ספר העיטור חלק ב נו

סמוכה היא מידי דהוה אשמונה עשרה הסמוכה לגאולה ומידי דהוה אהבדלה כדגרסי' בירושלמי מאימתי כל הברכות כולן פותח בברוך וחותם בברוך ואם היתה ברכה הסמוכה לחבירתה כגון ק"ש ותפלה אין פותח בה בברוך ואקשי' הרי הבדלה שני' היא דמפזרין והרי קידוש שניא שאם הי' שותה כל היום כולו וקידש עליו היום אינו מברך על היין ש"מ כיון דזמנא דלא סמכי אהדדי פותח בברוך ואשר ברא מה"ט היא אלא אשר יצר הרי סמיכי לב' ברכות הראשונות וה"ה בהבדלה וקידושא דאי לאו טעמא דר' מפזרן ברכה הסמוכה לחבירתה היא אע"פ שזה מטבע ארוך וזה מטבע קצר פי' רש"י שעיקר ברכת חתנים אינה אנא מאשר יצר ואילך שהיא המתחלת לדבר בשניהם ולפיכך פותחת בברוך ובהא איתשל לרבי' האי ואמר ברכה הסמוכה לחבירתה שאין פותחת בברוך הני מילי שחבירתה יש בה פתיחה וחתימה אבל יש בה פתיחה ולא חתימה. חתימה ולא פתיחה פותח בברוך ורבי' אבן מ"גש ז"ל השיב עליו מהא דבני מערבא דמקשי והרי הבדלה וקידוש ש"מ דאי לאו ר' מפזרן סמוכה לחבירתה ואע"פ שסמוכה לברכה שיש בה פתיחה בלא חתימה. ומסתב' לן טעמא דרבי' האי. והא דמקשי בגמ' דבני מערבא למאי דס"ד מעיקרא מקשי דל"ש בין מטבע ארוך למטבע קצר לכך פריך מהבדלה וקידוש אבל למסקנא מסקי התם טופס ברכות כך היא מטבע קצר פותח בברוך כלו' אע"פ שה סמוכות זו לזו כגון מטבע קצר של הבדלה יין נר בשמים וכגון יין של קידוש והדומה להן מטבע ארוך חותם בברוך ופותח בברוך אע"פ שהיא סמוכה לאחרת כגון מטבע ארוך לקצר שאינה קרוי' חבירתה אלא ארוך לארוך. והכי מסקנא דבני מערבא אשר יצר שהיא ארוך לקצר לא סמיכי לחבירת' היא ואשר ברא נמי כטעמא דפרישנא ואי' דמפרשי סדר ברכות שעל עסקי הזוג אינו אלא מאשר יצר את האדם ואילך ושהכל ברא לכבודו אינו אלא לאסיפת העם לגמול חסד ולזכור חסדי המקום וכן יוצר האדם שתקנו על יצירת אדה"ר אינו מסדר הזוג דהא ביצירה קמייתא לא הי' נקיבה. ועל שתיקנו על יצירה שני' תקנו ברכה על יצירה, ראשונה וסמכו על הכתוב יצרתיו אף עשיתיו מאשר יצר ואילך היא עיקר הברכות וכיון שיש כוס לברכה סודרין עליו כל הברכות כדאיתא בירושלמי דנר והבדלה שני' היא דר' מפזרן וחוזר וסדרן על הכוס וכן פי' חביבי רבי' ולא נהירא לן אלא כדפרישית. אבל מה שפירש רבי' האי יש לה פתיחה ואין לה חתימה סומכין לה ברכה אחרת ופותח בה בברוך דא לא אשכחן והא דאמרי' משום ברכה דרבנן וסייעה רבי' אבן מג"ש ואייתי ראיה דרבנן היא מדגרסי' לוי איקלע לבי הילולא דר"ש ברבי וברך חמש ולא ברך אשר יצר את האדם אלמא דרבנן היא וכל הני קשיאתה וטעמא דידיה לא נהיר לן דאפי' היא מדרבנן לא דמיא להטוב והמטיב דהטוב והמטיב דרבנן הסמיכו לדאורייתא (א) ולהפוס' בין לאורייתא בין לרבנן פותח בברוך וכדאיתא התם (ב) הוה ענה אמן בבונה ירושלים בקלא כי היכי דלידעו פועלי' דהטוב והמטיב לאו דאורייתא היא אבל הני ז' ברכות כחדא נינהו ותו מנ"ל ללוי דלא מברך אשר יצר את האדם (ג) יוצר האדם לא בריך וטעמא כדפרישא במסקנא דבני מערבא וקשי' (ד) דהתם דאמרי' והרי הזן והרי גאולה לא בריר לן פירוש' רב