ה דקאמרו ג' לא פירשו שיעור התכלת, אלא פתיל דוקא וגדילים ב' וכופלן והן ד' לבן וכ' תכלת וכמה תהא משלשלת אורך החוטין היוצאין מן הטלית בין ענף וגדיל בית שמאי אומרים ד' אצבעות וב' שלישי גדיל ושליש ענף וי"מ משלשלת בלא גדיל (ב) וצרפתי פי' משלשלת (ג) חוץ מן הענף אבל מה שנוטפת על הקרן לא הוה שלשל דהשתא, הוה ו' אצבעות ומחצה ול"נ לן מדקתני בספרא ד' חוטין של ד' ד' אצבעות ש"מ שמציאות אורכן ד' (ד) כדפרישית ולא יותר. ובה"א ג' אצבעות ב' גדיל וא' ענף וג' שב"ה באיזה אצבע אמרו מד' בטפח של כל אדם כל אצבע יהא א' מד' אצבעות שבטפח כל אחד וזהו גודל שיש בו ד' גודלת בטפח כדפריש ר"פ טפח