ספר העיטור חלק ב נז

אף על גב דתימא ולא התקין לאלמנה כלום טעונה ברכה ז' שנא' ויקח בועז עשרה אנשים וגו' שבו פה וישבו א"ר אלכסנדרי מכאן שאין לקטן לישב עד שיאמר לו הגדול שב א"ר פנחס מכאן לברכת חתנים בעשרה בפרקי ר"א ר' יוסי אומר ז' ימי משתה למדנו מיעקב אבינו שעשה ז' ימי משתה ולקח את לאה ועוד הוסיף ד' ימים אחרים ונקח את רחל שנאמר ויאסוף לבן את כל אנשי המקום אמר להם הקב"ה אתם גמלתם חסד עם עבדי יעקב אני אתן שכר לבניכ' בשביל שנא יהא שכר לרשעים בעה"ב שנאמר כי בו יתן ד' תשועה לאדם:

ימי המשתה למדנו משמשון נזיר אלקים כשירד לארץ פלשתים. ולקח לו אשה ועשה נו ז' ימי משתה שנא' ויהי כראות' מאי היה זה היו אוכלין ושותין ושמחין עמו שנא' ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חדה וכתוב אחר אומר ולא יכנו להגיד החדה:

אגדת קהלת ר' ינאי הוה מילף לתלמידיו ברכ' חתנים וברכת אבלים כי היכי דתהווין גוברין בכל אתר:

סליקו להו ברכת חתנים בריך רחמנא דסייען שער ציצית ועליו נשאלתי וחלקתי הפרק לג' שערים. ציצ"ית:

טלי"ת:

ואד"ם:

שער ראשון ציצית נחלק לד' חלקים חלק ראשון נקרא ציצית שם דבר הנעשה בו השני משפט עשייתו השלישי מקום הנחתו הרביעי משפט סופו. שער השני טלית נחלק לג' חלקים החלק הא' הפטור והחייבות השני חייבת במה נפטרת. ג' על עטיפתה. שער השלישי אדם ונחלק לד' חלקים. חלק הא' הפטור והחיוב השני זמן חיובו הג' הברכות שחייב רביעי מתן שכרן וכ"ש אחד ואחד מהן פי' הלכה והלכה ולמעשה:

שער ראשון ציצית חנק ראשון מהו נקרא ציצית ופי' הוא שאמר תן תכלת ותן לבן כדתניא בספרי (א) גדילים תעשה לך זה לבן מנין לרבות את התכלת ת"ל ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והי' לכם לציצית ולבן הוא שפתח בו הכתוב תחילה וקראו ציצית בלא תכלת דכתיב ועשו להם ציצית וכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ודקדקו רבותינו ז"ל הכנף מין (ב) כנף ציצית הנעשה כמין כנף ורוב טליתות חלוקים לבנים כדגרסינין בשבת (ג) ברישא חשוכא והדר נהורא וצוה הכתוב להטיל בו תכלת ועם תכלת נקרא ציצית שלם כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיו לכם לציצית והתכלת בו כהדס וערבה שבלולב שנקרא הכל לולב שפתח בו הכתוב תחלה ולפי שהתכלת דמי' יקרים קראוהו לציצית בכמה מקומות תכלת כדאמרי' (ג) תכלת כשכרך רובא ורמי (ד) תכלת לפרזימא יאי תכלתא ולא יאי (ה) לגלימא אבל תכלת בלא לבן נא מצינו שנקרא ציצית שלא אמר הכתוב (ו) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ורבינו אלפסי ז"ל שאמר תכלת נקרא ציצית מדאמרי' סדין בציצית כבר פירשתי בשער הטלית דאלבן דקרא קאי דמיקרי ציצית ועיקר המצוה ב' מינים הם תכלת ולבן וסתם לבן בכ"מ צמר לבן והוא ששנינו התכלת אינה מעכבת הלבן ובכל הטליתות בצמר ובכלך ובשיראין ובזולתן סתם לבן שהם צמר היא אבל סדין עיקר הלבן שבו פשתן היא לפי שהיא מינו וצמר לבן פוטר בו לדעת (ז) שמואל ועליו מחלוקת (ח) ב"ש וב"ה. ובמשנה וברייתא לא נשנית בסדין אנא במחלקותם ומה שאמר רבינו יעקב ז"ל כל לבן שבאותן הלכות פשתן היא תמי' לן טובא דהא גרסי' בפ' ועשו להם ציצית בספרא בש"א ארבעה של תכלת וארבעה של לבן צמר ובמשנה תורה בפ' גדילים בש"א ד' של תכלת וד' של לבן תרי לבן ששנינו צמר הוא ותנן נמי (ט) כדי שיכיר בין תכלת ללבן. וגרסי' בגמרא אילימא כגבבא דעמרא חוורי וכו' אנא בין תכלת שבה ללבן שבה שמענו שסתם לבן צמר הוא וכן לבן ששנינו בפרק התכלת במשנה ובברייתא צמר היא אלא בסדין דגמרא היא פשתן ויכול להיות צמר וסתם צמר של רחלים ולא צמר גמלים וזולתן כדגרסי' בירושלמי בפ' בתרא דכלאים צמר ופשתים יחדיו מה צמר שאין לו שם לווי אף כל דבר שאין לו שם לווי מנין שאין לו שם לווי א"ר יהושע בן לוי דכתיב ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלים צמר אין לך קרני צמר אלא של רחלים בלבד אין מטמאין בנגעים אלא צמר ופשתים יכול יהיו מטמאין בין צבועים בין לבנים ת"ל לפשתים ולצמר מה פשתן לבנה אף צמר לבנה תנינן תרין כננין ולא דמיין דין לדין תנינא אין אסור בכלאים אנא צמר ופשתי' בין צבועים בין אין צבועין ותנינן אין מטמאין בנגעין אנא צמר ובלבד בלבנים ר' יונה ביצורי בעי קומי ר' יונה (י) תמן אתמר בין צבועים בין לבנים והכא אתמר בלבד לבנים א"ל שני' היא ששנה הכתוב עליו צמר ב"פ מה פשתן כברייתו אף צמר כברייתו ופי' תכלת עמרא כדאיתא מדרש (יא) כיתנא עמרא הוא צמר צבועין בחלזון ובשאלה לר' נחשון ריש מתיבתא תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד ושמו על שם ערבי למאס"מא וארגמן בנפסג"אה. ובגמ' א"ל אביי (יב) לר"ש ברי האי תכלתא היכא צבעית ליה א"ל מייתינין דם חלזון וסימנן ושדינין ביורה ומרתחין ליה כו' ושקילנא מניה כאודרא מוך של צמר וקלינין לאודרא כי היכי דלא לייתי למרמי בציצית ושדיא ההוא רביעתא שיורה דטעימה דאיהו נמי איפסלה ש"מ תלת (יג) ש"מ דקלינין דאודרא ש"מ טעימא פסולה והוא הנסיון ש"מ דשדינין שיורא רביעתא טעימא פסולה לשון טעמו פגמו משנעשה בו הנסיון המותר פסול ש"מ דבעי צביעא כי היכי דבעי טווי' לשמה מדקלינין לטעימה היינו טעימה פסולה ותרתי לחוד הוא דהוה מ"ט קאמר טעימה פסולה משום דבעינן לשמה ונ"מ דאיצבע צבעי ביורה ולא עבדי' לשם ציצית פסולה ואע"ג דלא עביד ליה לנסיון כתנאי טעימה פסולה מותר שביורה הנטעמת פסולה משום שנא' כליל תכלת מכל (יד) מה ואם חסר מהן פסול ר' יוחנן בן דהבאי אומר אפי' מראה שני שבה כשרה כדרך הצובעין שצובעין פעמים וקורין אושיי"ט משום שנאמר שני תולעת דכתיב תכלת וארגמן ותולעת שני וקרי נמי שני אתכלת דכתיב ברישא ת"ר (טו) תכלת אין לו בדיק' קס"ד דליכא למיקם אי תכלת אי קלא אינן ואינה נלקחת אלא מן האומן שעשאה לשמה ספרים יש להם ונלקחים מכל אדם והא ר' יצחק בדק להו בגשבא מייתי מגביא גילא מין צבע יש מפורשים אלי"ם ומיא דשבלילותא תלת"ל ומי רגלים שעברו עליהם מ' יום אי איפרד חזותא נתקנקל מראה הצבע כשרה ואי לא פסולה וסימן שיני שקר לגריעותא פסולה שיני אמת למעליותא מאי אין יו בדיקה אטעימה לאו משו' קלא אילן אלא משו' טעימה הוא דלית ני' בדיקה דאפי' אשתני למעליות' איכא למימר טעימה הוא ופסול וליכא למימר או מיורה או מטעימה מר ממשכ' אייתי תכלת' בשני דר' אחאי ובדקה כר"י ברי' דר"י ואפריד חזותא ונראה פסולה כדרב אדא ואשתני למעליותא סבר למיפסל' דהא איפרד חזותא וקלא אילן היא א"ל האי נא תכלת דהא איפרד ולא קלי אילן דהא אשתני למעליותא אלא ש"מ שמעתתא אהדדי אתמר דלא פליגי ותרווייהו צריכא דהיכא דבדקי' כדר"י ולא אפריד חזותא כשרה ולית בה ספקא אפריד חזותא אכתי אי' למימר דכשרה ובדקי' לה כדרב אדא אי אשתני למעליותא ואע"ג דאפריד חזותא דר"י כשרה ואי לא פסולה.:

והאי תכלתא דמר ממשכא נמי כשרה שלחו מתם שמעתתא אהדדי איתמר וצריכא:

ר' מנא דייק וזבין כחומרא מתני' שלא היה לוקח תכלת תפילין שנא מן המומחה שצבען ועשאן לשמן א"ל היכי עביד קמאי דקמך כך נהגו הראשונים והצליחו במלאכתם ת"ר הקונה טלית מצוייצת מן השוק מן הישראל ה"ז בחזקת תכלת כשרה דאחזוקי איסורא ביד ישראל לא מחזקינין מן הגוי מן התגר כשרין:

(טז) דישראל לא יהיב מידי להדיוט בוני:

ורבי עמרם בר שישנא בתשובותיו פי' תגר דייק טובא ולא זבין מישראל אלא טלית שהתכלת כהלכתה דחייש להפסידא דממונא אבל הדיוט לא דייק ואע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לגוי אם עבר ומכרה כשרה מ"ט הכי תרגמה משום זונה ישראלית שמא יתעטף הגוי בחזקת ישראל ותבעל לו בחזקת ישראל וי"מ שמא תבעל לגוי ויתן לה הטלית באתנן ותוציא לעז ותאמר ישראל נתנו לה ורב יהודא דמתכלת'