תחליפא בר מר איקלע לבי הילולא בריך שית אריכתא לרבי' שרירא דא' שהכל ברא לכבודו וברוך שמו להודיע גבורתו וכבוד הדר מלכותו לגלות חכמתו ולמען ספר שמו ולקלס ולרומם לפניו וכיוצא באלו הדברים ומס' לן (ה) דמאריך חתם בה ובברכת רחבה נמי דאמרי' בדאיכא פנים חדשות כולהו נמי חתימה אית בהו דלא אשכחן מטבע ארוך דלא חתומי אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב א' בתולה וא' אלמנה טעונה ברכה כל ז' ואוקמה בבחור שנשא אלמנה וה"ה בתולה שנשאת לאלמן והא דאמר ר"ה אינ' טעונה ברכה באלמן שנשא אלמנה ודוקא כל ז' אבל יום א' טעונה (ו) אמר לי הונא מנין לברכת חתנים בעשרה. שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים ובועז אלמן שנשא אלמנה הוה כו' טעונה יום א' והא דתניא שקדו חכמים על תקנת ב"י שיהא שמח עמה ג"י איבעית אימא באלמנה שנישאת לבחור וז' לברכה וג' לשמחה אבל באלמן שנשא אלמנה יום א' לברכה וג' לשמחה אבל בבחור שנשא בתולה ז' לברכה וז' לשמחה ומס' לן דבתולה שנישאת לאלמן דינה כבחור שנשא אלמנה ולא גרע בחור מבתולה והא דאמרי' מברכין לבתולה ז' ולאלמנה יום א' מלתא פסיקתא תנא ליכא בתולה דבצרי מז' אפי' נישאת לאלמן וליכא אלמנה דבצרי מיום א' כגון שנשאת לאלמן ואלמנה שנשאת לבחור דינה כבתולה שנשאת לאלמן לברכה ולשמחה וה"ה נמי ליכא בחור דבציר מז' אלמן דבציר מיום א' לברכה אלא דהנ"ל לבריתא מברכין לבחור ז' ולאלמן יום א' משום עיקר ברכה אל האשה כדכתי' יתן לך ה' את האשה כו' וכתיב ויברכו את רבקה ומש"ה קאמר מברכין לבתולה לאלמנה ובחור לאלמנה ובתולה לאלמן דינן שוה בין לברכה בין לשמחה ואי ס"ל דשמח עמה ג' ימים דקתני בבחור שנשא אלמנה ולברכה ז' ולשמחה ג' ה"נ בתולה שנשאת לאלמן דאיירינן ז' ומנהגא דילן בין בחור שנשא אלמנה בין אלמן שנשא בתולה שמחה ז' הלכך נקטינן כשנויא (ז) שנויא בתרא דקתני ג' לשמחה באלמן שנשא אלמנה ובחור לאלמנה אידי ואידי ז' ולמדנו בה ב' דרכים הראשון בחור שנשא בתולה או אלמנה ובתולה שנשאת לאלמן ז' לברכה וג' לשמחה השני אלמן שנשא אלמנה ברכה יום א' וג' לשמחה ורבי' אבן מגש ז"ל כ' כתרתי שינויא וכ"כ נקטינין בתולה שנשאת לבחור ולאלמן טעונה ברכה ושמחה ז' כדאמרי' הכא לענין ברכה ליכא בתולה דבצירא מז' ימים בין לברכה בין לשמחה ולענין אלמנה אם נשאת לאלמן טעונה ברכה יום א' וג' לשמחה ואם נשאת לבחור ברכה ז' (ח) וג' לשמחה א"ת בתולה שנשאת לאלמן מאן לימא לן דטעונה שמחה ז' דלמא ז' ימים בלבד וכי היכי דאלמנה לבחור טעונה ברכה ז' ושמחה ג' ימים ה"נ בתולה לאלמן ומ"ש ליכא בתולה דבצירא משבעה בבתולה שנשאת לבחור היא הא ליכא למימר דעיקר שמחה ג' ימים לא נאמרה אלא באלמנה דקתני בברייתא שיהא שמח עמה ג' ימים. וכיון שלא נאמר אלא באלמנה אין בכחנו לגרוע בתולה מז' ימי שמחה אפי' נשאת לאלמן והאי דקאמר ליכא בתולה דבצירא מז' לברכה ולשמחה ול"נ לן דאי כשינויא קמא בתולה שנשאת לאלמן ובחור לאלמנה שמחה ג' ימים דדינן שוה תו והא דקאמר ליכא אלמנה דבצירא מיום א' אם לשמחה הא ליכא אלמנה דבצירא מג' ימים לשמחה:

וכתבנו מאי דס"ל מחזיר גרושתו אמר גאון דל"צ ברכת אירוסין וטעותא היא דברכת אירוסין וברכת נשואין צריך:

א"ר יצחק אר"י מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וחתנים מן המנין:

ומסת' כל שעתא דאיכא סעודתא ואית בה י' משמחין ומזכירין ומברכין. והאי דנהגו לברוכי בשבת כי נפקי מבי כנישתא משום דכ"ע מחייבי בשמחת חתן ומפקי לכלתי' ומברכין כדאיתא בירושלמי דלעיל סבר ר' ירמיה למימר מפקין כלתא כל ז' ש"מ כל היכי דמפקין כלתא מברכין ואע"ג דמפקין נמי באפוקי שבת' כיון דנהגו דבצפרא מברכין תו ל"צ ומנהגא לברוכי ז' ברכות לבהדי ברכת המזון ומחדש לברוכי אתרי כסי והאי דאמרינן בע"פ אין אומרין שתי קדושות על כוס א' ואמר התם קדושי ואבדלתא חדא מלתא היא ברכת המזון וקדוש תרתי מילי נינהו ומדמי לה לבהמ"ז וקידושי ולא היא משום דקדושי מקמי סעודתא ובהמ"ז אחר סעודתא קרי לה ב' קדושות אבל בהמ"ז וז' ברכות תרוייהו בתר סעודתא אתו ודמי לקידושי ואבדלתא דמקמי סעודתא אתו וחדא מלתא נינהו דאי תרתי מילי נינהו ליעבדו בתרתי כסי כדעבדינין לבהמ"ז ושותיהו ה"נ לישתו לכסא דברכתא והדר לייתי אחרינא לז' ברכות ואינהו לא עבדו הכי אלא שבקו לכסא דברכתא ויהבו לאחרינ' לאו מלתא היא ואין לשנות המנהג ומנהג שיבושא הנהיגו המנהג:

גרסינן בכלה ז' ברכות היכי מברכין אר"י בפה"ג ושהכל כו' מיתיבי לא תשא את שם ד' אלקיך לשוא כגון המברך ברכה שא"צ והכא כיון דמברך בפה"ג הכי דעביד דטעים ליה:

והא אמר מר טעמו פגמו:

דמריק ליה בידא ושתי התינח דאיכא חמרא דליכא חמרא מאי מקדש אשכרא:

בכפרנא מאי:

אמיא או ארפתא איבעיא להו בריך לכלהו שלא כסדר או חסר א' מהם מאי ת"ש ברכות אין מעכבות זא"ז:

לוי איקלע לבי הילולא ובריך שית ש"מ דאע"ג דחסר לא חיישינן:

דלמא שאני התם. דאמר חד יצירה מנין לברכת חתנים מה"ת שנאמר ויברכו את רבקה ויאמרו. ור"י אומר מהכא ויברך אותם אלקים אלא מעתה בחיות דכתי' ויברך אותם אלקים מאי אלא משום דכתי' ויבן ד' אלקים את הצלע ותני בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא:

ירו' משה התקין ז' ימי משתה וז' ימי אבלות ולא התקין לאלמנה כלום